ליהי תורג'מן

ליהי תורג'מן
	Lihi Turjeman Sept 2021 at Fountainhead Residency shot by Alex Nuñez
לידה	1985 (בת 39 בערך); פתח תקווה, ישראל
מקום לימודים	בצלאל, ירושלים
זרם באמנות	אמנות עכשווית
פרסים והוקרה	פרס האמן הצעיר (2015)
	lihi-turjeman.com

ליהי תורג'מן (נולדה ב-1985) היא אמנית ישראלית. זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט לשנת 2015.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהי תורג'מן נולדה בפתח תקווה בשנת 1985.^[1] למדה תואר ראשון ותואר שני באמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. מתגוררת ויוצרת בתל אביב ובטורינו, איטליה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורג'מן עוסקת בעיקר בציור על גבי משטחים מונומנטליים. שיטת העבודה של תורג'מן מכילה אלמנטים של ציור פעולה (Action Painting), טכניקה הכוללת את כל קיומה הפיזי בתהליך היצירה.^[2] היא משתמשת במגוון חומרים וצבעים שהיא מטמיעה על הבד באמצעות גופה.^[3]הנוכחות הפיזית שלה אפוא היא חלק בלתי נפרד מיצירותיה. לצד ציורים, מתכתבת האמנית גם עם מדיומים אחרים כמו פיסול וארכיטקטורה, תפישות חלל וגוף, קולנוע ועוד.^[4]

מבחינה סגנונית, שפת הציור של תורג'מן מתאפיינת במשיכות מכחול מטושטשות ובצבעוניות מונוכרומטית על גבי קנבסים מונומנטליים, או לחלופין על גבי פורמטים נוספים ולא שגרתיים שמהווים מצע לציוריה. הדימויים המופיעים בגוף העבודות של תורג'מן מכילים בתוכם אלמנטים משדות הגאוגרפיה, המדע, ההיסטוריה והמיתולוגיה.^[3]

הפרויקט בבניין הנטוש בברנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות מעבודותיה מבקשת תורג'מן לשאוב השראה מהחלל בו מציגה ומההיסטוריה של המקום בו יוצרת.^[5] בשנה האחרונה ללימודיה בבצלאל, עברה האמנית ליצור בסטודיו בתוך בניין מיועד להריסה ברחוב ברנר שבמרכז תל אביב, בניין בן כמאה שנים אשר שימש בעבר כבית ספר.^[6] היא גרה ויצרה בתוכו במשך חמש שנים, החל מ-2009 ועד 2014. הקירות המתפוררים הפכו עבורה לשדה מחקר ופעולה: היא קילפה שכבות מקירות החלל, שייפה אותם וחצבה בהם. לדבריה, ביקשה לחשוף את המקור מתחת לכל שכבות הצבע.^[7] את תהליך אמנותי זה, של גילוי המבנה אשר עומד להיחרב ותיעודו, הציגה לראשונה בתערוכת היחיד שלה "פרדה לבנה" בשנת 2012, בחלל האמנות רוטשילד 69 שבתל אביב. בתערוכה הציגה את תוצרי עבודתה במרחב הנטוש, במסגרתם שעתקה את החלל המתפורר שבו יצרה. תורג'מן העתיקה באמצעות גרפיט ופחם את מרקמם של הקירות המתקלפים. בכך הפכו הקירות החשופים למעין רישום הכנה לציוריה, אשר עליהם הוסיפה התייחסויות לאלמנטים אדריכליים. התוצאה אשר הוצגה בתערוכה הייתה שני טריפטיכונים מונומטליים וכן ציור נוסף המתארים את קירות המבנה המיועד להריסה, אשר אופיינו בתחושת פאר לצד קריסה,^[8] כמו "ארכיטיפים סכמטיים של אתרי קדושה",^[6] לדברי אוצרת התערוכה נועם סגל. הבדים בהם השתמשה הושענו במשך זמן ממושך על קירות הזרועים כתמי צבע, עובש וטיח מתקלף, ובכך המשיכו לתעד בתוכם את הזמן, הבליה וההזנחה.^[6] יצירותיה מתקופת שהותה במבנה הנטוש ברחוב ברנר הוצגו אף במסגרת פרויקט "קיר בעיר" של עיריית תל אביב יפו – קיר דרומי של בניין העירייה אשר הוסב החל משנת 2013 להוות מצע לתצוגת עבודות אמנות המתכתבות עם המקום.

