לידת יעקב ועשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עשיו ויעקב מוצגים ליצחק לאחר לידתם. ציור מעשה ידי בנג'מין ווסט

לידת יעקב ועשו הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים י"ט-כ"ח. עשרים שנה חולפות מזמן נשואיו של יצחק לרבקה והיא עדיין עקרה. יצחק פונה בתפילה לה' שייתן לו צאצאים היות שרבקה אשתו, עקרה. ה' נעתר לו ורבקה נכנסת להיריון. המחבר המקראי מוסר כי הבנים נאבקים בבטנה ותוך ייאוש וכאב היא מתפללת לה'. ה' מוסר לרבקה כי התינוקות בבטנה יהיו לשני עמים. עוד מוסיף ה' ששני עמים אלו יתאמצו לגבור איש על אחיו ובנוסף הבן הבכור יעבוד את הצעיר. הבן הראשון שנולד הוא עשו והמחבר מתאר את חיצוניותו. הבן השני שיוצא מבטנה של אמו הוא יעקב "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו".[1] לשני הבנים ניתנים שמות. התיאורים החיצוניים בסיפורים על הולדת הבנים הם בבחינת רמז מטרים לסיפור גניבת הברכות. בספר בראשית, פרק ל"ח מסופר על עוד לידת אחים תאומים, פרץ וזרח, בניו של יהודה שנולדו לו מתמר.

"ואלה תולדות יצחק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי בכותרת המובאת בתחילת הסיפור מלמדת על אידאולוגיה בבסיסה עומד הנבחר מול הדחוי ובין הלאומיות לבין האוניברסליות. סיפורי הרשימות המתחילים בתיבה "ואלה תולדות...", מבקשים להצביע על כך שה' עושה הפרדה בין רשימות האישים שהם נבחריו כדי לברך את אומות העולם. לדעת יונתן גרוסמן רשימה זו עומדת בניגוד לרשימה המתחילה במילים "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם".[2] התבנית החוזרת "ואלה תולדות אברהם" נעדרת מסיפורי האבות והיא נכללת בסיפור תולדות יצחק ובני ביתו. במחזור הסיפורים על בניו של יצחק, יעקב ועשו מצוי סיפורו של יצחק.[3]

הסיפור ממשיך ומספר כי "יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם - אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה." יש בכך רמז מטרים לכך שיעקב יברח ללבן הארמי אחי רבקה לאחר שרימה את אביו ואחיו.[4]

תפילת יצחק ועקרות רבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדת תפילת יצחק קודמת לציון העובדה שרבקה אשתו, עקרה בניגוד לסיפורי עקרות אחרים במקרא. ייתכן והכתוב ביקש לעצב את דמותו של יצחק כדמות מתפללת. בניגוד לסיפורי עקרות אחרים נראה כי מיד לאחר שיצחק נשא את תפילתו, ה' נעתר לו ורבקה מתעברת. יש שסברו כי יצחק התפלל במשך עשרים שנות עקרותה והיו שטענו כי נשא את תפילתו רק בסוף תקופת העקרות. ייתכן והמחבר המקראי מבקש להציג ולהדגיש כי ה' נעתר ליצחק יותר מאשר את סיפור העקרות.[5] נראה כי עיקרו של הסיפור הוא לא בסיפור התפילה הנמסרת בקצרה, אלא בסיפורם העתידי של שני עמים שיוולדו ויהיו ליריבים.[6] יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מוסר כי יצחק הוא זה שדרש אצל האלוהים, וה' הוא זה שאמר לו כי רבקה תלד תאומים. אצל בן מתיתיהו אין דו-שיח בין ה' לרבקה.[7]

מאבק האחים טרם הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבר המקראי מוסר כי לא קל היה הריונה של רבקה : "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי".[8] טרם לידתם של התאומים קדם מאבק ביניהם, ברחם אמם.[8] פרשנים רבים נחלקו האם שורש המילה "וַיִּתְרֹצְצוּ" הוא מלשון ריצוץ ולכן השורש ר-ו-צ וכך מפרש רשב"ם: "לשון רץ לקראת רץ, שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים", ואילו ראב"ע מפרש את המילה "וַיִּתְרֹצְצוּ" מהשורש ר-צ-צ במשמעות האלימה. הפרשנות המסורתית מציגה את הרצון העז לצאת מרחם אמם אך גם את המאבק האלים בבטן אמם.[9][10]

