לילי פונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לילי פונס
Lily Pons
Lily Pons Argentinean Magazine AD cropped.jpg
לידה 12 באפריל 1898
דראגינייה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בפברואר 1976 (בגיל 77)
דאלאס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר הלאומי הגבוה למוזיקה ולמחול עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה שבלייה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לילי פונסצרפתית: Lily Pons‏; 12 באפריל 1898 - 13 בפברואר 1976) הייתה זמרת סופרן קולוראטורה צרפתייה-אמריקנית.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס ז'וזפין פונס נולדה בדראגיניאן סמוך לקאן, ולמדה תחילה פסנתר בקונסרבטואר של פריז, שם זכתה בפרס ראשון בגיל 15. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ניגנה ושרה לפני חיילים בבתי חולים בפריז. כמו כן שרה בקבלות פנים בקאן. ב-1925, בעידוד הסופרן דינה בוימר, החלה ללמוד שירה אצל אלברטי דה גורוסטיאגה בפריז.

הופעתה האופראית הראשונה הייתה ב"לאקמה" של דליב במילוז, בשנת 1928. היא קצרה הצלחה בהופעתה זו והמשיכה לשיר תפקידי קולורטורה בבתי אופרה בערי שדה בצרפת.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שגילה את לילי פונס היה האמרגן ג'ובאני זאנטלו, שלקח אותה לניו יורק, שם נבחנה אצל ג'וליו גאטי-קאזאצה, המנהל הכללי של המטרופוליטן אופרה. המטרופוליטן הייתה זקוקה לקולורטורה אחרי פרישתה של אמליטה גאלי-קורצ'י בינואר 1930. ב-3 בינואר 1931 הופיעה פונס, זמרת אלמונית בארצות הברית, לראשונה בתפקיד לוצ'יה ב"לוצ'יה די למרמור" של גאטנו דוניצטי. למרבה ההפתעה, הופעתה המוצנעת, שלא קדמה לה פרסומת רבה, זיכתה אותה בביקורות עתירות שבחים. בן-לילה הייתה לכוכבת וירשה את רוב תפקידי הקולורטורה החשובים של גאלי-קורצ'י. כמו כן חתמה על חוזה הקלטות עם חברת RCA ויקטור.

פונס הייתה הסופרן הראשי במטרופוליטן במשך שלושים שנה והופיעה 300 פעמים בעשרה תפקידים, מ-1931 עד 1960. הופעותיה התדירות ביותר היו כלוצ'יה (93 הופעות), ג'ילדה בריגולטו של ורדי (49 פעמים), ורוזינה בספר מסביליה של רוסיני (33 הופעות).

הרפרטואר שלה כלל גם את אולימפיה בסיפורי הופמן של אופנבאך, פילין ב"מיניון" של אמברואז תומא, אמינה ב"סונאמבולה" של בליני, מרי ב"בת הגדוד" של דוניצטי, המלכה ב"תרנגול הזהב" של רימסקי-קורסקוב ולינדה ב"לינדה די שמוני" של דוניצטי (תפקיד ששרה בהצגת הבכורה במטרופוליטן ב-1 במרץ 1934). בהופעתה האחרונה במטרופוליטן, ב-14 בדצמבר 1960, שרה את "Caro nome" מתוך "ריגולטו" כחלק מהצגה חגיגית.

לילי פונס שרה בהופעות אורח באופרה גרנייה בפריז, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון, "לה מונאי" בבריסל, "תיאטרו קולון" בבואנוס איירס, האופרה הלירית של שיקגו והאופרה של סן פרנסיסקו. אחרי שנפרדה מן המטרופוליטן, המשיכה לשיר בקונצרטים עד 1973.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 קיבלה פונס אזרחות אמריקנית. בין 1938 ל-1958 הייתה נשואה למנצח אנדרה קוסטלנץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה סיירה בשדות הקרב של צפון אפריקה ומזרח אסיה. מולדתה העניקה לה את עיטורי "צלב לוריין" ו"לגיון הכבוד".

סרטים והקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילי פונס כיכבה בשלושה סרטי קולנוע: I Dream Too Much‏ עם הנרי פונדה (1935), That Girl From Paris‏ (1936) ו-Hitting a New High‏ (1937). כמו כן השאירה מורשת נכבדה של הקלטות, רובן לחברת RCA. רוב הקלטותיה זמינות כיום על גבי תקליטורים ([1], [2], [3], [4]).

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילי פונס מתה מסרטן הלבלב בדאלאס, טקסס בגיל 77, ונקברה בקאן שבריביירה הצרפתית.

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר במחוז פרדריק שבמרילנד, ארצות הברית נקרא "ליליפונס" על שם הזמרת.[5]

ג'ורג' גרשווין עמד בכתיבת יצירה מוזיקלית שהתכוון להקדיש לה, אך נפטר לפני שסיים אותה, בשנת 1937. הסקיצה הלא-גמורה נמצאה בין העבודות שהותיר אחריו במותו. מייקל טילסון תומאס לקח אותה לידיו לאחר זמן, השלים אותה והכתירה בשם הפשוט "ללילי פונס".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lily Pons: A Centennial Portrait, edited by James A Drake and Kristin Beall Ludecke, Amadeus Press, 1999. ISBN 1574670476
  • "לילי פונס: דיוקן המאה", בעריכת ג'יימס א. דרייק וקירסטין בל לודק, הוצאת אמדאוס 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לילי פונס בוויקישיתוף