ליבו של אנג'ל
 | |
| מבוסס על |
Falling Angel  |
|---|---|
| בימוי |
אלן פארקר |
| הופק בידי |
אלן מרשל, אליוט קסטנר |
| תסריט |
אלן פארקר |
| עריכה |
גרי המבלינג |
| שחקנים ראשיים |
רוברט דה נירו (שטן) מיקי רורק דן פלורק Kathleen Wilhoite מייקל היגינס מרק אל טיילור שארלוט רמפלינג פרואיט טיילור וינס ליסה בונה Elizabeth Whitcraft בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מוזיקה |
טרבור ג'ונס |
| צילום |
מייקל סרסין |
| מדינה |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה |
| חברת הפקה |
Carolco Pictures |
| חברה מפיצה |
סרטי טריסטאר, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
6 במרץ 1987 |
| משך הקרנה |
113 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
נאו-נואר, סרט ארוטי, סרט אימה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, מותחן ארוטי, סרט פנטזיה, סרט בלשי, סרט שטני |
| מקום התרחשות |
ניו אורלינס, ניו יורק |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 angelheart |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
ליבו של אנג'ל (באנגלית: Angel Heart) הוא סרט מותחן-על-טבעי משנת 1987, בבימויו של אלן פארקר ובכיכובם של מיקי רורק, רוברט דה נירו וליסה בונה. הסרט מבוסס על ספרו של ויליאם הורטסברג, Falling Angel, ומוכר בזכות האווירה הקודרת, המתח העל-טבעי, והעימותים הפסיכולוגיים העמוקים.
לאחר פרסום הרומן החל יורטסברג לפתח את התסריט לעיבוד קולנועי, אך גילה שאף אולפן גדול לא מוכן להפיק את התסריט שלו. הפרויקט צץ מחדש ב-1985, כאשר המפיק אליוט קסטנר הביא את הספר לידיעתו של פארקר. פרקר החל לעבוד על תסריט חדש ובכך ביצע מספר שינויים מהרומן של יורצברג. הצילומים התרחשו במקום בניו יורק ובניו אורלינס, כאשר הצילום העיקרי נמשך ממרץ 1986 עד יוני של אותה שנה.
הסרט קיבל תגובות מעורבות מהמבקרים, ששיבחו את הביצועים של רורק ובונה, כמו גם את עיצוב ההפקה, הניקוד והצילום, אך מתחו ביקורת על תסריטו של פארקר. הסרט הפגין ביצועים נמוכים בקופות צפון אמריקה, והכניס 17.2 מיליון דולר אל מול תקציב של 18 מיליון דולר, אך מאז נחשב לא מוערך וכבעל השפעה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתרחש בניו יורק ובניו אורלינס של שנות ה-50. הארי אנג'ל (מיקי רורק), בלש פרטי, נשכר על ידי לואי סייפר (רוברט דה נירו) כדי לאתר זמר ג'אז בשם ג'וני פייבוריט. במהלך חקירתו, אנג'ל מסתבך בשורת מקרי רצח מוזרים ומתחיל לגלות קשרים על-טבעיים הקשורים לעברו האפל של ג'וני ולגורלו שלו עצמו. ככל שהעלילה מתקדמת, אנג'ל מתחיל להבין שיש יותר בעסקה הזו ממה שחשב בתחילה, ונחשף לסודות שמעמתים אותו עם כוחות אפלים ועם זהותו.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיקי רורק בתפקיד הארי אנג'ל, הבלש הפרטי הנרדף.
- רוברט דה נירו בתפקיד לואי סייפר, המעסיק המסתורי של אנג'ל.
- ליסה בונה בתפקיד אפיפני פראודפוט, דמות מרכזית הקשורה לחקירה.
