לחץ תוך-גולגולתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לחץ תוך-גולגולתיאנגלית: Intracranial pressure; בראשי תיבות: ICP) הוא הלחץ המופעל על ידי הגולגולת על רקמות המוח, על הנוזל התוך-מוחי ועל מחזור הדם המוחי.

לחץ זה הינו דינמי והוא נתון לשינויים הנגרמים ממגוון גורמים כמו פעילות גופנית, שיעול, מאמץ, דופק עורקי ומערכת הנשימה. לחץ דם תוך-גולגולתי נמדד ביחידות של מילימטר כספית [mmHg] והלחץ הנורמלי נע בין 10 ל-15 מילימטר כספית. עלייה של הלחץ (על ידי דימום למשל, מפגיעה חיצונית או על ידי פיצוץ של כלי דם) תגרום לפגיעה מוחית שתוביל להידרדרות ברמת ההכרה, וזו יכולה להוביל למוות.

עליה של הלחץ התוך-גולגולתי היא אחד ממצבי החירום המסוכנים ביותר. אצל מבוגרים עלייה בלחץ לערכים של מעל ל-40 מילימטר כספית נחשבת למסוכנת. גם לחץ הנע בין 25 ל-30 מילימטר כספית נחשב מסוכן אם הוא נמשך לאורך זמן. חוץ מאצל ילדים שאצלם הפגיעה תתרחש יותר מאוחר ממבוגרים.

לחץ תוך-גולגולתי מוגבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגולגולת היא קופסה סגורה המורכבת מעצמות המחוברות זו לזו. בגולגולת ישנו פתח אחד המכונה "foramen magnum", אליו מתחבר עמוד השדרה. עלייה של הלחץ התוך גולגולתי, לרוב על ידי דימום תוך גולגולתי או על ידי הצטברות של נוזלים אחרים בגולגולת, יוצרת לחץ על המוח וגורמת לדחיקתו לכיוון ה-foramen magnum בתהליך הנקרא הרניאציה (Herniation). דחיקתו של המוח מייצרת לחץ על גזע המוח מה שגורם לסימנים שונים כמו האטה בדופק ושינויים בדפוסי הנשימה. הגוף מנסה לפצות על ההפרעה בפרפוזיה (זילוח דם) לרקמת המוח ולשם כך הוא מעלה את לחץ הדם מה שעלול להגביר את הדימום. במקרים של חשד בלחץ תוך-גולגולתי מוגבר יש להשגיח על החולה היטב ולפנותו למרכז רפואי.

תסמיני לחץ תוך-גולגולתי מוגבר כוללים בחילות והקאות וכן את הטריאדה של רפלקס קושינג הכוללת: דופק איטי, לחץ דם גבוה ונשימות לא-סדירות.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.