ליברליזם בישראל

הליברליזם מילא תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה הפוליטית של ישראל מאז הקמתה.

כמה מפלגות פוליטיות ליברליות זכו לתמיכה עממית ניכרת, ונוכחות משמעותית בכנסת. בעוד שליברלים בישראל מתנגדים ללאומנות, הם כן תומכים במידה מסוימת (ואף רבה) בציונות.

הליברלים השמרנים (הציונים הכלליים והמפלגה הליברלית) היו ממייסדיה של הליכוד, המפלגה הלאומית-ליברלית בישראל, בעוד שהליברלים החברתיים (למשל מפלגת הפרוגרסיביים והליברלים עצמאיים) השתלבו במפלגת העבודה הסוציאליסטית/סוציאל-דמוקרטית. ב-1985 הטילו נציגי המפלגה הליברלית וטו על קבלת מפלגת שינוי לאינטרנציונל הליברלי.

כיום, ישנן מספר מפלגות בכנסת הכוללות אגפים או חברי רשימה המשתייכים אידאולוגית לליברליזם, אולם אין מפלגה ליברלית המייצגת את האידאולוגיה באופן מובהק ועקבי במצעה, בדפוס הצבעותיה בוועדות הכנסת, במליאת הכנסת, ובממשלת ישראל.

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהציונים הכלליים ועד המפלגה הליברלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1922: מרכזים בהסתדרות הציונית העולמית יוצרים את הציונים הכלליים .^[1] ^[2] ^[3] ^[4] ^[5]
1931: הציונים הכלליים התפצלו ל"סיעה א'" ו"סיעת ב'".^[1]
1945: סיעות א׳ וב' של הציונים הכלליים מתמזגים.^[1]
1951: המפלגה זוכה ב -16.2% מהקולות וב -20 מנדטים בבחירות לכנסת השנייה.
1961: המפלגה מתמזגת עם המפלגה הפרוגרסיבית והופכת למפלגה הליברלית, ^[6]^[7] ^[8] שזוכה ב -13.6% מהקולות ו-17 מנדטים בבחירות לכנסת ה-5.
1965: המפלגה הליברלית מתפצלת כשהרוב השמרני בה מצטרף לחרות כדי להקים את גח״ל, ^[9] שבסופו של דבר הופך למפלגת הליכוד,^[10] ^[11] והסיעה השמאלנית מקימה את הליברלים העצמאיים.
1988: המפלגה הליברלית וחרות מתמזגות רשמית והופכות את הליכוד מקואליציה אלקטורלית למפלגה פוליטית יחידה.

ממפלגת התקדמות ועד ליברלים עצמאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1948: המפלגה הפרוגרסיבית נוסדה.^[7] ^[12]
1961: המפלגה המתקדמת מתמזגת עם הציונים הכלליים והופכת למפלגה הליברלית.^[7]
1965: אנשים מן המפלגה הליברלית מקימים את הליברלים העצמאים. ^[13] ^[14]
1984: המפלגה מצטרפת לרשימת המערך.
1991: המערך הפך באופן רשמי למפלגת העבודה.

שינוי, תנועה דמוקרטית, שינוי, חץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

1973: אמנון רובינשטיין יוצר את מפלגת שינוי.^[15]^[16]
1976: שינוי מתמזגת עם מפלגות ליברליות קטנות אחרות והופכת לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש).^[15] ^[17]
1977: ד"ש זוכה ב-11.6% מהקולות וב -15 מנדטים בבחירות הכלליות .
1978: ד"ש מתפצלת לתנועה הדמוקרטית ולתנועה לשינוי ויוזמה.
1981: התנועה לשינוי ויוזמה הופכת למפלגת שינוי.
1988: שינוי משנה את שמה לשינוי-מפלגת מרכז.^[16]
1992: המפלגה מתמזגת עם מפ"ם ורצ שבסופו של דבר יוצרות את מרצ^[15] ^[18] מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
1998: אברהם פורז מוביל פיצול ממרצ והופך את מפלגת שינוי למפלגה עצמאית.
1999: טומי לפיד מוזמן על ידי פורז לעמוד בראש מפגלת שינוי.
2003: המפלגה זוכה ב-12.3% מהקולות וב-15 מנדטים בבחירות לכנסת השש עשרה.
2006: לפיד עוזב את מפלגת שינוי ופורז יוצר את מפלגת חץ.^[19]
2006: שינוי וחץ לא מצליחים לזכות בשום מושב בבחירות לכנסת השבע עשרה.^[19]
2012: פורז מאפשר לציפי לבני להשתמש בתשתית מפלגת חץ כדי לבסס את מפלגתה החדשה, "התנועה".^[19]

