ליאו לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליאו לוי

ליאו לוי (19121982) היה אתנומוזיקולוג יהודי איטלקי ולאחר מכן ישראלי שהתמחה בחקר מסורות המוזיקה של יהודי ארצות אגן הים התיכוןיהדות איטליה בפרט), הקלטתן ושימורן; פעיל בתנועה הציונית האיטלקית, מארגן מחנות קיץ שתרמו לחיזוק היהדות והציונות בקרב הצעירים היהודים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור משפחתו של ליאו לוי הוא בגוריציה שבצפון מזרח איטליה, אם כי הוא עצמו נולד בקזאלה מונפראטו שבפיימונטה. אביו, ד"ר יוסף לוי, היה רב הקהילה של קזאלה מונפראטו. בגיל 11 התייתם מאביו, ואת עיקר חינוכו היהודי קיבל בטורינו מסבו, הרב ג'אקומו בולאפיו, שהיה רבה של הקהילה במשך למעלה משלושים שנה. טורינו הייתה בעת ההיא בירתו האינטלקטואלית והבורגנית של בית סאבויה, לימים מקום מושבו של מלך איטליה, ומרכזה של תנועת התחייה האיטלקית שהובילה לאיחוד איטליה ב-1870.

כסטודנט למד בשתי אוניברסיטאות בו זמנית, בטורינו (בלשנות ומוזיקולוגיה) ובבולוניה (חקלאות). בשנים 19311933 למד בלשנות אצל פרופ' ברטולדי ותולדות המוזיקה אצל פרופ' ג'נטלי באוניברסיטת טורינו, וסיים לימודי מוזיקה בכינור. בשנת 1932 נבחר לייצג את מחוז פיימונטה בתור אחד מזוכי פרס מוסוליני. לקראת עלייתו לארץ ישראל למד חקלאות וקיבל תואר דוקטור בחקלאות מאוניברסיטת בולוניה. את השפה העברית למד באופן עצמאי.

בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ובהזדמנות ראשונה נשא נאום בעברית צחה בפני קהל מאזינים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד בחקלאות, הדריך נוער עולה מאיטליה. הורה בבתי ספר תיכוניים, והיה בשליחויות רבות מטעם הסוכנות היהודית באיטליה. בשנת 1953 חזר לאיטליה. השתלם במוזיקולוגיה בבית הספר הגבוה למוזיקה עתיקה ופליאוגרפיה מוזיקלית אצל פרופ' מונטירסו שלי מאוניברסיטת פארמה באיטליה.

בשנים 19601963 היה לוי חבר חוקר במרכז לחקר המוזיקה העממית שליד האקדמיה הלאומית סנטה צ'יצ'יליה ברומא, וכיהן בתור סגן יושב ראש המרכז הבינלאומי למוזיקה מסורתית ליטורגית שליד אונסק"ו.

היה נשוי ללינדה (נפטרה בשנת 1967, בגיל 53). בנו, ד"ר יוסף לוי, משמש כרב ראשי של פירנצה וסיינה בטוסקנה (נכון ל-2007). בתו ימימה רוזנטל היא ראש תחום תיעוד וחשיפה בגנזך המדינה שבמשרד ראש הממשלה.

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאו לוי באחד ממחנות הקיץ הידועים (קאמג'י)

מראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 ואילך היה לוי אחד הפעילים בתנועה הציונית באיטליה. יש מעולי איטליה המרגישים, עד היום שהם חווים לו את החלטתם לעלות לארץ ישראל.[דרוש מקור] בכך הוא המשיך ויישם את דרכו של אלפונסו פצ'יפיצ'י - "הנביא של היהודים", כפי שכינה אותו מוסוליני, האיש שהשפיע על דור שלם של יהודי איטליה.

בקיץ 1931 הקים לוי וגיבש את מפעל "מחנות הקיץ" (קאמפג'י) בהרי האלפים האיטלקים. במחנות, שנערכו בפגרת הקיץ, נאספו צעירים יהודים מכל רחבי איטליה לחוות את דרך החיים היהודית, ללמוד עברית ולשמוע על הציונות. לרבים מהם, שבאו מבתים מתבוללים, הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו לרעיונות אלו וחלק גדול מהם אמנם התקרב ליהדות ועלה בעקבות המפגשים לארץ ישראל. בזכות המפגשים במחנות הקיץ, חלק מהמשתתפים, הקימו משפחה יהודית בעקבות כך שצעירים וצעירות יהודיות הכירו זה את זה. לוי היה שותף בהקמת הסתדרות המורים העבריים באיטליה, פעל לקידום לימוד השפה העברית וכתב מספר ספרים ללימוד השפה, הדקדוק וההיסטוריה של העם היהודי, ספרים שאף תורגמו ללשונות אחרות.

