ליליאן ברטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליליאן ברטו
ליליאן ברטו.jpg
לידה 6 בנובמבר 1966 (בת 55)
ונצואלהונצואלה ונצואלה
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־34 שנים)
מקום לימודים בית צבי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס התיאטרון הישראלי (2003)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליליאן ברטו (נולדה ב-6 בנובמבר 1966 בוונצואלה) היא שחקנית תיאטרון וטלוויזיה, קומיקאית, מדבבת ויזמית תרבות ישראלית, זוכת פרס מסקין ופרס התיאטרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטו נולדה בשנת 1966 בוונצואלה, ליוכי שפירא, יהודייה שהיגרה מישראל לדרום אמריקה עם משפחתה בשנת 1948, ולחרמן חסוס ברטו אנריקס. כשהייתה בת שנה הוריה התגרשו ולאחר מכן עלתה לארץ עם אמה.

בשנת 1984 התגייסה לצה"ל ושירתה בלהקת פיקוד דרום. לאחר שחרורה, למדה משחק בבית הספר בית צבי. עם סיום לימודיה, בשנת 1990, התחילה לשחק בתיאטרון באר שבע ומשם המשיכה ושיחקה ברוב התיאטראות הרפרטואריים בישראל, כמו גם בפרויקטים רבים בטלוויזיה ובקולנוע.

בשנת 1993, בעקבות ליהוקה להצגה "הילד חולם" מאת חנוך לוין ובבימויו בתיאטרון הבימה, הכירה ברטו את לוין והייתה לבת זוגו. ב-1995 נישאה ללוין וילדה את בנם, אלכסנדר לוין. בשנת 1999 נפטר חנוך לוין. ברטו נישאה בשנית לאדריכל מורן פלמוני. לזוג יש בת, אלונה פלמוני, והם גרים בתל אביב.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1992-1990 שיחקה בתיאטרון באר שבע. היא השתתפה בין היתר בהצגות: "באופן יחסי", "אחים לנשק","הנסיכה והרועה", "כטוב בעיניכם", ו"מירנדולינה".

בין השנים 1995-1992 היתה ברטו חלק מלהקת שחקני תיאטרון הבימה. היא השתתפה בתיאטרון בהצגות רבות, ביניהן: "היפוליטוס", "הילד חולם", "נ.ב. החתול שלך מת", ו"הדה גאבלר". בשנת 2005 גילמה את דמותה של סטיבי בהצגה "העז, או מי זאת סילביה?", לצד מוני מושונוב שגילם את מרטין. בשנת 2007 שיחקה ברטו לצד רמי הויברגר בהצגה "תמונות מחיי נישואין". בעקבות הביצוע שלה לתפקיד היא זכתה בפרס מסקין ואף הייתה מועמדת לפרס בטקס "אנשי השנה" בתחום התיאטרון. בדצמבר 2008 עלתה בתיאטרון הלאומי ההצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג", ובה גילמה ברטו תפקיד מרכזי לצידם של גילה אלמגור, נלי תגר ואחרים. בשנת 2009 שיחקה ברטו בהצגה "בגידה" מאת הרולד פינטר לצידם של מוני מושונוב ואבי קושניר, ב-2011 השתתפה לצד דבורה קידר, אמנון וולף ודניאל סבג בהצגה ״מלכת היופי של לינאן״, ובשנת 2013 גילמה את ליזיסטרטה בהצגה "ליזיסטרטה".

בתיאטרון הספרייה השתתפה בהצגות: "בודדה באפלה", "הלוויה חורפית", ו"פאל ג'ואי".

בין השנים 2004-1996 שיחקה בתיאטרון החאן הירושלמי. שם היא השתתפה בהצגות: "אנה גלקתיה", "הנסיכה איבון", "נוף ילדות", "מידה כנגד מידה", "השחף", "קריפס", "מילה של אהבה", "האשליה", "כנגן המנגן" ועוד. בשנת 2003 גילמה את דמותה ציונה בהצגה "המלחמה על הבית" בבימוי מיקי גורביץ', על התפקיד הזה זכתה בפרס שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון של אותה השנה.

בתיאטרון הקאמרי גילמה את נעמי בהצגה "מילאנו".

בשנים 2019-2016 הייתה חלק מלהקת השחקנים של תיאטרון בית ליסין. שם היא שיחקה בהצגות: "אהבת מוות" מאת ענת גוב ו"השקר" מאת פלוריאן זלר.

