ליבוכוביצה

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שמות, ניסוחים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ליבוכוביצה
Libochovice
סמל ליבוכוביצה
סמל ליבוכוביצה
סמל ליבוכוביצה
דגל ליבוכוביצה
דגל ליבוכוביצה
דגל ליבוכוביצה
טירת ליבוכוביצה
טירת ליבוכוביצה
מדינה צ'כיהצ'כיה צ'כיה
מחוז אוסטי נאד לאבם
נפה ליטומז'יצה
חבל ארץ בוהמיהבוהמיה בוהמיה
ראש העיר מירוסלב זונה
תאריך ייסוד 1272
שטח 15.640004 קמ"ר
גובה 166 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 3,413 (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 220 נפש לקמ"ר
קואורדינטות 50°24′23″N 14°02′40″E / 50.40634751873°N 14.044477760545°E / 50.40634751873; 14.044477760545 
http://www.libochovice.cz/
ליבוכוביצה על המפת המחוז אוסטי נאד לאבם ועל מפת המדינה

ליבכוביצהצ'כית: Libochovice; בגרמנית: Libochowitz) היא עיירה בצפון-מערב צ'כיה, בנפת ליטומז'יצה שבמחוז אוסטי נאד לאבם בחבל בוהמיה, ברפובליקה הצ'כית. היא שוכנת 15 ק"מ מערבית מרודניצה נאד לאבם על הנהר אוהז'ה, יובל של האלבה ובקרבת ההר האזמבורק. נכון לשנת 2020, אוכלוסייתה 3,500 תושבים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה נמצאת על הגדה השמאלית של הנהר אוהז'ה. מצפון-מערב מתרומם ההר האזמבורק (בגרמנית:האזנבורג). ליבוכוביצה היא צומת שבו מצטלבים הכביש 237 בין טז'בניצה לרקבוניק והכביש 246 בין רודניצה ללאבם נאך לוני. היישובים הקרובים הם סלטינה פוד האזמבורקם בצפון, כוטיישוב או ורביצ'אן בצפון-מזרח, רדובסיצה במזרח, קוסטלץ נאד אוהז'י בדרום-מזרח, פופלזה וראדלובקה בדרום, אוואן בדרום-מערב, דובאני במערב וקלאפי בצפון-מערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ממצאים ארכאולוגיים ניתן להיווכח שהאזור יושב בתחילת האלף הראשון על ידי שבט המרקומנים הגרמאני ועל ידי שבט הבוים הקלטי האזור ליבוכוביצה מוזכר לראשונה ב-1272 כשייך למנזר של נזירים פרמונסטרטים בטפלה. בשנת 1292 היינריך פון ליכטנבורג העניק ליישוב את זכויות מגדבורג לממשל עצמי.[1] בסוף המאה ה-13 ירש אותו הינקו מז'לבי וליכטנבורג. הינקו בנה על גבעה את מצודת קלפי (שנקראה אחר כך האזנבורג או האזמבורק). בשנת 1314 יאן מלוקסמבורג רכש את המקום מבנו של הינקו. באותה תקופה היישוב היה כבר על כנו מכיוון שב-1282 תועדה משפחה אצילית "מלובוכוביץ" ב-1336 מכר המלך יאן מלוקסמבורג את מצודת קלאפי יחד עם היישוב והמבצר ליבוכוביצה ועם הכפרים קלאפי, להוטו, רדובסיצה ופולזה לאדם בשם זבינק זאיץ מוואלדק. המצודה נודעה כ"האזנבורג" -מצודת הארנב, לפי שם משפחת זאיץ, שמשמעות שמה הוא "ארנב".

במלחמת ההוסיטים השתתפו בני זאיץ מהאזנבורג לצד הקתוליים ובשנת 1424 ההוסיטים בראשות יאן ז'יז'קה עברו מלוני לליבוכוביצה והציתו את היישוב. בעת הכיבוש העלו ההוסיטים על המוקד מול בית העירייה ארבעה כמרים קתוליים ועוד שניים ממגיני ליבוכוביצה. אחרי המלחמה ירדה חשיבות המצודה שעל האזנבורג ובמשך הזמן חרבה.

במהלך ארבע מאות השנים הבאות החליף היישוב בעלים רבים. לפי בקשת יאן השלישי זאיץ פון האזנבורג קיבלה העיירה מהמלך ולדיסלב השני לבית יאגלו זכות לקיים ירידים שנתיים ושבועיים. אחרי מות יאן השלישי זאיץ בשנת 1553 החלקות בהאזנבורג חולקו. ב-1558 מכרו קרישטוף זאיץ וב-1564 גם אחיו ייזי' את חלקם ליאן הזקן מבית לובקוביץ. עם עסקה זאת נעלם תואר האצולה האזנבורג. בימי יאן הזקן הייתה אחוזת ליבוכוביצה מורכבת מעיר השוק בעלת אותו השם ומהכפרים דובאני, הורקה, קלאפי, קז'סין, לבוסי, לקאן, פולפזה, רדובסיצה, סדלץ, טז'טנו ווייניצה. ב-7 באוגוסט 1560 העלה הקיסר פרדיננד הראשון את היישוב למעמד עיר.

