ליגת העל הפלסטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליגת העל הפלסטינית
Palestine FA.gif
שם מלא ליגת העל הפלסטינית
תחום כדורגל
ארגון התאחדות הכדורגל הפלסטינית
מדינות הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית
קונפדרציה AFC (אסיה)
קבוצות 24
תאריך הקמה 1998
אלופה נוכחית מרכז שבאב בלאטה (הגדה המערבית)
קדאמת רפיח (רצועת עזה)
מירב הזכיות בגדה: הילאל אל-קודס (4)
בעזה: קאדמת רפיח (3)
מפעל מקביל גביע פלסטין
מפעל נמוך ליגה פלסטינית ראשונה
http://www.pfa.ps

ליגת העל הפלסטיניתערבית: الاتحاد الفلسطيني لكرة القدم) היא ליגת הכדורגל הבכירה ברשות הפלסטינית. בשל ההפרדה בין רצועת עזה לגדה המערבית הליגה משוחקת בשתי מסגרות נפרדות: ליגת העל הפלסטינית בגדה המערבית, והמקבילה שלה ברצועת עזה.[1] בליגה משחקות גם שתי קבוצות ממזרח ירושלים, ג'בל מוכאבר והילאל אל-קודס. הליגה מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הפלסטינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות ה-APSF
עונה אלופה
1944/1945 מ.ס. איסלאמיק יפו
1946 שבאב אל-עראב חיפה
1947 שבאב אל-עראב חיפה
אליפות הגדה המערבית
עונה אלופה
1976/1977 סילוואן
1978 - 1981 לא ידוע
1981/1982 שבאב אל-ח'ליל
1983 לא ידוע
1984 טולכרם מרכז
1984/1985 שבאב אל-ח'ליל
1986 - 1996 לא ידוע
1997 מרכז שבאב אל-אמערי
אליפות רצועת עזה
עונה אלופה
1984/1985 אל-אהלי עזה
1985/1986 קאדמת אל שע'טיה
1986/1987 קאדמת אל שע'טיה
1987 - 1995 לא ידוע
1995/1996 קאדמת רפיח
1997 מ.ס. רפיח

לפני הקמת מדינת ישראל קיימו המועדונים הפלסטינים טורניר אליפות בין הקבוצות הערביות המקומיות, בניהול פדרציית הספורט הערבית פלסטינית (APSF).

ב-1976-1977 התקיימה ליגה בת 6 מועדונים באזור הגדה: סילוואן שזכתה בליגה בהפרש 28 נקודות מהשאר, אל-עראבי בית צפאפא, ימק"א, קבוצת אל-בירא ושבאב אל-ח'ליל. ב-1982 זכתה קבוצת שבאב אל-ח'ליל באליפות מחוז הגדה בליגה בת 24 קבוצות, והקדימה את קבוצת ימק"א שסיימה במקום השני ב5 נקודות בלבד. ב-1984 זכתה קבוצת מרכז טול-כרם באליפות המחוז בליגה בת 12 קבוצות, והקדימה את קבוצת חאטין שסיימה במקום השני בנקודה אחת בלבד. ב-1985 זכתה בפעם השנייה שבאב אל-ח'ליל בליגה של 12 קבוצות, והקדימה את ת'קאפי טול-כרם שסיימה במקום השני ב-6 נקודות. בעונה זו זכתה קבוצת אל-אהלי עזה באליפות מחוז עזה. בשנים הבאות זכתה גם קבוצת קדאמת אל שע'טיה ב2 אליפויות עוקבות. קאדמת רפיח זכתה בעונת 1995/1996 במחוז עזה. ב-1997 זכתה קבוצת מרכז שבאב אל-אמערי באליפות הראשונה בליגה של 16 קבוצות, והקדימה את ת'ראפי טול-כרם שסיימה במקום השני ב-7 נקודות, כאשר במחוז עזה זכתה מ.ס. רפיח באליפות המקומית לעונה זו.

