לחשוב מהר, לחשוב לאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

לחשוב מהר, לחשוב לאט הוא ספר רב מכר [1] שיצא בשנת 2011 על ידי דניאל כהנמן חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002. הספר זכה בשנת 2012 בפרס האקדמיה הלאומית לתקשורת על עבודת היצירה הטובה ביותר המסייעת לקהל הרחב להבין נושאים במדעי ההתנהגות, הנדסה ורפואה. [2]

הספר מסכם את המחקר שערך כהנמן במשך עשרות שנים, לעיתים קרובות בשיתוף עם עמוס טברסקי. [3] [4] הספר מכסה את כל שלושת השלבים בקריירה שלו: ימיו הראשונים בעבודה על הטיות קוגניטיביות, עבודתו על תורת הערך ועבודתו המאוחרת יותר על אושר.

התזה המרכזית היא דיכוטומיה בין שני אופני מחשבה: "מערכת 1" היא מהירה, אינסטינקטיבית ורגשית; "מערכת 2" איטית יותר, מכוונת יותר והגיונית יותר. הספר תוחם הטיות קוגניטיביות הקשורות לכל סוג חשיבה, החל במחקר של כהנמן בנושא שנאת הפסד. החל מאפקט המסגור בבחירות ועד נטייתם של אנשים להחליף שאלה קשה בשאלה שקל לענות עליה, הספר מציג כמה עשורים של מחקר אקדמי שמציע שאנשים נותנים אמון רב מדי בשיפוט האנושי.

הספר חולק גם תובנות רבות מעבודתו של כהנמן במהלך שירותו בצבא ההגנה לישראל ועם המחלקות ומשתפי הפעולה השונים שתרמו לצמיחתו כהוגה דעות וכחוקר.


סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי מערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו הראשון של הספר מתאר כהנמן שתי דרכים שונות בהן המוח יוצר מחשבות:

  • מערכת 1: מהירה, אוטומטית, תכופה, רגשית, סטריאוטיפית, לא מודעת. דוגמאות (לפי סדר המורכבות) של דברים שמערכת 1 יכולה לעשות:
קבע שאובייקט נמצא במרחק גדול יותר מאובייקט אחר
מקם את מקור הצליל הספציפי
השלם את הביטוי "מלחמה ו ..."
תביע גועל נפש כשרואים תמונה מבחילה
תפתור 2 + 2 =?
קרא טקסט על שלט חוצות
נהג במכונית בדרך ריקה
שחק מסע שחמט מצוין(אם אתה אמן שחמט)
הבן משפטים פשוטים
קשר את התיאור 'אדם שקט ומובנה עם עין לפרטים' לעיסוק מסוים


  • מערכת 2: איטית, מאמצת, לא תכופה, הגיונית, מחושבת, מודעת. דוגמאות לדברים שמערכת 2 יכולה לעשות:
הכן את עצמך לפני תחילת הספרינט
הפנה את תשומת ליבך לעבר הליצנים בקרקס
הפנה את תשומת לבך למישהו במסיבה רועשת
חפשו את האישה עם השיער האפור
תאמץ את הזיכרון שלך כדי לזהות צליל
שמור על קצב הליכה גבוה מהרגיל
קבע את מידת ההתאמה של התנהגות מסוימת במסגרת חברתית
לספור את מספר האותיות A בטקסט מסוים
הכתב למישהו את מספר הטלפון שלך
חנה בחניה מאוד צמודה
קבע את יחס המחיר לאיכות של שתי מכונות כביסה
קבע את התוקף של הנמקה לוגית מורכבת
פתור 17 × 24


כהנמן מכסה מספר ניסויים שמתיימרים להבליט את ההבדלים בין שתי מערכות מחשבה אלה וכיצד הם מגיעים לתוצאות שונות, אפילו בהינתן אותם נתונים. מונחים ומושגים כוללים קוהרנטיות, תשומת לב, עצלנות, אסוציאציה, קפיצה למסקנות, WYSIATI (מה שאתה רואה זה כל מה שיש) וכיצד ניתן ליצור החלטות. הדיון במערכת 1 מול מערכת 2 צולל להנמקה או להיעדרה לקבלת החלטות אנושיות, עם השלכות גדולות על תחומים רבים כולל משפט ומחקר שוק. [5]