יאן הזקן החריב את הביצורים הישנים בליבוכוביצה ובשנים 1560–1564 בנה במקומם ארמון בסגנון רנסאנס. אחרי מותו של יאן ירש בנו גאורג פופל פון לובקוביץ את האחוזה. בשנת 1591 הוא העניק לעיר זכויות נוספות, ביניהן הזכות לייצר בירה.. ב-1594 הוא הסתבך בקשר נגד הקיסר רודולף השני, נעצר והוחזק עד יום מותו בשנת 1613 בטירת לוקט. נכסיו הופקעו.

בשנת 1606 ירש ז'יגמונד באטורי את האחוזה וב-1610 היא עברה לידי האציל הבוהמי אדם פון שטרנברג. ב-1676 מכר אותה ונצל ווייטך פו שטרנברג לגונדאקר פון דיטריכשטיין. הבעלים החדש פנה ב-1683 לאדריכל השווייצרי אנטוניו דלה פורטה ששיפץ את הארמון והרחיב אותו בסגנון בארוקי מוקדם. לפי דרישותיו, ב-1685 תכנן יאן טוליפן אחר בסביבת הארמון גן צרפתי ובתוכו פרדס עצי הדר (אוראנז'רי). ב-1847 הוקם בליבוכוביצה גם בית חרושת לסוכר. ב-1850 נפתח בעיירה בית משפט. אחרי שבשנת 1858 נשארה משפחת דיטריכשטיין ללא יורשים זכרים, את הטירה ירשו הרוזנים הרברשטייון. ב-1882 חוברה ליבוכוביצה על ידי מסילת ברזל עם היישוב לובוסיצה וב-1902 נבנה קטע נוסף של פסי רכבת בין ליבוכוביצה ללוני. ב-1893 נבנה גשר מברזל מעל הנהר אגר. ב-1907 נבנו מסילות ברזל נוספות לכיוון ינישוביצ' ויאבלונצה נד ניסו, ואחר כך הוארכו עד לוראנאני. ב-1910 מנתה העיירה 2280 תושבים. ב-1912 הוקמו גם בית חרושת לזכוכית ומפעל לרעפים מעגליים. בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית התארגנו הפועלים ביישוב, רובם דוברי צ'כית, ונאבקו על שיפור תנאי עבודתם. בשנים 1939–1945 הפכה העיירה לחלק מהפרטקטורט בוהמיה ומורביה תחת השלטון הנאצי. בתקופה זו התנהלו רדיפות נגד האקדמאים הצ'כים והמיעוט היהודי נרדף באכזריות והושמד. במאי 1945 חזרה ליבוכוביצה להיות חלק מצ'כוסלובקיה. באותה שנה הפקיעה הממשלה הצ'כוסלובקית המחודשת את הטירה מידי הרוזן פרידריך פון הרברשטיין. ב-1949 הועבר בית המשפט ללובוסיצה.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה מן האוויר של מערב ליבוכוביצה עם הטירה הישנה על ההר האזמבורק מעל הכפר קלאפי. באופק הרי הבוהמיה המרכזית עם הפסגה הגבוהה ביותר מילשובקה מאחורי ההר האזמברוק

העיירה ליבוכוביצה מורכבת משלוש שכונות: דובאני (Dubany בעבר בגרמנית - Duban, Duben), ליבוכוביצה ופופלזה (בעבר בגרמנית Popels) על הגדה הימנית של הנהר אוהז'ה.[2][3]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 חיו בעיירה 3603 תושבים. [4] בינואר 2019 נרשמו 3506 תושבים [5]

שנה[6] 1970 1980 1991 2001 2003
מספר התושבים 3328 3512 3648 3677 3627
השינויים במספר התושבים ובמספר הבתים בחלק העירוני של ליבוכוביצה
1869 1880 1890 1900 1910 1921 1930 1950 1961 1970 1980 1991 2001 2011
תושבים 1,962 2,051 2,125 2,171 2,280 2,639 2,790 2,619 2,770 2,807 2,975 3,094 3109 2,965
בתים 257 297 313 328 358 477 559 657 597 609 653 730 740 748

