ללא גורל (סרט)

ללא גורל
Sorstalanság
מבוסס על	ללא גורל
בימוי	לאיוש קולטאי
הופק בידי	לאיוש קולטאי, אנדרס המורי, אילדיקו קמני, ג'ונתן אולסברג
תסריט	אימרה קרטס
עריכה	אג'נל סלו
שחקנים ראשיים	מרסל נוג'; ג'ורג' גאזי; יאנוש באן
מוזיקה	אניו מוריקונה
צילום	גיטלה פדוס
עיצוב תלבושות	Györgyi Szakács
מדינה	גרמניה; הונגריה; הממלכה המאוחדת
חברה מפיצה	InterCom
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 בפברואר 2005
משך הקרנה	136 דקות
שפת הסרט	הונגרית; גרמנית; אנגלית
סוגה	סרט דרמה
מקום התרחשות	בודפשט
הכנסות באתר מוג'ו	fateless
	דף הסרט ב־IMDb

ללא גורל (בהונגרית: Sorstalanság) הוא סרט קולנוע הונגרי בבימויו של לאיוש קולטאי, אשר יצא לאקרנים בשנת 2005. אימרה קרטס, שכתב את הספר "ללא גורל" שעליו מבוסס הסרט, היה אחראי גם לתסריט. המוזיקה הולחנה על ידי אניו מוריקונה ואחד משיריו בוצע על ידי ליסה ג'רארד. בתפקיד הראשי בתור הנער גיורגי מופיע מרסל נוג', ובתפקיד אורח, בתור חייל אמריקאי, מופיע דניאל קרייג.

זהו אחד הסרטים היקרים ביותר שהופקו בהונגריה, בעלות של 12 מיליון דולר, הפקה הונגרית-גרמנית-בריטית בסיוע קרנות שונות בעולם (כולל קרן רבינוביץ הישראלית), ומופיעים בו 140 שחקנים וכ-500 ניצבים. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים בעולם, היה הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים בברלין ובפסטיבל הסרטים בקרלובי וארי והוצג בין היתר בפסטיבל טורונטו ובפסטיבלי סרטים באדינבורו, שיקגו ולוס אנג'לס.

התסריט נכתב על ידי אימרה קרטס עצמו, מה שהבטיח נאמנות גבוהה למקור הספרותי ולתחושותיו האישיות. הפסקול של הסרט נולחן על ידי המלחין אניו מוריקונה, שמוסיף רובד רגשי עמוק ומלנכולי לסרט. הצילום בסרט הוא מרשים, כיאה לבמאי שהגיע מתחום הצילום. הסרט מתאפיין ביופי חזותי מהפנט וקודר. הצבעים בסרט דוהים בהדרגה ככל שהגיבור שוקע בזוועות המלחמה, עד שהם הופכים כמעט לשחור-לבן.^[1]

עלילה

הסרט ממחיש בצורה מרשימה את עלילה הספר, ועוקב אחר ג'ורג' (גיורי) קובס, נער יהודי מבודפשט, בשנת 1944, בשלבים שונים בחייו. לפני השואה הוא נער רגיל המשוחק עם בני גילו. בהמשך נעשים התנאים קשים יותר ואביו נשלח למחנה עבודה. גיורי נעצר באקראי כשהוא בדרך לעבודה ונשלח למחנה העבודה באושוויץ, ולאחר מכן לבוכנוואלד. הסרט מתאר את הישרדותו במחנות. בניגוד לסרטי שואה אחרים המדגישים גבורה או דרמה קיצונית, "ללא גורל" מתמקד באדישות ובהסתגלות להתעללות, לרעב ולמוות האופף אותו. גיורגי מתבונן בזוועות בעיניים כמעט קליניות, כסוג של שגרה חדשה ובלתי נמנעת. הסרט, כמו הספר, אינו מסתיים בשחרור מהמחנות. גיבור הסרט חוזר לחייו בבודפשט, ומגלה שאינו יכול לתקשר, עם אחרים שנשארו מאחור, את החוויות הנוראיות אותן חווה.