ליאונרד בארדן
 | |
| לידה |
20 באוגוסט 1929 (בן 96) קרוידון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
בייליול קולג' |
  | |
ליאונרד ויליאם בארדן (באנגלית: Leonard Barden; נולד ב־20 באוגוסט 1929, בדרום קרוידון, לונדון) הוא שחמטאי אנגלי, עיתונאי שחמט, כותב, שדרן, מאמן בתחום השחמט.
בארדן הוא בנו של פועל ניקיון, למד בבית ספר ויטגיפט שבדרום קרוידון ובבאליול קולג', באוקספורד, שם למד היסטוריה מודרנית. בארדן למד לשחק שחמט בגיל 11 בזמן שהיה במקלט בבית ספר במהלך תקיפה אווירית גרמנית במלחמת העולם השנייה. תוך מספר שנים הוא הפך לאחד השחקנים הצעירים המובילים במדינה. בארדן ייצג את אנגליה בארבע אולימפיאדות שחמט. הוא מילא תפקיד מרכזי בצמיחת השחמט האנגלי משנות ה-70. בארדן הוא בעל טור שחמט בעיתונים שונים. טורו ב"איבנינג סטנדרד" הלונדוני היה טור השחמט היומי הוותיק ביותר בעולם מאת אותו מחבר - במשך למעלה מ-69 שנים כתב מדי יום מאמר בנושאי שחמט[1][2][3][4][5].
קריירה כשחמטאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1946, זכה ברדן באליפות בריטניה בשחמט בכתב לנוער, וחלק את המקום הראשון באליפות לונדון לבנים. בשנה שלאחר מכן הוא חלק את המקום הראשון עם יונתן פנרוז באליפות בריטניה לנוער, אך הפסיד בפלייאוף. בארדן ייצג את אנגליה בארבע אולימפיאדות שחמט (1952, 1954, 1960 ו־1962). בשנת 1954 חלק את המקום הראשון באליפות בריטניה בשחמט וב־1958 הגיע למקום השני לאחר הפסד בפלייאוף מול יונתן פנרוז.
בארדן סיים רביעי בתחרות הייסטינגס בתחרות 1951–1952. בשנת 1952, הוא ניצח בתחרות פיינטון לפני דניאל ינופסקי, רב-אמן קנדי לעתיד. בארדן היה קפטן נבחרת אוקספורדשייר שזכתה באליפות המחוזות האנגליים בשנים 1951 ו-1952. בשנה האחרונה, הוא היה קפטן נבחרת אוניברסיטת אוקספורד שזכתה באליפות המועדונים הלאומית, וייצג את האוניברסיטה במשחק הקבוצתי השנתי נגד אוניברסיטת קיימברידג' במהלך שנותיו שם. בשנת 1953, בארדן זכה באליפות הבזק הבריטית האישית (עשר שניות לכל מהלך). בשנה שלאחר מכן, הוא חלק מקום ראשון עם רב-האמן הבלגי אלבריק אוקלי דה גאלוויי בבוגנור רג'יס; חלק את המקום הראשון באליפות בריטניה עם אלן פיליפס; וזכה באליפות המחוזות הדרומיים. בארדן סיים רביעי בהייסטינגס 1957–1958, אותה מדרג צ'סמטריקס כהישג הסטטיסטי הטוב ביותר שלו[6]. באליפות בריטניה בשחמט בשנת 1958, בארדן שוב הגיע למקום הראשון בשוויון, אך הפסיד במשחק הפלייאוף לפנרוז 1.5–3.5.
בארדן ייצג את אנגליה באולימפיאדות השחמט בהלסינקי 1952 (שיחק כלוח הרביעי, רשם 2 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים), אמסטרדם 1954 (שיחק כלוח מילואים ראשון, רשם ניצחון אחד, 2 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים), לייפציג 1960 (לוח מילואים ראשון; 4 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו, 2 הפסדים), וורנה 1962 (כלוח מילואים ראשון; 7 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו, 3 הפסדים). האחרונה הייתה ההופעה הטובה ביותר שלו עד אז.
