לדלג לתוכן

למאר אלכסנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
למאר אלכסנדר
Lamar Alexander
לידה 3 ביולי 1940 (בן 85)
מריוויל, טנסי, ארצות הברית
שם מלא אנדרו למאר אלכסנדר הבן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
השקפה דתית פרסביטריאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס תאודור רוזוולט (1993)
  • פרס צופה העיט הנכבד עריכת הנתון בוויקינתונים
סנאטור מטעם מדינת טנסי
3 בינואר 2003 – 3 בינואר 2021
(18 שנים)
יושב ראש ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט של ארצות הברית
3 בינואר 2015 – 3 בינואר 2021
(6 שנים)
יושב ראש הוועידה הרפובליקנית בסנאט של ארצות הברית
19 בדצמבר 2007 – 26 בינואר 2012
(4 שנים וחודש)
מזכיר החינוך של ארצות הברית ה־5
22 במרץ 1991 – 20 בינואר 1993
(שנה ו־10 חודשים)
תחת הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש
נשיא אוניברסיטת טנסי ה־2
1988–1991
(כ־3 שנים)
→ אדוארד ג'. בולינג
ג'וזף א. ג'ונסון ←
יו"ר אגודת המושלים הלאומית
6 באוגוסט 1985 – 26 באוגוסט 1986
(שנה)
מושל טנסי ה־45
17 בינואר 1979 – 17 בינואר 1987
(8 שנים)
סגן מושל טנסי ג'ון שלטון ויילדר

אנדרו למאר אלכסנדר הבן (באנגלית: .Andrew Lamar Alexander Jr;‏ ‏נולד ב־3 ביולי 1940) הוא פוליטיקאי אמריקאי מטנסי איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל טנסי ה-45 בשנים 1979–1987, כמזכיר החינוך של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש בשנים 1991–1993, וכסנאטור מטעם טנסי בשנים 2003–2021.

אלכסנדר נולד במריוויל שבטנסי, דור שביעי לתושבי המדינה. ב-1962 סיים תואר ראשון בהיסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת ואנדרבילט, ב-1965 סיים תואר JD במשפטים באוניברסיטת ניו יורק. לאחר הלימודים עבד כרשם בבית המשפט לערעורים ובהמשך שימש יועץ משפטי במטהו של הסנאטור הווארד בייקר ועבד במטהו של ברייס הרלו שהיה איש הקשר של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון עם הקונגרס. ב-1972 הקים משרד עורכי דין פרטי.

בשנים 1979 עד 1987 כיהן כמושל טנסי, כשבשנים 1985–1986 כיהן כיושב ראש אגודת המושלים הלאומית. ב-1987 ייסד יחד עם שותפים חברה בתחום טיפול בילדים שב-1997 הונפקה בנאסד"ק. ב-1988 מונה לנשיא אוניברסיטת טנסי. במרץ 1991 מונה למזכיר מחלקת החינוך של ארצות הברית וחבר הקבינט של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש הוא כיהן בתפקיד עד ינואר 1993. בשנים 1996 ו-2000 התמודד ללא ההצלחה בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית.

בעקבות החלטתו של פרד תומפסון לא להתמודד פעם נוספת לכהונה בסנאט של ארצות הברית, החליט אלכסנדר להתמודד לתפקיד שהתפנה. הוא נבחר ב-2002 והושבע לסנאטור בינואר 2003. הוא ניצח גם במערכות הבחירות ב-2008 וב-2014. מאז תחילת 2015 ועד תום שירותו בסנאט הוא כיהן כיושב ראש ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט. ב-17 בדצמבר 2018 הכריז אלכסנדר כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-2020. בנובמבר 2020 נבחר ביל הגרטי, לשעבר שגריר ארצות הברית ביפן, לייצג את טנסי בסנאט במקומו של אלכסנדר. כהונתו של אלכסנדר הגיעה לידי תום עם התפזרות הקונגרס ה-116 של ארצות הברית.

אלכסנדר נשוי ואב לארבעה. הוא פרסביטריאני באמונתו. אלכסנדר בוגר תנועת הצופים בארצות הברית ואף קיבל את אות "צופה הנשר", האות הגבוה ביותר שניתן לקבל בצופי אמריקה.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למאר אלכסנדר נולד וגדל במריוויל שבטנסי, כבנם של ג'נברה פלורין (לבית רנקין), גננת במקצועה, ושל אנדרו למאר אלכסנדר, מנהל בית ספר תיכון.[1] משפחתו היא ממוצא סקוטי-אירי. הוא למד בבית הספר התיכון מריוויל, שם הוא היה נשיא הכיתה ונבחר כמושל "נערי המדינה" (אנ').

ב-1962 סיים אלכסנדר את לימודיו לתואר בוגר אוניברסיטה בלימודי אמריקה הלטינית באוניברסיטת ואנדרבילט, הוא היה חבר באחוות סיגמא-כי.[1][2] הוא היה עורך עיתון הסטודנטים המרכזי של קמפוס האוניברסיטה, "ואנדרבליט האסלר" (The Vanderbilt Hustler), וקידם קבלה חופשית של אפרו-אמריקאים למוסד.[3] בעת לימודיו הוא היה חבר בנבחרת האתלטיקה של האוניברסיטה.[4] ב-1965 הא קיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק.[5][6]

ראשית הקריירה הפוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, 1970.

