AHL

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
AHL
AHL Primary Color (8050921807).jpg
שם מלא American Hockey League
תחום הוקי קרח
מדינות ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
קנדהקנדה  קנדה
קבוצות 31
נשיא דייוויד אנדרוז
שנת הקמה 1936 (דה פקטו)
1938 (רשמית)
שמות קודמים International-American Hockey League
אלופה נוכחית שארלוט צ'קרס
(אליפות ראשונה)
מירב הזכיות הרשי ברס (11)
www.theahl.com

ליגת ההוקי האמריקאיתאנגלית: American Hockey League, ובקיצור AHL) היא ליגה מקצוענית משנית (minor league) בהוקי קרח הפועלת בארצות הברית ובקנדה. היא נחשבת לליגה המקצוענית המשנית הטובה ביותר בצפון אמריקה ומהווה את ליגת הפיתוח המרכזית של ליגת ה-NHL.

החל מעונת 2011/12 הליגה הוסדרה כך שלכל קבוצת NHL יש קבוצה-בת ב-AHL, אליה היא יכולה להעביר שחקנים צעירים כדי שיקבלו דקות משחק ויתפתחו, שחקנים שלא נמצא להם מקום בסגל קבוצת ה-NHL, או כאלה המשתקמים מפציעות. לפני כן, כאשר היו קבוצות NHL ללא קבוצה-בת ב-AHL, העבירו לעיתים קבוצות אלה שחקנים לקבוצה-בת של קבוצת NHL אחרת. לאחר שבעונת 2017/18 הצטרפה קבוצה נוספת ל-NHL - וגאס גולדן נייטס - צורפה עונה אחת לאחר מכן גם ל-AHL קבוצה נוספת, וכך נשמר הסדר.

מטה הליגה נמצא בספרינגפילד, מסצ'וסטס, ארצות הברית.

הגביע המוענק לזוכה באליפות הליגה נקרא "גביע קאלדר", על שם פרנק קאלדר שהיה נשיאה הראשון של ליגת ה-NHL (אין לבלבל עם גביע בשם זהה המוענק לרוקי העונה ב-NHL).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגות האם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית ההיסטוריה של ה-AHL נעוצה בשתי ליגות שקדמו לה - Canadian-American Hockey League (שכונתה "Can-Am League") שנוסדה ב-1926 ופעלה בצפון-מזרח היבשת, וה-International Hockey League (ר"ת IHL) שנוסדה ב-1929 ופעלה באזור האגמים הגדולים והמערב התיכון. לקראת עונת 1935/36 רצה המקרה ושתי הליגות גם יחד סבלו מנטישת קבוצות שהותירה אותן עם ארבע קבוצות כל אחת - מצב שבו פרנסי שתי הליגות הבינו שאין ביכולתן להתקיים.

איחוד דה פקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ההבנה כי הליגות אינן יכולות להתקיים בנפרד, ועם ההבנה של פרנסי הליגות שאזורי הפעילות של שתיהן גובלים זה בזה, אוחדו לוחות הזמנים של שתי הליגות כך ששמונה הקבוצות שנותרו בשתיהן יכלו לשחק זו מול זו. אף על פי שהליגות עדיין לא אוחדו רשמית, כבר נשאה הליגה המאוחדת דה פקטו את השם הבלתי רשמי Internationl-American Hockey League (ר"ת I-AHL). הליגה חולקה לשני בתים, כאשר קבוצות ה-"Can-Am" היוו את הבית המזרחי, וקבוצות ה-IHL - את הבית המערבי.

כבר לאחר חודש מפתיחת עונת הבכורה הפסיקה קבוצה אחת - באפלו בייסונס מהבית המערבי - לאחר שאולמה הביתי התמוטט, והותירה את הליגה המאוחדת עם שבע קבוצות בלבד, ועם חוסר סימטריה בולט. הבייסונס הספיקו לשחק רק 11 משחקים בליגה החדשה לפני סיום דרכה.

הגביע ששימש את הליגה המאוחדת היה "גביע אוקי", שהיה גביע האליפות של ה-IHL לפני האיחוד. לאחר עונת הבכורה של 1936/37 הציגה הליגה פורמט פלייאוף חדש בן שלושה סיבובים, ואת הגביע החדש שלה - גביע קאלדר, המשמש אותה כגביע האליפות עד היום. סירקיוז סטארס הייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע קאלדר. הסטארס לא המשיכו להתקיים לאורך זמן - ב-1940 נקנתה על ידי בעלים חדשים שהעבירו אותה לבאפלו והקימו מחדש את באפלו בייסונס, לאחר שאולם חדש נבנה בבאפלו עבור הקבוצה. היא המשיכה להתקיים בשם זה עד שפרקה סופית עם הקמת קבוצת ה-NHL באפלו סייברס ב-1970.

איחוד רשמי ועשורים של הצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עונת 1937/38 האיחוד דה פקטו של שתי הליגות הפך לאיחוד רשמי, וכך גם השם I-AHL. מוריס פודולוף, שהיה נשיא הליגה הקנדית-אמריקאית, הפך לנשיא הראשון של הליגה המאוחדת.