יהודי ליבוכוביצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחות היהודים בעיירה מוזכרת לראשונה בשנת 1538במכתב רשמי של יאן השלישי מהאזמבורק שנשלח לנתין היהודי שלו, יעקב מליבוכוביצה. עם זאת משערים שהיהודים חיו כאן עוד קודם לכן, החל מן המחצית השנייה של המאה ה-15. תיעוד מהימן על הקהילה היהודית קיים משנת 1583. בית הכנסת הוזכר לראשונה בשנת 1651. אחרי מלחמת שלושים השנים, בשנת 1654 חיו בעיירה שנים עשר יהודים. במאה ה-17 במקביל לצמיחת אוכלוסיית העיר, בשנת 1724 חיו בעיירה 35 משפחות יהודיות. בשנת 1880 הגיעו היהודים למספר השיא של 228 נפשות. בהמשך בנסיבות האמנציפציה האזרחית והכלכלית רבים מהיהודים היגרו לערים גדולות יותר לצורך שיפו תנאי החיים והפרנסה. בסביבות שנת 1900 124 תושבים הצהירו על דת יהודית ומאוחר יותר בימי הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה בשנות ה-1930 חיו בעיירה 48 תושבים בני הדת היהודית. רוב היהודים נספו במחנות הריכוז הנאציים. אחרי מלחמת העולם השנייה לא חודשו חיים יהודיים במקום. נשאר בית עלמין יהודי, בית גדול מהרובע היהודי, שבו פעלו בית ספר, איטליז כשר ורשות ניהולית. אנדרטה מזכירה את בית הכנסת שנהרס בסביבות 1980 ומקווה.

פסל פרוטומה של פורקינייה בליבוכוביצה

אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליבוכוביצה נולד בימי השלטון ההבסבורגי האנטומיסט, הפיזיולוג והממציא יאן אוונגליסטה פורקינייה (1869-1787), אחת הדמויות החשובות של המדע במאה ה-19 ושל המדע האירופי, כמו כן הסופר והעיתונאי יוסף קופטה (1962-1894). מקרב בני הקהילה היהודית קמו המחנך אברהם לדרר (1916-1827) שפעל בהונגריה, הרוקח מקס פאנטה (1925-1858) ואשת התרבות ברטה פאנטה (1918-1865) שניהלה סלון ספרותי בפראג.

אתרים חשובים ואטרקציות תירותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלת לאורנטיוס הקדוש על יד בית הקברות
אנדרטת "הפסיון של ישו" בליבוכוביצה, 1589
  • הארמון ליבוכוביצה - (Libochovice zamek)

הבניין המפורסם ביותר של היישוב, מורשת תרבות של צ'כיה. נבנה בסוף המאה ה-17 בסגנון בארוקי מוקדם לפי תוכנית האדריכל אנטוניו דלה פורטו מטיצ'ינו על בסיס מבנה קודם מתקופת הרנסאנס שהוקם על ידי הרוזנים לובקוביץ. פרט לאגף המזרחי שנשרף בהתחלת המאה ה-20, עדיין שומר הארמון את מראהו הבארוקי המוקדם. הארמון כולל אולם גדול לאירוח ("אולם סטורנוס") ותערוכה קבועה על האנטומיסט והפיזולוג יאן אוונגליסטה פורקיניה שנולד ביישוב. אביו של המדען היה אב הבית של הארמון. סמוך לארמון נמצא גן צרפתי שתוכנן על ידי אנטוניו דלה פורטה, ומצויד באולם גם כן בסגנון בארוק, וכן גן אנגלי.

  • חורבות הטירה הישנה על ההר האזנברוק

- חורבות טירה גותית על פסגת גבעת ("הר") האזנבורג, בצ'כית האזמבורק, נמצאת בגובה של 429 מ'. הגבעה נמצאת על יד הכפר קלאפי, 3,5 ק"מ צפונית-מערבית מהעיר ליבוכוביצה.

