לילי אלשטיין
 | |
| לידה |
18 ביולי 1930 (בת 95)  |
|---|---|
  | |
לילי (לאה) אלשטיין (נולדה ב-18 ביולי 1930) היא אספנית אמנות, אשת עסקים ויזמית ישראלית, בעלת מלון אלמא בזכרון יעקב.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לילי אלשטיין נולדה בתל אביב לשולמית, לבית בלומנפלד, ומשה בונשטיין. הוריה נולדו למשפחות מייסדי זכרון יעקב, גדלו בה ועברו ממנה לתל אביב. אביה, שלמד באוניברסיטה הצרפתית בביירות, היה אחראי לשירותי הדואר והתקשורת של המנדט הבריטי ואמה ניהלה את מחלקת הצנזורה בעברית וביידיש של ממשלת המנדט. לאלשטיין היה אח בכור, נעם, שנולד גם הוא בזכרון יעקב ואחות תאומה, עדנה.
אלשטיין למדה בגמנסיה הרצליה, בה הסתיימה שנת הלימודים ב-1948 מוקדם, כדי שהבוגרים, ואלשטיין ביניהם, יוכלו להתגייס למאמץ הצבאי במלחמת העצמאות. במלחמה שירתה אלשטיין בגדוד השביעי של הפלמ"ח בנגב.[1][2]
אחרי המלחמה למדה תולדות האמנות. ב-1953 הכירה על חוף הים בתל אביב את בעלה, יואל משה אלשטיין, נכדו של יואל משה סלומון ובן למשפחת מייסדיי חברת התרופות "אסיא", שהייתה אחת החברות שהתאחדו ויצרו את תאגיד התרופות "טבע". אלשטיין עבדה במשרד החוץ והייתה אמורה להתמנות למזכירת שגריר ישראל בוושינגטון אך בעקבות ההכרות עם בעלה נשארה בארץ.
אלשטיין הייתה ראש המחלקה לקליטת עליה בוויצו והייתה שותפה להקמת אולפנים לעולים מבוגרים. על פעילות זו זכתה ויצו בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים בשנת 1991.[3] אלשטיין עסקה גם בקליטת מוזיקאים ואמנים עולים. הייתה חברה בוועדים מנהלים של תיאטראות והקימה את אגודת ידידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
לאלשטיין בת: אורנה, אמנית, ובן: אמיר, מנהל ואיש עסקים.[4][5][6]
מלון "אלמא"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית ההבראה של "מבטחים" בזכרון יעקב
בשנת 2005, בגיל 74, ולאחר שהתאלמנה מבעלה יואל, הוזמנה לילי אלשטיין לוועדה לשחזור מוזיאון הראשונים של זכרון יעקב. היא שאלה אם יש בית שתוכל לרכוש בזכרון יעקב, כדי שתוכל לשהות בו, ואז הראו לה את בית ההבראה, שהיה נטוש באותה עת, של "מבטחים", קרן הפנסיה של ההסתדרות. מבטחים, שהופרטה לפני כן, ביקשה לערוך מכרז למכירת הנכס.
אלשטיין ניגשה למכרז, כשמטרתה לשמר את המבנה הארכיטקטוני הקיים, ולא להרוס אותו, כמו שהתכוונו לעשות מתחרים אחרים במכרז, לטובת השבחת ערך הקרקע. בסופו של הליך משפטי זכתה בו תמורת 20 מיליון דולר, השקיעה עוד 400 מיליון ש"ח, והפכה אותו למרכז אומנויות ובו גם בית מלון, ששמו, "אלמא", מורכב מראשי התיבות: אלשטיין, מוסיקה ואמנות (ELMA - Elstein, Music & Art). אלשטיין עצמה עברה להתגורר באחת מיחידות המלון.[7][5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תולדות משפחת בונשטיין באתר מוזיאון העלייה הראשונה.
- תולדות משפחת בלומנפלד באתר מוזיאון העלייה הראשונה.
- עומר שומרוני, צלילי הכסף, באתר גלובס, 4 בפברואר 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רשימת לוחמים במלחמת העצמאות באתר המועצה המקומית זכרון יעקב
- ^ תצלום הכשרת הצופים - נען, בו ניראית אלשטיין באתר הפלמ"ח
- ^ מקבלי הפרסים של קרן פרס יושב ראש הכנסת לאיכות החיים
- ^ דיאנה בחור ניר, כשהשארנו אוכל בצלחת הוריי אמרו: "אתם יודעים מה זה אוכל עבור ילדים יהודים רעבים באירופה?", באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2016
- ^ 1 2 דיאנה בחור ניר, "אני מסתובבת בתוך החלום שלי", באתר כלכליסט, 12 בנובמבר 2015
- ^ שלומית לן, המלון של לילי, באתר גלובס, 7 בפברואר 2006
- ^ יוליה פריליק-ניב, אלמא בזכרון יעקב: ביקור מעורר השראה בין אמנות לאדריכלות פורצת דרך, באתר ynet, 11 באפריל 2025