פעילות פוליטית באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הפשיזם באיטליה לא הלך לוי שבי אחרי נוחות החיים שהציע המשטר ואשר סחף אחריו רבים מיהודי איטליה והיה פעיל בתנועה האנטי-פשיסטית ואף שילם על כך בישיבה בכלא יותר מפעם אחת. ליאו לוי היה מתנגדו החריף של אנצו סרני, החלוץ האיטלקי הראשון. שניהם היו ציונים נלהבים, סוציאליסטים הדוגלים בפרולטריזציה של העם היהודי, אך בעוד שסרני הלך שבי אחר הרעיונות של אהרון דוד גורדון ובורוכוב, כולל הצורך בשחרור היהודי החדש מעול תורה ומצוות, האמין ליאו לוי בדרך "הסינתזה", זו הדרך המשלבת בין ציונות ליהדות, בין דרך התורה, לצדק סוציאלי ולחזרה לציון. לוי סבר כי ליהדות איטליה חייבת להיות תרומה ייחודית לחיים בארץ ישראל, זאת, על ידי יצירת שילוב בין מזרח ומערב, בין אשכנזים וספרדים (שהרי הם, האיטלקים, אינם שייכים לאלו ואף לא לאלו), כל זאת בדרך מקרבת ומפשרת ולא בדרך של הליכה לקצוות.

פעילות פוליטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים היה לוי פעיל פוליטי, והצטרף ליוזמתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ויחד הקימו סיעה דתית בתוך ההסתדרות העובד הדתי. בסוף שנות השישים יזם, יחד עם אורי אבנרי ופרופ' לה פירה, ראש עיריית פירנצה בשעתו, כינוס שלום שקרא להחזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. על רעיונות אלו הרבה לכתוב בעיתונות האירופית והאיטלקית שהוא שימש נציגם בישראל.

חוקר ואתנו-מוזיקולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי בילה שנים רבות באיסוף ובמחקר של מסורות מוזיקליות של קהילות ישראל, בעיקר באיטליה ובאגן הים התיכון. הוא ראה בכך מפעל שנועד להציל משכחה לחנים וניגונים מסורתיים שהולכים ונעלמים עקב חורבן הקהילות היהודיות בעקבות המלחמה. הוא נדד בין שרידי הקהילות היהודיות בכל רחבי איטליה, וכן בספרד, בטורקיה, בהולנד, בתוניס וג'רבה, בהודו, בגאורגיה, בחבש והגיע אף עד יפן. אוסף ההקלטות שערך מכיל יותר מ-1,000 פריטים והוא מופקד באקדמיה האיטלקית למוזיקה "סנטה צ'ציליה" ברומא ובארכיון הצליל הלאומי של הספרייה הלאומית בירושלים. הוא היה חבר מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים והרצה רבות על נושאים אלו באוניברסיטאות בארץ ובאיטליה.

חשיבות מפעלו הוכרה ונתמכה על ידי אונסק"ו, האקדמיה הלאומית של איטליה ויוון ומשרד החינוך בישראל. הוא נחשב כיום לפורץ דרך בתחום האתנו-מוזיקולוגיה שהניח תשתית למחקר השוואתי חשוב ורבים הם ממשיכי דרכו.

התקליטור של מוזיקה ליטורגית איטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך ההקלטות שערך לאו לוי הופק תקליטור בשם "מסורות מוזיקה של יהודי איטליה" . ההקלטות המקוריות של אוספי לאו לוי שמורות בארכיב האתנומוזיקולוגי של האקדמיה הלאומית סנטה צ'יצ'יליה ברומא וב"פונותיקה הלאומית" שבהספרייה הלאומית בירושלים. בתקליטור 42 קטעים, כאשר הקטעים השונים אומתו מול המקורות: ספרי תפילה מודפסים לפי הנוסחים באיטליה, כתבי יד של מקהלות וראיונות עם אלו אשר האזינו או שרו את המזמורים הליתורגיים במהלך חייהם.

הקטעים ממוינים לפי מעגל השנה:

  • מועדי ישראל: בשבת, ימים נוראים ושלושת הרגלים.

לדוגמה: לכה דודי, יגדל אלוהים, כל נדרי, ברכת כהנים, קריאה בתורה ומגילת אסתר.

  • לליל הסדר: עבדים היינו, חד גדיא (באיטלקית) ואחד מי יודע ( באיטלקית)
  • אירועים במעגל החיים: לידה, ברית וחתונה.

לדוגמה: פיוטים לחתונה - קחי כינור והללויה וכאשר נולד בן זכר - יהי שלום בחילך.