  • בית העלמין היהודי, (Libochovický židovský hřbitov) ובו 550 מצבות בגילאים ובסגנונות שונים (בארוק, רנסאנס ומודרני) . הוקם בשנת 1583 ונמצא צפונית-מערבית לעיר והשתמר עד היום. אחרי שנת 2002 עבר בית העלמין שיפוצים והוא הוכרז למורשת תרבות של צ'כיה.
  • כנסיית כל הקדושים (Kostel Všech svatých) נבנתה בשנים 1700–1705 במקום כנסייה קודמת שנהרסה על ידי דליקה בשנת 1661.
  • קפלת לאורנטיוס הקדוש (Kaple svatého Vavřince) - כנסייה בארוקית של בית הקברות של היישוב. נבנתה בשנים 1720–1722 על ידי האדריכל פטר פאבל קולומבני מרודניצה. לפניה עמדה במקום כנסייה שנבנתה בשנת 1601. הבניין עבר שיפוצים נרחבים בשנת 1868. נזקקה לשיפוץ משמעותי נוסף בשנות ה-1990 המוקדמות.
  • אנדרטת "הפסיון של ישו " (Boží muka) ניצבת בבית הקברות בקצה הדרום-מערבי של העיירה. במקור עמדה מעבר לכביש. היא הוקמה בשנת 1589 מיוזמתם של הכומר יאן מווינוז' ושל ראש המועצה וצלב קונאטקה בשנת כאות תודה לחזרת תושבי ליבוכוביצה לאמונה הרומית-קתולית. האנדרטה היא עמוד על כן מעוקב שמעליו מלבן עם צלב. על כל אחד מארבעת הפנים של המלבן יש תבליט: "הצליבה", "גואל", כלי העינוי " והמונוגרמה IHS. (ישו המשיח הגואל) . על הכן יש כתובת המציינת את נסיבות הקמת האנדרטה.
  • אנדרטת "הפסיון של ישו" האמצעית (prostřední Boží muka) - גם כן בבית הקברות, בצומת הדרך מקלאפי והדרך אל גבעת ייז'טין. הוקמה גם היא ב-1589 מיוזמת תושב העיירה בשם מליכאר טקאדלץ.
  • פסלים ואנדרטאות
פסל מרים הקדושה בככר 5 במאי בליבוכוביצה, 1709
אנדרטת מרים הקדושה (Sloup se sochou Panny Marie)- עמוד עם פסל מרים אם ישו בככר 5 במאי. בנייתו ניזומה בשנת 1709 על ידי אנה טייזיקובה, אלמנת ראש המועצה יאקוב טייזיק. באמצע על העמוד הגבוה עומד פסל מרים עצמו. על הכנים הנמוכים יותר נראים ישו כילד, הקדושים חנה ויהויקים. בשנת 2007 שופצה האנדרטה שיפוץ נרחב ונחנכה שוב ב-4 באוגוסט באותה שנה. כיום הפסל המקורי של מרים הוצב בתוך קפלת לאורנטיוס הקדוש ובאנדרטה משתמשים בעותק שלו.
פסל וצלב הקדוש -Socha svatého Václava בקצה הצפוני של העיירה, על יד הדרך לסלטינה. נבנה על ידי וצלב הניידץ בשנת 1761. הוא שופץ בשנת 1880 הודות לתרומתו של תושב היישוב בשם מקסימיליאן רזיהובה. וצלאב נראה בשריון עם דגל ו"פלאדיום" בידיו, וליד רגלו המימנית עומד מלאך הנושא מגן שעליו חרוט הנשר של וצלב הקדוש
פסל יאן נפומוק Socha svatého Jana Nepomuckého בככר תנועה בצומת הרחובות רבולוצי, האבליצ'קובה וריגרובה, פרי יצירתם של הפסל ברטולומיי אדר ושל יאן פרנטישק שווארץ (1761) . הקדוש נראה במעמד נדיר - "רומס את שד לשון הרע"
פסלים ואנדרטאות על גדת המפרץ של הנהר אוהז'ה:

במאה ה-18 על יד הארמון הוקמה גלריית ששה פסלים, סמוך לאפיק הנהר אוהז'ה, בדרך לעיר. במאה ה-20 נערכו עבודות ניקוז והועברה הדרך לעיר למקום אחר. הפסלים נותרו במקום ועברו שיפוצים הדרגתיים.

וצלאב הקדוש - פסל שהוקם ב-1715 מיוזמת הכומר וצלאב הניגר מזברג.

נהרס על ידי השיטפון משנת 1929. הפסל שוקם על ידי הפסל האקדמיסטי קארל זנטנר מיוזמת הכומר וצלב אופלט.

ישו על צלב (1719) נבנה מיוזמת אנה טייזיקובה. בשנים 1993–1995 עבר הפסל תיקון בידי הפסל מירוסלב זנטנר ונחנך מחדש ב-17 במאי 1995.
  • יוסף הקדוש - הוקם ב-1724 מיוזמת ראש המועצה וצלאב טברזניק
  • יאן נפומוק הקדוש - הוקם בשנת 1729 מיוזמת בעלי האחוזות המקומיים - ולטר פרנ. קסאפר דיטריכשטיין ואשתו, קרולינה מקסימיליאנה רוזנת פרוסקובה.
  • גברתנו מרים הדואבת Pany Maria Bolestná - עוצב בשנת 1740 על ידי הפסל אנטונין בראון, לפי הזמנת בעל אחוזת ליבוכוביצה, קרל דיטריכשטיין, ואשתו הרוזנת מוונהילר.
  • יוחנן הקדוש האוונגליסט - עוצב גם הוא בשנת 1740 על ידי אנטונין לפי הזמנתם של דיטריכשטיין ואשתו

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jan Urban Lichtenburkové. Vzestupy a pády jednoho panského rodu. Praha: Nakladatelství Lidové noviny, 2003. S. 39.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליבוכוביצה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]