לאחר סיום לימודי המשפטים, שימש אלכסנדר כפקיד של השופט ג'ון מינור ויזדום מבית המשפט הפדרלי החמישי לערעורים של ארצות הברית בניו אורלינס בשנים 1965–1966.[7]

ב-1967 עבד אלכסנדר כעוזר פרלמנטרי לסנאטור הווארד בייקר. בעת ששימש בתפקיד זה, הוא היה לזמן קצר שותף לחדר עם מי שיכהן לימים גם כסנאטור טרנט לוט, ושם הכיר את רעייתו לעתיד במסגרת משחק סופטבול לעובדי הסגל. ב-1969 הוא עבד עבור ברייס הארלו, עוזרו המנהלי של הנשיא ריצ'רד ניקסון.[7] ב-1970 הוא שב לטנסי, ושימש כמנהל מסע הבחירות של רופא השיניים מממפיס, וינפילד דאן, שהתמודד בהצלחה על משרת מושל טנסי.[1] דאן היה המושל הרפובליקני הראשון במדינה לאחר 50 שנה.[8] לאחר מערכת בחירות זו, היה אלכסנדר שותף מייסד במשרד עורכי הדין בנאשוויל דירבורן ויואינג.[1][4]

באותה תקופה הייתה בחוקת טנסי הגבלת כהונה על פיה לא התאפשר למושלי המדינה לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת, כך שדאן לא היה יכול להתמודד במערכת הבחירות של 1974. אלכסנדר ביקש להתמודד על מועמדות הרפובליקנים לתפקיד, והביס את שני יריביו המרכזיים, נציב בריאות הנפש נאט ט. וינסטון הבן, ונשיא חברת סאות'וסטרן דורץ' אולהאם, ביחס קולות של 120,773 ל-90,980 ל-35,683, בהתאמה.[9] בבחירות הכלליות הוא ניצב מול מועמד המפלגה הדמוקרטית ריי בלנטון, לשעבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית שב-1972 התמודד ללא הצלחה על מושב בסנאט של ארצות הברית. בלנטון תקף את אלכסנדר על שירותו תחת הנשיא ניקסון, שהתפטר בחרפה כמה חודשים לפני כן בשל פרשת ווטרגייט, ובבחירות הכלליות הביס את אלכסנדר ביחס קולות של 576,833 מול 455,467.[8]

לאחר הבחירות של 1974 שב אלכסנדר לעיסוקו בעריכת דין.[8] באותה שנה הכניס ההמגזין טיים את אלכסנדר לרשימת "200 הפנים של העתיד".[10] ב-1977 הוא עבד שוב במשרדו של בייקר בוושינגטון לאחר בחירתו של זה האחרון כמנהיג המיעוט בסנאט.[8]

מושל טנסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר כמושל טנסי.
אלכסנדר עם הנשיא רונלד רייגן, 1986.

אף על פי שבראשית 1978 תוקנה חוקת טנסי כך שהתאפשר למושלי המדינה לכהן ביותר מתקופת כהונה אחת רצופה, בחר בלנטון שלא להתמודד על כהונה שנייה, זאת בשל שערוריות שנקשרו בשמו. אלכסנדר התמודד פעם נוספת על תפקיד המושל, ובמסגרת מסע הבחירות צעד ממאונטיין סיטי (אנ') שבקצה הצפון-מזרחי של המדינה ועד ממפיס שבקצה הדרום-מערבי שלה, מרחק של 1,022 מילים (1,645 ק"מ), כשהוא לבוש בחולצת פלנל אדומה-שחורה, שהייתה לסמל המסחרי שלו.[11][12][13]

לאחר שניצח בבחירות המקדימות של הרפובליקנים בכמעט 86 אחוזים מהקולות, הוא הביס בבחירות הכלליות את הבנקאי מנוקסוויל ג'ייק בוטשר ביחס קולות של 665,847 מול 523,013.[8]

בראשית 1979, לאחר ניצחונו של אלכסנדר בבחירות, ולפני השבעתו, התעוררה שערורייה בנוגע לחנינות שהעניק המושל היוצא בלנטון, שממשלו כבר נמצא אז תחת חקירה בנוגע אליהן.[14] מאחר שהסעיף בחוקת טנסי בנוגע למועד ההשבעה המדויק של המושל היה מעורפל, דאגו כמה מנהיגים משתי המפלגות, כולל סגן המושל ג'ון שלטון ויילדר ויושב ראש בית הנבחרים של טנסי נד מקוורטר שאלכסנדר יושבע לכהונתו כמושל טנסי ב-17 בינואר 1979, שלושה ימים מוקדם מהתאריך המקובל, זאת כדי למנוע מבלנטון לחתום על חנינות נוספות. מאוחר יותר כינה ויילדר את המהלך "הדחה בסגנון טנסי".[15]

בפברואר, זמן קצר לאחר השבעתו, יצר אלכסנדר את תפקיד נציב תלונות הציבור, שנועד לדאוג הבירוקרטיה הממשלתית.[1] הוא גם דאג להעלאה בשיעור של 7 אחוזים בשכר עובדי המדינה,[8] והחליף את אסירי בתי הכלא של המדינה שעבדו במעון המושל בעובדים בשכר. אחד ההישגים הגדולים של אלכסנדר כמושל היו היחסים שהוא יצר עם הקהילה העסקית ביפן, שכתוצאה מהם הוקם ב-1980 מפעל הרכבה בשווי של 660 מיליון דולר של ניסאן בסמירנה, ההשקעה היחידה הגדולה ביותר עד אז בטנסי.[16] אלכסנדר גם קידם את הבאתו של המפעל של ג'נרל מוטורס לספרינג היל, שהחל את פעולתו ב-1990.[17]

ב-1982 ניצל אלכסנדר את זכותו על פי התיקון לחוקת טנסי מ-1978 שאפשר לו להיבחר לתקופת כהונה שנייה. הוא התמודד שוב והביס את ראש עיריית נוקסוויל רנדי טיירי ביחס קולות של 737,963 מול 500,937.[8] במהלך תקופת כהונתו השנייה שימש אלכסנדר כיושב ראש אגודת המושלים הלאומית בשנים 1985–1986.[1]