קדימה והתנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005: אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל ומנהיג הליכוד, עוזב את המפלגה ומקים את קדימה. במקביל שרון מקדם את תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה ועד מהרה מצטרפים אליו למפלגה פוליטיקאים דומים ממפלגת העבודה (ובהם שמעון פרס) ומפלגות אחרות.
2006: שרון חלה בשבץ מוחי וקדימה בראשות אהוד אולמרט זוכה בבחירות לכנסת השבע עשרה עם 22.0% מהקולות ו-29 מנדטים. אולמרט מתמנה לראש ממשלה.
2009: קדימה, בראשות ציפי לבני, זוכה במקום ראשון בבחירות לכנסת השמונה עשרה עם 22.5% מהקולות ו -28 מנדטים, אך לבני לא מצליחה להרכיב ממשלה.
2013: קדימה, שספגה את פיצול מפלגת תנועה, מצטמצמת ל-2.1% מהקולות ול-2 מנדטים בבחירות לכנסת התשע עשרה. התנועה מקבלת 5.0% ו-6 מנדטים.
2014: התנועה מצטרפת למחנה הציוני, יחד עם מפלגת העבודה והתנועה הירוקה .
2015: בבחירות לכנסת העשרים זוכה מפלגת התנועה ב-6 מנדטים כחלק מרשימת המחנה הציוני, ואילו קדימה חודלת מפעילות.
2019: בבחירות לכנסת העשרים ואחת התנועה אף היא מתפרקת עם פרישתה של לבני מהפוליטיקה.

פיצול ואיחוד בליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014: משה כחלון, חבר כנסת מהליכוד, מקים מפלגה חדשה הנקראת כולנו.
2015: בבחירות לכנסת העשרים כולנו זוכה ב-7.5% ו-10 מנדטים. לאחר הבחירות, משה פייגלין מוציא את סיעתו מהליכוד ומקים את זהות, מפלגה ליברטריאנית ימנית.
2019: בבחירות לכנסת העשרים ואחת כולנו זוכה ל-3.5% ו-4 מנדטים, בעוד שזהות מקבל 2.7% ולא עוברת את אחוז החסימה. גם כולנו וגם זהות אינן משתתפות בבחירות לכנסת העשרים ושתיים, לאחר הסכמים עם הליכוד. מפגלת כולנו מקבלת מושב אחד ברשימת הליכוד.
2020: בבחירות לכנסת העשרים ושלוש כולנו מקבלת מנדט אחד ברשימת הליכוד, בעוד זהות לא קיבלה מושבים כלל. בדצמבר פורש גדעון סער מהליכוד, ומקים את מפלגת תקווה חדשה.
2021: בבחירות לכנסת העשרים וארבע, תקווה החדשה מקבלת 4.7% ו-6 מנדטים.

יש עתיד, חוסן לישראל, תלם ומפלגות מינוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2012: יאיר לפיד, בנו של טומי, מקים את יש עתיד.
2013: בבחירות לכנסת התשע עשרה יש עתיד זוכה ב-14.3% ו-19 מנדטים.
2015: בבחירות לכנסת העשרים יש עתיד מצטמצמת ל-8.8% מהקולות ו-11 מנדטים.
2018: בני גנץ מקים את חוסן לישראל, מפלגת מרכז שמטרותיה הכלכליות ליברליות.^[20] אורלי לוי, חברת כנסת מישראל ביתנו, יוצרת את מפלגת גשר .
2019: לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת יש עתיד, חוסן ותלם שהוקמה חודשים בודדים לפני כן, ובראשם שר הליכוד לשעבר משה יעלון, יוצרים יחד את רשימת כחול לבן. הרשימה זוכה ל-26.1% ו-35 מנדטים, בעוד גשר מקבלת 1.7% מהקולות ולא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת העשרים ושתיים רשימת כחול לבן זוכה במקום הראשון עם 26.1% ו-33 מנדטים, בעוד גשר מקבלת מנדט אחד במסגרת רשימת העבודה-גשר.
2020: בבחירות לכנסת העשרים ושלוש כחול לבן גדלה ל-26.6% ו-33 מנדטים, אך זוכה במקום השני (לאחר הליכוד). אחרי הבחירות, כחול לבן מתפצלים על הקמת ממשלת אחדות לאומית יחד עם הליכוד: חוסן לישראל (ששמרה על השם "כחול לבן") מצד אחד, יש עתיד ותלם מצד שני. במקרה, חלק מחברי תלם מתפצלים ויוצרים את דרך ארץ, התומכת בממשלת האחדות הלאומית יחד עם חוסן לישראל. בדצמבר מצטרפת דרך ארץ לתקווה חדשה. כמו כן, בדצמבר עופר שלח, חבר כנסת מן מפלגת יש עתיד, מודיע על כוונתו להקים מפלגה פוליטית חדשה בשם תנופה. במקביל משמאל, ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, עוזב את מפלגת העבודה כדי להשיק את מפגלת הישראלים, שאליה הצטרף גם חלק מחברי "חוסן לישראל".
2021: לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע יש עתיד ותלם נפרדות. בבחירות יש עתיד זוכה ב-13.9% ו-17 מנדטים, כחול לבן 6.6% ו-8 מנדטים, תקווה חדשה 4.7% ו-6 מנדטים. שלוש המפלגות ממשיכות להיות חלק מממשלת ישראל ה-36, כאשר יש עתיד היא הסיעה הגדולה ביותר.

