לדלג לתוכן

ליאו מוצקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאו מוֹצקין
Лео (Арье Лейб) Моцкин
לידה 6 בדצמבר 1867
ברובארי פלך צ'רניגוב, האימפריה הרוסית
פטירה 6 בנובמבר 1933 (בגיל 65)
פריז
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים בירושלים
מדינה האימפריה הרוסית, אוקראינה, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים תאודור מוצקין עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש הוועד הפועל הציוני ה־2
19251933
(כ־8 שנים)

ליאו (יהודה/אריה לייב[1]) מוֹצקיןרוסית: Лео (Арье Лейб) Моцкин; 6 בדצמבר 1867, ברובארי, פלך צ'רניגוב, האימפריה הרוסית - 6 בנובמבר 1933, פריז) היה פוליטיקאי יהודי, יליד האימפריה הרוסית, לוחם למען הזכויות הלאומיות של היהודים, מאבות הציונות ומיוזמי הקונגרס הציוני, יושב הראש השני של הוועד הפועל הציוני. רוב חייו חי בגרמניה שם רכש השכלה מתמטית ופילוסופית.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצקין נולד בעיירה בְּרוֹבָארִי שהשתייכה אז לפלך צ'רניגוב של האימפריה הרוסית (היום נמצאת בתחומי מחוז קייב של אוקראינה). נשלח בנעוריו לבית ספר תיכון בברלין, על מנת למלטו מהפרעות שפרצו אז באוקראינה, כנגד היהודים ("סופות בנגב"). הוא החל ללמוד מתמטיקה ולאחר מכן, בגיל 16 בלבד המשיך ללימודים גבוהים במתמטיקה באוניברסיטת ברלין. הוא אף התקבל ללימודי דוקטורט אצל לאופולד קרונקר, אולם לא סיים את לימודיו בשל התמסרותו לפעילות ציונית.

בהיותו סטודנט יסד (יחד עם שמריהו לוין ויוסף לוריא) את ארגון הסטודנטים הרוסים היהודים בברלין. היה מהוגי תוכנית בזל וממארגני הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897. בקונגרס התשיעי נמנה עם 24 הצירים הוותיקים שפורסם שהשתתפו בכל תשעת הקונגרסים הראשונים[2].

במלחמת העולם הראשונה עבר לקופנהגן והעתיק לשם את משרדי התנועה הציונית על מנת לקיים את מדיניות הנייטרליות של התנועה. לאחר המלחמה התיישב בפריז. היה ממייסדי המשלחת היהודית לוועידת השלום בפריז ב-1919, שהפכה בהמשך למשלחת קבועה לעניינים יהודים בחבר הלאומים.

האמין כי מרכז החיים היהודיים יישאר בגולה, והדגיש בעבודתו את הזכויות הלאומיות של היהודים כמיעוט.

היה פעיל בקונגרס הבינלאומי לזכויות מיעוטים שהוקם בעקבות מלחמת העולם הראשונה, אך פרש ממנו לאחר שהקונגרס נכנע ללחצים של גרמניה הנאצית ונמנע מלהתמודד עם בעיות היהודים בגרמניה. בין השנים 19251933 כיהן מוצקין כיושב ראש הוועד הפועל הציוני.

מוצקין נפטר ב-1933 בפריז, תוך כדי פועלו למען יהודי גרמניה. עצמותיו הועלו לארץ ישראל[3] וב-19 באפריל 1934 נטמן בבית הקברות בהר הזיתים שבירושלים. באותה שנה הוקמה ונקראה על שמו שכונת אנשי עסקים ממעמד הביניים, אשר מאסו בצפיפות של חיפה - קריית מוצקין, אשר לימים הפכה לעיר.

מלבד העיר קריית מוצקין, נקראו על שמו בית הספר יהל"ם (יהודה לייב מוצקין) שנמצא ברמת גן, בעבר נקרא גם הרחוב שבפינתו שוכן בית הספר רחוב יהל"ם, עד ששונה לרחוב קריניצי. אחת הסמטאות היוצאות מרחוב קריניצי עדיין נקראת מבוא יהלם. גם רחוב מבוא אריה ברמת גן קרוי על שמו.

ליאו מוצקין בעבודתו

כמה מצאצאיו של מוצקין זכו לממש את השאיפות האקדמיות שזנח מוצקין לטובת פעילותו הציונית. אחד מבניו היה המתמטיקאי הנודע תאודור מוצקין; בין נכדיו: לאו – פרופסור לערבית ותלמידו של ליאו שטראוס, אלחנן – פרופסור למתמטיקה, וגבריאל – בוגר אוניברסיטת ברקלי, פרופסור חבר בדימוס של האוניברסיטה העברית, לשעבר ראש מכון ון ליר בירושלים, המתמחה בפילוסופיה של ההיסטוריה, היה מופקד על הקתדרה לפילוסופיה על שם אחד העם.

בן אחר, גבריאל מוצקין (1911–1942), נפטר ממגפת טיפוס ביישובו מולדת[4].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאו מוצקין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. שתי האפשרויות מופיעות ב-אתר הספרייה הלאומית
  2. בת קול מהכנסיה, הצבי, 17 בינואר 1910
  3. עיריית תל אביב – מודעה, "באניה מריט פשה יגיע ליפו ארונו של א. ל. מוצקין ז"ל", באתר הספרייה הלאומית, 1934
  4. גבריאל מוצקין, חנה בר, ישעיהו וסטפריד, מולדת, תש"ד