ליאורה ויניק

**ליאורה ויניק**
לידה	25 ביולי 1950 (בת 73); תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
כלי נגינה	חלילית

ליאורה ויניק (נולדה ב-25 ביולי 1950 בתל אביב) היא נגנית חלילית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת לימודיה בבית הספר "לדוגמה" התוודעה אל החלילית ואל המורה אפרים מרכוס. בילדותה ובנערותה הרבתה לשמוע מוזיקה קלאסית. ב"בית הפועל" בתל אביב פגשה את מנצח "תזמורת הנוער הפועל", יחזקאל זיסקינד, ואת המוזיקאי אילן מוכיח, שהציע לה לנגן בקלרינט.

ליאורה החלה במשטר לימודים ואימונים ובמהרה צורפה לתזמורת, כנגנית קלרינט, בת יחידה בין 40 בנים. בהמשך למדה לנגן בעוד כלי נשיפה: סקסופון, חצוצרה, טרומבון וחליל, כל זאת בנוסף לחליליות. במהלך חייה למדה ונגנה גם בצ'לו ובבסון.

ליאורה נטלה חלק באירועים של תזמורת הנוער של "הפועל" בתל אביב ובמחנות מוזיקליים לבני נוער. בתנועת הנוער הרקידה את חבריה בנגינת אקורדיון. היא המשיכה ללמוד נגינה בקלרינט אצל גיורא פיידמן והצטרפה לתזמורת עובדי עיריית תל אביב בניצוחו של לסלו רוט.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 החלה ללמוד הוראה בסמינר לוינסקי. בשנת 1970 עברה ללמוד במדרשה למורים למוזיקה בתל אביב. בשנת 1975 החלה ליאורה ללמוד באוניברסיטת תל אביב, באקדמיה למוזיקה ללימודי תואר ראשון בנגינה בחליליות אצל המורה לחלילית שלמה תדהר ובנוסף למדה בחוג למקרא.

ליאורה סיימה את לימודי התואר הראשון במוזיקה ובמקרא בשנת 1979. במהלך לימודיה באוניברסיטה השתלמה גם אצל המנצח יצחק גרציאני בניצוח תזמורות כלי נשיפה. בשנים 1986 עד 1989 למדה לתואר "אמן" בהולנד אצל אמנית החליליות מריון פרברוכן. במהלך לימודים אלה התמחתה ליאורה במוזיקה עתיקה מתקופות הרנסאנס והבארוק.

הוראה והדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1970 נכנסה ליאורה למערכת החינוך כמורה ומחנכת כיתה, אך בעיקר לימדה מוזיקה. לאחר סיום לימודיה האקדמאים, לימדה ליאורה במכללות סמינר הקיבוצים, לווינסקי ותלפיות. נושאי הלימוד היו הוראת חלילית ותולדות הזמר העברי. ליאורה מארגנת ערבי זמר בעלי תכנים מגוונים ופעילה בתחום הזמר העברי בפרויקט זמרשת, פרויקט חירום להצלת הזמר העברי המוקדם.

במשך 13 שנים לימדה ליאורה נגינה בחליליות תלמידים צעירים משכונת נוה אליעזר בדרום תל אביב. לעבודה זו השלכות רבות על תלמידיה, אשר בחרו במוזיקה כמקצוע לחיים. ביניהם בולטת נטע היבשר.

במשך 15 שנים הייתה ליאורה היוזמת, המדריכה והמנהלת המוזיקלית של אנסמבל החליליות בבית הלוחם תל אביב, הממלא תפקיד חשוב בשיקומם של נכי צה"ל ובני משפחותיהם.

מאז ועד היום משתתפת ליאורה במסגרות התנדבותיות שונות, בהן חברות בוועדת המוזיקה של סל התרבות הארצי. בנוסף תורמת ליאורה קונצרטים רבים לפעילותו השוטפת של בית מלינוב ברמת השרון, האחראי על פעילות תרבות הפנאי לגמלאי רמת השרון. ליאורה עומדת גם בראש קבוצת גמלאים שוחרי מוזיקה קלאסית, המנויים לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. במסגרת זו היא מעשירה ומרחיבה את הידע המוזיקלי שלהם.