ליגה חצי מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות הגדה המערבית
עונה אלופה
1998 לא ידוע
1998/1999 לא ידוע
1999/2000 ואדי א-ניס
2001 - 2005 לא ידוע
2006 טולכרם מרכז
2007 ואדי א-ניס
2008/2009 ואדי א-ניס
2009/2010 ג'בל מוכאבר
אליפות רצועת עזה
עונה אלופה
1997/1998 קאדמת רפיח
1998/1999 קאדמת רפיח
1999/2000 שבאב ח'אן יונס
2001 - 2005 לא ידוע
2005/2006 קאדמת רפיח
2007/2008 הליגה בוטלה
2008/2009 שבאב רפיח
2009/2010 הליגה בוטלה

הליגה הוקמה בשנת 1998, כליגה חצי-מקצוענית והורכבה משני אזורים: הגדה המערבית ורצועת עזה. לפי חוקת הליגה, בסוף העונה משחקת אלופת הגדה המערבית מול אלופת רצועת עזה על מנת לקבוע מיהי אלופת פלסטין. אך בפועל משחק זה התקיים רק פעמיים בשנת 1999 ובשנת 2000. בפעם האחרונה, ביוני 2000, זכתה באליפות הקבוצה העזתית, צעירי רפיח. כמה חודשים לאחר סוף אותה עונה, החלה האינתיפאדה השנייה. מאז לא שיחקו יותר קבוצות כדורגל מרצועת עזה נגד קבוצות כדורגל מהגדה המערבית, מאחר שמדינת ישראל מונעת ברוב המקרים מעבר של שחקנים בין הגדה לרצועה, ולמעשה הן מתפקדות כשתי ליגות נפרדות.[2][3][4]

בשנות האינתיפאדה ליגת הכדורגל הפלסטינית, ברצועת עזה ובגדה המערבית, הופסקה פעמים רבות. הדבר נבע ממספר רב של סיבות, לרבות חוסר יכולת תנועה, סגר וכתר, פגיעה במתקני ספורט. בשנים 2005–2006 חזרה הליגה לפעילות כאשר קבוצת טול-כרם מרכז זכתה באליפות הגדה (2006), וקאדמת רפיח זכתה באליפות עזה (2005/2006). ב-2007 בוטלה הליגה ברצועת עזה, ובגדה זכתה קבוצת ואדי א-ניס באליפות השנייה שלה. רק בעונת 2008/2009 חזרה הליגה לתפקד במתכונת מלאה עונתית.[5] שנה לאחר מכן בוטלה הליגה פעם נוספת ברצועת עזה בעקבות המצב הביטחוני, ובגדה המערבית זכתה קבוצת ג'בל מוכאבר ממזרח ירושלים.

בשנת 2007, נחנך אצטדיון אל-ח'דר הסמוך למחסום המנהרות בכביש 60. האצטדיון מכיל 6,000 מושבים ונבנה במימון ממשלת פורטוגל, ומשחקות בו הקבוצות ואדי א-ניס ושבאב אל-ח'דר.[6] בשנת 2008, נחנך אצטדיון פייסל חוסייני בעיירה א-ראם, שמשמש את נבחרת פלסטין וקבוצת הילאל אל-קודס.[7] בשנת 2009, נחנך אצטדיון אל-בירה שנבנה במימון ממשלת גרמניה, צרפת ופיפ"א.[8]

ליגה מקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מעונת 2010/2011 מתקיימת הליגה במתכונת מקצוענית, תחת החסות של חברת הסלולר הפלסטינית – "ג'וואל". מעונת 2011/2012 הוחלט לשנות את התקנון ולאפשר לערבים-ישראלים ושחקנים זרים להשתתף, ולמעלה מ-30 שחקנים ישראלים שיחקו בליגה בעונה זו,[9] ביניהם: עלי חטיב (לשעבר שחקן הפועל חיפה ומכבי נתניה), אחמד אבו נאהיה, חאמד גנאים ועלאא אבו סאלח (לשעבר שחקני בני סכנין). באליפות המקצוענית הראשונה זכתה קבוצת מרכז שבאב אל-אמערי באליפות הגדה המערבית ושבאב ח'אן יונס זכתה באליפות רצועת עזה.

עונה לאחר מכן הליגה בוטלה ברצועת עזה עקב מבצע עמוד ענן, ובגדה המערבית זכתה קבוצת הילאל אל-קודס. בעונת 2012/2013 זכתה קבוצת שבאב א-דאהרייה באליפות הגדה, וג'אמעית אל-סאלח באליפות עזה שחזרה לפעילות.

מאז מתקיימת הליגה באופן סדיר יחסית, שהילאל אל-קודס הקבוצה המובילה בגדה עם 3 אליפויות רצופות מ-2016 עד 2019, וברצועת עזה מתחלפת האלופה בכל עונה כאשר הקבוצות בליגה מתפרקות ומוקמות ומשנות את שמן מעונה לעונה.

