ליונל טרטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליונל טרטיס
Lionel Tertis
Lionel Tertis.jpg
לידה 29 בדצמבר 1876
וסט הארטפול, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בפברואר 1975 (בגיל 98)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית למוזיקה, בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כנר, מלחין, מרצה באוניברסיטה, ויולן, מחנך מוזיקה, עיתונאי מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה ויולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מפקד במסדר האימפריה הבריטית
מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1964) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליונל טרטיסאנגלית: Lionel Tertis,‏ 29 בדצמבר 1876 וסט הארטלפול - 22 בפברואר 1975 לונדון) היה ויולן וירטואוז יהודי בריטי, סולן, מבצע מוזיקה קאמרית ומורה. היה ראשון התורמים לקידום הוויולה ככלי סולו[1] ועשה רבות להעלאת רמת הנגינה בכלי זה.[2][3] טרטיס ניגן עם כמה מהמפורסמים שבמוזיקאי תקופתו, ביניהם המנצחים אדריאן בולט, תומאס ביצ'ם, הכנרים אז'ן איזאיי, פריץ קרייזלר, ויליאם פרימרוז (לפני שעבר לנגינת ויולה), הפסנתרן ארתור רובינשטיין, הצ'לן פבלו קזלס.[1] ערך סיורים כסולן ויולה ברחבי ארצות הברית ואירופה וייסד את ההרכב "נגני המוזיקה הקאמרית" (Chamber Music Players). הוא יצר לעצמו ויולה משלו, - ויולת טרטיס -בעלת יתרונות אקוסטיים.[2]

ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליונל טרטיס נולד בשנת 1876 (באותו תאריך כמו פבלו קזלס), בווסט הארטלפול במחוז דרהאם שבאנגליה, כבן למהגרים יהודים (אב יליד רוסיה ואם ילידת פולין). למד מילדות לנגן בפסנתר ובגיל 6 ניגן לראשונה על במה. בגיל 13 עזב את בית הוריו כדי לנהל חיים עצמאיים. פירנס את עצמו למשך שלוש שנים על ידי נגינה בפסנתר בתזמורות בעיירות קיט על שפת הים ובעבודות מזדמנות אחרות. בעזרת חסכונותיו קנה לעצמו כינור, קיבל שיעורי כינור ונרשם לבסוף בטריניטי קולג' של לונדון.[1] הוא השתלם שם בנגינת פסנתר וכינור (כתלמיד של ג'ון טיפליידי קארודוס)[4] ומאוחר נסע להשתלם למשך ששה חדשים בנגינה בכינור בבית הספר הגבוה למוזיקה בלייפציג. בשובו ללנדון המשיך לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.

טרטיס ניגן לראשונה בוויולה בגיל 16, כשנאלץ במקרה למלא תפקיד ויולן במסגרת רביעיית סטודנטים למוזיקה.[1]בסופו של דבר עבר בגיל 19 להתמחות בוויולה בעצת מנהל האקדמיה למוזיקה, אלכסנדר מקנזי. את רוב הכשרתו עשה לבדו, כי עד מהרה התאכזב ממורו, אוסקר נדבאל.[2][1] הוא למד הרבה תוך הקשבה לביצועי הויולנים של התקופה והחליט, שמשימת חייו תהיה לגאול את הכלי הזה מ"מעמד הסינדרלה" בו נמצא.[1][5]

העלאת קרנה של הוויולה ככלי סולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות צעירותו סברה דעת הקהל, שוויולה אינה מתאימה ככלי סולן. בדיעבד משערים, כי אחת הסיבות לכך הייתה שבמקרים רבים ניגנו בה כנרים בינוניים.[1] היצירות היחידות שבהן הופיעו קטעי ויולה סולו היו הסימפוניה "הרולד באיטליה" מאת ברליוז והסימפוניה קונצ'רטנטה לכינור, ויולה ותזמורת מאת מוצרט.

הקריירה כנגן ומורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1900–1904 היה טרטיס ויולן סולן של תזמורת ה Queen's Hall ואחרי שנת 1909 ויולן סולן בתזמורתו של תומאס ביצ'ם. כבר ב-1901 (בגיל 21) החל מלמד כפרופסור לוויולה באקדמיה המלכותית למוזיקה שבה למד. דורות רבים של ויולנים בריטים עברו תחת ידיו. בשנים 1924–1929 ניהל באקדמיה את הכיתה להרכבים קאמריים.[3]

במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא, אך המשיך לנגן ואירגן מופעי מוזיקה למטרות צדקה.[6] במהלך השנים ערך טרטיס סיורי הופעות רבים ברחבי אירופה וארצות הברית, יחד עם סולנים אחרים כמו ארתור רובינשטיין ופבלו קזלס. בימי מלחמת העולם הראשונה ניגן תכופות יחד עם אז'ן איזאיי. טטריס היה אחד ויולנים הראשונים שקנה לעצמו הכרה בינלאומית.

טרטיס העדיף ויולות גדולות וניגן שנים רבות על ויולה מבית היוצר של מונטניאנה משנת 1717.

אחרי שנת 1936 האט את פעילותו כסולן, ודווקא בגיל 87 הופיע שוב בקדמת הזירה המוזיקלית כמורה וכמקדם דגם חדש של ויולה גדולה שפיתח בעצמו - ויולת טרטיס, באורך של 46 ס"מ.

מלחינים רבים, כולל ויליאם וולטון, ארנולד בקס, ג'ון בלקווד מקיואן, בנג'מין דייל, יורק באואן, פרנק ברידג', והרי פרג'ון הלחינו יצירות בשבילו.

עם תלמידיו נמנתה הוויולנית רבקה קלארק.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות מקוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרטיס עצמו כתב מספר רב של עיבודים וטרנסקריפציות לויולה. בגיל 97 פרסם ספר זיכרונות תחת הכותרת - "הוויולה שלי ואני" (My Viola and I)

  • "מנגינה אליזבתנית" לוויולה וצ'לו
  • "שיר מאת מלחין אלמוני מן המאה ה-15" לוויולה, צ'לו ופסנתר.
  • Hier au soir (אמש) לוויולה ופסנתר
  • "רוורי" לוויולה ופסנתר
  • "שקיעה" Sunset (Coucher du soleil) - לוויולה (או צ'לו) ופסנתר
  • שלוש סקיצות (Sketches) לוויולה ופסנתר:
    • "סרנדה" (בגרסה חדשה - "מנגינה")
    • "שחרורים" (1952)
    • "הנהר"
  • "מנגינה" - לוויולה ופסנתר (פורסם ב-1954) - הגרסה השנייה של "סרנדה"
  • וריאציות על פסקליה מאת הנדל לשתי ויולות (1935). במקור מתבססת על פסקליה מאת יוהאן הלוורסן
  • וריאציות על נושא בן 4 תיבות מאת הנדל, לוויולה וצ'לו

יצירות שהולחנו בשבילו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וכתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1938 - Beauty of Tone in String Playing
  • 1953 - Cinderella No More
  • 1974 - My Viola and I, ספר אוטוביוגרפי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alain Pâris Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XXème siècle,Bouquins, Robert Laffont 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליונל טרטיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Monica Cuneo
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Adam Paul Cordle
  3. ^ 3.0 3.1 Alan Pâris
  4. ^ Alain Pâris
  5. ^ חגי חיטרון - "כבר לא סינדרלה, כמעט" - כתבה על אירוע המוקדש לוויולה בסדנת הקשתנים "קשת אילון", הארץ 28 ביולי 2015
  6. ^ Monica Cuneo