השירים מושמעים ללא לווי, בפי זמרים בודדים או מקהלה קטנה. הסגנון הוא מהמאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 כפי ששרו בבתי הכנסת באיטליה. אחדים משירי ליל הסדר מושמעים בניב יהודי איטלקי.

לוי זיהה קטגוריות ניגונים, הניתנות לאפיון לפי המנהג או נוסח התפילה והמקום הגאוגרפי בהתאם לפירוט הבא:

  1. מנהג יהודי איטליה - העתיק שנוצר בימי הביניים - מצוי בקהילות צפון ומרכז איטליה: טורינו, פדובה, מנטובה, פררה, אנקונה, סיינה, פיטיליאנו ופירנצה.
  2. מנהג יהודי רומא - מיזוג של לחנים איטלקים עתיקים ושל השפעות ספרדיות.
  3. מנהג יהודי ספרד - שמקורו במהגרים מספרד ומפורטוגל - מצוי בקהילות הבאות: ליבורנו, פיזה, גנואה ורומא. המנהג נקרא גם ספאניולו
  4. מנהג שמקורו במזרח התיכון ובבלקן - מצוי בקהילות השוכנות לחוף הים האדריאתי: טריאסטה, ונציה ואנקונה. המנהג נקרא גם לוונטינו.
  5. המנהג האשכנזי שמקורו בגרמניה - נפוץ באזור ונציה, בקהלות ונציה, טריאסטה, גוריציה, ורונה, פדואה ופררה וכן באזור פיימונטה, בקהילות " קזאלה מונפראטו וורצ'לי.
  6. מנהג מיוחד ליהודי איטליה - המנהג של אפ"ם. אפ"ם הם ראשי תיבות של שלוש קהילות בפיימונטה: אסטי, פוסאנו ומונקאלוו. בערים אלה התיישבו יהודים שגורשו מצרפת בשנת 1394 ושם השתמר המנהג האשכזי המערבי העתיק לימים הנוראים.

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי קיבל פרסי מחקר מטעם מכון יד בן-צבי, האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלגולו של ניגון: מעוז צור, ספר המועדים כרך ה', עמודים 182 - 185, תל אביב, 1954
  • על מפעל הקלטה של 500 מנגינות עתיקות באיטליה, ידע-עם - במה לפולקלור יהודי, עמודים 58 - 66, ניסן תשט"ו, 1955
  • על קיבוץ שירת גלויות, עמודים 56 - 66, גשר, ירושלים, 1956
  • שיר העצמאות, גרי סן ניקנדרו, ספר המועדים, כרך ז' (יום העצמאות), עמוד כ"ב עם תווים, תל אביב, תשט"ז
  • על לחנים יהודיים באיטליה תורת חיים, עלון לבעיות השעה בין יהודי איטליה, עמודים 5 - 8 עם תווי נהיגה, ירושלים, ראש השנה תשט"ז
  • שירתם של יהודי קורפו, ידע עם, תל אביב, תשרי תשי"ט
  • על הצלת שרידי נגינות ישראל ומחקרן המדעי, ידיעות הוועד הישראלי לאונסק"ו, נובמבר 1957
  • מוזיקה יהודית ועברית בישראל, עמודים 98 - 106, גשר ירושלים, 1959
  • מוזיקה יהודית ברומניה, עמודים 102 - 106, גשר, ירושלים, 1960
  • מוזיקה וחברה אצל עדות המזרח,עמודים 80 - 96, שבט ועם, תל אביב, 1960
  • הזמירות הגנוזות של יהודי באיון, תצליל - במה למחקר המוזיקה, עמודים 180- 198, חיפה, 1963
  • עקידת יצחק במוזיקה, ידע עם, תשרי תשכ"ד
  • גישה חדשה במחקר המוזיקה של טעמי המקרא, עמודים 134 - 143, בית המקרא, ירושלים, 1964
  • Francesco Spagnolo, 'Italian Jewish musical memory: the recordings of Leo Levi', in: I beni culturali ebraici in Italia: situazione attuale, problemi, prospettive e progetti per il futuro, A cura di Mauro Perani, Ravenna: Longo editore, 2003, pp. 217-222.
  • Francesco Spagnolo, 'Musiche in contatto: le tradizioni ebraiche in Italia nelle registrazioni di Leo Levi: questioni metodologiche e prospettive di ricerca', Musica e religione - EM. Annuario degli Archivi di Etnomusicologia della Accademia Nazionale di Santa Cecilia, (2005), 83-107. (באיטלקית)
  • Walter Brunetto, 'Leo Levi: scheda biografica', Musica e religione (2006), 79-82. (באיטלקית)

2005, pp. 83-107.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים "האיש עם הנגרה" - על תולדות חייו, מפעליו ויצירתו (באתר הספרייה הלאומית)