לילך סיגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לילך סיגן
לילך סיגן
לידה 29 בנובמבר 1963 (בת 57)
י"ג בכסלו תשכ"ד
ירושלים, ישראל
עיסוק סופרת, מרצה ועיתונאית
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה אות ספר הזהב 2018 מהתאחדות הוצאות הספרים בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לילך סיגן (נולדה ב-29 בנובמבר 1963) היא סופרת, מרצה ועיתונאית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1963, בירושלים, לשמחה סיגן שהיה פרסומאי ויועץ שיווק, ולדליה סיגן[1] שהייתה עורכת בקול ישראל וסמנכ"ל ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. נשואה לליגד רוטלוי (מבעלי רציו, חלל וקרן ההון-סיכון פרוסיד) ואם לשתי בנות. בעלת תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב.

עבדה כתקציבאית במשרד הפרסום אריאלי בשנות ה-80. לאחר לימודי ה-MBA עבדה בפריז במחלקת השיווק של תאגיד הקוסמטיקה לוריאל. בשנת 1996 החלה את דרכה בעיתונות ככתבת כלכלית ב"הארץ", שם הקימה מדור חדש על שיווק ופרסום, כשהתחום עוד היה בחיתוליו. ב-2002 הצטרפה לעיתון "גלובס" כעורכת מדור "נתח שוק" וכבעלת טור על תחומי השיווק, הפרסום והתקשורת. פיתחה את "מדד המותגים" יחד עם חברת גיזה וחברת POC, שדירג את 100 המותגים המובילים בישראל על פי הערך הכספי שלהם, והפך למגזין הפופולרי ביותר של "גלובס".

בהמשך הדרך מונתה לעורכת מגזין "גלובס הערב" ולעורכת אחראית של מגזין "פירמה"[2] עד לעזיבתה[3] ב-2011. במהלך שנים אלה סיגן הנחתה את כנסי השיווק ואת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס", כמו גם את תוכניות הטלוויזיה "הקמפיין"[4] ו"הזירה הכלכלית" בטלוויזיה החינוכית, ואת תוכנית הטלוויזיה "הכסף מדבר"[5] במשותף עם רונית ורדי בערוץ 10.

ב-2012 כיהנה כסמנכ"ל אקטואליה[6] ברשת (ערוץ 2) למשך זמן קצר.

ב-2013 הצטרפה ל"מעריב" כבעלת טור אישי שבועי במגזין סופהשבוע. ב-2015 החלה לכתוב טור שבועי ב"מעריב" בנושאי פוליטיקה וחברה, ובהפינגטון פוסט בנושאים הקשורים להצגת העמדה הישראלית[7] במדיה הבינלאומית.

ב-2016 הצטרפה לוועד המנהל של עמותת "רואים רחוק"[8] של קשת 12. סיגן מעורבת בנושאים ציבוריים אקטואליים גם כפרשנית ופאנליסטית בתוכניות שונות, ביניהן "סוגרים חשבון" של הוט.

את ספריה היא כתבה בז'אנר הדרמה הפסיכולוגית, עליהם היא גם מרצה במסגרות אקדמיות ואחרות.

את ספרה הראשון פרסמה ב-2002. ארבעת ספריה פורסמו על ידי הוצאת ידיעות אחרונות והיו לרבי-מכר. ספרה האחרון, "כפיות", קיבל את אות ספר הזהב מהתאחדות הוצאות הספרים ותורגם לאנגלית.