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- How to Play the End Game in Chess[7]
- Play Better Chess[8]
- How Good Is Your Chess?: Rate Your Skill and Improve Your Strategy by Participating in 35 Master Games[9][10]
- Chess Openings for the Average Player[11]
- The King's Indian Defence (Contemporary chess openings)[12]
- An Introduction to Chess Moves and Tactics Simply Explained (Dover Chess)[13]
- Master Game: Bk. 1[14]
- Leonard Barden's chess puzzle book: An evening standard chess book[15]
- The Batsford Chess Puzzle Book[16]
- Chess: 80 Classic Problems: One Move and You're Dead![17]
- A Guide to Chess Openings.[18][19][20]
- Openings for the Club Player (Batsford Chess Books)[21]
- The Ruy Lopez: Winning Chess with 1 P-K4[22]
- The Games of Robert J. Fischer[23]
- Modern Chess Miniatures[24]
- " Guardian " Chess Book (Coronet Books)[25]
- Chess: Master the moves (Action books)[26]
- An Introduction to Chess Moves & Tactics Simply Explained (orig.title: Chess)[27]
פעילות כתיבה, שידור וארגון שחמט
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנת 1964 בארדן ויתר על השתתפות בתחרויות כדי להתמקד בכתיבה ושידורי רדיו וטלוויזיה בתחום השחמט. בארדן תרם תרומות חשובות לקידום השחמט באנגליה ככותב פופולרי, מארגן, מגייס כספים ושדרן[28].
בארדן היה מנהל הגרנד פרי של איגוד השחמט הבריטי במשך שנים רבות, לאחר שמצא את הספונסר הראשון שלו, ויסקי קאטי סארק. הוא היה תורם קבוע לתוכנית השחמט השבועית של ה-BBC Network Three בין השנים 1958 ל-1963. תרומתו הידועה ביותר הייתה משחק ייעוץ, שהוקלט בשנת 1960 ושודר בשנת 1961, בו הוא שיחק עם בובי פישר כנגד האמנים האנגלים יונתן פנרוז ופיטר קלארק. זה היה משחק הייעוץ היחיד שהוקלט בקריירה של פישר. המשחק, שלא הסתיים לאחר שמונה שעות של משחק, עבר לשיפוט ונשפט כתיקו על ידי אלוף העולם לשעבר מקס אויבה[29]. בארדן נתן פרשנות טלוויזיה ל-BBC על כל המשחקים באליפות העולם של 1972. בין השנים 1973 ל-1978 הוא היה מגיש שותף של תוכנית השנתית "משחק המאסטר" של BBC2[30].
כתבות יומיות ושבועיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארדן כתב טור יומי בעיתון Evening Standard מ־יוני 1956 ועד דצמבר 2024 — תקופה של 69 שנים, 7 חודשים ו־27 יום, הארוכה ביותר בעולם לעיתונאי.
בארדן כותב טור שבועי ב־The Guardian מאז ספטמבר 1955, וכן בעיתון Financial Times מאז מרץ 1974 ועד היום.
בשנת 2024, פיד"ה, התאחדות השחמט העולמית, העניקה לבארדן את "פרס פיד"ה-100" עבור "העיתונאי הטוב ביותר"[31].
תרומה מהותית לשחמט האנגלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארדן תרם רבות לקידום והשגשוג של השחמט האנגלי בעיקר בשנות ה־70 וה־80, תוך קידום שחקנים צעירים ותיאום מאמנים ומענקים (כמו טוני מיילס ונייג'ל שורט) ועד שהנבחרת האנגלית זכתה במדליית הכסף באולימפיאדה.
מעורבותו החלה בשנת 1971, כאשר שם לב שטוני מיילס ומייקל סטין היו שניהם מועמדים סבירים לאליפות העולם לנוער (עד גיל 20) בשנת 1973, אך הדרך היחידה עבור מדינה להיות בעלת שני נציגים הייתה לארח את האירוע. בארדן הכיר את המממן ג'ים סלייטר, שהציע לממן יחד את האירוע, שהתקיים בטיסייד. מיילס וסטין זכו שם במדליות הכסף והארד. מיילס זכה באליפות בשנה שלאחר מכן. סלייטר הסכים גם להצעתו של בארדן לממן אימונים מיוחדים על ידי בוב ווייד עבור חמשת המתבגרים הטובים ביותר. כולם הגיעו לדרגת רב-אמן.
בשנת 1972, לאחר שסלייטר הציל את הדו-קרב על אליפות העולם בין בובי פישר לבוריס ספאסקי מקריסה על ידי הכפלת קרן הפרסים, הוא הציע 5,000 ליש"ט לרב-אמן האנגלי הראשון (בפרס זכה בסופו של דבר מיילס[32]), ו-2,500 ליש"ט לכל אחד מארבעת השחקנים הבאים שיזכו בדרגת רב-אמן. בארדן גיבש את התנאים המפורטים, וכתב את הנאום בהייסטינגס שבו סלייטר הכריז על הפרסים. מעודדים מההצלחה, בארדן וסלייטר הסכימו על תוכנית רחבה יותר לעידוד כישרונות בגילאים צעירים בהרבה, במטרה לייצר דור שיוכל להתחרות בברית המועצות, מדינת השחמט המובילה בעולם באותה עת.
בארדן ארגן אירועי הזמנה לנוער בסופי שבוע שבהם השחקנים הטובים ביותר שיחקו בתחרות וקיבלו הדרכה מאמנים בין המשחקים. הם גם נחשפו לשחמט של אמני שחמט מובילים באירוע הפתוח השנתי של ה"איבנינג סטנדרד" ובאמצעות משחקים סימולטניים מול רב-אמן. המודל חיקה את התוכנית של ברית המועצות עצמה בשנות ה-30, כאשר אמנים עתידיים השיגו ציונים מרשימים בתחרויות מול חוסה ראול קפבלנקה וסאלו פלור, שחקנים ברמה עולמית במהלך התחרות במוסקבה בשנים 1935 ו-1936. מעט מאוד שחקנים צעירים בשנות ה-70 היו בעלי מדי כושר בינלאומיים, ולכן בארדן הרכיב את רשימות הדירוג העולמיות שלו לכל קבוצת גיל, החל מגיל 10 ועד גיל 18, תוך עדכון הנתונים במרווחים חודשיים או שבועיים ופרסום התוצאות באירועי ההזמנה.
בארדן קרא הרבה ספרות שחמט סובייטית, ובשנת 1974 חזה בצורה מדויקת כי גארי קספארוב (שהיה אז ילד בן 11 ונקרא גארי ווינשטיין) יהיה אלוף העולם בשנת 1990. טורו ב"גרדיאן" מ-24 בפברואר 1975, תחת הכותרת "אלוף העולם 1990"[33], הפך את התחזית הזו לתחזית ספציפית. זו הייתה התחזית הראשונה מסוגה של מישהו לגבי גארי קספרוב העתידי, שעקף את תחזיתו של בארדן בחמש שנים כשזכה בתואר ב-1985.
בקיץ 1975 האמין בארדן שגם נייג'ל שורט, אז בן 9, בעל פוטנציאל לזכייה בתואר העולמי. תוכנית האימונים התעצמה עבור שורט, שבשנים שלאחר מכן שיחק מול שלושה אלופי עולם וכמה רבי-אמנים מובילים אחרים. בארדן גם השתמש בטורים שלו כדי לקדם את שחקניו הצעירים, אותם כינו חלק מהאנשים "התינוקות של בארדן". כאשר שורט ניצח את ויקטור קורצ'נוי השחקן המדורג השני בעולם, במשחק סימולטני שארגן ה-Evening Standard בשנת 1976[34], התוצאה פורסמה במהדורת החדשות של ITN באותו ערב.
אחת ממטרות הפרסום הייתה למשוך חסויות נוספות, ובקיץ 1976 בארדן הבטיח גיבוי מבנק לוידס. יו"ר הבנק, סר ג'רמי מורס, היה מחבר בעיות שחמט בולט, ומנהל החסויות שלו, פאט באומן, אהב את הרעיון שהבנק מממן אתגר רציני לעליונות השחמט הסובייטית.
האירוע הראשון של בנק לוידס היה ניסוי, משחק שהועבר בטלקס בין לונדון לניו יורק, לציון מאתיים שנה לארצות הברית, בו הסכים הקפטן האמריקאי להצעתו של בארדן לכלול לוחות נוספים מתחת לגיל 11, שבאחד מהם ניצח שורט (שגר ליד מנצ'סטר) את אלוף ארצות הברית לעתיד ג'ואל בנג'מין. בשלב זה שחקנים צעירים רבים התקדמו לדרגת אמן, אך חסרו להם תארים בינלאומיים רשמיים של פיד"ה. לכן, בשנת 1977, הושקה תחרות האמנים השנתית של בנק לוידס, בדומה לאירוע אמריקאי מוצלח בלון פיין, בו התחרו השחקנים הצעירים האמריקאים הטובים ביותר נגד רבי-אמנים. תחרות פתוחה זו נמשכה עד שנת 1994 (בפעם ה-18, בה ניצח אלכסנדר מורוזביץ'). בארדן גם ארגן תחרות בה כל השחקנים משחקים זה נגד זה, גביע לורד ג'ון בלונדון, בו שלושה רבי-אמנים אנגלים צעירים ומבטיחים - ג'ון נאן, מייקל סטין וג'ונתן מסטל - פגשו רבי-אמנים כמו הזוכה בטורניר ולסטימיל הורט, מיגל קינטרוס, יוג'ניו טורה ואלכסנדר קוטוב.