יצירות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפישת הציור כמרחב הממפה ומשמר את המקום, ליוותה גם את המשך דרכה של תורג'מן בתערוכות "כושי אטלס" (2013, גלריה ג'ולי מ') ו"תיקון עולם" (2014, בצלאל), שבהן בדי הציור המונומנטליים שהוצגו על גבי הקירות והרצפה ביטלו את ההפרדה של הצופה בין העולם האמיתי למדומיין.^[9]

בתערוכה "מנגד" אשר הציגה ב-2016 ביחד עם האמנית פני הס יסעור במוזיאון וילפריד שבקיבוץ הזורע, הציגה תורג'מן רישומים המכילים פרשנויות לתצפית אל נוף ישראלי מוכר. הרקע של רב הרישומים היה כמעט מופשט אך בחלקם היו רמזים דקים שחיברו אל מציאות מוכרת, כמו גדר תיל, או קו גבול הצפון ממבט על.^[9] לדברי האמנית, שם התערוכה, מִנּגֶדֶ, הוא שם של שיר של רחל בו הר נבו הופך להר של כל אחד, "בכל ציפייה יש עצב נבו".^[9]

תערוכה נוספת של האמנית מאותה שנה אשר התייחסה לנושאים דומים היא "center of gravity" שהוצגה בגלריה זומר שבתל אביב. תורג'מן ביקשה להתייחס לסוגיה של תפישת גבולות, מטפוריות ופיזיות, הרלוונטיות לרקע האישי של האמנית וכן למיקום עצמו. היא התייחסה לאתרים ישראלים אייקוניים, כמו כיפת הסלע בירושלים; במרכז התערוכה הוצג בד אשר תיאר את כיפת הסלע, אשר נראה שטוח כמו תוכנית טופוגרפית אווירית הנראית במפות גוגל. יצירה נוספת, "ברוך שובך בוגד", התייחסה אל הסצנה המקראית בה מתואר משה כשהוא ניצב על הר נבו.^[3] האמנית השתמשה בחומרי גלם כמו פיגמנטים, דבק וחצץ.^[10]

בשנת 2017, במסגרת תערוכת "נונפיניטו" של תושבת האמנים ארטפורט שבתל אביב, הציגה כשמונה עבודות בטכניקות מגוונות, רובן בגדלים מונומנטליים, אשר קיבלו את השם " Dig as High as You Can". גם כאן, ביקשה למפות טריטוריות ולחשוף שכבות של היסטוריה אישית וציבורית אשר לדידה היו סמויות מן העין. במסגרת התערוכה הציגה מנחת מסוקים, אשר במרכזו האות H כסימן ל-Helipad, אולם הייתה עשויה להפוך גם ל-H של Help או Home. היא ביקשה לעסוק בכוח הצורני של האות הכלואה בעיגול לצד התייחסות לתנועה הסובבת והאינסופית של ההליקופטר עצמו.^[11]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006–2010 – תואר ראשון באמנות (BFA), המחלקה לאמנות, בצלאל
2012–2014 – תואר שני באמנות (MFA), בצלאל

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009 פרס ע"ש יוסף ועדה בולאפיו, עבור הישגים יוצאי דופן באגף היסטוריה ותיאוריה
2010 פרס ע"ש לורין ומיטשל פרסר עבור הצטיינות בתחום הציור, בצלאל, אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים
2013 פרס בהצטיינות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, תוכנית תואר שני (MFA)
2015 פרס אמן צעיר, משרד התרבות והספורט.

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011 – מראה מקום, גלריה ג'ולי מ', תל אביב
2012 – פרדה לבנה, פרויקט רוטשילד 69, תל אביב
2013 – 2101, חלל פרויקטים, גלריה זומר, תל אביב
2013 – כושי-אטלס, גלריה ג'ולי מ', תל אביב
2016 – center of gravity, גלריה זומר, תל אביב
2016– מנגד, מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח, קיבוץ הזורע
2021– Unearth, Quartz studio, Turin
2021– A view of one's own, Ncontemporary gallery, Milan

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2022 – At memory's Edge, Fundación Pablo Atchugarry, Miami
2021 – חפירות, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים
2020 – נופי-גוף, מוזיאון ישראל, ירושלים
2019 – DA/A, גלריה Ncontemporary, מילאנו
2019 – לא בעדן, הביאנלה של ירושלים
2019 – Self centered room, ארטפורט, תל אביב
2019 – המאמינים, מוזיאון בת ים לאמנות
2019 – צורת הדברים שיבואו, גלריה ביתא, ירושלים
2019 – צבע גוף, גלריה דנה, קיבוץ יד מרדכי, ישראל
2019 – לא גוף לא אדמה לא דם לא ארץ, מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם
2018 – קדם–קודם–קדימה, CCA, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
2018 – Fluid currency, NARS Foundation, ניו-יורק
2017 – לא תעשה לך, מוזיאון על התפר, ירושלים
2017 – Dig as High as You Can /NON FINITO, ארטפורט, תל אביב
2016 – רשמים VI, הביאנלה השישית לרישום, ירושלים
2016 – Post-postmodernism ≠ Utopia, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
2016 – מדהים! מהמם! מופלא !, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה
2016 – מוטיב חוזר בכלי קודש ובאמנות עכשווית, מוזיאון מאנה-כץ, חיפה
2015 – אני המשורר והיא העולם, בית גורדון לונדון, ראשון-לציון
2015 – Take, גלריה זומר, תל אביב/יפו
2015 – ההבטחה, תערוכת ויטרינה, גלריה מינוטאור, פריז
2014 – שטח הפקר, בית האמנים בירושלים, ירושלים
2013 – הביאנלה לרישום, סדנת ההדפס, מוסררה, ירושלים. אוצרות: טל יחס ואירנה גורדון
2013 – מ ו מ נ ט ו ם, פריס – תל אביב – פריס, גלריה מינוטאור, תל אביב
2012 – יריד צבע טרי 5, תל אביב
2011 – Abdominal pain, גלריה ST-ART, יפו
2011 – 'שיבא' גאלה, בית נשיא גרמניה, ברלין
2011 – יריד צבע טרי 4, תל אביב
2011 – חלון אחורי, גלריה דן, תל אביב
2010 – אמנות ישראלית, גלריה FERRATE, תל אביב
2010 – מנופים, גלריה 'מאי', מרכז אמנות ירושלים, ירושלים
2008 – 'מחנה רמלה – ישראלי,ערבי,גרמני', הגלריה העירונית רמלה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ליהי תורג'מן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ליהי תורג'מן
ליהי תורג'מן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אריאל רייכמן, לא על המופשט לבדו, באתר ערב רב, ‏26 בפברואר 2013
^ Alison Roberts, "Lihi Turjeman", Telavivian, October 9, 2016,
^ ¹ ² ³ ג’וי ברנרד, "שיחת סטודיו - ליהי תורג’מן", פורטפוליו, 19 ספטמבר 2020,
^ מיטל שרעבי, "אומנות לא אופנתית", המקומון תל אביב, מספר 75 (31 מרץ 2011): 32–33.
^ ליהי תורג׳מן | artport | Lihi Turjeman | אמנית ישראלית | מחזור 2016–2017, באתר ארטפורט
^ ¹ ² ³ יונתן אמיר, “אקראיות מאגית סדורה”, ערב רב, 03 מרץ 2013,
^ Lihi Turjeman, interview, interview by Sarah Peguine, April 5, 2014.
^ רווית הררי, “בית פתוח”, נישה, 28 פברואר 2013, 72–74.
^ ¹ ² ³ שיר מלר-ימגוצ’י, ליהי תורג’מן - מנגד, פני הס יסעור - Mapping of Countries Yet to Come (קיבוץ הזורע: מוזיאון וילפריד ישראל, 2016).
^ Roy Brand, “Lihi Turjeman’s Center of Gravity”, 2016,
^ גדעון עפרת, "לכלכתם", המחסן של גדעון עפרת, 10 ביולי 2017

[1] אריאל רייכמן, לא על המופשט לבדו, באתר ערב רב, ‏26 בפברואר 2013

[2] Alison Roberts, "Lihi Turjeman", Telavivian, October 9, 2016,

[:0-3] ¹ ² ³ ג’וי ברנרד, "שיחת סטודיו - ליהי תורג’מן", פורטפוליו, 19 ספטמבר 2020,

[4] מיטל שרעבי, "אומנות לא אופנתית", המקומון תל אביב, מספר 75 (31 מרץ 2011): 32–33.

[5] ליהי תורג׳מן | artport | Lihi Turjeman | אמנית ישראלית | מחזור 2016–2017, באתר ארטפורט

[:1-6] ¹ ² ³ יונתן אמיר, “אקראיות מאגית סדורה”, ערב רב, 03 מרץ 2013,

[7] Lihi Turjeman, interview, interview by Sarah Peguine, April 5, 2014.

[8] רווית הררי, “בית פתוח”, נישה, 28 פברואר 2013, 72–74.

[:2-9] ¹ ² ³ שיר מלר-ימגוצ’י, ליהי תורג’מן - מנגד, פני הס יסעור - Mapping of Countries Yet to Come (קיבוץ הזורע: מוזיאון וילפריד ישראל, 2016).

[10] Roy Brand, “Lihi Turjeman’s Center of Gravity”, 2016,

[11] גדעון עפרת, "לכלכתם", המחסן של גדעון עפרת, 10 ביולי 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]