יצירתה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האלים החדשים (2002, הוצאת ידיעות אחרונות, ספר עיון בשיתוף עם שמואל ורשבסקי, בעריכת עדי ארבל). למה אנחנו קונים מותגים, מאמינים בהם, מזדהים עם תדמיתם, ואיך הם הפכו לאלים החדשים שלנו? ספר זה מפגיש את האלים המיתולוגיים מיוון העתיקה עם יורשיהם - מותגי העל. שלושת אלפי שנים מפרידות בין ניקה אלת הניצחון לבין נייקי, בין הרמס שליח האלים לבין פדקס, ובין דיוניסוס אל השיכר לבין אבסולוט וודקה. הספר מראה כיצד תכונות האופי הנערצות על האנושות שויכו פעם לאלים וגיבורים מיתולוגיים, ואילו היום הן משויכות למותגים.
  • געגועים למקס (2004, הוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת מיכל חירותי). הספר מספר על מקס, בחור מורכב ורב-קסם, שנולד בשכונת מצוקה ואומץ על ידי משפחה בצפון תל אביב. בהיותו בן שלושים הוא נהרג, ספק התאבד, בתאונת אופנוע מסתורית. הרומן מורכב מחמישה מונולוגים שלכל אחד מדובריהם יש קשר, ישיר או עקיף, למקס. כל אחד מהם מגלה במהלך המונולוג את הסוד האישי שלו, ובתוך כך חושף קפל נוסף מחייו של מקס.
  • רומן למתחילים (2010, הוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת לילך פלדמן). הספר מספר על קלודיה, אישה בסוף שנות השלושים שלה, שחייה מגיעים למבוי סתום. היא כמהה לילד אך כל הריונותיה מסתיימים בהפלות; חיי הנישואים שלה מנוכרים וכבויים; והיא מתפטרת מעבודתה כדי לכתוב ספר אבל מצליחה לכתוב רק התחלות. היא עוזבת הכול כדי לסגור פרק אפל בעברה, תוך שיחות טלפון עם אחיה הרחוק-קרוב, תומר. קלודיה מצליחה להתעמת באומץ עם כל פחדיה, ומתגברת על חלקם, אך מגלה גם כאלה שלעולם לא תוכל להם.
  • כפיות (2017, הוצאת ידיעות ספרים, בעריכת מיכל חירותי). גיבורת הרומן היא שירה לייטנר, אשת קריירה ואם יחידנית, שלמתבונן מבחוץ נדמה שהבעיה היחידה שלה היא הקושי למצוא זוגיות נורמלית. כששירה פוגשת את מיכאל, הכל משתנה במהירות. השניים מתחילים לתעד תהליך דיסקרטי ששירה עוברת בעזרתו של מיכאל, במטרה לגלות אמיתות נסתרות על חייה. שירה נסחפת לעולם מרתק שגורם לה לחצות גבולות בלתי צפויים, כשברקע מהדהדות שאלות מטלטלות בדבר החלטות שהיא קיבלה בעבר. הספר רצוף תהיות יוצאות דופן על מהותו של כישרון, כנות פנימית ומימוש עצמי. כמה רחוק יסכים אדם ללכת כדי לממש את היכולות שלו?

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רות גילאי, דליה סיגן היתה מן העורכות הבכירות של תוכניות הנוער בקול-ישראל, במאית מוכשרת ומופת לעבודה מקצועית, ממוקדת, קפדנית ומהנה. לזכרה, העין השביעית, ‏17 בפברואר 2011
  2. ^ גלובס, שירות (15 במרץ 2009). "מגזין "פירמה" של "גלובס" יופץ ביום ג' לראשונה במתכונתו החדשה". Globes. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2021. 
  3. ^ לילך סיגן עוזבת את "גלובס", מקור ראשון
  4. ^ גלובס, שירות (14 באוקטובר 2009). "תוכנית חדשה בהנחיית לילך סיגן תעסוק בענף הפרסום והשיווק". Globes. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2021. 
  5. ^ ’הכסף מדבר’ בערוץ 10 עוברת משבת בבוקר לאחר הצהריים, Bizportal
  6. ^ "לילך סיגן מונתה לסמנכ"לית ומנהלת מחלקת האקטואליה בזכיינית ערוץ 2 רשת". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2021. 
  7. ^ סיגן, לילך (15 בינואר 2009). "הסופרת היהודיה נעמי קליין קראה לחרם כלכלי על ישראל עקב הלחימה בעזה; "גארדיאן" הבריטי, שפרסם את הקריאה, סירב לפרסם מכתב תגובה". Globes. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2021. 
  8. ^ מפגש אגודת הידידים של עמותת "רואים רחוק" נערך בבניין קשת, mako, ‏12 בינואר 2020