ליאורה עוסקת במשך שנים רבות בהדרכת קבוצות נגינה, בהשתלמויות ובמסגרות אחרות, כמו תכנון, ניהול והדרכה בהשתלמויות קיץ ארציות למורים למוזיקה של משרד החינוך; תכנון, ניהול והדרכת השתלמויות למורים למוזיקה של עיריית תל אביב; הדרכת כיתות אמן לנגנים נבחרים; תכנון, ניהול והדרכת סדנאות נגינה בנושאי אינטרפרטציה שונים.

היא משמשת בוחנת בבחינות בגרות למוזיקה מטעם משרד החינוך.

ליאורה ויניק היא מורה לנגינה יחידנית לתלמידים נבחרים לקראת בחינות בגרות וקבלת פרסים ומלגות ומדריכה בימי נגינה מרוכזים של ארגון "ינשוף" – מועדון ישראלי לנגני כלי נשיפה. כמו כן, היא עוסקת בהדרכת נגני Broken Consort : נגני כלים עתיקים - כלי קשת וכלי נשיפה. בין מאות תלמידיה, רבים עוסקים בהוראת הנגינה בחליליות.

גל העלייה הגדול מברית המועצות ב-1990 הביא עמו מורים רבים למוזיקה, אשר לא הכירו את החלילית. בהיותה מורה במכללת תלפיות, לימדה אותם ליאורה נגינה נכונה בחלילית ודרכי הוראה בבתי הספר היסודיים. עם סיום לימודיהם ליוותה אותם ליאורה במסגרת "שנת ההתאמה" במימון משרד החינוך ומשרד הקליטה. גם בפרויקט בית הספר המנגן בפתח תקווה, בניהולו של אלי אלון, לימדה ליאורה בשעות אחר הצהרים קבוצה גדולה של מורים למוזיקה, עולים מברית המועצות, ותמכה בהם במהלך השיעורים בזמן הלימודים.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 נישאה לצביקה ויניק, טייס חיל האוויר, סא"ל (מיל'), בן המושב תל עדשים. הם מתגוררים ברמת השרון ולהם שלושה ילדים, שני בנים ובת.

במלחמת יום הכיפורים – ב-22 באוקטובר 1973 נפל אחיו של צביקה, רס"ן שמריהו ויניק, מפקד סיירת גולני, בקרב על החרמון. לאחר נפילתו זכה בעיטור המופת. אחד משלושת ילדיהם של ליאורה וצביקה נקרא שמר לזכרו.

בת הזקונים, שירה, נקראת על שם אחותה של ליאורה, שיה רונן, מוזיקאית וממייסדות הטלוויזיה החינוכית אשר נהרגה בתאונת דרכים בצרפת בשנת 1975.

נגינה והופעות על במות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאורה ויניק ניגנה בקונצרטים על במות בארץ ובעולם: נגינה בפסטיבלי מוזיקה בגליל, ימי מוזיקה ביפו, שבוע המוזיקה הישראלית, בטקסי חלוקת פרס ראש הממשלה ואירועים ממלכתיים נוספים בישראל ומחוצה לה. הייתה בין המייסדות והשתתפה בנגינה באנסמבל "שירולי", שכלל זמרים ונגנים, בהדרכת ד"ר דוצ'י ליכטנשטיין. השתתפה במופע "ארלקינו וקולומבינה בארמון המלך" בהדרכת גרסיאלה זנדבנק, מופע שצפו בו ילדים ובני נוער בכל רחבי הארץ, בגנים, בבתי ספר ועוד. נגנה כסולנית בלווי תזמורות (תזמורות חדרה והרצליה). השתתפה באנסמבלים שונים:

שלישיית אאולוס: ליאורה ויניק, חליליות ; קוסטין קנליס, גיטרה ; אבי רן, מספר.
קונצרטים רבים ומגוונים לחליליות (ליאורה ויניק) וגיטרה (יוסי לוי)
קונסורט חליליות
חלילית וצ'מבלו (או פסנתר) יחד עם זהבה סימון, ליאורה זיו-לי וברט ברמן.
טריו ז'יל: חליליות (ליאורה ויניק), ויולה (ז'אנין בן-עמי) וגיטרה (יוסי לוי).
טריו: חליליות (ליאורה ויניק), זמרה (עמליה יצחק) וגיטרה (אורלי לבן-טוביה).