בשנת 1978, כאשר נבחרת אנגליה זכתה באליפות העולם בשחמט לסטודנטים במקסיקו סיטי לפני נבחרת ברית המועצות, וקבוצה במימון בנק לוידס הצליחה היטב בתחרות לון פיין, דור הצעירים היה בדרך למדליות כסף באולימפיאדת השחמט שהושגו בשנים 1984, 1986 ו-1988. בארדן המשיך לחפש כישרונות חדשים בבתי הספר היסודיים, ובשנת 1980 זיהה את הכשרון יוצא הדופן של מייקל אדמס, אז בן 8. אדמס התגורר בקורנוול, הרחק ממרכזי השחמט הגדולים, ולכן בארדן דאג שמארגן מדבון, קן באט, יארגן תחרות בינלאומית שנתית עד גיל 18 של בנק לוידס בפלימות'. אדמס שיחק שם לראשונה בגיל 10, ובגיל 12 החמיץ תוצאה של אמן בינלאומי בהפרש של חצי נקודה בלבד בהופעת הבכורה שלו בתחרות האמנים של בנק לוידס, שם, בהתאם למדיניותו של בארדן להשוות את הכישרונות הטובים ביותר מול רבי-אמנים מובילים, הוא גם שיחק היטב במשחק בליץ נגד בוריס ספאסקי.
בשנות ה-80, ההתקדמות השחמטאית באנגליה הייתה בעיצומה, אך בארדן מילא תפקיד פחות משמעותי בשל הצורך לטפל באמו, שסבלה ממחלת אלצהיימר. הוא עדיין זיהה כישרונות מוקדם, בעיקר מתיו סאדלר, שערך את הופעת הבכורה שלו בתחרות בנק לוידס בגיל 11 והפך לרב-אמן מוביל בשנות ה-90. בשנת 1992, כאשר איגוד השחמט הבריטי היסס לשלוח את לוק מקשיין, אז בן 8, לאליפות העולם עד גיל 10 ב-1992 בדיסבורג, בארדן ניהל מסע תעמולה עבורו, אשר זכה לתגמול נאה כאשר מקשיין זכה במדליית הזהב. בשנים 1988–1990, הוא ניהל את תוכנית האימונית הראשונית עבור דייוויד האוול, אז בן 8, שבגיל 16 הפך לרב-אמן הצעיר ביותר בממלכה המאוחדת[35].
ממשחקיו של בארדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאונרד בארדן - ניקולס רוסולימו, תחרות הייסטינגס 1950/51, מתאריך 1950.12.28
[עריכת קוד מקור | עריכה]
[Event "Hastings 1950/51"] [Site "Hastings ENG"] [Date "1950.12.28"] [EventDate "1950.12.28"] [Round "1"] [Result "0-1"] [White "Leonard William Barden"] [Black "Nicolas Rossolimo"] [ECO "B85"] [WhiteElo "?"] [BlackElo "?"] [PlyCount "76"]
1. e4 c5 2. Nf3 d6 3. d4 cxd4 4. Nxd4 Nf6 5. Nc3 a6 6. f4 e6
7. Be2 Qc7 8. O-O Nc6 9. Be3 Bd7
{מטרת השחור היא לשלוט על טור ג' עם המלכה והצריח, להציב את הפרש ב-ג4 עם תמיכת הרגלי ב-ב-5, ולתקוף באגף המלכה. תוכנית הלבן היא לתקוף באגף המלך}
10. g4 {עדיף א4 כדי למנוע ב-5. המלך השחור עדיין לא הצריח ולכן ההתקפה הזו בוסרית}
Nxd4 11. Bxd4 Bc6
12. Bf3 e5 13. Be3 Be7 14. f5 h6 15. Qd2 b5 {המסע 15...ב5 מכין את התמיכה לפרש לכשיגיע ל-ג4 ובו זמנית מפנה את ב-7 למלכה שתוכל לחזק את ההתקפה על מרכז הלוח}
16. Rad1 Rc8
17. a3 Qb7 18. Qd3 Nd7 {למסע 18..פד7 שתי מטרות: יכול לתקוף פעם נוספת את ה-4 על ידי פג5 או להעביר את הפרש דרך ב-6 ל-ג4}
19. b4 Nb6 20. Bc1 Nc4 21. Nd5 Bxd5
22. exd5 Bg5 23. Rfe1 Qe7 24. Be4 Bxc1 25. Rxc1 h5 26. Qg3
hxg4 27. Qxg4 Qf6 28. Bd3 Rh4 29. Qg3 Nb6 30. Re4 Rh5 31. Rg4
Nxd5 32. Rxg7 Nf4 33. Rg8+ Kd7 34. Rxc8 Kxc8 35. Qg8+ Kb7
36. Kh1 Qh6 37. Qg1 Nxd3 38. cxd3 Rxh2+ 0-1
רוסולימו מחליף כלים כדי להיפטר מהרץ הלבן שעדיין לא זז מערוגת המוצא שלו. כל המטרה היא שבארדן יישאר עם הרץ הרע שתנועתו מוגבלת על ידי הרגלים בשעה שלו יישאר פרש חזק. למעשה רוסולימו משחק עם "כלי יותר" וזוכה בקלות בסיום הרגלים.
