לילא ומג'נון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור המבוסס על סצנה מהפואמה של נזאמי אודות קייס ולילא

לילא ומג'נון הוא שמו של סיפור אהבה נודע בארצות המזרח, המבוסס על מאורע טרגי שנתרחש במאה ה-7. בשנת 1192 חיבר המשורר הפרסי נזאמי פואמה ארוכה אודות סיפור האהבה, הכלולה בקובץ ה"ח'מסה" שלו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבורי הפרשייה הם קייס אל-עמארי ואהובתו לילא, מאחד שבטי הבדואים בחצי האי ערב. ידועים שני נוסחים השונים זה מזה בפתיחתם. בגרסה אחת מבלה קייס את עלומיו עם לילא בזמן רעיית הצאן. בגרסה שנייה הוא מתאהב בה כשנפגש עמה לראשונה.

קייס הביע את אהבתו ללילא בשירים שחיבר למענה, וכל כך השתגע אחריה עד שהחלו מכנים אותו בשחוק "לילא ומג'נון". כשביקש את ידה מאת אביה, סירב לו זה ודחה אותו מעליו. הוא אף השיא אותה במפגין לגבר זר שלקח אותה עמו הרחק לעיראק. בתגובה לכך נמלט קייס אל המדבר, ושם יצא מדעתו וסירב לשוב עוד אל משפחתו. בני ביתו, במקום זאת, היו מביאים אליו את מזונו, ואילו הוא המשיך לחבר שירים אל אהובתו, רושם אותם על החול באמצעות מקל נדודיו. לא ידע הוא שלילא חלתה בארצה החדשה וכבר מתה. קייס עצמו נמצא מת בשנת 688 בסמוך לקברה של אשה אלמונית. בקרבת מקום חרת על סלע את אחד משיריו.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיבודו המפורסם של נזאמי הייתה השפעה רבה על סופרים ומשוררים מאוחרים יותר. במאה ה-16 חיבר הסופר האזרבייג'ני פוזולי עיבוד ליצירה, תחת הכותרת סיפורם של לילא ומג'נון (דסתאן-י לילא ומג'נון). אחמד שאוקי עיבד את סיפור אהבתם של לילא ומג'נון למחזה. בחיבורו המיסטי של בהאא אללה, שבעת הגיאיות (1856), מוזכר סיפורם של לילא ומג'נון.[1]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהאא אללה, שבעת הגיאיות, באתר הספרייה הבהאית.