לילה דה נובילי
 | |
| לידה |
3 בספטמבר 1916 לוגאנו, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 2002 (בגיל 85) פריז, צרפת |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות יפות ברומא |
| תחום יצירה |
עיצוב במה, עיצוב תלבושות |
  | |
לילה דה נובילי ( איטלקית: Lila De Nobili: 3 בספטמבר 1916 – 19 בפברואר 2002) הייתה מעצבת במה, מעצבת תפאורה ומאיירת אופנה יהודיה איטלקית. התפרסמה בשיתוף הפעולה שלה עם מנהלי במה ואופרה מובילים כמו לוקינו ויסקונטי ופרנקו זפירלי, כמו גם עבודתה המוקדמת על איור אופנה במגזין "ווג" הצרפתי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לילה דה נובילי נולדה בקסטגנולה (לוגאנו). אביה היה ממשפחה איטלקית ותיקה ואמה, דולה ברטה ורטס, הייתה ממשפחה הונגרית יהודית. דודה היה הצייר ומעצב התלבושות עטור פרסי האקדמיה מרסל ורטש, שצייר את לילה בילדותה.[1]
בשנות השלושים למדה אצל האמן פרוצ'יו פרצו באקדמיה לאמנויות ברומא. אחת התלמידות שלה הייתה מעצבת התלבושות והבמאית, כריסטין אדזארד, שאיתה הייתה לה ידידות ושיתוף פעולה לכל החיים.
היא התיישבה בפריז בשנת 1943, מקום שהיה הבית שלה במשך רוב חייה שם התגוררה עד מותה בשנת 2002, בת 85. פרנקו זפירלי אמר: "היא הייתה המעצבת הגדולה ביותר של סצנות ותלבושות במאה ה-20, המורה של כולנו. בכל פעם שאני מעצב אופרה אני חושבת עליה".[2]
איור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפריז משנת 1943, החל דה נובילי להכין איורים לאוספי העיצוב של העיתון "הוט קוטור" ומגזינים נוספים, במיוחד ווג הצרפתי. היא גם עשתה איורים להרמס ויצרה פרסומות לבשמים ללוסיין לונג, ויצרה פרסום לאלזה סקיאפראלי, פייר בלמיין ומרסל רושה.[3]
עיצוב במה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא יצרה תלבושות ליצירות כמו "חשמלית ושמה תשוקה" (1949), לה פטיט לילי (1951), "אנה קרנינה" (1951), "ז'יז'י" (1951), "סיראנו דה ברז'ראק" (1953), "נערת הכפר" (1954), "ארלסיין" (1958), "כרמן" (1959) ועוד.
לקראת הקרנת הבכורה של חשמלית ושמה תשוקה, בעיבודו של ז'אן קוקטו ובכיכובו של ארלי כבלאנש דובואה, עיצבה לילה דה נובילי את ניו אורלינס לוהטת ועגומה.[4]
עיצובי האופרה, הבלט והסרטים של דה נובילי היו בעיקר בסוף שנות החמישים ותחילת שנות ה-60 . היא המשיכה לעבוד עם מלחינים ובמאים כמו לוקינו ויסקונטי על בלט, אופרות והצגות. עם ויסקונטי עבדה בבית האופרה לה סקאלה במילאנו, היא עיצבה תפאורות ותלבושות לאופרות "לה טרוויאטה" (1955).[5]
בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות החמישים החלה לעבוד בסטרטפורד על האייבון בבריטניה עם פיטר הול. דה נובילי עיצבה שבע קומדיות של שייקספיר ומחזות מאוחרים עבור פיטר הול ברויאל שייקספיר בסטרטפורד ותיאטרון אלדוויץ', לונדון, בסוף שנות החמישים.
בשנות השישים עיצוביה כללו את סימבלין עם פגי אשקרופט (1957) הלילה השנים עשר (1958) חלום ליל קיץ (1958) עם צ'ארלס לאפטון, ונסה רדגרייב ודיאנה ריג.[6] באוקטובר 1965 עיצבה דה נובילי תפאורות ותלבושות להפקה של ה"נשיונל תיאטר"[7] היא עיצבה תלבושות ותפאורות למופעי בלט ואופרות רבות בבית האופרה המלכותי בקובנט גארדן.[8]
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה נובילי עיצבה את התלבושות לסרט "צייד המכשפות" (אנ') של ריימונד רוסו (1957) (על פי ארתור מילר) בתסריט של ז'אן-פול סארטר ובכיכובה של סימון סיניורה,[9] ול"אמורס" של מישל בויסרונד. Famous Love Affairs - 1961 עם סימון סיניורה, בריז'יט בארדו ואלן דלון.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "MARCEL VERTES, PAINTER, 66, DIES; Won 2 Oscars for Work on 'Moulin Rouge' Movie". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1961-11-01. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-10-01.
- ^ Lila De Nobili. Theatre Dance Cinema / Vittoria Crespi Morbio (באנגלית אמריקאית)
- ^ "Lila de Nobili Legendary painter", ww7.spettacolarmente.net
- ^ Raymond (1904-1981) Rouleau, Tennessee (1911-1983) Williams, Jean (1889-1963) Cocteau, Paule de (1908-1999) Beaumont, Arletty (1898-1992), Un tramway nommé désir / mise en scène Raymond Rouleau ; adaptation de Jean Cocteau ; d'après la pièce en 3 actes de Tennessee Williams ; traduction française de Paule de Beaumont ; décors de Lila de Nobili ; avec Arletty, Héléna Bossis, Yves Vincent...[et al.], catalogue.bnf.fr, 1949
- ^ operanorth, Designing Violetta: Lila de Nobili, 1955, Opera North
- ^ Obituary: Lila de Nobili, the Guardian, 2002-03-02 (באנגלית)
- ^ Victoria and Albert Museum, Theatre Costume | de Nobili, Lila | V&A Explore The Collections, Victoria and Albert Museum: Explore the Collections (באנגלית)
- ^ Ondine- Frederick Ashton's Ballets, www.frederickashton.org.uk
- ^ Ciné-ressources : le catalogue collectif des bibliothèques et archives de cinéma, www.cineressources.net
- ^ Susan Hayward, Simone Signoret: The Star as Cultural Sign, A&C Black, 2004-06-22, ISBN 978-0-8264-1394-9. (באנגלית)