ליאוני ריזאנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליאוני ריזאנק, ציור שמן שך היינץ אנגר, 1962

ליאופולדינה "ליאוני" ריזאנקגרמנית: Leopoldine "Leonie" Rysanek;‏ 14 בנובמבר 1926 - 7 במרץ 1998) הייתה זמרת סופרן אוסטרית.

ריזאנק נולדה בווינה והופיעה לראשונה באופרה באינסברוק, בשנת 1949. הופעת הבכורה שלה במטרופוליטן אופרה בניו יורק הייתה בשנת 1959, בתפקיד ליידי מקבת של ורדי כמחליפה למריה קאלאס, שפוטרה מן ההפקה. היא נפרדה מן המטרופוליטן כרוזנת ב"דאם פיק" של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי בינואר 1996. הופעתה האחרונה הייתה בפסטיבל זלצבורג באוגוסט 1996, בתפקיד קליטמנסטרה ב"אלקטרה" של ריכרד שטראוס. במהלך הקריירה הארוכה שלה שרה ב-299 הופעות של 24 תפקדים במטרופוליטן וכיכבה בהצגות בכורה בבית האופרה הזה של מקבת ו"נאבוקו" של ורדי, "אריאדאנה בנקסוס" ו"האישה ללא צל" של רירכד שטראוס ו"קטיה קאבאנובה" של לאוש יאנאצ'ק.

ב-1951 הייתה זיגלינדה הראשונה של פסטיבל ביירוית החדש בהוולקירות בניצוח הרברט פון קאראיין.

ריזאנק מונתה לאוצרת פסטיבל וינה חודשים אחדים לאחר פרישתה ובמשרה זו החזיקה עד מותה בגיל 71 בווינה (בתקופת הופעותיה האחרונות במטרופוליטן אובחנה כחולה בסרטן העצמות).

קול ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולה של ליאוני ריזאנק הקיף את הסופרן הלירי והדרמטי. היא סווגה אומנם בקצה העליון של הקטגוריה הלירית או בקטגוריה של ה-jugendlich-dramatisch ברפרטואר הגרמני, אך קולה היה דרמטי במושגי האופרה האיטלקית. באוקטבה שמעל הדו האמצעי, היה קולה מועד לצליל יבש ואינטונציה בלתי יציבה, אבל בקצה העליון של החמשה נפתח כפרח לאחד הקולות המזהירים ביותר של המאה ה-20. יכולת ההתמדה שלה במנעד הגבוה של טורנדוט ובאופרות של ריכרד שטראוס ווגנר הייתה לאגדה.

ליאוני ריזאנק הצטיינה במוזיקה של ריכרד שטראוס. בייחוד הצליחה בתפקיד הקיסרית ב"האישה ללא צל", בתפקיד הראשי ב"סאלומה", כמרשלין באביר הוורד וככריזותמיס באלקטרה. מדי פעם שרה אריאדנה/פרימה דונה ב"אריאדנה בנקסוס" ותפקידי נשים באופרות של שטראוס המבוצעות לעתים רחוקות על הבימה ("הלנה המצרית" ו"אהבת הדנאים"). עם זאת, זהירה שלא לחרוג מגבולות יכולתה, לא ניסתה את כוחה ב"סאלומה" עד 1972, כשהייתה בת 46, אם כי את תפקיד זיגלינדה שמרה ברפרטואר הפעיל שלה מראשית שנות ה-20 לחייה עד גיל 62. היא דחתה הצעות לשיר את איזולדה בטריסטן ואיזולדה של וגנר על אף השערה, שהתפקיד יתאים בדיוק לקולה.

זמרות סופרן של שטראוס מצליחות לעתים קרובות להפליא בפוצ'יני וריזאנק אכן שרה הרבה טוסקה ומעט טורנדוט. גם כליאונורה בפידליו של בטהובן הייתה שירתה ראויה לציון.

מיצירות וגנר, שרה פעמים רבות את אליזבת בטנהויזר ואת אלזה בלוהנגרין ולמשך שני עשורים ניכסה, פחות או יותר, לעצמה את תפקיד סנטה בהולנדי המעופף, אך התפקיד שזיכה אותה בהתפעלות הרבה ביותר, יחד עם תפקידי הקיסרית וכריזותמיס של שטראוס, היה זיגלינדה באופרה הוולקירות.

קול חזק, ארוך ועתיר-מבע כל כך כשל ריזאנק איפשר לה לשיר הרבה תפקידי ורדי ראשיים, החשובים ביניהם דזדמונה באותלו, ליידי מקבת, אמליה בנשף המסכות, אליזבטה ב"דון קרלוס", ליאונורה בכוחו של גורל ואאידה.

כאוסטרית, ילידת מרכז אירופה, התעניינה ריזאנק גם במוזיקה מארצות סלביות, הן רוסית (צ'ייקובסקי) והן צ'כית (סמטנה, לאוש יאנאצ'ק).

מבין חמשת תפקידי הסופרן הידועים כ"גדולים ביותר", ריזאנק שרה את טורנדוט ונהנתה מהצלחה כקונדרי ב"פרסיפאל" במטרופוליטן אופרה ובפסטיבל ביירוית. כמי שהחלה את הקריירה שלה כשקירסטן פלגסטד היה עדיין בחיים ובירגיט נילסן ואסטריד ורניי עמדו בשיא יכולתן הווקאלית, הבינה ריזאנק שאל לה לנסות את כוחה באיזולדה של וגנר או בכל אחת משלוש הברונהילדות שלו. ואולם בשנת 1981 שיכנע אותה קרל בהם לשיר את אלקטרה לסרט קולנוע, לא בהפקה חיה בבית אופרה. היא נענתה מתוך התחשבות במנצח הדגול ואמון בשיפוטו, ולא הייתה עושה זאת למען שום אדם אחר.

בשנותיה המאוחרות, כמו הרבה קולות סופרן "גדולים", בחרה ריזאנק לשיר תפקידי מצו סופרן דרמטיים כמו אורטרוד ב"לוהנגרין" של וגנר, הרודיאס ב"סאלומה" של שטראוס וקליטמנסטרה ב"אלקטרה" שלו.

הקלטות רשמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים רבים שריזאנק הייתה בהם משכמה ומעלה לא הוקלטו או לא התפרסמו מעולם בהקלטה רשמית. אלה כוללים, בין היתר: