לילי קמפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לילי קמפסון
Lily Kempson
Lily Kempson.PNG
לידה 17 בינואר 1897 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1996 (בגיל 99) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל השתתפות במרידת חג הפסחא
מקצוע מהפכנית עריכת הנתון בוויקינתונים
lily1916.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לילי קמפסוןאנגלית: Lily Kempson; ‏17 בינואר 189721 בינואר 1996) נולדה אליזבת אן קמפסון, במחוז ויקלו, אירלנד. הייתה פעילת איגודי עובדים, והייתה פעילה בצבא האזרחים האירי (אנ'). היא הייתה השורדת האחרונה של מרידת חג הפסחא ב-1916.[1]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפסון נולדה לתוך עוני.[2] כל משפחתה, כולל הוריה, סבתה בת ה-92 ושמונת אחיה התגוררו בבית בעל שני חדרים.[3]

בגיל 14 היא נעצרה ונכלאה למשך שבועיים בשל השתתפות בשביתה במפעל הביסקוויטים "ג'ייקוב" בדבלין.

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהגיעה לגיל 19, קמפסון כבר הייתה מעורבת פעילה בתנועת האיגודים המקצועיים. כמו רבות מהנשים שפוטרו ממפעל "ג'ייקוב" במהלך הנעילה הגדולה (השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה של אירלנד), היא הצטרפה לצבא האזרחים האירי של ג'יימס קונולי,[4] מעין מיליציה שהקימו עובדים שובתים כדי להגן על השובתים מפני המשטרה ושומרים פרטיים של המפעל, אשר התייחסו אליהם באלימות.[5] צבא האזרחים דגל גם באידאולוגיה רפובליקנית, והייתה שותפה לפעילות מהפכנית, כגון מרידת חג הפסחא בשנת 1916. במהלך ההתקוממות של חג הפסחא, קמפסון הצטרפה לכוחות שהשתלטו על סנט סטיבן גרין. בעדותה היא מסרה שנתנו בידה אקדח והורו לה, "את חייבת להשתמש בזה, אבל תיזהרי במי שאת פוגעת". כשאחד המורדים ניסה לנטוש את הקבוצה, היא כיוונה את הנשק לעברו והסבירה שאף אחד לא עוזב. במהלך המצור על דבלין, שנמשך שבוע, קמפסון פעלה כשליחה עבור פטריק פירס ומורדים אחרים בבית הדואר המרכזי, ששימש כמטה המרד. עבודה זו הייתה מסוכנת, שכן הצלפים הבריטים לא חסו על שליחות שהן נשים. יחד עם נשים אחרות ממובילות המאבק, כמו קונסטנס מרקייביץ', לילי קמפסון, מרי היילנד ואחרות זכו מהמפקדים להערכה על תרומתן במרד.

כאשר הלחימה הסתיימה, קמפסון הייתה ברשימתם של הבריטים למעצר, אך היא עזבה לארצות הברית תוך שימוש בדרכון של קרובת משפחה. כהוקרה על תפקידה בהתקוממות של 1916, הוענקה לקמפסון מדליה, וכן קצבת פנסיה צבאית מהממשלה האירית.[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, השתקעה קמפסון בסיאטל,[7] שם נישאה למתיו מקאלרני, שהגיע ממחוז דאון באירלנד. לזוג נולדו שבעה ילדים, קתלין, אליס, מתיו, ג'ון, ג'יימס, בטי ופגי. היא הייתה סבתא רבתא-רבא של 5 במותה, והיו לה 116 נינים.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]