לחץ תוך-גולגולתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לחץ תוך-גולגולתיאנגלית: Intracranial pressure; בראשי תיבות: ICP) הוא הלחץ המופעל על ידי הגולגולת על רקמות המוח, על הנוזל התוך-מוחי ועל מחזור הדם המוחי.

לחץ זה הינו דינמי והוא נתון לשינויים הנגרמים ממגוון גורמים כמו פעילות גופנית, שיעול, מאמץ, דופק עורקי ומערכת הנשימה. לחץ דם תוך-גולגולתי נמדד ביחידות של מילימטר כספית [mmHg] והלחץ הנורמלי נע בין 10 ל-15 מילימטר כספית. עלייה של הלחץ (על ידי דימום למשל, מפגיעה חיצונית או על ידי פיצוץ של כלי דם) תגרום לפגיעה מוחית שתוביל להידרדרות ברמת ההכרה, וזו יכולה להוביל למוות.

עליה של הלחץ התוך-גולגולתי הוא אחד ממצבי החירום המסוכנים ביותר. אצל מבוגרים עליה בלחץ מעל 40 מילימטר כספית נחשבת מסוכנת. גם לחץ הנע בין 25 ל-30 מילימטר כספית נחשב מסוכן אם הוא נמשך הרבה זמן חוץ מאצל ילדים שאצלם הפגיעה תתרחש יותר מאוחר ממבוגרים. הסיבה לכך היא שהגולגולת היא קופסה סגורה המורכבת מעצמות המחוברות זו לזו, ויש לה פתח אחד הנקרא foramen magnum שאליו מתחבר עמוד השדרה. לכן, עקב דימום או הצטברות נוזלים אחרת בגולגולת נוצר לחץ שאינו ניתן לשחרור, המוח מתחיל להידחק לעבר ה-foramen magnum בתהליך הנקרא הרניאציה (Herniation), גזע המוח נפגע ומצב החולה עלול להידרדר במהירות. במקרים של חשד בלחץ תוך-גולגולתי מוגבר יש להשגיח על החולה היטב ולפנותו למרכז רפואי.

תסמיני לחץ תוך-גולגולתי מוגבר כוללים בחילות והקאות וכן את הטריאדה של רפלקס קושינג הכוללת: דופק איטי, לחץ דם גבוה ונשימות לא-סדירות.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.