החל משנת 2014 ברטו יוזמת, מפיקה ומשחקת, במקביל לעבודתה בתיאטרון הרפרטוארי, במופעים ובפרויקטים עצמאיים, בהם: ״אוי, אליאס, אליאס!״ ערב מערכונים מאת חנוך לוין לצד מוני מושונוב ודרור קרן, "עובדים על הזוגיות", ערב מערכונים שכתבה עבורה דניאלה לונדון דקל והלחין יוני רכטר, בו שיחקה לצד יוסי מרשק, ״הכל פוליטי״ ערב שירי ויסלבה שימבורקה בו הופיעה לצד אהובה עוזרי, בני בשן ושאול בסר, ״שוברים שורות״ ערב ספרות ושירה בו הופיעה לצד יעל נאמן, בני בשן ואיתמר רוטשילד.

בתקופת מגפת הקורונה יזמה פרויקט פייסבוק בשם ״שיר בבית״, בו צילמה אמנים שונים בביתם קוראים שירה, והפיקה את ליין הופעות הג'אז "דרייבין ג׳אז" יחד עם המעצבת ורד סליבניק, שגם יזמה את הפרויקט, והאמנית שני ניצן. ליין ההופעות נוהל אמנותית על ידי המוסיקאים אלכסנדר לוין ואביתר סליבניק.

בשנת 2021 העלתה ברטו מופע יחיד אוטוביוגרפי בשם "חוצפה שלא תיאמן", שכתבה אור ישראלי והלחין אמיר לקנר. יחד עם העיתונאי רוני קובן והמוזיקאי נדב הולנדר, יצרה מופע על יצירתו של חנוך לוין שנקרא "בסוף יש סוף". כמו כן, באותה שנה גם יצרה תוכנית אירוח לבמה יחד עם הקדרית עירית בירן, שנקראת "Be My Guest". התוכנית משלבת שיחות עם אורחות ואורחים שונים, טעימות יין ותוכן תרבותי משתנה.

בשנת 2022 נבחרה ברטו להשתתף בהצגה "Verbrennungen", בבימוי בורקארד קומינסקי, ב-Schauspiel Stuttgart, התיאטרון העירוני של שטוטגרט שבגרמניה.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד תפקידיה בתיאטרון, ברטו גילמה מספר תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע. vht השתתפה בסרט "סיפורי תל אביב" (1992) ובדרמה "חיה מוגנת" (2001). בין השנים 2005-2011 גילמה את דמותה של מיכל, בת זוגו של גדי נוימן (אבי קושניר), בסדרה "החיים זה לא הכל". בשנת 2005 הופיעה בעונה הראשונה של הסדרה "בטיפול", ובנוסף גם גילמה את תמי בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים". בשנת 2015 גילמה את ציפורה בעונה השנייה של הסדרה "איפה אתה חי?".

קריירת דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל למשחק בתיאטרון ובטלוויזיה, ברטו דיבבה כ-30 סרטים וסדרות. להלן חלק מהתפקידים שגילמה בקולה:

בשנים 19881989 דיבבה את ליידי ג'יי בסדרת האנימציה "כח המחץ", בשנים 1990–1991 דיבבה את הדמויות של לונה, פנדורה ובולי בסדרת הטלוויזיה "פיטר פן" ואף שרה את שיר הסיום. ב-1991 דיבבה את דמותו של פידג'טי הפילה בסרט "דמבו הפיל המעופף" של וולט דיסני, את הדמויות פרח וציפור בסרט "אליס בארץ הפלאות", ואת דמותם של החתולים הסיאמיים בסרט "היפהפייה והיחפן" של דיסני. ב-1992 דיבבה את קוראל בסדרת הטלוויזיה היפנית "בת הים הקטנה", ואת בוני ב"קיטי קט וחומי". ב-1993 החלה לדבב את מומין אמא ואת סנורקה בסדרת הטלוויזיה "המומינים", תפקידים שהיא גילמה בקולה שנים רבות. ב-1995 דיבבה את הברווזה אביגייל בסרט "חתולים בצמרת" של דיסני. ב-1995 דיבבה את דריזלה טרמיין בסרט "סינדרלה". בין השנים 19961997 דיבבה את המכשפה מיראז' בסדרת הטלוויזיה "אלאדין". ב-1998 דיבבה את ג'יפסי בסרט הקולנוע "באג לייף". ב-2002 דיבבה את קפטן אמיליה בסרט "כוכב המטמון". ב-2003 השתתפה בדיבוב הסרט "מוצאים את נמו". כמו כן, השתתפה בסרטונים קצרים מצוירים של דיסני, שביניהם היא דיבבה את הגרסה המצוירת לילדת הפלא שירלי טמפל בסרטון הקצר של דיסני "כלב החתימות".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]