העפלה לתחרויות קונפדרציית הכדורגל של אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל הפלסטינית מסונפת להתאחדות לכדורגל של אסיה (באנגלית: Asian Football Confederation, ראשי תיבות AFC), ולכן קבוצות אשר מסיימות במקומות הראשונים זוכות להשתתף במפעלים הקבוצתיים של ההתאחדות לכדורגל של אסיה. במרץ 2016, שמונה שחקני כדורגל ערבים-ישראלים מקבוצת שבאב אל-דהריה, שהיו בדרכם למשחק בגביע אסיה מול קבוצת אל ווהדה הסורית, עוכבו בשדה התעופה בביירות ולא הורשו להיכנס ללבנון.[10] בינואר 2017, שישה שחקנים מקבוצת שבאב אל-ח'ליל, המחזיקים בדרכון ישראלי, הגיעו ללבנון דרך ירדן, כדי לשחק מול אלופת לבנון אל עהד.[11]

אלופות הליגה בתקופה המקצוענית (2010 ואילך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון אל-ח'דר הסמוך למחסום המנהרות בכביש 60, מכיל 6,000 מושבים ונבנה במימון ממשלת פורטוגל
אליפות הגדה המערבית
עונה אלופה
2010/2011 מרכז שבאב אל-אמערי
2011/2012 הילאל אל-קודס[12]
2012/2013 שבאב א-דאהרייה
2013/2014 ואדי א-ניס
2014/2015 שבאב א-דאהרייה
2015/2016 שבאב אל-ח'ליל
2016/2017 הילאל אל-קודס
2017/2018 הילאל אל-קודס
2018/2019 הילאל אל-קודס
2019/2020 מרכז שבאב בלאטה
אליפות רצועת עזה
עונה אלופה
2010/2011 שבאב ח'אן יונס
2011/2012 הליגה בוטלה[13]
2012/2013 שבאב רפיח
2013/2014 שבאב רפיח
2014/2015 אתיחאד שג'אעיה
2015/2016 קאדמת רפיח
2016/2017 אל סדאקה
2017/2018 שבאב ח'אן יונס
2018/2019 קאדמת רפיח
2019/2020 קאדמת רפיח

אליפויות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות הגדה המערבית
מועדון זכיות שנות זכייה
הילאל אל-קודס 4 2011/2012, 2016/2017, 2017/2018, 2018/2019
שבאב א-דאהרייה 2 2012/2013, 2014/2015
מרכז שבאב אל-אמערי 1 2010/2011
ואדי א-ניס 1 2013/2014
שבאב אל-ח'ליל 1 2015/2016
מרכז שבאב בלאטה 1 2019/2020
אליפות רצועת עזה
מועדון זכיות שנות זכייה
קאדמת רפיח 3 2015/2016, 2018/2019, 2019/2020
שבאב רפיח 2 2012/2013, 2013/2014
שבאב ח'אן יונס 2 2010/2011, 2017/2018
אתיחאד שג'אעיה 1 2014/2015
אל סדאקה 1 2016/2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Palestina – List of Champions and Cup Winners". www.rsssf.com (RSSSF). בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2017. 
  2. ^ "West Bank Premier League". www.kooora.com (KOOORA). בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2017. 
  3. ^ איתי אילנאי, זמן ת"א, די לכיבוש: הפגיעה בכדורגל הפלסטיני, באתר nrg‏, 21 במאי 2009
  4. ^ ג'קי חורי, ישראל אסרה על שחקנים של אלופת עזה בכדורגל להיכנס לגדה לגמר גביע פלסטין, באתר הארץ, 26 ביולי 2016
  5. ^ הליגה הפלסטינית שבה לפעילות, באתר וואלה!‏, 21 באוגוסט 2008
  6. ^ יוני מנדל‏, הדשא של הפלסטינים ירוק פחות, באתר וואלה!‏, 5 במאי 2007
  7. ^ חדשות 2, ‏משחק כדורגל היסטורי: פלסטין נגד ירדן, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 באוקטובר 2008‏
  8. ^ עמירה הסלמנהל האזרחי אין זמן להרוס את האצטדיון באל-בירה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2009
  9. ^ משה הרוש, בליגה הפלסטינית לא מחכים לספטמבר, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2011
  10. ^ חשיפה: 8 שחקנים ערבים-ישראלים גורשו מלבנון, באתר sport5 ‏8 במרץ 2016
  11. ^ ארז נעמן, ‏שישה שחקני כדורגל ישראלים נמצאים בלבנון, באתר ONE‏, 3 בינואר 2017
  12. ^ יוני מנדל, תקווה ירושלמית: האם הקבוצה הפלסטינית תביא את הגביע לעיר?, אתר שיחה מקומית, 3 ביוני 2016
  13. ^ עקב מבצע עמוד ענן