מספר יצירות נכתבו על ידי הגר קדימה עבור ליאורה ויניק:

"שביבי שאלה ממדבר רחוק" לחלילית ולפסנתר (בהזמנת ליאורה ויניק וזהבה סימון).
"אשה היא לא" לזמרת, 2 חליליות.
"חידלי" לזמרת מצו סופרן, חלילית וגיטרה.

כמו כן נכתבו עיבודים מיוחדים עבור הרכבים בהם השתתפה ליאורה על ידי מעבדים שונים. ליאורה ויניק שרה במקהלת האיחוד בניצוחו של מאסטרו רונן בורשבסקי ובמסגרת זו מופיעה בקונצרטים רבים.

השתתפה בחבר השופטים בתחרות הבינלאומית השנייה לחליליות אשר הייתה בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב בתאריכים 8-12 באפריל 2019. לתחרות זו הגיעו 86 מתחרים מ-18 ארצות.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסמבל מזמרת הארץ

איתן אראל - זמרה, פעמוניות; ליאורה ויניק - חליליות בארוק; אורלי לבן-טוביה – גיטרה. תל אביב: מזמרת הארץ, תשס"א 2001

קולו של הלב 1

חלילית ומיתרים בניגונים שנוגעים ליאורה ויניק, חליליות; יוסי לוי, גיטרה ישראל: אקום, 2010

קולו של הלב 2 : משירי סשה ארגוב

חלילית ומיתרים בניגונים שנוגעים רמת השרון/תל אביב: אקום, 2016 ליאורה ויניק, חליליות ; יוסי לוי, גיטרה

Modern music for recorder & piano

Israel : Acum, 2010 Glimpse of a question from a distant deseret (2007) / Hagar Kadima -- Hommagè à Béla Bartók -- Rondo for soprano recorder and piano (1989) / Péter Faragó -- Three intermezzi Opus 103 (1974) / Hans Gal -- Divertimento (1964) / John Graves DVD: Sonata in E flat major for alto recorder and piano (1951) / Hans Ulrich Staeps -- Pastorale from Trio for alto recorder, flute and piano (1960) / Hans-Martin Linde -- Glimpse of a question from a distant deseret (2007) / Hagar Kadima -- Hommage à Béla Bartók -- Rondo for soprano recorder and piano (1989) / Péter Faragó -- Air and Soliloquy from Divertimento (1964) / John Graves

מנגנות: ליאורה ויניק, חליליות ; מרתה קלמפנר, חליל ; ליאורה זיו-לי, פסנתר

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריכים לסדרות הקונצרטים לנוער של התזמורת הפילהרמונית
כתיבת מאמרים בחוברות: מדריך לסדרת הקונצרטים לנוער של תזמורת הסינפונייטה הישראלית בניהולו של מנדי רודן
פרסום מאמרים בכתב העת "חליליטון" של ארגון נגני החליליות פאן איל"ה
הקלטת קלטות הצמודות למערכי שיעור של אוניברסיטת בר-אילן, החוג למוזיקולוגיה
החשיבה והחשיבות הקאמרית בנגינת אנסמבל חליליות / [מלוקט על ידי] ליאורה ויניק
השתתפות בספר: מדריך להאזנה ליצירות ישראליות / דליה גולומב, בן-ציון אורגד

מאמרים אודות ליאורה ויניק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה זאבי - חלילית הקסם של ליאורה: העיתון הקהילתי של רמת-השרון מגוונים, מאי 2014, אייר תשע"ד, גיליון מספר 21
צילה דגון - חליליות או לא להיות: מגזין דורות, מנהל גיל הזהב, רמת השרון, גיליון מספר 36 ספטמבר 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ליאורה ויניק בוויקישיתוף

ליאורה ויניק, באתר זמרשת