ליאונרד בארדן - ניקולס רוסולימו, תחרות הייסטינגס 1950/51, מתאריך 1950.12.28, יוטיוב
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 249 ממשחקיו של בארדן בין השנים 2010-1945, chessgames
- Record-breaker: Leonard Barden’s chess column celebrates 70 years and a place in history, theguardian
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Leonard Barden going strong – at 95!, Chess News, 2024-08-20 (באנגלית)
- ^ The grand old man of chess journalism, TheArticle, 2023-10-14
- ^ Leonard Barden's Evening Standard column ends after 63 years, Chess News, 2020-02-03 (באנגלית)
- ^ Best Journalist - Leonard Barden, English Chess Federation, 2024-09-23 (באנגלית בריטית)
- ^ Errol Tiwari, Longstanding English chess columnist still writing at 95, Stabroek News, 2024-08-25 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Chessmetrics Player Profile: Leonhard William Barden, www.chessmetrics.com
- ^ How to Play the End Game in Chess
- ^ Play Better Chess
- ^ How Good Is Your Chess?: Rate Your Skill and Improve Your Strategy by Participating in 35 Master Games
- ^ How Good is Your Chess?
- ^ Chess Openings for the Average Player
- ^ The King's Indian Defence (Contemporary chess openings)
- ^ An Introduction to Chess Moves and Tactics Simply Explained (Dover Chess)
- ^ Master Game: Bk. 1
- ^ Leonard Barden's chess puzzle book: An evening standard chess book
- ^ The Batsford Chess Puzzle Book
- ^ Chess: 80 Classic Problems: One Move and You're Dead!
- ^ A Guide to Chess Openings.
- ^ Guide to the chess openings
- ^ The Batsford guide to chess openings (Batsford chess books)
- ^ Openings for the Club Player (Batsford Chess Books)
- ^ The Ruy Lopez: Winning Chess with 1 P-K4
- ^ The Games of Robert J. Fischer
- ^ Modern Chess Miniatures
- ^ " Guardian " Chess Book (Coronet Books)
- ^ Chess: Master the moves (Action books)
- ^ An Introduction to Chess Moves & Tactics Simply Explained (orig.title: Chess)
- ^ Much of the credit for attracting and keeping sponsors over the past several years must go to Leonard Barden for the effort he puts into his two columns in nationwide newspapers, The Guardian and The Financial Times." Murray Chandler and Raymond Keene, The English Chess Explosion: From Miles to Short, Batsford, 1981, p. 95. ISBN 0-7134-4009-0. The authors call Barden "the 'guardian' angel of the Swiss circuit". Id. at 71
- ^ Bobby Fischer / Leonard Barden vs Jonathan Penrose / Peter Clarke (1960), www.chessgames.com
- ^ 32 Facts About Leonard Barden, FactSnippet, 2025-05-07 (באנגלית)
- ^ FIDE 100 Awards make history – International Chess Federation (באנגלית אמריקאית)
- ^ Tony Miles, The Telegraph, 2001-11-14 (באנגלית)
- ^ Chess Notes by Edward Winter, www.chesshistory.com
- ^ Viktor Korchnoi vs Nigel Short (1976), www.chessgames.com
- ^ Barden, Leonard (2007-01-06). "Barden on Chess". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-09-06.