סיעות פנים-מפלגתיות ליברלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013: בתוך הליכוד, "הליברלים בליכוד" הוקמה כדי לדחוף סוגיות הקשורות לאינדיבידואליזם ולליברליזם הכלכלי. הקבוצה תומכת במועמדים שרן השכל (כיום בתקווה חדשה) ואמיר אוחנה, המקדמים נושאים ליברליים.^[21]
2019: בתוך מרצ, "הליברלים במרצ" הוקמה על מנת לקדם נושאים כמו חירויות הפרט, החופש הכלכלי (אנ') והחופש הפוליטי, ונושאים מדיניים כמו הפסקת השלטון הישראלי ביהודה ושומרון.^[22] הקבוצה בנוסף מקדמת את ביטול את חוק הגיוס, בחירת בית הספר, הפחתת מכסי הייבוא, הפחתת רגולציה, הפרדת הדת מהמדינה, כינון חוקה לישראל והורדת אחוז החסימה.^[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול אמסטרדמסקי, אברכים של ליברליות, באתר כלכליסט, 23 במרץ 2023.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ https://www.jewishvirtuallibrary.org/general-zionism
^ https://yivoencyclopedia.org/article.aspx/General_Zionists
^ https://www.tandfonline.com/eprint/f4qJJcMKBJkxu2gGfAkc/full
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/general-zionists
^ https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=81
^ https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=79
^ ¹ ² ³ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/progressive-party
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/the-liberal-party
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/gachal
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/likud
^ Zeigerman, Dror (2013). המהפך הליברלי; מיזוגים פוליטיים : חקר המפלגה הליברלית בישראל [The Liberal Revolution; Political Mergers: A Study of the Liberal Party in Israel]. Schocken Books. ISBN 9789651908903.
^ https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=82
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/independent-liberals
^ https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=53
^ ¹ ² ³ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/shinui
^ ¹ ² https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=160
^ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/dash
^ Shavit, Zeev; Yuchtman-Yaar, Ephraim, eds. (2001). מגמות בחברה הישראלית [Trends in Israeli Society]. Vol. 2. Open University of Israel. p. 1166.
^ ¹ ² ³ Goldman, Yoel (23 בנובמבר 2012). "Livni heading for 10 seats, and Barak will make it back into the Knesset, poll shows". Times of Israel. {{cite news}}: (עזרה)
^ Hoffman, Gil (31 בדצמבר 2018). "Gantz declares himself politically flexible". Jerusalem Post. {{cite news}}: (עזרה)
^ "הליברלים בליכוד".
^ "הליברלים במרצ".
^ "הליברלים במרצ".

[Jewishvirtuallibrary-1] ¹ ² ³ https://www.jewishvirtuallibrary.org/general-zionism

[2] ttps://yivoencyclopedia.org/article.aspx/General_Zionists

[3] ttps://www.tandfonline.com/eprint/f4qJJcMKBJkxu2gGfAkc/full

[4] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/general-zionists

[5] ttps://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=81

[6] ttps://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=79

[Progressive_Party-7] ¹ ² ³ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/progressive-party

[8] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/the-liberal-party

[9] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/gachal

[10] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/likud

[11] Zeigerman, Dror (2013). המהפך הליברלי; מיזוגים פוליטיים : חקר המפלגה הליברלית בישראל [The Liberal Revolution; Political Mergers: A Study of the Liberal Party in Israel]. Schocken Books. ISBN 9789651908903.

[12] ttps://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=82

[13] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/independent-liberals

[14] ttps://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=53

[Shinui-15] ¹ ² ³ https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/shinui

[Shinui/Knesset-16] ¹ ² https://www.knesset.gov.il/faction/eng/FactionPage_eng.asp?PG=160

[17] ttps://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/parties/dash

[18] Shavit, Zeev; Yuchtman-Yaar, Ephraim, eds. (2001). מגמות בחברה הישראלית [Trends in Israeli Society]. Vol. 2. Open University of Israel. p. 1166.

[heading-19] ¹ ² ³ Goldman, Yoel (23 בנובמבר 2012). "Livni heading for 10 seats, and Barak will make it back into the Knesset, poll shows". Times of Israel. {{cite news}}: (עזרה)

[20] Hoffman, Gil (31 בדצמבר 2018). "Gantz declares himself politically flexible". Jerusalem Post. {{cite news}}: (עזרה)

[21] "הליברלים בליכוד".

[22] "הליברלים במרצ".

[23] "הליברלים במרצ".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]