לינבורגר היידה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
לינבורג, heath  |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 6,972±1 קילומטר רבוע |
| מיקום | |
| מדינה |
 גרמניה |
| מיקום |
מחוז הרבורג, מחוז צלה, מחוז אילצן, מחוז לינבורג, מחוז היידקרייס, מחוז גיפהורן |
| קואורדינטות | 53°10′07″N 9°56′23″E / 53.168611111111°N 9.9397222222222°E |
 | |
  | |
לינבורגר היידה (בגרמנית: Lüneburger Heide) הוא אזור נרחב של נוף טבעי בצפון־מזרח מדינת סקסוניה התחתונה. הנוף מאופיין ברובו במישורים גליים מתונים, וכולל שילוב של אזורי היידה (גר') (שיחיית אברש), קרקעות גיסט (גר') (קרקעות חוליות־קרחוניות) ויערות.
האזור נמצא בתחומי ההשפעה של הערים המבורג, ברמן והנובר. הוא נקרא על שם העיר לינבורג וכולל את עיקר שטחה של נסיכות לינבורג (גר') ההיסטורית.
בדרום־מזרח האזור נמצא אתר מחנה הריכוז ברגן-בלזן.
מדידת הקרקע בידי קרל פרידריך גאוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1820 הזמין המלך גאורג הרביעי מהנובר את קרל פרידריך גאוס, המדען הנודע מאוניברסיטת גטינגן, למדוד את ממלכת הנובר. אזור הלינבורגר היידה נכלל במדידות הטריאנגולציה החדשניות האלה, ונקודות שונות באזור, ובהן ההר פלקנברג (גר'), כתחנות מדידה. אופיו השטוח והמיוער של האזור הקשה על יצירת קווי ראייה בין נקודות המדידה, ולכן נדרשו פתרונות מיוחדים כגון פריצת מעברים ביער והקמת מתקני מדידה זמניים. באזור לינבורגר היידה השתמרו אבני המדידה ההיסטוריות (גר') (אבני גאוס), ששימשו נקודות קבועות ברשת הטריאנגולציה.[1] מגדל גאוס שנבנה בשנת 1909 על אחת מנקודות הטריאנגולציה של גאוס, מנציח את מפעל המדידה.
שמורת הטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]סביב שנת 1900 נמצאו שטחי ההיידה והביצות בצפון־מערב גרמניה בסכנה עקב ייעור וייבוש קרקעות. באזור הלונברגר היידה בלט כומר בשם וילהלם בודה (גר') שפעל לשימור הנוף ההולך ונעלם. בשנת 1905 נודע לבודה על תוכניות לבניית בתי נופש באחד השטחים המרכזיים באזור – "עמק המתים" (גר') Totengrund. באותה תקופה ניתן היה לשמר את השטח רק באמצעות רכישתו. לשם כך חיפש בודה תומך בעל אמצעים כספיים, ומצא אותו בדמותו של אנדראס תומסן, מרצה למשפט פלילי ופרופסור באוניברסיטה בעיר מינסטר. בעזרת תרומתו של תומסן, בסך 6,000 מארק גרמני, הצליח בודה לרכוש את השטח ב־12 ביולי 1906, לאחר משא ומתן על המכירה שנמשך יותר משנה. בשנת 1909 הצליח בודה גם למנוע את ייעורו המתוכנן של הר הווילזדר (גר') – אחד האתרים המרכזיים באזור.[2]
שטחים אלה היו הגרעין שממנו צמחה שמורת הטבע לינבורגר היידה (גר'). השמורה הוכרזה ב־12 בינואר 1922 – שמורת הטבע הוותיקה והגדולה ביותר בסקסוניה התחתונה, ואחת משמורות הטבע הוותיקות והגדולות בגרמניה כולה.[3]
חלקים נרחבים משטחי ההיידה שליד שניפרדינגן (גר') שימשו כשטח אימונים לטנקים על ידי ארמיית הריין הבריטית לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50, טנקים בריטיים אף התקדמו עד להר הווילזדר במהלך תמרונים. רק הסכם זולטאו–לינבורג (גר'), שנחתם בשנת 1959 בין גרמניה המערבית, בריטניה הגדולה וקנדה, ונכנס לתוקף בשנת 1963, הגדיר את גבולות אזור אימוני הטנקים. עד אז, תנועת הטנקים התכופה והנרחבת הרסה את הצמחייה של שטחי ההיידה באזור זה, ויצרה דיונות חול נרחבות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Gaußstein". Denkmalatlas Niedersachsen. Land Niedersachsen.
- ↑ Pastor Bode, Lüneburger Heide, Lüneburger Heide GmbH
- ↑ Die ältesten Naturschutzgebiete in Niedersachsen, NLWKN – Niedersächsischer Landesbetrieb für Wasserwirtschaft, Küsten-und Naturschutz, Land Niedersachsen