פניית רבקה לאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה כי כאבים עזים ליוו את רבקה במהלך הריונה והיא פונה אל ה'. השימוש שעושה המחבר המקראי בפנייתה לה' הוא בפועל ד-ר-ש, בניגוד ליצחק אשר פנייתו לה' היא באמצעות השורש ע-ת-ר. יש הטועמים כי השימוש בשורש ע-ת-ר הוא כדי להראות שתפילתו לוותה בפולחן העלאת קורבנות. השורש ד-ר-ש במקרא מתפרש בתנ"ך כמבקש ואף לדעת את העתיד.[11] בצר לה היא אומרת: "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי", וכדי להבין את כאבה הולכת רבקה "לִדְרֹשׁ אֶת-ה'".[2] פרשנים רבים עסקו בשאלת רבקה "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי". רש"י פירש:" ותאמר אם כן - גָּדוֹל צַעַר הָעִבּוּר. למה זה אנכי - מִתְאַוָּה וּמִתְפַּלֶּלֶת עַל הֵרָיוֹן". אחרים כדוגמת רד"ק כיוונו לייאוש מההיריון.[12]

הבשורה לרבקה ועתיד הבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנייתה של רבקה נענית בידי ה'. ה' מבשר לה כי מבטנה ייצאו שני עמים, אשר בינם ישררו מאבקים והבכור יכנע לצעיר ויעבוד אותו: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." ראב"ע מפרש את הפסוק: " "ויאמר ה' לה" - על ידי נביא, או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהיו בניה בני טו שנה" ראב"ע תולה את האחריות בבחירת יעקב באברהם. ספר היובלים אף הוא מוסיף כי לאברהם יד בדבר בחירת יעקב כבן המועדף.[13]

בנבואה הניתנת לרבקה יש משמעות מבחינה היסטורית לאומית. הסיפור מצביע על פיצול של יחידה אתנית אחת לשתיים ומשמעות זו נאמרת בפסוק: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". משמעות המילה "רַב" בפסוק כ"ג היא הבכור. למילים רַב ו-צָעִיר בפסוק יש משמעות משפטית הכרוכה בדיני ירושה אשר היו נהוגים במסופוטמיה.[14]

ההבטחה אשר באה לידי ביטוי בנבואה אשר ניתנת לרבקה מבקשת להצדיק את מעשה רבקה בסיפור גניבת הברכות בבראשית כ"ז, וכדי להגשים את נבואת ה' בבחירת יעקב הצעיר על פני עשו הבכור.[15]

תיאור לידת יעקב ועשו. מיניאטורה אוסף ספריית הוותיקן

הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תפילתם מוסר הכתוב כי הנה בנים מתרוצצים בביטנה של רבקה וכי מלאו ימיה ללדת. המילה 'וְהִנֵּה' מעידה על הפתעה, אולם הפתעה זו באה לאחר שהכתוב מוסר כי "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ,". הסיבה לכך היא להקל את דינה של רבקה שרצונה העז היה שהצעיר יירש את הבכור. כלומר, בהבטחה האלוהית שנאמרה לה עוד בהיותה בהיריון, היא תתאמץ לקיים ולגרום לכך שיעקב יירש את בכורתו של עשיו וכך דינה של רבקה לא יהיה כבד מכיוון שהיא רק מילאה צו אלוהי.[16]

המחבר במקראי מוסיף על הכתוב בפסוק כ"א: "וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ", והנה מלאו ימי רבקה ללדת ותאומים בבטנה.[17] יש הסוברים כי מטרת המחבר בתוספת זו היא להגן על מעשיהם העתידיים של רבקה ויעקב (סיפור גניבת הברכות) ולהדגיש כי הבכורה ניתנה ליעקב בזכות הנבואה האלוהית ולא מפני מעשה הרמאות.[18]

בתיאור הלידה כל אח מתואר אחרת. ראשון יוצא "אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר",[19] והוא נקרא עשו. יד אחיו היוצא אחריו, אוחזת בעקבו והשם שיינתן לו הוא יעקב. המחבר המקראי לא מכנה את יעקב 'השני' אלא מוסר כי: "וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו" ובניגוד לתיאורו הפיזי של עשו, שלו לא נמסר לקורא. אפיונו הפיזי של עשו הוא רמז מטרים למעשה הרמייה אותו יבצעו רבקה ויעקב כשזה יתחפש לעשו. תיאורו של עשו ואדמוני בא לשקף את מקום מושבו העתידי של עשו ולאומיותו העתידית אדום, ושעיר היא אדום ככתוב בספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ד': "עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם". את האחיזה בעקב ניתן להבין כהמשך למאבק בין הבנים בבטן אמם.[20]