היוריסטיות והטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק השני מציע הסברים מדוע בני אדם מתקשים לחשוב באופן מחשבה סטטיסטי. זה מתחיל בתיעוד של מגוון מצבים שבהם אנחנו מגיעים להחלטות בינאריות או לא מצליחים לקשר במדויק הסתברויות סבירות לתוצאות. כהנמן מסביר את התופעה באמצעות תיאוריית היוריסטיקה. כהנמן וטברסקי כיסו במקור נושא זה במאמר פורץ הדרך שלהם משנת 1974 שכותרתו "Judgment under Uncertainty: Heuristics and Biases". [6]

כהנמן משתמש בהיוריסטיקה כדי לקבוע שחשיבה של מערכתת 1 כרוכה בקישור מידע חדש לדפוסים קיימים, או מחשבות, במקום ליצור דפוסים חדשים לכל חוויה חדשה. לדוגמה, ילד שרק ראה צורות עם קצוות ישרים יחווה אוקטגון ולא משולש כשהוא צופה לראשונה במעגל. במטאפורה משפטית, שופט המוגבל לחשיבה היוריסטית יוכל רק לחשוב על מקרים היסטוריים דומים כאשר תוצג בפניו מחלוקת חדשה, במקום לראות את ההיבטים הייחודיים של אותו מקרה. בנוסף להצעת הסבר לבעיה הסטטיסטית, התיאוריה מציעה גם הסבר להטיות אנושיות.


היוריסטיקת העיגון והתיקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוריסטיקה זו משמשת לפתרון שאלות אומדן מספרי. שכשאדם מחפש לאמוד מספר כלשהו, כגון תאריך, עלות, זמן וכדומה, שאינו ידוע לו במדויק, הוא מסתמך פעמים רבות על מספר קיים, ה"עוגן", אשר נראה בעיניו כסביר. תשובתו של הנשאל תסתמך על עוגן זה, ותתוקן במקרה הצורך כלפי מעלה או כלפי מטה, אך תישאר קרובה במידה רבה לעוגן. "אפקט העיגון" מציין את הנטייה שלנו להיות מושפעים ממספרים לא רלוונטיים. מספרים גבוהים / נמוכים יותר הוצגו, ונבדקי הניסוי נתנו תגובות גבוהות / נמוכות יותר. [7]

בניסוי מפורסם ביקשו מכלכלנים להעריך שיעורי ריבית. לקבוצת כלכלנים אחת נתנו עוגן באמצעות השאלה:"האם לדעתך שיעור הריבית יפחת מ-8%" ומיד אחר כך שאלו אותם לשיעור הריבית הצפוי לדעתם. לקבוצה שנייה הוצגה השאלה האחרונה, אחרי שנשאלו האם לדעתם ייפחת שיעור הריבית מ-14%. הכלכלנים שניתן להם עוגן גבוה יותר, 14%, חזו בממוצע שיעור ריבית צפוי גבוה יותר מאלו שהוצגה בפניהם השאלה על ה-8%. ממצא זה מעיד על חשיבותה של ההיוריסטיקה, אפילו כאשר מדובר בבעלי מקצוע.

זהו מושג חשוב שכדאי לזכור כשננהל משא ומתן או נשקול הצעת מחיר. כדוגמא, מרבית האנשים, כששואלים אותם האם גנדי היה בן יותר מ -114 במותו, ינקבו באומדן גבוה בהרבה מגילו בעת המוות מאשר אחרים שנשאלו אם גנדי היה בן פחות או יותר מ-35. ניסויים מראים כי התנהגותנו מושפעת, הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים או רוצים, מהסביבה של הרגע.

היוריסטיקת הזמינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[8]היוריסטיקת הזמינות או היוריסטיקת הנגישות היא יישום פשטני של היוריסטיקה בהערכת ההסתברות על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את התוצאות. כך, תוצאות שניתן לתארן ולדמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן. התוצאה כאן היא, בדרך כלל, הטיה קוגניטיבית.

דוגמה טיפוסית ליישום של היוריסטיקת הזמינות ניתן למצוא בסברה הנפוצה שהסיכוי למות מטריפה על ידי כריש גבוה יותר מהסיכוי למות מפגיעת חלקי מטוס נופלים, למרות שהסיכוי לאחרון גבוה פי 30. הסיבה לכך נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שהתקפות כריש זוכות לחשיפה רחבה יותר באמצעי התקשורת ובסרטים ומשום שקל לאדם לדמיין את מלוא אימתן. נפילת חלקי מטוס, לעומת זאת, פחות מסוקרת ויש בה מידה רבה של אקראיות.