באותה עונה צורפה קבוצה שמינית לליגה במקום באפלו בייסונס - הרשי ברס, מהעיר הרשי שבפנסילבניה. כיום הברס הם הקבוצה היחידה מבין שמונה הקבוצות ששרדה בליגה באותה עיר וללא הפסקה, ושיחקה בליגה בכל עונותיה מאז ועד היום.

לאחר עונת 1939/40 שינתה הליגה את שמה לשם הנוכחי - American Hockey League, והחלה עידן של הצלחה ויציבות הן מבחינת הרכבה והן מבחינה פיננסית. זו הייתה, במקביל, תקופת "שש המקוריות" של ה-NHL שבה היו ב-NHL שש קבוצות בלבד, עד 1967.

שנות ה-60 וה-70: התכווצות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 החלה ליגת ה-NHL להתרחב לערים ושווקים חדשים, כאשר כבר בשלב ראשון הכפילה ה-NHL את גודלה ל-12 קבוצות. המהפך ב-NHL, הליגה הראשית של הענף, גרם לדחיקת רגליה של ה-AHL והעלה את עלות הפעלת הקבוצות שלה. בין השאר, מבין שש הקבוצות החדשות של ה-NHL, צורפו שתי קבוצות בערים שהיו בהן קבוצות AHL - באפלו ופיטסבורג (באפלו סייברס ופיטסבורג פינגווינס בהתאמה), וקבוצות ה-AHL שהיו בהן, באפלו בייסונס ופיטסבורג הורנטס, נאלצו להפסיק את פעילותן.

בנוסף, ליגה שהחלה לפעול ב-1945 ונטלה לעצמה את השם International Hockey League (ר"ת IHL) - כשמה של אחת הליגות שהתאחדו ליצירת ה-AHL - הלכה וצברה לעצמה מעמד, בעיקר עקב האסטרטגיה שלה להתמקד בערים גדולות שלא הייתה בהן קבוצת NHL. קבוצות ה-NHL החלו לקחת תחת חסותן קבוצות מה-IHL כקבוצות בנות, וה-IHL הלכה והשתפרה עד שנתפסה כליגה מקצוענית משנית מקבילה ברמתה ל-AHL.

המצב החמיר עוד יותר עם הקמתה של ליגת ה-WHA ב-1972. ה-WHA הייתה ליגה מקצוענית ראשית לכל דבר, מתחרה ישירה של ה-NHL. מספר הקבוצות בליגות מקצועניות ראשיות קפץ מ-6 בלבד לפני 1967 ל-30 ב-1972. שוק השחקנים התהפך על פיו ומשכורות השחקנים עלו בצורה דרמטית. היצע השחקנים הזמין ל-AHL הצטמצם באופן משמעותי, והשחקנים שנותרו הפכו ליקרים מאד. ב-1977 נשארו בליגה שש קבוצות בלבד, לאחר שרוד איילנד רדס - קבוצה שהייתה קיימת 51 שנה, והאחרונה ששרדה מעונת 1936/37 שבה החלה ה-AHL לפעול דה פקטו, נאלצה אף היא להפסיק את פעילותה. ה-AHL עמדה באותה שנה בסכנת קיום ממשית.

סוף המאה ה-20: התרחבות והתבססות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977, כאשר היה נדמה שהליגה על סף סגירה, התהפכו היוצרות והנסיבות החלו לפעול לטובתה. סגירה של ליגות משניות אחרות, על אף שהיו פחות טובות מה-AHL, הביאה שחקנים ואף קבוצות שלמות מאותן ליגות לחפש לעצמם מסגרת חדשה. שתי קבוצות כאלה, בפילדלפיה ובבינגהמטון, עברו בשלמותן מהליגה שלהן שנסגרה ל-AHL.

דחיפה נוספת קיבלה הליגה מהחלטת קבוצת ה-NHL פילדלפיה פליירס להקים בליגה קבוצה-בת לפיתוח שחקנים. הקבוצה-הבת הוקמה לבסוף בפורטלנד, מיין. וכך את עונת 1977/78 פתחה ה-AHL עם 9 קבוצות.

שנתיים לאחר מכן, ב-1979, התפתחות משמעותית נוספת שיחקה לטובת ה-AHL - ליגת ה-WHA, הליגה הראשית הנוספת שניסתה להתחרות עם ה-NHL, חדלה לפעול. למרות שארבע מקבוצותיה התקבלו ל-NHL כקבוצות התרחבות, עדיין השתחררה לשוק השחקנים כמות נכבדה של שחקנים טובים, שלא לכולם נמצא מקום ב-NHL והם חיפשו לעצמם מסגרת.