- שארלוט רמפלינג בתפקיד מרגרט קרוזמארק, דמות מסתורית נוספת בחייו של ג'וני פייבוריט.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרסום רומן הביכורים שלו Falling Angel ב-1978, החל הסופר ויליאם יורטסברג לעבוד על עיבוד קולנועי ליצירתו. חברו, מעצב ההפקה ריצ'רד סילברט, העביר את כתב היד של הספר למפיק רוברט אוונס.[1] זכויות ההסרטה של הרומן נרכשו על ידי אולפני פרמאונט פיקצ'רס, כאשר אוונס נבחר להפיק את הסרט, ג'ון פרנקנהיימר נשכר לביים, ויורטסברג שימש כתסריטאי.[2] מאוחר יותר הוחלף פרנקנהיימר על ידי דיק ריצ'רדס, ודסטין הופמן נשקל לתפקיד הראשי.[2] לאחר שתוקף האופציה של פרמאונט פג, דן יורטסברג בפרויקט עם רוברט רדפורד וכתב שתי טיוטות. עם זאת, יורטסברג סבר כי אף אולפן לא היה מוכן להפיק את התסריט שלו. הוא ציין, "גם עם תמיכתו של [רדפורד], מנהלי האולפנים לא התעניינו. 'למה הסרט לא יכול להסתיים בסוף טוב?' שאל כל בכיר."[1] ב-1985 נפגש המפיק אליוט קסטנר עם אלן פארקר באולפני פיינווד כדי לדון בעיבוד קולנועי של הרומן. פארקר, שקרא את הספר לאחר פרסומו, הסכים לכתוב את התסריט. הוא נפגש עם יורטסברג בלונדון[1] לפני שנסע לניו יורק, שם כתב את רוב התסריט.[3][4] לאחר השלמת הטיוטה הראשונה בספטמבר 1985, נסע פארקר לרומא, שם הציג את התסריט למריו קסאר ולאנדרו ג. ויינה. שני המפיקים הסכימו לממן את הסרט דרך אולפן הסרטים העצמאי שלהם, קרולקו פיקצ'רס,[3][4] ופארקר קיבל שליטה יצירתית מלאה.[5] עבודות ההכנה לסרט לבו של מלאך החלו בינואר 1986 בניו יורק, שם בחר פארקר את הצוות היצירתי, כולל שיתוף פעולה מחודש עם המפיק אלן מרשל, צלם ראשי מייקל סרסין, מפעיל מצלמה מייקל רוברטס, מעצב ההפקה בריאן מוריס ועורך ג'רי המבלינג.[4]
כתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארקר ביצע מספר שינויים ברומן. הוא כינה את התסריט לבו של מלאך, כדי להבדיל את העיבוד הקולנועי מהמקור הספרותי.[4] בעוד ש־Falling Angel מתרחש כולו בניו יורק, פארקר העביר את מחציתו השנייה של התסריט לניו אורלינס, בהשראת הרמיזות התכופות ברומן לוודו ולאוקולטיזם.[3] הוא דן בשינוי התפאורה עם יורטסברג, שתמך בהחלטה; הסופר חשף כי גם הוא שקל למקם את הרומן בניו אורלינס.[4] הסרט לבו של מלאך מתרחש ב-1955, בעוד אירועי הספר מתקיימים ב-1959. פארקר הסביר, "הספר מתרחש ב-1959, והעברתי אותו ל-1955 מסיבה קטנה אך אנוכית. 1959 הייתה בדרך לשנות השישים עם השינויים בעמדות ובסביבה. 1955, מבחינתי, עדיין השתייכה לשנות הארבעים—ובגלל ההפסקה ההיסטורית של מלחמת העולם השנייה, אולי אפילו לשנות השלושים—ולכן, הצבת הסרט בשנה זו אפשרה לי להעניק לו מראה מיושן יותר."[4] שינויים נוספים בתסריט כללו את הדמויות והדיאלוגים. פארקר ביקש להפוך את הארי אנג'ל לדמות שמעוררת הזדהות. הוא אמר, "במסורת של הבלש המרופט, המראה הפלגמטי שלו הסתיר אינטליגנציה שמסוגלת לפתור סיפור מורכב וגדול מהחיים עם מידה של אמינות ותמציתיות. כמו כן, הוא היה צריך להיות מושך לקהל תוך שהוא חושף בפניהם, צעד אחר צעד, את העלילה."[4] פארקר קבע כי אנג'ל נולד ב-14 בפברואר—יום ולנטיין—תאריך זהה ליום הולדתו שלו. הוא הסביר כי הבחירה נעשתה "ללא סיבה מיוחדת, פרט לכך שיום ולנטיין קל לזכירה בתסריט מורכב, והרמיזה ללב הייתה בעלת תהודה מסוימת."[4] פארקר גם שאף ליצור תיאור ריאליסטי של לואי סייפר, בניגוד לאישיותו ה"גדולה מהחיים" ברומן.[4] שינוי נוסף כלל את הסיום וזהות הרוצח. בעוד שבספר אנג'ל מופלל ברציחות (ככל הנראה על ידי סייפר), פארקר קבע כי אנג'ל הוא הרוצח בסיום הסרט.[3]
ליהוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארקר רצה בתחילה שרוברט דה נירו יגלם את הארי אנג'ל, אך השחקן הביע עניין בתפקיד אורח כלואי סייפר, הנדבן המסתורי. דה נירו התחייב לתפקיד רק לאחר דיונים ממושכים עם פארקר. הבמאי סיפר, "חיזרתי אחרי [דה נירו] כדי שיגלם את [סייפר] בלבו של מלאך במשך חודשים. נפגשנו מספר פעמים, והוא המשיך להפציץ אותי בשאלות שבחנו כל פסיק בתסריט. לקחתי אותו לסיור בלוקיישנים, קראנו את התסריט על רצפת כנסייה נטושה וחשוכה בהארלם, ולבסוף הוא אמר 'כן'."[4]
גם ג'ק ניקולסון ומיקי רורק נשקלו לתפקיד אנג'ל. פארקר נפגש עם ניקולסון בלוס אנג'לס כדי לדון בפרויקט, אך ניקולסון דחה את ההצעה. פארקר אמר, "הצגתי את הפיץ' שלי, והוא היה אדיב ביותר, אך למען האמת, הוא היה מוסח באותו זמן... הסרט שלי והאפשרות שישתתף בו נראו כחומקים מתחום העניין המיידי שלו."[4] פארקר נפגש עם רורק, שהביע התלהבות רבה לגלם את אנג'ל, וקיבל את התפקיד הראשי לאחר פגישה עם פארקר בניו יורק.[3][4]
מספר שחקניות נבחנו לתפקיד אפיפני פרודפוט לפני שליסה בונה זכתה בתפקיד. בונה, שהייתה מוכרת באותה תקופה בזכות תפקידה בסיטקום המשפחתי "דה קוסבי שו", עוררה מחלוקת משמעותית עם ליהוקה לסרט.[6]
לפני קבלת התפקיד, בונה שוחחה על כך עם ביל קוסבי, שהביע תמיכה בהחלטתה להשתתף בסרט.[6]
פארקר בחר בבונה על סמך איכות האודישן שלה[4] ולא היה מודע לתפקידה במופע הקוסבי.[3] הוא אמר, "לא שכרתי את [בונה ] בגלל מופע הקוסבי. מעולם לא ראיתי את התוכנית. שכרתי אותה כי היא התאימה לתפקיד."[7] על ההכנה לתפקיד אמרה בונה, "עשיתי הרבה מדיטציה וחקר עצמי. חקרתי את הוודו. המאמץ הכן שלי היה לשחרר את כל המעצורים שלי. היה הכרחי עבורי לשחרר את ליסה ולהניח לאפיפני להשתלט."[8] פארקר התקשה למצוא שחקנית לתפקיד מרגרט קרוסמרק. "אף על פי שזה תפקיד קטן בסרט, הדמות נוכחת מאוד בדיאלוגים, והיה צריך למצוא שחקנית עם איזון נכון של אלגנטיות ואקסצנטריות," הוא אמר. "בחנתי שחקניות רבות לתפקיד ללא הצלחה רבה." לבסוף, רורק הציע את השחקנית האנגלייה שארלוט רמפלינג, שקיבלה את התפקיד לאחר שפארקר יצר עמה קשר כדי לדון בו.[3][4]
בינואר 1986, פארקר ערך קריאת ליהוק פתוחה במועדון לילה בניו יורק בשם The Kamikaze, שבו נבחנו יותר מ-1,400 מועמדים לתפקידים שונים. "הצלחתי לקרוא סצנה קצרה עם 600 מהם כשהם סוננו אליי," הוא אמר.[4] השחקנית אליזבת ויטקרפט, ששיחקה תפקיד קטן בסרטו הקודם של פארקר ציפור, לוהקה כקוני, עיתונאית שמסייעת לאנג'ל בחקירתו.[3][4]
פארקר ערך קריאת ליהוק נוספת בניו אורלינס, שם ביקש ממוזיקאים מקומיים להיבחן לתפקידים אפשריים בסרט. קלרנס "גייטמות'" בראון ודיקון ג'ון מור היו בין המוזיקאים הרבים שנבחנו. מור לוהק כחבר בלהקתו של טוטס סוויט.[4] פארקר חזר לניו יורק, שם בחן מוזיקאים נוספים, כולל בו דידלי ודיזי גילספי. גיטריסט הבלוז בראוני מקגי, שגילם את טוטס סוויט, לוהק במהלך צילומי הסרט הראשיים.[4]
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך תהליך הליהוק, פארקר והמפיק אלן מרשל החלו בחיפוש אחר לוקיישנים בניו יורק. הבמאי בחן את הארלם, מתוך אמונה שהשכונה "לא צולמה כמעט לעומת חלקים אחרים בניו יורק שצולמו יתר על המידה." ב-20 בינואר 1986, הוא נסע לניו אורלינס, שם המשיך לעבוד על התסריט. פארקר בחן בניינים לא פעילים ברחוב רויאל, ששימשו כמלון, ובית נטוש ברחוב מגזין, ששימש כביתה של מרגרט קרוסמרק. הוא חזר לניו יורק, שם בחן את סטטן איילנד וקוני איילנד. התסריט של פארקר ללבו של מלאך דרש שימוש ב-78 לוקיישנים שונים לצילומים בין ניו יורק לניו אורלינס.