סייג חשוב להיוריסטיקת הזמינות נעוץ במידת השליטה הממשית או הנתפשת של אנשים באירועים מסוימים. לדוגמה, אנשים חוששים יותר מהתרסקות מטוס או מפעולה טרוריסטית מאשר מנהיגה במכונית, למרות שמבחינה סטטיסטית הסיכוי להיפגע בתאונת מכונית גבוה לאין שיעור מהסיכוי להפגע בפעולה טרוריסטית או מנפילת מטוס. סיבה מסייעת ליחס ההפוך של החשש היא העובדה שבהתרסקות מטוס או בפעולה טרוריסטית מידת השליטה הנתפשת והממשית של המעורב בה היא קטנה מאוד, בעוד שבנהיגה במכונית קיימת תחושת שליטה רבה הרבה יותר.

היוריסטיקת הזמינות היא קיצור דרך מנטלי המתרחש כאשר אנשים מבצעים שיפוט לגבי ההסתברות לאירועים על סמך כמה קל לחשוב על דוגמאות. היוריסטיות הזמינות פועלת מתוך תפיסה כי "אם אתה יכול לחשוב על זה, זה חייב להיות חשוב." זמינות ההשלכות הקשורות בפעולה קשורה בצורה חיובית לתפיסות לגבי גודל ההשלכות של אותה פעולה. במילים אחרות, ככל שקל יותר לזכור את ההשלכות של משהו, כך אנו תופסים את ההשלכות הללו. לפעמים, היוריסטיקת הזמינות מועילה, אך התכיפות בהם אנו נזכרים באירועים שהם בדרך כלל לא השתקפות מדויקת של ההסתברויות של אירועים כאלה בחיים האמיתיים. [9]

היוריסטיקת הייצוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוריסטיקת הייצוגיות הוא מצב שבו בני אדם שופטים דברים כדומים על בסיס הדמיון ביניהם "על פניו", לעיתים קרובות על בסיס תכונות שטחיות כמו מאפיינים עיקריים. לעיתים קרובות, כאשר משתמשים בהיוריסטיקת הייצוגיות נוטים להתעלם משיעור הבסיס - המידע על השכיחות האמיתית של התופעה או האובייקט באוכלוסייה.

לפי טברסקי וכהנמן, היוריסטיקת הייצוגיות יכולה להסביר את הקושי שחווים אנשים בזיהוי רצפים אקראיים באמת, משום שאנשים מצפים לשינויים רבים יותר מאשר קיימים בפועל ברצף אקראי, במיוחד בציפייה שרצף קצר של אירועים אקראיים יהיה דומה או מייצג לרצפים ארוכים הרבה יותר של אותם אירועים. תופעה זו אחראית להטיות קוגניטיביות כמו אשליית הצבר ולכשלים לוגיים כמו כשל המהמר וכשל רגרסיה.

מערכת 1 מועדת להחליף שאלה קשה בשאלה פשוטה יותר במה שכהנמן מכנה הניסוי "הידוע והנתון במחלוקת ביותר" שלהם, "בעיית לינדה", סופר לנבדקים על אשה דמיונית בשם לינדה , צעירה, רווקה, דוברת ופקחית מאוד, שכסטודנטית עסקה רבטצ בנושא האפליה וצדק חברתי. הם נשאלו האם סביר יותר שלינדה היא פקידה בבנק או שהיא פקידה בבנק ופמיניסטית פעילה. התגובה המדהימה הייתה שהמשפט מדובר "בפקידה פמיניסטית" קיבל הסתברות גבוהה יותר מ" פקידה בבנק", תוך הפרה של חוקי ההסתברות. (כל פקידה בבנק פמיניסטית היא פקידה בבנק.) במקרה זה מערכת 1 בדקה את השאלה הקלה יותר, "האם לינדה היא פמיניסטית?", והתעלמה מהעיסוק. גישה אלטרנטיבית היא שהנבדקים הוסיפו השלכה תרבותית שלא נאמרה מכך שהתשובה האחרת רומזת שלינדה לא הייתה פמיניסטית.


אופטימיות ושנאת הפסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהנמן כותב על "הטיה אופטימית נפוצה", אשר "עשויה בהחלט להיות המשמעותית ביותר בהטיות הקוגניטיביות." הטיה זו יוצרת אשליה של שליטה, שיש לנו שליטה משמעותית על חיינו.