לאורך העשורים האחרונים של המאה ה-20 המשיכה הליגה להתרחב ולהתבסס, כשהמתחרה העיקרית שלה על תואר "הליגה המקצוענית המשנית הטובה ביותר" הייתה יריבתה הוותיקה, ה-IHL. שתיהן נחשבו באותה תקופה לליגות שוות ברמתן, כאשר קבוצות ה-NHL החזיקו קבוצות-בנות באחת או בשנייה ולפעמים בשתיהן. חלק מקבוצות ה-AHL נותרו עצמאיות, ללא קבוצה-אם ב-NHL. הליגה ביססה את עצמה והגיעה ל-21 קבוצות עם כניסת המאה ה-21.

תחילת המאה ה-21: הליגה המשנית הטובה ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2000/01 פורקה ליגת ה-IHL בשל קשיים כלכליים, שנבעו בין השאר מהעכרת היחסים בינה לבין ה-NHL שגרמה לכך שמספר קבוצות NHL נטשו אותה כליגת פיתוח. בבת אחת נותרה ה-AHL כליגה המקצוענית המשנית הטובה ביותר בצפון אמריקה במעמד בלתי מעורער, וכמקום היחיד שיכול לשמש לפיתוח שחקנים ברמה נאותה עבור קבוצות ה-NHL.

שש מקבוצות ה-IHL המפורקת - מילווקי אדמירלס, שיקגו וולבס, מניטובה מוס, גרנד ראפידס גריפינס, יוסטון איירוס (כיום איווה ויילד) ויוטה גריזליס (כיום קליבלנד מונסטרס) - נקלטו ב-AHL שמספר קבוצותיה גדל בין לילה ל-27. בעיה מעניינת נוצרה עם מילווקי אדמירלס, כיוון שב-AHL כבר הייתה קבוצה בשם "אדמירלס", שהצטרפה לליגה שנה קודם לכן והייתה מבוססת בנורפוק, וירג'יניה. המצב המשונה נמשך עד 2015, אז עברה הקבוצה מנורפוק לסן דייגו (כיום סן דייגו גאלס).

עם המשך ההתרחבות הגיעה הליגה ל-30 קבוצות, כמספר הקבוצות ב-NHL. הדבר איפשר לסדר את מבנה הליגה ב-2011 כך שלראשונה בהיסטוריה של הליגה היה מתאם מלא עם ה-NHL - לכל קבוצת NHL הייתה מכאן ועד 2017/18 קבוצה-בת אחת ב-AHL.

2015 - 2017: הכניסה לחוף המערבי והקמת הבית הפסיפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2015 החליטה הליגה, לראשונה אי פעם, להתרחב לחוף המערבי של ארצות הברית. כדי לא להגדיל את מספר הקבוצות ולהשאיר חלק מהן ללא קבוצה-אם ב-NHL, הוחלט על מעבר חמש קבוצות לקליפורניה והקמה, בפעם הראשונה, של בית פסיפי. מטרת המעבר היה הקלה על קבוצות הבית הפסיפי של ה-NHL, שנאלצו לפקח ממרחק גדול מאד על הקבוצות הבנות שלהן.

בין הקבוצות שעברו לקליפורניה הייתה גם האלופה המכהנת של הליגה, מנצ'סטר מונארקס (ממנצ'סטר, ניו המפשייר) שזכתה באליפות הראשונה שלה בעונתה האחרונה במנצ'סטר (כיום אונטריו ריין).

2017 - ההווה: הקבוצה ה-31[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2017 הצטרפה קבוצה נוספת לליגת ה-NHL, וגאס גולדן נייטס, שהפכה לקבוצה ה-31 של ה-NHL. בכך הופר הסדר ששרר בשיוך הקבוצות הבנות לקבוצות ה-NHL, כיוון ששוב נוצר חוסר שוויון מספרי בין שתי הליגות.

בעקבות כך נטלה לעצמה הקבוצה החדשה את תפקיד הקבוצה-האם של שיקגו וולבס, בעוד הקבוצה-האם הקודמת של הוולבס - סנט לואיס בלוז - נשארה אף היא במערכת כקבוצה-אם משנית.

כדי להחזיר את הסדר על כנו התרחבה גם ה-AHL בהתאם, וצורפה אליה כקבוצת התרחבות הקבוצה ה-31 - קולורדו איגלס, שהפכה לקבוצה-הבת החדשה של קולורדו אוולאנש. סנט לואיס בלוז, שנותרה ללא קבוצה-בת משל עצמה בעונה הקודמת, הפכה לקבוצה-אם של בת החסות הקודמת של האוולאנש - סן אנטוניו ראמפג'.

קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏* הקבוצה נוסדה בעיר אחרת מזו שהיא נמצאת בה כיום.


American Hockey League 2018-19 map.png

דווילס
סאונד טייגרס
רוקט
ברס
פינגווינס
וולף פאק
מארליס
ברואינס
סנטורס
מונסטרס
מוס
צ'קרס
קומטס
קראנץ'
/
וולבס
ת'אנדרבירדס
אמריקנס
פנטומס
אייסהוגס
גריפינס
איגלס
היט
ברקודה
ויילד
אדמירלס
גאלס
סטארס
רודראנרס
ריין
ראמפג'
קונדורס



קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא AHL בוויקישיתוף