ליברום וטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליברום וטולטינית: liberum veto - "הווטו החופשי") היה הליך פרלמנטרי באיחוד הפולני-ליטאי. היה זה מעין הליך הצבעה פה אחד שאיפשר לכל חבר סייםרשות המחוקקת באיחוד) לכפות סיום מיידי של המושב הנוכחי, ולבטל כל חקיקה שכבר התקבלה במושב בקריאת סיסטו אקטיביטטם! (Sisto activitatem!‎ - "אני מפסיק את הפעילות!") או נייה פוזוולם! (Nie pozwalam!‎ - "איני מרשה!"). החוק יושם מאמצע המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-18 בדיוני הסיים. הוא מבוסס על ההנחה שכל האצולה הפולנית שווה במעמדה, ולכן כל הצעה שבאה בפני הסיים חייבת לעבור פה אחד. חוק ה"ליברום וטו" היה חלק מרכזי במערכת הפוליטית של האיחוד הפולני-ליטאי. הוא חיזק את המרכיבים הדמוקרטיים שבמערכת, גרם לבדיקת המלוכה כל העת, והציע חלופה לרעיון הפוליטי בעל התפוצה הרחבה באירופה, של כוח רב בידי המנהיגים (מונרכיה אבסולוטית).

היסטוריונים רבים מחזיקים בדעה שה"ליברום וטו" היה אחד הגורמים להתדרדרות המערכת הפוליטית של האיחוד – בעיקר במאה ה-18, אז החלו כוחות זרים לשחד חברי סיים על מנת לשתק את ההליכים שהתרחשו בפרלמנט. לבסוף התפרק האיחוד עם חלוקת פולין וכיבושה, והשטחים נשלטו על ידי כוחות זרים למשך 200 השנים הבאות. במהלך השנים 15731763 נערכו כ-150 מושבים של הסיים, שמתוכם בכשליש לא עבר אף ניסיון חקיקה, לרוב בשל "ליברום וטו". הביטוי "פרלמנט פולני" (אנ') מתאר בשפות אירופיות רבות כאוס וחוסר סדר, ומקורו בשיתוק לכאורה של המערכת שמוצג כאן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]