ב-1983 יישם אלכסנדר את מיזם "בתי ספר טובים יותר", שקבע סטנדרטיזציה של המיומנויות הבסיסיות עבור כל התלמידים, והרחיב את לימודי המתמטיקה, המדעים והמחשבים.[18] חלק מתוכנית זו, שנודעה בשם "מורים ראשיים" או "סולם לקריירה", קראה לתוספות בשכר למורים הטובים ביותר של המדינה. בשל התנגדות עיקשת מצד איגוד החינוך של טנסי, שלעג לשיטות הערכת המורים של התוכנית, התעכבה בתחילה חקיקת החוק בבית המחוקקים המדינתי. מאוחר יותר אותה שנה, שכנע אלכסנדר את יושב ראש בית הנבחרים נד מקוורטר לתמוך בגרסה המתוקנת של החוק, אשר עבר בסופו של דבר.

ב-1986 הציע אלכסנדר את "תוכנית הכבישים הטובים" כדי לממן הצטברות של מיזמי כבישים שהיו נחוצים. המיזם הגדיל את המס על הדלק למכוניות בשלושה סנטים, ומימן 15 מיזמים בעדיפות ו-6 מיזמי כבישים בין-מדינתיים, כולל כביש 840, שהיה כביש הטבעת הדרומי סביב לנאשוויל, וההארכה המזרחית של כביש 140 ליד נוקסוויל.[19]

לאחר שב-1984 דחה אלכסנדר הצעה להתמודד על המושב של הווארד בייקר שפרש מהסנאט, היה אלכסנדר מנוע על פי הגבלת הכהונה בחוקת טנסי מלהתמודד על תקופת כהונה שלישית רצופה כמושל, וב-17 בינואר 1987 סיים את כהונתו, ובמקומו נבחר נד מקוורטר.[8]

נשיא אוניברסיטת טנסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-80 עבר אלכסנדר יחד עם משפחתו לאוסטרליה לזמן קצר. בעת שהותו שם הוא כתב את ספרו "חופשה של שישה חודשים" (Six Months Off).[20] עם שובו לטנסי, הוא שימש כנשיא אוניברסיטת טנסי בשנים 1988–1991.[21]

מזכיר החינוך של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר עם הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, 1991.

בשנים 1991–1993 כיהן אלכסנדר כמזכיר החינוך של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש. בתקופת כהונתו בתפקיד הוא עורר מחלוקת לאחר שאישר הכרה במוסד אקדמי לאגודה הכלל לאומית של קולג'ים ובתי ספר נוצריים (Transnational Association of Christian Colleges and Schools), זאת על אף המלצותיו הנגדיות של פאנל יועצים בשנים 1991 ו-1987.[22] ב-1993 פרסם סטיב לוויקוף דיון ביקורתי באורך של ספר בנוגע להחלטתו של אלכסנדר.[23][24]

ליסה שיפרן, לשעבר עובדת מחלקת החינוך של ארצות הברית, ציינה ש"הונו מבוסס על עסקאות פרטיות בלתי רשמיות שהמידע אודותן לא זמין לציבור הרחב, ועל סדרה של הטבות נוחות שסופקו על ידי אנשי עסקים מקומיים. עסקאות כאלו הן לא בלתי חוקיות...". שיפרן ציינה שב-1987 סייע אלכסנדר להקים את החברה "ניהול הטיפול בילדים" (Corporate Child Care Management), כיום "פתרונות משפחתיים אופקים בהירים" (אנ'), חברה שלאחר מיזוג, היא כיום הספק הגדול ביותר בארצות הברית של מעונות יום במקומות העבודה. בעוד שאיש העסקים ג'ק מאסי (אנ') השקיע 2 מיליון דולר במיזם, אלכסנדר היה שותף מייסד של החברה בהשקעה של 5,000 דולר בלבד במניות שערכן עלה תוך ארבע שנים ל-800,000 דולר. באותה שנה רשם אלכסנדר המחאה שמעולם לא נפדתה בסכום של 10,000 דולר לכריס וייטל (אנ') עבור מניות בחברת התקשורת שלו שערכן עלה ל-330,000 דולר. ב-1991, ביתו של אלכסנדר, שנרכש זמן קצר קודם לכן ב-570,000 דולר, נמכר לוייטל בסכום של 977,500 דולר. רעייתו של אלכסנדר קיבלה רווח של 133,000 מהשקעתה בסכום של 8,900 דולר בחברה שהקימה בתי סוהר פרטיים. אלכסנדר העביר לעיתים קרובות נכסים על שם אשתו, ועדיין העברות כאלו לא חוקיות על פי חוקי האתיקה הפדרליים.[25]

למאר לימד בבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד.[26]

ניסיונות להיבחר לנשיאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר התמודד ללא הצלחה במערכת הבחירות לנשיאות של 1996 ובזו של 2000. ב-1996 הוא הגיע למקום השלישי באספות הבחירה באיווה ובבחירות המקדימות בניו המפשייר, ופרש מהמרוץ לפני יום שלישי הגדול. לאחר מכן היא שימש כיועץ במסע הבחירות של בוב דול וג'ק קמפ. ב-2000, במהלך ניסינו השני להיבחר לנשיאות, הוא סייר ברחבי ארצות הברית ברכב פורד אקספלורר, כדי להימנע משימוש באוטובוס בחירות (אנ') או מטוס. מסע זה ארך פחות משישה חודשים, מהכרזתו על ההתמודדות ב-9 במרץ 1999, ועד פרישתו ב-16 באוגוסט אותה שנה, לאחר הישגים נמוכים בסקר המבחן של איווה (אנ'). את שני מסעות הבחירות שלו הוא סיים בנאשוויל.[27][28]

סנאטור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר עם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, 2004.

