לטרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לֶטֶרֶר[1] - מעצב אותיות - הוא חבר בקבוצה של יוצרי קומיקס האחראי על ציור הטקסט בקומיקס. הלטרר משתמש בגופנים, בקליגרפיה, בגודל אות ובפריסת דף. כל זה כדי לתרום להשפעתו של הקומיקס. הלטרר מעצב תצוגת הלטרינג: הלטרינג של כותר הסיפור וכתוביות מיוחדות אחרות וקרדיטים המופיעים בדרך כלל בעמוד הראשון של הסיפור. הלטרר גם כותב את האותיות בבועיות הדיבור ומצייר את אפקט הקול. לטררים רבים גם מעצבים את הלוגו של החברה עבור ספרי הקומיקס שהיא מפיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשספרי קומיקס הגיעו לבשלות בשנות ה-40 כמות הפרסומים הגדולה שנדרשה על ידי המוציאים לאור עודדה קו ייצור המחלק את התהליך היצירתי למשימות מובחנות: סופר, מצייר בעיפרון, לטרר, אינקר וצובע. בסוף שנות ה-40 אפשר היה להתפרנס רק מלטרינג של רצועות קומיקס וספרי קומיקס עבור אמנים, אולפנים וחברות שלא היה להם זמן או רצון לעשות זאת בארגון עצמו. בשנות ה-50 אמני לטרינג כמו גספר סלדינו (Gaspar Saladino), סם רוזן (Sam Rosen) ובן אודה (Ben Oda) בנו קריירה שלמה כלרטררים עבור חברות מארוול קומיקס, DC קומיקס ואחרות. הלטרר ומעצב הלוגו איירה שנאפ (Ira Schnapp) קבע את המראה של DC קומיקס במשך קרוב לשלושים שנים. החל מ-1940 הוא עיצב או שכלל לוגואים איקוניים כמו סופרמן,]] פלאש]], ליגת הצדק של אמריקה ואחרים. מ-1966 ובמשך שנות ה-70 היה גספר סלדינו הלטרר הראשי של כל ספרי ספרי DC. עבודתו של גספר הייתה כל כך חשובה עד שמו"לים עצמאיים של ספרי קומיקס שקמו בשנות ה-70 וה-80 כמו Atlas/Seaboard Comics ו- Eclipse Comics שכרו אותו כדי לעצב את הלוגואים עבור כל הכותרים שלהם.

לטרינג במחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאה לאור שולחנית המופעלת על ידי מחשבים, במיוחד כאלה שיוצרו על ידי אפל, התפתחה בשנות ה-80 והחלה להשפיע על לטרינג בקומיקס זמן קצר אחרי כן. אחד מהמשתמשים הראשונים בלטרינג מבוסס מחשב היה הכותב/אמן ג'ון ברן (John Byrne) שיצר גופנים מלטררינג קיים. (הוא עשה גם שימוש בלטרינג של אמנים אחרים כמו דייב גיבונס בלי רשותם[2]) כיום הוא משתמש בגופן מחשב המבוסס על כתב ידו של הלטרר ג'ק מורלי – באישורו של מורלי.[3] לטרינג במחשב התחיל להשפיע באמת עם הזמינות של הגופן המסחרי הראשון לקומיקס Whizbang (נוצר על ידי אולפן דדלוס (Daedalus) בסביבות 1990.

מתוך כבוד למסורת הודפס הלטרינג הממוחשב בתחילה ואחרי כן הודבק ליצירה המקורית, אבל אחרי כמה שנים, אחרי שגם צביעת הקומיקס עברה להוצאה לאור שולחנית התחילו להשתמש בקובצי לטרינג דיגיטליים בצורה יעילה יותר על ידי שילובם ישירות לקובצי היצירה הדיגיטליים כשנפטרים משלב העתק-הדבק הפיזי לגמרי. לטרר הוא חבר בקבוצה של יוצרי קומיקס האחראי על ציור הטקסט בקומיקס. הלטרר משתמש בגופנים, קליגרפיה, בגודל אות ובפריסת דף. כל זה כדי לתרום להשפעתו של הקומיקס. הלטרר מעצב תצוגת הלטרינג: הלטרינג של כותר הסיפור וכתוביות מיוחדות אחרות וקרדיטים המופיעים בדרך כלל בעמוד הראשון של הסיפור. הלטרר גם כותב את האותיות בבועיות הדיבור ומצייר את אפקט הקול. לטררים רבים גם מעצבים את הלוגו של החברה עבור ספרי הקומיקס שהיא מפיקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשספרי קומיקס הגיעו לבשלות בשנות ה-40 כמות הפרסומים הגדולה שנדרשה על ידי המוציאים לאור עודדה קו ייצור המחלק את התהליך היצירתי למשימות מובחנות: סופר, מצייר בעיפרון, לטרר, אינקר וצובע. בסוף שנות ה-40 אפשר היה להתפרנס רק מלטרינג של רצועות קומיקס וספרי קומיקס עבור אמנים, אולפנים וחברות שלא היה להם זמן או רצון לעשות זאת בארגון עצמו. בשנות ה-50 אמני לטרינג כמו גספר סלדינו (Gaspar Saladino), סם רוזן (Sam Rosen) ובן אודה (Ben Oda) בנו קריירה שלמה כלרטררים עבור מארוול קומיקס, DC קומיקס ואחרים. הלטרר ומעצב הלוגו איירה שנאפ (Ira Schnapp) קבע את המראה של DC קומיקס במשך קרוב לשלושים שנים. החל מ-1940 הוא עיצב או שכלל לוגואים איקוניים כמו סופרמן,]] פלאש]], ליגת הצדק של אמריקה ואחרים. מ-1966 ובמשך שנות ה-70 היה גספר סלדינו הלטרר הראשי של כל ספרי ספרי DC. עבודתו של גספר הייתה כל כך חשובה עד שמו"לים עצמאיים של ספרי קומיקס שקמו בשנות ה-70 וה-80 כמו Atlas/Seaboard Comics ו- Eclipse Comics שכרו אותו כדי לעצב את הלוגואים עבור כל הכותרים שלהם.