ניסוי פשוט מגלה את שכיחותה של סוג אחד של אופטימיות לא מוצדקת. הטעות התכנונית היא הנטייה להערכת יתר של חסכונות ודברים שנקבל במחיר נמוך ולהעריך הערכת חסר את העלויות, מה שממריץ אנשים לקחת על עצמם פרויקטים מסוכנים. בשנת 2002, צפי העלות לשיפוץ מטבח אמריקאי היה בממוצע 18,658 דולר, אך למעשה עלה 38,769 דולר. [10]

כדי להסביר את עודף הבטחון העצמי, כהנמן מציג את המושג שהוא קורא לו "מה שאתה רואה הוא כל מה שיש" (What You See Is All There Is - WYSIATI). תיאוריה זו קובעת שכאשר התודעה מקבלת החלטות, היא עוסקת בבאופן ראשוני בדברים הידועים, תופעות שהתודעה כבר צפתה בהן. לעיתים רחוקות היא תשקול משתנים בלתי ידועים, תופעות שהיא יודעת שהן רלוונטיות אך אין לגביהן מידע. לבסוף נראה שהיא מתעלמת מהאפשרות של משתנים בלתי ידועים, תופעות לא ידועות בעלות רמת מהותיות לא ידועה.

הוא מסביר כי בני האדם אינם מצליחים לקחת בחשבון את המורכבות וכי הבנתם את העולם מורכבת מסט תצפיות קטן ובהכרח לא מייצג. יתרה מכך, התודעה בדרך כלל אינה אחראית לתפקיד האקראיות ולכן היא מניחה בטעות שאירוע עתידי ישקף אירוע עבר.

אפקט המסגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגור הוא ההקשר בו מוצגות הבחירות. ניסוי: הנבדקים נשאלו אם הם יבחרו לבצע ניתוח אם שיעור "ההישרדות" הוא 90 אחוז, ואילו לאחרים נאמר ששיעור התמותה הוא 10 אחוז. המסגור הראשון הגביר את ההסכמה לבצע הניתוח, למרות שהמשמעות של שני המשפטים זהה. [11]


עמוס טברסקי ודניאל כהנמן בחנו כיצד ניסוחים שונים השפיעו על תגובות משתתפים לבחירה במצב היפותטי של חיים ומוות בשנת 1981[12].

המשתתפים במחקר התבקשו לבחור בין שני טיפולים שונים עבור 600 איש שנפגעו ממחלה קטלנית:

טיפול מסוג א' צפוי היה לגרום לכ 400 מקרי מוות, בעוד שלטיפול מסוג ב' היה סיכוי של 33% שאיש לא ימות, אבל סיכון של 66% שכולם ימותו.

בחירה זו הוצגה במסגרת המחקר לנחקרים במסגור חיובי (כלומר: כמה אנשים יחיו) או במסגור שלילי (כלומר: כמה אנשים ימותו).

מסגור טיפול מסוג א' טיפול מסוג ב'
חיובי מציל חיים של 200 איש 33% סיכוי להציל את כל 600 האנשים, 66% סיכוי שאף אחד לא יינצל
שלילי 400 אנשים ימותו 33% סיכוי שלא ימותו אנשים, סבירות של 66% שכל ה 600 ימותו

טיפול א' נבחר על ידי 72% מהנחקרים כאשר הוצג במסגור חיובי ("מציל חיים של 200 איש") ואילו כאשר הוצג במסגור שלילי ("400 אנשים ימותו") רק 22% מהנחקרים בחרו בו.

אפקט זה הופיע גם בהקשרים אחרים:

  • 93% מתלמידי דוקטורט ביצעו רישום מוקדם ללימודים, כאשר הודגש בפניהם שעל רישום מאוחר יהיה עליהם לשלם קנס, בעוד שרק 67% מהתלמידים ביצעו רישום מוקדם כאשר הודגש בפניהם שיש הנחה על רישום מוקדם[13].
  • 62% מהאנשים לא הסכימו עם "גינוי פומבי של הדמוקרטיה", אך רק 46% מהאנשים הסכימו כי נכון "לאסור על גינוי פומבי של הדמוקרטיה"[14].
  • יותר אנשים יתמכו במדיניות כלכלית אם שיעור התעסוקה יהיה מודגש יותר מאשר שיעור האבטלה[15].
  • נטען כי מעצר קדם-משפטי עשוי להגביר את נכונותו של הנאשם לקבל עסקת טיעון, שכן המאסר, במקום החופש, יהיה קו הבסיס שלו, והודאה באשמה תיתפס אצל הנאשם כמה שיביא לשחרורו המוקדם ולא כמעשה שיכניס אותו לכלא[16].


עלות שקועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום לשקול את הסיכויים שהשקעה נוספת (שולית) תניב תשואה חיובית, אנשים נוטים "לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע" ולהמשיך להשקיע בפרויקטים עם סיכויי הצלחה קלושים שכבר צרכו משאבים משמעותיים. באופן חלקי זה כדי להימנע מרגשות חרטה. [17]

בכלכלה, בתמחיר ובתהליכי קבלת החלטות, עלות שקועה או עלות אבודה (מוכר גם בשם הלועזי sunk cost) היא הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר, ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. לעיתים מדובר על השקעה בסדרי גודל גדולים, לדוגמה הקמת מפעל חדש, או הקמת מיזמי תשתית, כשהתוצאה העסקית בדיעבד אינה מצדיקה את ההשקעה.

ההוצאות הרלוונטיות לשיקולי הפעלת עסק הן עלויות קבועות ועלויות משתנות. עלות שקועה אינה משתייכת לשני סוגי עלויות אלה. במיוחד יש להבחין בין העלות השקועה, כהשקעה במפעל או בציוד שנעשתה כבר ואינה ניתנת למניעה או להחזרה, לבין העלות הקבועה, שהיא עלות הפעלתו של המפעל או העסק, ואשר ניתן להימנע ממנה על ידי הדממת המכונות וסגירת המפעל, או חלק ממנו. כעלות השקועה נלקח רק אותו חלק מההשקעה בנכס שאינו בר-החזרה, ולכן יש לנכות מסך העלות שהושקעה את ערך המימוש של הנכס.

עלות שקועה היא פרמטר כלכלי. בחשבונאות נהוג להפחית עלויות בצורה ליניארית, כך שהשקעה הונית גדולה תגרום מדי שנה לרישום של הוצאה בדוח הרווח וההפסד, ולהפסד. הגישה הכלכלית מתעלמת מהוצאה זו, והיא אינה נלקחת כשיקול לאחר שהוצאה. כך שייתכן מצב שבו מפעל מפסיד עדיין כדאי להפעלה.

אפקט העלות השקועה או "ההוצאה האבודה" נבחן על ידי כלכלנים העוסקים בתורת הערך. נמצא כי מנהלים נטו להמשיך בפרויקטים כושלים, על אף שלא הייתה לכך הצדקה. אפקט זה נקרא גם "אפקט הקונקורד", על שם מטוס הקונקורד. בפרויקט זה הושקעו סכומי עתק גם לאחר שהיה ברור שהפרויקט ייכשל, והפעלת המטוס לא תהיה כלכלית, עד שלבסוף המטוס קורקע.


בטחון יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה של הספר מוקדש לביטחון מופרז במה שהתודעה מאמינה שהוא יודעת. המחבר מסביר שאנשים לרוב מעריכים ביתר את מידת הבנתם בעולם וממעיטים את חלקה של המקריות או המזל. זה קשור לוודאות המוגזמת של ראיה לאחור, כאשר נראה כי אירוע מובן לאחר שהוא התרחש או התפתח. השקפותיו של כהנמן על בטחון יתר מושפעות מנאסים טאלב.

אפקט בטחון יתר היא הטיה מבוססת היטב, בה הבטחון הסובייקטיבי של האדם בשיקול דעתו גדול מהדיוק האובייקטיבי של החלטותיו אלה, במיוחד כאשר הביטחון גבוה יחסית.[18] בטחון יתר הוא דוגמה אחת לכיול שגוי של הסתברויות סובייקטיביות. לאורך ספרות המחקר, בטחון יתר הוגדר בשלוש דרכים שונות:

  • (1) הערכת יתר של ביצועיו בפועל;
  • (2) מיקום יתר של ביצועיו ביחס לאחרים;
  • (3) דיוק יתר בהבעת בטחון בלתי מוצדק ברמת הדיוק של אמונותיו.[19] [20]

הדרך הנפוצה ביותר בה נחקר בטחון יתר היא על ידי שאלת אנשים עד כמה הם בטוחים באמונות ספציפיות שהם מחזיקים או בתשובות שהם מספקים. הנתונים מראים כי שהבטחון עולה באופן שיטתי על דיוק, ומשתמע מכך שאנשים בטוחים יותר שהם צודקים ממה שמגיע להם להיות. אם לביטחון אנושי היה כיול מושלם, החלטות בביטחון של 100% היו נכונות 100% מהזמן, 90% ביטחון נכונות 90% מהזמן, וכן הלאה לגבי רמות הביטחון האחרות. לעומת זאת, הממצא העיקרי הוא שהביטחון עולה על דיוק כל עוד הנבדק עונה על שאלות קשות בתחום לא מוכר. לדוגמה, במשימת איות, הנבדקים צדקו בערך 80% מהזמן, בשעה שהם טענו שהם בטוחים במאה אחוז.[21] במילים אחרות, שיעור השגיאות היה 20% כאשר הנבדקים ציפו שזה יהיה 0%. בסדרה שבה הנבדקים הגיבו בתגובות אמת או שקר לשאלות ידע כללי, הם היו בטוחים ביתר בכל הרמות. כשהיו בטוחים במאת האחוזים לגבי התשובה לשאלה, הם טעו 20% מהפעמים. [22]


בחירות או אפשרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק זה חוזר כהנמן לכלכלה ומרחיב את עבודתו בנושא תורת הערך. הוא דן בנטייה להתייחסות לבעיות בנפרד וכיצד, כאשר נבחנות נקודות ייחוס אחרות, לבחירה של נקודת ייחוס (המכונה מסגרת) יש השפעה לא פרופורציונלית על התוצאה. פרק זה מציע גם עצות כיצד ניתן להימנע מכמה חסרונות בחשיבה של מערכת 1.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The New York Times Best Seller List – December 25, 2011
  2. ^ Daniel Kahneman's Thinking, Fast and Slow Wins Best Book Award From Academies; Milwaukee Journal Sentinel, Slate Magazine, and WGBH/NOVA Also Take Top Prizes in Awards' 10th Year, www8.nationalacademies.org (באנגלית)
  3. ^ Holt, Jim (25 בנובמבר 2011). "Thinking, Fast and Slow — By Daniel Kahneman — Book Review". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2019. 
  4. ^ Daniel Kahneman, Thinking, Fast and Slow, Farrar, Straus and Giroux, 2011-10-25. (באנגלית)
  5. ^ System 1 vs 2 Decision Making for Market Research, Upfront Analytics (בAmerican English)
  6. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2012-03-18
  7. ^ Holt, Jim (25 בנובמבר 2011). "Thinking, Fast and Slow — By Daniel Kahneman — Book Review". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2019. 
  8. ^ Amos Tversky, Daniel Kahneman, Availability: A heuristic for judging frequency and probability, Cognitive Psychology 5, 1973-09-01, עמ' 207–232 doi: 10.1016/0010-0285(73)90033-9
  9. ^ Tversky, Amos, Judgment under uncertainty : heuristics and biases, עריכה: Kahneman, Daniel, Cambridge: Cambridge Univ. Press, 1982, ISBN 9780521240642. (באנגלית)
  10. ^ Holt, Jim (25 בנובמבר 2011). "Thinking, Fast and Slow — By Daniel Kahneman — Book Review". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2019. 
  11. ^ Bloomberg - Are you a robot?, www.bloomberg.com
  12. ^ Tversky & Kahneman 1981
  13. ^ Gächter et al. 2009
  14. ^ Rugg, as cited in Plous 1993
  15. ^ Druckman 2001b
  16. ^ Bibas, Stephanos (2004). "Plea Bargaining outside the Shadow of Trial". Harvard Law Review 117 (8): 2463–47. JSTOR 4093404. SSRN 464880. 
  17. ^ Roger Lowenstein, Book Review: Thinking, Fast and Slow by Daniel Kahneman, https://www.bloomberg.com, ‏October 28, 2011
  18. ^ Gerry Pallier, Rebecca Wilkinson, Vanessa Danthiir, Sabina Kleitman, The Role of Individual Differences in the Accuracy of Confidence Judgments, The Journal of General Psychology 129, 2002-07-01, עמ' 257–299 doi: 10.1080/00221300209602099
  19. ^ Moore, Don A.; Healy, Paul J., The trouble with overconfidence., Psychological Review
  20. ^ Don A. Moore, Derek Schatz, The three faces of overconfidence, Social and Personality Psychology Compass 11, 2017, עמ' e12331 doi: 10.1111/spc3.12331
  21. ^ P. A. Adams, J. K. Adams, Confidence in the recognition and reproduction of words difficult to spell, The American Journal of Psychology 73, 1960-12, עמ' 544–552
  22. ^ Lichtenstein, Sarah; Fischhoff, Baruch; Phillips, Lawrence D., Judgment Under Uncertainty: Heuristics and Biases, עריכה: Kahneman, Daniel; Slovic, Paul; Tversky, Amos, Cambridge University Press, עמ' 306–334, ISBN 978-0-521-28414-1