מערכות הבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהצהיר שלא יתמודד שוב בבחירות למשרה ציבורית, שוכנע אלכסנדר על ידי הבית הלבן להתמודד על המושב בסנאט של ארצות הברית שעמד להתפנות עקב פרישתו של פרד תומפסון ב-2002. כמי שנחשב לרפובליקני מתון במושגים של טנסי, התנגדו השמרנים בתוקף למועמדותו של אלכסנדר, ותחת זאת הם תמכו באד בראיינט (אנ'), חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ומנהל התביעה במשפט ההדחה של ביל קלינטון.

עם זאת, לרשותו של אלכסנדר עמדו מימון ותמיכה טובים יותר, ובבחירות המקדימות הוא ניצח את בראיינט ביחס קולות של 295,052 מול 233,678.[29] לדמוקרטים היו תקוות גדולות להשיב לעצמם את המושב שאבד להם ב-1994 באמצעות בחירתו של המועמד שלהם בוב קלמנט (אנ'). עם זאת, מסע הבחירות של קלמנט לא תפס תאוצה, ואלכסנדר הביס אותו בבחירות הכלליות לאחר שזכה ב-54 אחוזים מהקולות. עם בחירתו לסנאט, היה אלכסנדר לראשון מתושבי טנסי שנבחר הן כסנאטור והן כמושל. בגיל 62, הוא גם היה לאדם המבוגר ביותר בעת בחירתו לסנאט מטעם טנסי מאז בחירתו של הדמוקרט לורנס טייסון ב-1924.

2008

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2007 הכריז אלכסנדר על כוונתו להתמודד לתקופת כהונה נוספת לסנאט ב-2008.[30]

במשך כל מסע הבחירות היה אלכסנדר מועמד מועדף בשל עברו הארוך בפוליטיקה של טנסי ובשל חוסר הארגון בקרב הדמוקרטים. יריביו היו יושב הראש המדינתי לשעבר של הדמוקרטים, בוב טוק, שניצח במערכת בחירות מקדימות סוערת במפלגתו, ומועמד המפלגה הליברטריאנית דניאל ט. לואיס.

בבחירות הכלליות נבחר אלכסנדר לאחר שזכה ב-65 אחוזים מהקולות מול 32 האחוזים של טוק. הוא ניצח בכל 95 מחוזות טנסי למעט אחד, מחוז הייווד שבו ניצח טוק. הוא ניצח במעוזים הדמוקרטים של מחוזות דייווידסון ושלבי, שבהם שוכנות הערים נאשוויל וממפיס, בהתאמה. הוא גם הפיק תועלת מתוצאות הבחירות של המועמד הרפובליקני לנשיאות ג'ון מקיין, שבאותה שנה ניצח בטנסי ברוב מוצק.

2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2012 הכריז אלכסנדר על כוונתו להתמודד על תקופת כהונה שלישית בסנאט ב-2014.[31] לרשות מסע הבחירות שלו עמדו כספי גיוסי תרומות מוקדמים בהיקף של 3.1 מיליון דולר.[32]

במכתב שנחתם באוגוסט 2013 על ידי יותר מעשרים קבוצות של תנועת מסיבת התה מטנסי, הם קראו לו לפרוש מהמרוץ או שבבחירות המקדימות יוצב מולו יריב.[33] במכתב נאמר: "אין לנו ספק שבמהלך כהונתך בסנאט הצבעת באופן שנראה לך ראוי. לרוע המזל, האומה הגדולה שלנו לא יכולה להרשות לעצמה פשרנות ודו-מפלגתיות, מאפיינים שבזכותם זכית לפרסום. אמריקה ניצבת מול אתגרים רציניים וזקוקה לקובעי מדיניות שיגנו על הערכים השמרנים, לא כאלו שיעבדו עם אלו שבאופן פעיל חותרים תחת ערכים אלו".[34][35]

אף על פי שבתחילה סבר אלכסנדר שהוא יפגע מניסיונות מימין להתמודד מולו בבחירות המקדימות, הוא פעל כדי למנוע זאת, ובסופו של דבר לא ניצב מולו יריב משמעותי. הכרזתו על ההתמודדות באה בשלב מוקדם של מערכת הבחירות, ועד מהרה הוא זכה לתמיכתם של המושל ביל האזלם, של כל יושבי הראש לשעבר של הרפובליקנים בטנסי, ושל כל חברי הנציגות של טנסי מטעם הרפובליקנים לבית הנבחרים של ארצות הברית, למעט סקוט דז'רליי, חבר תנועת מסיבת התה. הוא גם גייס סכומי כספים גדולים בתרומות ופעל להימנע משגיאותיהם של הסנאטורים לשעבר בוב בנט וריצ'רד לוגאר, כשניסה לשמור על קשר עם קהל בוחריו, בעיקר במזרח טנסי. יתרה מכך, ארגוני שמרנים מחוץ לטנסי, כמו קרן השמרנים לסנאט (אנ'), עשו מאמצים מועטים להביס את אלכסנדר.[36]

בבחירות המקדימות של הרפובליקנים ניצח אלכס נדר לאחר שהביס את המועמד מטעם תנועת מסיבת התה ג'ו קאר. עם זאת, הוא השיג את אחוז התמיכה הנמוך ביותר, 49.7 אחוזים, ואת הפרש הקולות הנמוך ביותר, 9.2 אחוזים, שנרשם אי פעם לזכות מועמד לסנאט מטעם הרפובליקנים בטנסי. קאר זכה ב-40.5 אחוזים, ההישג הגבוה ביותר מכל 11 המתמודדים הקודמים מול סנאטורים רפובליקנים מכהנים בטנסי.[37] בבחירות הכלליות ניצח אלכסנדר לאחר שזכה ב-62 אחוזים מקולות הבוחרים.[38]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 התגלה מין חדש של קפזנבאים בפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז שנקרא Cosberella lamaralexanderi לכבודו של אלכסנדר. זאת בשל תמיכתו במימון המחקר המדעי בפארק ובשל המראה של הקפזנבאים שהזכיר את עיצוב הטארטן של החולצות שנהג אלכסנדר ללבוש במסעות הבחירות שלו.[39]

ב-6 באוקטובר 2018 היה אלכסנדר אחד מ-50 הסנאטורים (49 רפובליקנים ודמוקרט אחד) שהצביעו בעד אישור המינוי של ברט קוואנו לבית המשפט העליון של ארצות הברית.[40]

מנהיג סיעת הרפובליקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2006 הודיע אלכסנדר שהוא הבטיח לעצמו את מספר הקולות הנדרש כדי להיבחר כמצליף סיעת המיעוט של הרפובליקנים בסנאט בקונגרס ה-110. אף על פי שהוא נראה כמועמד המועדף על ידי מנהיג סיעת המיעוט מיץ' מקונל ועל ידי ממשל הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, הוא נוצח בבחירות על ידי מנהיג סיעת הרוב לשעבר טרנט לוט בהפרש של קול אחד (24 מול 25).[41]

שנה לאחר מכן קיבל אלכסנדר הזדמנות שנייה להיבחר לתפקיד בהנהגת מפלגתו כאשר הודיע לוט על כוונתו לפרוש מהסנאט עד סוף 2007. סנאטור ג'ון קייל מאריזונה, אז יושב ראש הוועידה הרפובליקנית בסנאט, התמודד על תפקיד המצליף ונבחר ללא יריבים שניצבו מולו. כשתפקיד יושב ראש הוועידה הרפובליקנית התפנה, הודיע אלכסנדר על כוונתו להתמודד עליו.[42] בבחירות לתפקיד הוא ניצח את הסנאטור ריצ'רד בר מקרוליינה הצפונית ביחס קולות של 31 מול 16.[43]

בינואר 2012 פרש אלכסנדר מתפקיד יושב ראש ועידת הרפובליקנים, בציינו את רצונו ליצור קונצנזוס. הוא אמר, "אני רוצה לעשות יותר כדי להפוך את הסנאט למוסד משפיע יותר כך שהוא יוכל לטפל טוב יותר בנושאים רציניים". הוא הוסיף, "בשל סיבות אלו, אין בכוונתי להתמודד על תפקיד מנהיג הסיעה בקונגרס הבא", ובכך שם קץ להשערות שהוא יתמודד על תפקיד המצליף לאחר פרישתו של קייל ב-2013.[44]

ב-17 בדצמבר 2018 הודיע אלכסנדר שלא יתמודד על תקופת כהונה נוספות כסנאטור ב-2020.[45] בראיון לפוליטיקו הוא הודיע שלהחלטה זו הוא הגיע באוגוסט אותה שנה.[46]

פעילות בסנאט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיושב הראש השותף של הוועדה המשותפת של הקונגרס להשבעה לנשיאות, היה אלכסנדר אחד הנואמים בטקס ההשבעה השני של ברק אובמה ב-21 בינואר 2013, לצד יושב ראש הוועדה, הסנאטור צ'אק שומר.

במהלך כהונתו בסנאט היה אלכסנדר חבר בוועדת ההקצבות של הסנאט, ובמסגרת זו הוא היה יושב ראש תת-הוועדה לפיתוח אנרגיה ומים. הוא היה גם חבר ועדת האנרגיה ומשאבי הטבע וועדת הכללים והניהול של הסנאט, ויושב ראש ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט. הוא גם היה חבר בשדולה לשימור בין לאומי, השדולה לספורטאים, ויושב ראש שותף של שדולת רשות עמק טנסי.

בין הצעות החוק שהגיש אלכסנדר במהלך כהונתו בסנאט היו החוק לאישור מוקדם מחדש של הרחבת מחקר פגים והדרכה לאימהות (PREEMIE Reauthorization Act), חוק שאישר מחדש את תוכניות המחקר על לידות מוקדמות שמנוהל על ידי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן.[47] החוק גם אישר מענקים ותוכניות הדגמה שינוהלו על ידי המינהל למשאבי ושירותי בריאות (אנ') שינסה לצמצם את היקף הלידות המוקדמות. החוק עבר בסנאט ב-25 בספטמבר 2013.[48]

חוק נוסף שהוגש על ידי אלכסנדר היה חוק גילוי המידע (Exchange Information Disclosure Act), שדרש מהממשלה לדווח על מספר המבקרים והנרשמים במרכזי הטיפול הרפואיים הממשלתיים הפדרליים, וכן איזו רמת כיסוי ביטוחי אנשים רוכשים במרכזים. החוק נגע רק למרכזי בריאות המנוהלים על ידי הממשלה הפדרלית, שפעילים ב-36 מדינות, לא לתוכניות שמנוהלות על ידי המדינה. ב-16 בינואר 2014 עבר החוק בבית הנבחרים.[49]

השקפותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיראק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני פרוץ מלחמת עיראק, תמך אלכסנדר בשליחת כוחות לעיראק והביע את הסכמתו עם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש שיש לטפל בעיראק באופן מידי. שנה לאחר פרוץ המלחמה, ציין אלכסנדר שמלחמת עיראק סיפקה "שיעורים" לאומה, אך המשיך ואמר שהכוחות האמריקאים לא צריכים לסגת, באומרו, "זה יהיה אף יותר גרוע אם נעזוב לפני שהמשימה תושלם".[50] ב-2007 דחף אלכסנדר ליישום ההמלצות של קבוצת המחקר לעיראק (אנ'), בציינו שהוא מאמין שהנשיא בוש יראה כדמות "בסגנון טרומן" אם הוא יישם את המלצות הקבוצה.[51][52]

רפורמת הבריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 ביולי 2009 הצביע אלכסנדר נגד רפורמת הבריאות של הנשיא ברק אובמה בוועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט.[53] הוא ציין שהוא התנגד לחוק בשל העובדה שהוא יוביל למיסים מדינתיים גבוהים יותר, להגדלת החוב הפדרלי, לשירות רפואי בניהול הממשלה, ולקיצוצים בשירות הרפואי. תחת זאת הוא תמך בגישה שונה לרפורמה.[54] בדצמבר אותה שנה הוא הצביע נגד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה,[55] והצביע נגד חוק ההשלמה של שירותי הבריאות והחינוך (Health Care and Education Reconciliation Act of 2010) של 2010.[56] אלכסנדר היה חלק מקבוצה של 13 סנאטורים שניסחו את "נוסח הסנאט" של חוק הבריאות האמריקאי (אנ') של 2017, שכשל, מאחורי דלתיים סגורות.[57]

דו-מפלגתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקר ההצבעות השנתי של 2009 של כתב העת Congressional Quarterly, אלכסנדר היה אחד הרפובליקנים בסנאט שבלטו בגישה הדו-מפלגתית שלהם. על פי הדוח של חברת הייעוץ National Journal שיצא באותה שנה, הוא דורג במקום ה-32 ברשימת הסנאטורים השמרנים.[58]

אלכסנדר התנתק מהרפובליקנים השמרנים בסנאט כאשר הוא הודיע על תמיכתו במינוי לבית המשפט העליון של ארצות הברית של סוניה סוטומיור.[59]

אלכסנדר, יחד עם הסנאטור הדמוקרטי מווירג'יניה מארק וורנר וחברי בית הנבחרים הרפובליקני מוויסקונסין טום פטרי והדמוקרטי מקרוליינה הצפונית דייוויד פרייס, ביקשו שהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים תיצור את הוועדה למדעי הרוח והחברה (אנ') אשר התכנסה ב-2010.[60]

חוקי הנשק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2013 היה אלכסנדר אחד מ-46 סנאטורים (41 רפובליקנים ו-5 דמוקרטים) שהצביעו נגד העברת החוק שהיה אמור להרחיב את בדיקות הרקע עבור כל רוכשי כלי הנשק.[61]

ביטחון לאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר מתח ביקורת על הצו הנשיאותי של הנשיא דונלד טראמפ מ-2017 שבאופן זמני צמצם את ההגירה משבע מדינות בעלות רוב מוסלמי שנטען שהם הגדילו הסיכון לטרור עד שיופעלו שיטות בדיקה טובות יותר. הוא ציין שהצו הנשיאותי "לא עלה בקנה אחד עם האופי האמריקאי שלנו".[62]

אנרגיה וסביבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר הביע את תמיכתו באנרגיה גרעינית בהזדמנויות רבות, ומתח ביקורת על אנרגיית רוח, בהאמינו שטורבינות רוח מכערות את הסביבה ומסוכנות לאוכלוסיית הציפורים.[63] לאחר יציאתו לאקרנים של סרטו של סגן הנשיא לשעבר אל גור על ההתחממות עולמית, "אמת מטרידה" ב-2006, מתח אלכסנדר ביקורת על השמטת האנרגיה הגרעינית בסרט כהצעה כאמצעי המקל על שינויי האקלים. הוא ציין, "אולי יש צורך בעלילת המשך: 'אמת מטרידה 2: אנרגיה גרעינית'". אלכסנדר גם ציין ש"משום ש[גור] היה סגן נשיא לשעבר ומועמד לנשיאות, הוא יוצר הרבה נראות [לסוגיה]. מצד שני, יש הרואים בסוגיה כפוליטית, והם עשויים להיות להוטים להיות חלק ממנה".[64]

אלכסנדר התנגד לניו דיל הירוק, באומרו שזהו לא פתרון ראוי לשינויי האקלים, וכינה אותו "מתקפה על מכוניות, פרות ועל שריפות", ובתגובה הציע שהוא ייקרא "פרויקט מנהטן החדש לאנרגיה נקייה".[65] התוכנית המוצעת כוללת עשר נקודות מרכזיות לפיתוח של אנרגיה גרעינית מתקדמת, גז טבעי יעיל יותר, לכידת פחמן, מחשוב מתקדם, והכפלת המימון של משרד המדע של מחלקת האנרגיה.[66] ב-2008 הציע אלכסנדר תוכנית דומה תחת אותו שם.[67]

סחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2018 היה אלכסנדר אחד מ-12 הסנאטורים הרפובליקנים שחתמו על מכתב לנשיא טראמפ ובו הם ביקשו ממנו שהסכם ארצות הברית – מקסיקו – קנדה יוגש לקונגרס עד לסוף אותו חודש כדי לאפשר את ההצבעה עליו עד לסוף השנה, שכן הם חששו ש"אישור ההסכם כפי שסוכם יהפוך לקשה באופן משמעותי" אם יצטרך לקבל את אישורו בקונגרס ה-116 הנכנס.[68]

מינויים לבית המשפט העליון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2016, כשבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות המתקרבות, הכריז אלכסנדר על התנגדותו לכך שהסנאט ישקול את מועמדו של הנשיא ברק אובמה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא אמר: "אני מאמין שזה הגיוני לתת לעם האמריקאי קול באמצעות מתן אפשרות לנשיא הבא לאייש מינוי לכל החיים לבית המשפט העליון".