מדרש שמם של יעקב ועשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאורו החיצוני של עשו המופיע בלידתו: "אַדְמוֹנִי" רומז המחבר לשמו הנוסף, אדום: "עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם."[21][22] גם בתיאורו החיצוני כשעיר קיים מדרש שם סמוי הרומז למקום ישיבתו של עשו בעתיד,[23] ולשימוש שיעשה יעקב בחיצוניותו של עשו, במעשה גניבת הברכות בבראשית כ"ז.[24] שורש שמו של יעקב, ע-ק-ב פירושו ללכת בעקבות מישהו ופירוש זה מתאים לתיאור הלידה של יעקב אשר אחז בעקב אחיו בצאתו מרחם אמו. השם יעקב-אל הוא שם תאופורי אשר היה נפוץ במסופוטמיה ובמצרים העתיקה.[25]

משלח ידם של יעקב ועשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנערים גדלים ואין הכתוב מביא פרטים השופכים אור על ילדותם. מסופר כי: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[26] הניגוד בין האחים בא לידי ביטוי במשלח ידם,. ניגוד זה מעצים את המצג לסיפור ויוצר תחושה של מתח ויוצר נקודת פתיחה לסיפור הבא, סיפור גניבת הברכות. בנוסף הניגודיות הרבה בין האחים באה לידי ביטוי ביחס ההורים כלפי בניהם. המחבר המקראי מספר כי-"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".[27][28]

הניגודיות בין האחים באה לידי ביטוי גם במדרש: "רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים .א"ר (אמר רבי) אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה."[29] על פי המדרש המובא בבראשית רבה משגדלו הנערים ניתן היה לשים לב להבדל ביניהם. ההבדל הוא לא רק באפיונים הפיזיים אלא גם בהתנהגותם: האחד מבקר בבתי מדרש והאחד עובד עבודה זרה.[30]


בין לידת יעקב ועשו ללידת פרץ וזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין סיפור לידת יעקב ועשו לסיפור לידת פרץ וזרח בנם של יהודה ותמר המופיע בספר בראשית, פרק ל"ח קווים מקבילים. שני סיפורים אלה הם הסיפורים היחידים אודות תאומים בתנ"ך. בשני הסיפורים מופיע הביטוי: "והנה תאומים בבטנה..." . שני הסיפורים מתארים מאבק בין האחים. בסיפור לידת יעקב ועשו הבנים מתרוצצים בבטן אימם ובסיפור לידת פרץ וזרח, ידו של פרץ על העליונה והוא מצליח לצאת קודם אחיו.[31]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ו
  2. ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ב
  3. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2019, ע"מ 19-18
  4. ^ יונתן גרוסמן, גלוי ומוצפן: על כמה מדרכי העיצוב של הסיפור המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2015, ע"מ 215
  5. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2019, ע"מ 50-48
  6. ^ יאיר זקוביץ, יעקב : הסיפור המפתיע של אבי האומה, אור יהודה, כנרת זמורה ביתן, 2012, ע"מ 21
  7. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, ע"מ 28
  8. ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב
  9. ^ פירושים על בראשית כ"ה, כ"ב אתר ספריה
  10. ^ בנימין לאו, שמונה נביאים בעבותות אהבה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2016, ע"מ 198
  11. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2019, ע"מ 52-51
  12. ^ רחל קרן, השמיעיני קולך: עיונים במעגל השנה ופרשת השבוע, ירושלים, מס, 2009, ע"מ 68
  13. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2019, ע"מ 51
  14. ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  15. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 147
  16. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 147-146
  17. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ד
  18. ^ יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2001, ע"מ 37
  19. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
  20. ^ יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2019, ע"מ 59-57
  21. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'
  22. ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח, ע"מ 110
  23. ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  24. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים-מקראי למדרש חוץ-מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 208
  25. ^ משה ויינפלד, רן צדוק, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 165
  26. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז
  27. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ח
  28. ^ פרנק פולק, הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות, ירושלים, מוסד ביאליק, 1994, ע"מ 28
  29. ^ בראשית רבה סג, י
  30. ^ עירית אמינוף, אבנים טובות ומיני סדקית: עיונים בתלמוד ובמדרש, ירושלים, מס, תשע"א, ע"מ 224
  31. ^ לקריאה נוספת: יאיר זקוביץ אביגדור שנאן, מעשה יהודה ותמר, ירושלים, האוניברסיטה העברית, תשנ"ב, ע"מ 224-223