לדלג לתוכן

לייפהיים

לייפהיים
סמל לייפהיים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
שטח 32.15 קמ"ר
גובה 470 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 7,661 (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות 48°26′56″N 10°13′15″E / 48.448888888889°N 10.220833333333°E / 48.448888888889; 10.220833333333 
https://www.leipheim.de/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לייפהייםגרמנית: Leipheim) היא עיירה במחוז גינצבורג בבוואריה, גרמניה, על הדנובה, 5 ק"מ מערבית לגינצבורג, ו-17 ק"מ צפונית-מזרחית לאולם. הכפר ריידהיים והכפר וייסינגן הם מחוזות של לייפהיים. מאז 1993, לייפהיים היא עיר תאומה של העיר ההונגרית פוניוד (Fonyód).

בין השנים 1270–1373 הייתה לייפהיים בבעלות משפחתו של גיס פון גיסנברג (Güß von Güssenberg) שדאג להעניק לעיר זכויות שוק בשנת 1327 וזכויות עיר בשנת 1330, בחסותו של לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1343 הועברה הבעלות על העיירה לרוזן וירטמברג. בשנת 1453 רכשה העיר הקיסרית החופשית אולם את העיר מאולריך החמישי, רוזן וירטמברג, תמורת 23,000 גולדן. כאשר אולם הפכה לפרוטסטנטית בשנת 1531, לייפהיים המירה את דתה, כמוה. במהלך מלחמת האיכרים הגרמנית בשנת 1525, כ-5,000 איכרים המכונים "לייפהיימר" (מילולית: חבורת לייפהיים) התכנסו ליד לייפהיים כדי לקום נגד העיר אולם והובסו לאחר מכן על ידי צבא הברית השוואבית. בשנת 1803, במהלך איחוד גרמניה שחל עם המלחמות הנפוליאוניות, שולבה העיר בממלכת בוואריה. לייפהיים הייתה אחד הנכסים הבודדים של העיר אולם שנותרה בווארית לאחר 1810, כאשר בוואריה נאלצה להעביר שטחים מסוימים חזרה לווירטמברג. במהלך הרפורמה המנהלית של בוואריה בשנת 1818 תחת מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה, גובשה הקהילה בצורתה הנוכחית.

ב-1816/17, בעקבות המלחמות הנפוליאוניות ותקופות ארוכות של גשם וקור, סבלו אנשי לייפהיים מרעב ומצוקה. במהלך תקופה זו, פרנסי העיר הבטיחו לחגוג את סוף תקופת הרעב, ובשנת 1818, לאחר קציר מוצלח, הם מילאו הבטחה זו על ידי יצירת הקינדרפסט (מילולית: פסטיבל הילדים). עד היום מתקיים הפסטיבל בכל שנה בסוף השבוע השני של יולי, ומשלב אלמנטים מסורתיים המנציחים את סיום הרעב באמצעות שירים וריקודים, כמו גם אווירה מודרנית ואווירת גן בירה.

עם הקמת קטע הרכבת אולם-אאוגסבורג בשנת 1853, הואצה התפתחותה הכלכלית של לייפהיים. בשנת 1937 הושלמה בניית מקטע של הכביש המהיר A8 שחיבר את העיירה לשטוטגרט דרך אולם וכלל גשר שחוצה את הדנובה. באותה שנה נבנה הבסיס האווירי, בו יוצר באופן המוני הדאון מסרשמיט Me 321 ומטוס התובלה מהגדולים מסוגו במלחמה, מסרשמיט Me 323. הטיסה הראשונה של אב הטיפוס של מסרשמיט Me 262 שוואלבה (סנונית), התרחשה בלייפהיים ב-18 ביולי 1942.

מחנה העקורים בלייפהיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוםמלחמת העולם השנייה הייתה לייפהיים חלק מאזור הכיבוש האמריקני. בדצמבר 1945 הוקם מחנה עקורים לניצולי השואה בשטח בסיס צבאי של חיל האוויר הגרמני שהוקם כבר באפריל 1936. כמו מחנות עקורים רבים נוספים, המחנה שימש כתחנה במסע הבריחה של שורדי המלחמה, בהכוונת תנועת הבריחה, רובם לכיוון ארץ ישראל. תנועת הבריחה ארגנה את המסעות אל המחנה, ובהמשך למחנה העקורים הבא, או למעבר גבול בלתי-לגאלי, דרומה אל אוניות המעפילים. הפליטים שוכנו בבניינים קיימים. במאי 1946 מנתה אוכלוסיית המחנה 3,150 פליטים, בעיקר ממזרח אירופה. במחנה התקיימה קבוצת כדורגל, הוקרנו סרטי קולנוע והתקיימה פעילות תרבותית נוספת. במחנה החלו או חידשו ניצולי השואה את פעילותם הפוליטית והציונית שנקטעה עקב המלחמה. בלייפהיים פעל קיבוץ הכשרה חלוצית, שבוגריו עלו לארץ ישראל. במחנה שכן משרד מקומי של אונרר"א, סוכנות הסעד והשיקום של האו"ם, אשר סייעה לפליטים. מחנה לייפהיים פורק ביוני 1950.[1]

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות החמישים הוצבו בלייפהיים כוחות צבא, כולל גדוד הנדסה קרבית 154.לאחר 1957 האזור שימש שוב לתנועה אווירית צבאית עד 1993.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לייפהיים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. על מחנה העקורים בלייפהיים באתר יד ושם, כאן וכאן
ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.