בספטמבר 2020, כשנותרו חודשיים בלבד עד לבחירות לנשיאות המתקרבות, תמך אלכסנדר בהצבעה מיידית על המועמדת של הנשיא טראמפ לאיוש המושב בבית המשפט העליון שהתפנה עקב מותה של השופטת רות ביידר גינסבורג. אלכסנדר הכריז אז ש"גם במהלך שנת בחירות לנשיאות", "אף אחד לא צריך להיות מופתע שסנאט עם רוב רפובליקני יצביע בעד מינוי של נשיא רפובליקני לבית המשפט העליון".[69]

הליך ההדחה של דונלד טראמפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהליך ההדחה הראשון של דונלד טראמפ, נחשב אלכסנדר כלשון המאזניים בהצבעה לאפשר הצגת עדויות במשפט. בחצות 30 בינואר 2020 הוא הודיע שהוא יצביע נגד הצגת העדויות.[70]

למחרת, ב-31 בינואר, הצביע אלכסנדר נגד דיון כל מהלך של זימון עדים או מסמכים. בנוסף הוא הצביע בעד ארבעה תיקונים: תיקון לזימון ג'ון בולטון, מיק מולבני, עובד משרד הניהול והתקציב מייקל דאפי, ויועץ הבית הלבן רוברט בלייר בקשר לפרשת טראמפ–אוקראינה; תיקון לזימון של בולטון בנוגע לפרשת טראמפ-אוקראינה; תיקון שיאפשר לבולטון לתת תצהיר בעל פה ולהעיד בפני הסנאט; ותיקון שיאפשר לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ג'ון רוברטס להחליט על עתירות מכל סנאטור או מפלגה לזמן עדים ומסמכים רלוונטיים למשפט, אשר יסכמו את החלק של העדויות במשפט ויועברו לדברי הסיכום.[71]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 נשא אלכסנדר לאישה את לסלי "האני" ביולר,[72] שגדלה בוויקטוריה שבטקסס ולמדה במכללת סמית' שבמסצ'וסטס.[73] השניים הכירו במהלך משחק סופטבול לעובדי סגל הסנאט, ונולדו להם ארבעה ילדים: דרו (שנפטר ב-2021), לסלי, קתרין וויל.[74]

אלכסנדר הוא פסנתרן המנגן מוזיקה קלאסית ומוזיקת קאנטרי. הוא החל לקבל שיעורי נגינה בגיל שלוש, וכילד זכה בפרסים בכמה תחרויות.[75] באפריל 2007 הוא ניגן בפסנתר בהקלטה מחדש של הזמרת פטי פייג' של הלהיט שלה מ-1950 "ואלס טנסי" (Tennessee Waltz). הוא השתתף בהקלטה בהזמנתו של מנהל ההקלטה, סגן מושל קליפורניה מייקל קרב. אלכסנדר ופייג' ביצעו את השיר בהופעה חיה באירוע גיוס הכספים למסע הבחירות לבחירתו מחדש לסנאט ב-4 באפריל במרכז הסימפוני שרמרהורן (אנ') בנאשוויל.[76]

בעת שעבד כפקיד המשפטי של השופט ויזדום, ניגן אלכסנדר בטרומבון, בטובה ובקרש כביסה (אנ') במועדון לילה ברחוב בורבון שברובע הצרפתי של ניו אורלינס.[77]

אלכסנדר חבר ב"בני המהפכה" (Sons of the Revolution).[78] הוא חבר וחבר מועצה בכנסיית וסטמיניסטר הפרסביטריאנית בנאשוויל.[79]