הצילומים הראשיים של לבו של מלאך החלו ב-31 במרץ 1986 והסתיימו ב-20 ביוני 1986, בתקציב של 18 מיליון דולר.[9][10] הצילומים החלו ברחוב אלדרידג' במנהטן, ששימש כשכונתו של הארי אנג'ל. מעצב ההפקה בריאן מוריס וצוות עיצוב התפאורה הקדישו חודשיים לעיצוב הסט לפני תחילת הצילומים, במטרה לשחזר את ניו יורק של שנות ה-50. בשל תנאי מזג האוויר החמים, נעשה שימוש במשאיות קרח ליצירת שלג מלאכותי. הצילומים עברו לאלפבט סיטי במנהטן, שם צולמו סצנות בר וסצנת חדר השינה האינטימית של אנג'ל עם קוני.
ההפקה עברה להארלם לצלם סצנת מרדף במהלך תהלוכה, לפני שחזרה לקוני איילנד, שם התמודדו השחקנים והצוות עם תנאי קור קשים. המיקום שימש לצילום סצנה שבה אנג'ל חוקר את איזי לגבי מקום הימצאו של ג'וני פייבוריט, בעוד אשתו של איזי, בו, עומדת במים עד מותניה. השחקנית המקורית שלוהקה כבו נפצעה כשגל הפיל אותה במהלך המשפט הראשון שלה. היא סירבה לצלם מחדש את הסצנה, מה שהוביל להחלפתה על ידי הכפילה שלה, שפארקר מצא כי היא מתאימה יותר לתפקיד.
ההפקה חזרה למנהטן לצלם את רצף קרדיטים הפותחים. הצילומים חזרו להארלם, שם נעשה שימוש בהוספיס לצילום סצנה עם הדמות ספיידר סימפסון, ורבים מתושבי ההוספיס המבוגרים שימשו כניצבים. ב-17 באפריל 1986, הצוות עבר לסטטן איילנד לצלם סצנות חוץ ופנים עם הדמות ד"ר פאולר.
הצילומים עברו להובוקן, ניו ג'רזי, ששימשה כתחנת רכבת בניו אורלינס. בין 28 ל-29 באפריל 1986, חזרה ההפקה להארלם, שם צולמה סצנה של רורק ודה נירו במיסיון בהארלם. השניים צילמו סצנה נוספת במסעדת לנזה, מסעדה איטלקית בלואר איסט סייד.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט ליבו של אנג'ל קיבל ביקורות מעורבות אך נחשב ליצירת קולנוע ייחודית בז'אנר המותחנים הפסיכולוגיים והעל-טבעיים. הופעתו של מיקי רורק זכתה לשבחים, כמו גם האווירה והסגנון הקולנועי של הבמאי אלן פארקר, שהצליח לשלב בין אלמנטים של מתח, מיסטיקה ואימה. עם זאת, חלק מהמבקרים מתחו ביקורת על העלילה המורכבת ועל חלקים מסוימים שהתפרשו כמעורפלים מדי. באתר Rotten Tomatoes, הסרט קיבל ציון של 81% מצד המבקרים, על סמך 43 ביקורות. ב-Metacritic, הסרט קיבל ציון של 61 מתוך 100, מה שמעיד על ביקורות מעורבות עד חיוביות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ליבו של אנג'ל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"ליבו של אנג'ל", באתר נטפליקס
"ליבו של אנג'ל", באתר AllMovie (באנגלית)
"ליבו של אנג'ל", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"ליבו של אנג'ל", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"ליבו של אנג'ל", באתר Metacritic (באנגלית)- "ליבו של אנג'ל", באתר אידיבי
"ליבו של אנג'ל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Hjortsberg, William. "Angel Heart". אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2016. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Angel Heart". AFI Catalog. American Film Institute (AFI). נבדק ב-1 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 David F. Gonthier Jr.; Timothy L. O'Brien (במאי 2015). "8. Angel Heart, 1987". The Films of Alan Parker, 1976–2003. United States: McFarland & Company. pp. 138–61. ISBN 978-0-78649725-6.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 Parker, Alan. "Angel Heart". נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harmetz, Aljean (14 בפברואר 1987). "X rating for 'Angel Heart' is upheld". The New York Times. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Valle, Victor (26 בפברואר 1987). "Bonet's 'Angel' Heartache". Los Angeles Times. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Valle, Victor (2 במרץ 1987). "Actress Lisa Bonet transcends to the 'Angel Heart' controversy". Reading Eagle. Reading, Pennsylvania. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Frazier, Tony (13 במרץ 1987). "Cosby Kid' Not Concerned About Her Image". News OK. News OK. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2016. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Parker Avenges 'Angel Heart' Censoring". Sun-Sentinel. United Press International. 3 באוגוסט 1987. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2016. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Matthews, Jack (23 בפברואר 1987). "Parker Avenges 'Angel Heart' Censoring". Los Angeles Times. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה)