ליאת שטייר-לבני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאת שטייר-לבני
ליאת שטייר לבני.jpg
לידה בת ים
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
www.liatsteirlivny.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליאת שטייר-לבני היא פרופסור חבר במחלקה לתרבות במכללת ספיר. היא מלמדת ומרכזת קורסים במחלקה לספרות, לשון ואמנויות, ובתוכנית ללימודי תרבות לתואר שני באוניברסיטה הפתוחה.
תחומי המחקר שלה הם: לימודי השואה, לימודי קולנוע, לימודי תרבות, לימודי ישראל, לימודי יהדות, לימודי טראומה, לימודי הומור, זיכרון קולקטיבי החל משנות הארבעים של המאה ה-20 ועד ימינו, ותרבות פופולרית בישראל. פרסמה עשרות מאמרים וחמישה ספרים בנושא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאת שטייר-לבני נולדה בבת-ים לאברהם ותחיה שטייר. בגיל 4 עברה המשפחה לרמת גן ושטייר-לבני למדה בתיכון בליך. לאחר שירותה הצבאי למדה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר ראשון בהצטיינות ב-1997. בחוג זה המשיכה גם בתואר השני בהנחיית פרופ' דינה פורת בנושא ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הציוני וסיימה אותו ב-1999. גם את הדוקטורט למדה שם בהנחיית דינה פורת ונורית גרץ ונושאו היה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם - שואה, ניצולי שואה, שיקום וקליטה בראי הקולנוע והעיתונות של ארגונים ציוניים בארץ ישראל ובארצות הברית, 1945-1948". היא סיימה בשנת 2006.

כדוקטורנטית החלה להנחות קורסים באוניברסיטה הפתוחה ולאחר מכן החלה לרכז קורסים בקולנוע ובתרבות. בשנת 2007 עשתה את הפוסט-דוקטורט בבית ספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב. היא הצטרפה לסגל המחלקה לתרבות במכללה האקדמית ספיר ב-2009, וב-2014 מונתה בה למרצה בכירה.

שניים מספריה עוסקים בחקר ההומור בשואה ובשימור החרדה והפחד בתרבות הישראלית המודרנית.[1]

הפקה וביקורת קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 - מפיקה ותסריטאית בסרט 'ירושלים בדקה'. הסרט זכה בפרס ראשון בתחרות שנערכה בסינמטק ירושלים.
  • 2001 - מפיקת הסרט 'עד שאוכל'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל סולט לייק סיטי.
  • 2001 - מפיקת הסרט 'תל אביב - ברסלב אקספרס'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל Angel City בלוס-אנג'לס.
  • 2001 - מפיקת הסרט - 'שילובים'. הוקרן בערוץ 2. השתתף בפסטיבל סולט לייק סיטי.
  • 2005 - מבקרת קולנוע ב-nrg מעריב.
  • 2015 - חברת פאנל בתוכנית אשת חיל, ערוץ 10 ימי שישי, 13:30, פרקים לדוגמה: 1[2], 2[3], 3[4],
  • 2016 - חברת צוות השופטים הבינלאומי - המיטב של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה – 25 שנה לייסודו.
  • 2017 - מפיקת הקליפ "ספינות שטות", להקת אל המשורר[5].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009[6].
  • הַר הַזִכָּרוֹן יִזְכּו­ר בִּמְקוֹמִי: הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל, תל אביב: רסלינג, 2014[7].
  • טראומה אחת, שתי פרספקטיבות, שלוש שנים: היבטים של שואה ותקומה בתעמולה הארץ-ישראלית והיהודית-אמריקנית 1945–1948, מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה, 2018[8].

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Is It O.K to Laugh about it? Holocaust Humour, Satire and Parody in Israel Culture, Vallentine Mitchell publishers, 2017[9].
  • Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2019[10].

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Liat Steir-Livny"Hitler Rants on YouTube Parodies on Hebrew", The European Journal of Humour Research, Vol 4, No. 4, 2016, pp. 105-121.
  • Liat Steir-Livny, “Looking Beyond the Victims: Descendants of the Perpetrators in Hitler’s Children”, Holocaust Studies, 2019
  • Liat Steir-Livny, “Mizrahi Jews and Holocaust Survivors in Israeli cinema in the 1950s: A Revised Outlook”, Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies, Volume 37, Number 2, Summer, 2019, pp. 1-34.
  • Liat Steir-Livny, "Trauma from the Perspective of Holocaust Survivors in the Israeli Film 'The Cellar' (Natan Gross,1963)", Prooftext: A Journal of Jewish Literature History, Vol 37:2, 2019, pp. 308-327.
  • Liat Steir-Livny, “Remembrance in the Living Room (Zikaron b’Salon): Grassroots Gatherings Creating New Forms of Holocaust Commemoration in Israel”, Holocaust Studies: A Journal of Culture and History, 25, 2019.

מלגות ופרסים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייר-לבני היא אם לשתי בנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏הישראלים כבר לא מפחדים להנציח את זכר השואה בצורה הומוריסטית, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2015
  2. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  3. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  4. ^ האוניברסיטה הפתוחה, המחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות, ד"ר ליאת שטייר-לבני, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  5. ^ אל המשורר - ספינות שטות, בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019 
  6. ^ שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, באתר מאגנס
  7. ^ הַר הַזִכָּרוֹן יִזְכּו­ר בִּמְקוֹמִי: הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל, באתר הוצאת רסלינג
  8. ^ טראומה אחת, שתי פרספקטיבות, שלוש שנים: היבטים של שואה ותקומה בתעמולה הארץ-ישראלית והיהודית-אמריקנית 1945–1948, באתר מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה
  9. ^ Is It O.K to Laugh about it? Holocaust Humour, Satire and Parody in Israel Culture
  10. ^ Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel
  11. ^ זוכי 2006, באתר פרס דוד
  12. ^ דורין רוטנשטרייך רובין, ‏המרצים האהובים בישראל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 בדצמבר 2016‏