לטרינג במחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאה לאור שולחנית המופעלת על ידי מחשבים, במיוחד כאלה שיוצרו על ידי אפל התפתחה בשנות ה-80 והחלה להשפיע על לטרינג בקומיקס זמן קצר אחרי כן. אחד מהמשתמשים הראשונים בלטרינג מבוסס מחשב היה הכותב/אמן ג'ון ברן (John Byrne) שיצר גופנים מלטררינג קיים. (הוא עשה גם שימוש בלטרינג של אמנים אחרים כמו דייב גיבונס בלי רשותם[2]) כיום הוא משתמש בגופן מחשב המבוסס על כתב ידו של הלטרר ג'ק מורלי – באישורו של מורלי.[3] לטרינג במחשב התחיל להשפיע באמת עם הזמינות של הגופן המסחרי הראשון לקומיקס Whizbang (נוצר על ידי אולפן דדלוס (Daedalus) בסביבות 1990.

מתוך כבוד למסורת הודפס הלטרינג הממוחשב בתחילה ואחרי כן הודבק ליצירה המקורית, אבל אחרי כמה שנים, אחרי שגם צביעת הקומיקס עברה להוצאה לאור שולחנית התחילו להשתמש בקובצי לטרינג דיגיטליים בצורה יעילה יותר על ידי שילובם ישירות לקובצי היצירה הדיגיטליים כשנפטרים משלב העתק-הדבק הפיזי לגמרי. חברת Wildstorm Comics הייתה הראשונה שהשתמשה בכלים אלה. בהפרש זמן ניכר, משתמשות בכלים אלו גם חברות אחרות כמו מארוול קומיקס ו-DC לצורך לטרינג.[2]

כלים ושיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שולחן העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלטרר שעובד בשיטות המסורתיות אינו זקוק ליותר מתבנית הלטרר, עט או מברשת, דיו הודי וצבע לבן לתיקונים. במצבים אחדים צריך הלטרר להשתמש בקלף כציפוי על עבודת האמנות המקורית.[4].

לטרינג ממוחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הספרים שיוצאים לאור על ידי מארוול ו-DC משתמשים בלטרינג שעושה שימוש בתוכנות גרפיקה כמו אדובי אילוסטרייטור או אדובי פוטושופ ובגופן הדומה ללטרינג הנכתב ביד. לטרינג ממוחשב מספק קיצורי דרך טכניים רבים, במיוחד בשילוב של יצירת הלטרינג ישירות לקובצי האמנות הדיגיטליים ובכך נמנעים מהמלאכה המיגעת של העתק-הדבק פיזי. יש גם אמני קומיקס שמעדיפים שהלטרינג יהיה ישירות על הדפים שלהם. א. זה חוסך זמן ציור (לא צריך לצייר במקום בו תהיה כתובית גדולה). ב. קומיקס מספר סיפור ודף של אמנות קומיקס בלי הלטרינג מהווה רק מחצית מן הסיפור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהו המושג המקובל בקהילת הקומיקס הישראלי. ראו למשל בתיאור שמופיע כאן.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Klein, Todd. "Computer lettering," Todd Klein: Lettering – Logos – Design. Retrieved July 23, 2008.
  3. ^ 3.0 3.1 Byrne Robotics FAQ: Creative Process. Retrieved December 2, 2005.
  4. ^ Kimball, Kirk. "Gaspar Saladino — Atlas Shrugged!" Dial B for Blog #497 (Sept.). Accessed May 19, 2011.