לישמניוזיס ויסצרלית
 | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
טחול |
| תסמינים |
ירידה במשקל, לחץ דם פורטלי, מיימת, אנמיה, תת לחץ דם, שלשול, splenomegaly, hepatomegaly, חום, אנורקסיה, טכיקרדיה |
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
783750 |
| MeSH | D007898 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
B55.0 |
| ICD-11 |
1F54.0 |
  | |
לישמניוזיס ויסצרלית (שם מדעי: Visceral leishmaniasis; מוכרת גם בשם: קלה אזר או קדחת שחורה) היא הצורה החמורה ביותר של מחלת הלישמניוזיס (leishmaniasis) ונגרמת על ידי הפרזיט לישמניה, הפרזיט הגורם גם לצורה העורית (המוכרת בעברית כשושנת יריחו) של מחלת הלישמניאזיס. לאחר מלריה, מחלה זאת היא גורם התמותה הגדול ביותר מבין המחלות הפרזיטיות.[1] ללא טיפול במחלה היא תסתיים כמעט תמיד במות הפונדקאי.
הטפיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לישמניה היא פרזיט (טפיל) ממשפחת השוטנים, בעל שוטן בודד. הווקטור הוא זבוב החול. לפרזיט יכולת לחיות בתוך מאקרופאגים ובתוך נויטרופילים. באפריקה, באירופה ובאסיה הזנים הגורמים ל-Visceral leishmaniasis הם L. donovani ו-L. infantum. בדרום אמריקה המין הגורם למחלה הוא L. chagashi.
תמונה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הדגירה משתנה ויכולה להיות בין 3-18 חודשים. במידה והתגובה החיסונית היא חזקה ומאופיינת ביצור מוגבר של Th1 לא ייווצרו סימפטומים, הפרזיט ימות ויפונה לחלוטין מהגוף. במקרה שהתגובה האימונית תאופיין ברמות גבוהות של Th2 הסיכוי להופעת סימפטומים גדול יותר. הסימפטומים יכללו חום גובה, כשהחולה מרגיש יחסית טוב, החום מאופיין בשונות גדולה יחסית. בהמשך בלוטות הלימפה, הכבד והטחול יוגדלו. כאשר הטחול עלול להגיע לממדים אדירים. ולעיתים לסבול מנמק. הכבד יוגדל, תהיה סינתזה מופחתת של אלבומין, רמות גבוהות של גלובולינים ורמות נמוכות של ויטמין K. חוסר בוויטמין K יפגע במערכת הקרישה ויוביל לדימומים. בהמשך הפרזיט יחדור למח העצם, כתוצאה מכך אנמיה, טרומבוציטופניה ובשלבים מתקדמים לאוקופניה. צהבת תופיע בשלבים מתקדמים. סימפטומים נוספים כוללים רזון והעדר תיאבון.
סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התסמונת פוסט-קלה אזר (post kala-azar syndrome), סיבוך הנפוץ בסודאן ובהודו. שנה או שנתיים לאחר שהחולה הבריא מהמחלה, בין אם בצורה ספונטנית ובין על ידי טיפול תרופתי. מופיעים על העור גבשושיות (nodules). הן אינן כואבות ומפוזרות על הידיים, פנים והצוואר. הם משמשים כמקור נרחב לזיהום שכן המקרופאגים באזור מכילים כמות גדולה של הפרזיט. סיבוכים נוספים:
- זיהום של הרירית של האף
- זיהום של רירית המעי, עם תסנין של מקרופאגים נגועים.
- מוות עלול להופיע בכל שלב, בדרך כלל על רקע של זיהום במערכת הנשימה או מערכת העיכול.
אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
את האבחנה ניתן לבצע באמצעות:
- amastigote ניתן להוציא בביופסיה מהכבד, הטחול ומח העצם. בדרך כלל הדגימה תילקח ממח העצם. את הדגימה יש לצבוע בצביעת גימזה (giemsa stain)
- promastigote ניתן לגדל בתרביות שונות
- אימונולוגיה: קיימים נוגדנים ספציפיים, כך שבמידה ולא ניתן לקחת ביופסיה ניתן לבצע ELISA, IFAT וכדומה
בבדיקה פיזיקלית יראו: חולשה, טחול וכבד מוגדלים ורמות גבוהות של גלובולינים.
אבחנה מבדלת: מלריה, מחלת השינה, aleukaemic leukemia, אנמיה אפלסטית, שחפת.
הטיפול יכול להיעשות באמצעות:
- meglumine antimoniate או pentamidine
- sodium stibogluconate
- amphotericin B
מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הימנעות מהווקטור, לבישת בגדים ארוכים ושימוש בכילה בזמן השינה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Desjeux P. (2001). "The increase of risk factors for leishmaniasis worldwide". Transactions of the Royal Society of Tropical Medicine and Hygiene. 95 (3): 239–43. doi:10.1016/S0035-9203(01)90223-8. PMID 11490989.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.