אלכסנדר בוגר תנועת הצופים בארצות הברית ואף קיבל את אות "צופה הנשר", האות הגבוה ביותר שניתן לקבל בצופי אמריקה. את עברו בתנועת הצופים הוא ניצל בסנאט ב-2010 כאשר יזם את החוק על פיו הוכר 8 בפברואר כ"יום הצופים של אמריקה".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למאר אלכסנדר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 6 Finding Aid for Governor Lamar Alexander Papers Archived June 16, 2013, at the Wayback Machine, 1991.
  2. ↑ "Lamar Alexander's Biography". Vote Smart. Archived from the original on November 12, 2014.
  3. ↑ "The Vaughn Home". vanderbilt.edu. Vanderbilt University. Archived from the original on August 6, 2020.
  4. 1 2 "Deep Roots, Strong Tree". Vanderbilt Magazine. April 7, 2010. Archived from the original on January 27, 2016.
  5. ↑ Ebert, Joel; Allison, Natalie. "Tennessee Sen. Lamar Alexander will not seek re-election in 2020". The Tennessean. Archived from the original on December 18, 2018.
  6. ↑ Field, Kelly (November 3, 2014). "Lamar Alexander Wants to Simplify, Simplify, Simplify". The Chronicle of Higher Education. Archived from the original on July 19, 2017.
  7. 1 2 "Lamar Alexander (1991–1993): Secretary of Education". Miller Center of Public Affairs, University of Virginia. Archived from the original on March 17, 2015.
  8. 1 2 3 4 5 6 7 8 Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 370–393.
  9. ↑ Our Campaigns – 1974 TN Governor, Republican Primary.
  10. ↑ "Special Section: 200 Faces for the Future". Time. Vol. 104, no. 3. July 15, 1974. Archived from the original on March 28, 2019.
  11. ↑ Sciolino, Elaine; Gerth, Jeff (February 26, 1996). "Politics: Lamar Alexander; Behind the Flannel Shirt, Deep Washington Roots". The New York Times. Archived from the original on May 12, 2015.
  12. ↑ Khan, Huma (May 19, 2010). "Sen. Lamar Alexander's Office Tour — With Framed Flannel". ABC News. Archived from the original on February 3, 2014.
  13. ↑ The Extra Mile - U.S. Senator Lamar Alexander Documentary
  14. ↑ Fred Rolater, "Leonard Ray Blanton", Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.
  15. ↑ Whitehouse, Ken, Former Lt. Gov. John Wilder passes away at 88, Nashville Post Jan 1, 2010.
  16. ↑ Williams, Douglas (October 31, 1980). "Datsun Sets Truck Plant For Just Outside Nashville". The Washington Post.
  17. ↑ Flessner, Dave (May 24, 2011). "Lamar Alexander touts Tennessee". Chattanooga Times Free Press. Chattanooga, Tennessee. Archived from the original on March 28, 2019.
  18. ↑ Mary Isabelle Frank, Teachers: Economic Growth and Society (Psychology Press, 1984), p. 121.
  19. ↑ "A Brief History of TDOT". tn.gov. Tennessee Department of Transportation. 2015. Archived from the original on January 23, 2020.
  20. ↑ Lamar Alexander, Six Months Off: An American Family's Australian Adventure, G.K. Hall, 1989.
  21. ↑ "About the Office of the President". utk.edu. University of Tennessee. Archived from the original on May 28, 2020.
  22. ↑ Sandefur, Timothy (March 24, 2002). "Dinosaur TRACS: The Approaching Conflict between Establishment Clause Jurisprudence And College Accreditation Procedures". Nexus (law journal) from Chapman University School of Law. Archived from the original on January 6, 2007.
  23. ↑ Steve Levicoff, When The TRACS Stop Short: An Evaluation And Critique Of The Transnational Association Of Christian Colleges And Schools, (Institute on Religion and Law, 1993)
  24. ↑ Jaschik, Scott (June 16, 1995). "Christian Accrediting Group Faulted in Federal Review". The Chronicle of Higher Education.
  25. ↑ Schiffren, Lisa (September 1995). "The Man From Tennessee". The American Spectator. Arlington, Virginia: 35–36.
  26. ↑ "Center for Business and Government - Richard Light Faculty Spotlight". hks.harvard.edu. Archived from the original on December 13, 2009.
  27. ↑ "Biography of Lamar Alexander". Christ-Centered Mall, Inc., US. May 29, 2017. Archived from the original on August 26, 2006.
  28. ↑ Henneberger, Melinda (August 12, 1999). "Alexander, After 6-Year Run, Is Short on Time and Money". The New York Times. Archived from the original on September 12, 2017.
  29. ↑ Our Campaigns - "TN US Senate - R Primary" - 2002.
  30. ↑ "Alexander Running Again, Sets Fundraiser". The Chattanoogan. April 3, 2007. Archived from the original on October 8, 2007.
  31. ↑ Locker, Richard (December 2, 2012). "Alexander Says He's Running for Re-election as Tenn. Senator". Memphis Commercial Appeal. Archived from the original on January 13, 2014.
  32. ↑ Raju, Manu (April 4, 2014). "Lamar Alexander's primary foe: 'We're friends'". Politico. Archived from the original on June 10, 2014.
  33. ↑ Gerrison, Joey (August 16, 2013). "Topple Sen. Lamar Alexander? TN tea party going for it". The Tennessean. Archived from the original on August 17, 2013.
  34. ↑ Lind, J.R. (August 14, 2013). "I'm sure he'll take this under advisement". Nashville Post. Archived from the original on January 5, 2016.
  35. ↑ Neff, Blake (August 15, 2013). "Tea Party groups tell Alexander to quit". The Hill. Archived from the original on November 11, 2020.
  36. ↑ Levinson, Alexis (August 1, 2014). "How Lamar Alexander Staved Off His Primary Challenger". Roll Call. Archived from the original on August 7, 2020.
  37. ↑ Ostermeier, Eric (August 7, 2014). "Alexander Records Weakest Primary Win for GOP US Senator in Tennessee History". Archived from the original on August 9, 2014.
  38. ↑ Our Campaigns - TN US Senate - 2014.
  39. ↑ "Scientists Name Insect Species After Sen. Lamar Alexander Archived February 18, 2018, at the Wayback Machine". Associated Press. November 24, 2007. Via WLVT TV (Knoxville, Tennessee). wvlt.tv.
  40. ↑ Knapp, Emily; Griffiths, Brent; McClure, Jon (October 6, 2018). "Kavanaugh Senate confirmation vote count: Here's how senators voted". POLITICO.
  41. ↑ Babington, Charles (November 16, 2006). "Lott Rejoins Senate Leadership". The Washington Post. Archived from the original on February 6, 2008.
  42. ↑ "Alexander Announces Interest in Conference Chair". alexander.senate.gov. Office of Senator Lamar Alexander. November 26, 2007. Archived from the original on December 27, 2018.
  43. ↑ Bresnahan, John (December 6, 2007). "Alexander Wins Senate GOP Conference Chairmanship". CBS News. Archived from the original on December 23, 2007.
  44. ↑ Raju, Manu (September 20, 2011). "Lamar Alexander quitting leadership post in Senate". Politico. Archived from the original on March 21, 2012.
  45. ↑ Cole, Devan; Bradner, Eric (December 17, 2018). "Sen. Lamar Alexander will not seek re-election in 2020". CNN. Archived from the original on March 28, 2019.
  46. ↑ Everett, Burgess (December 17, 2018). "Lamar Alexander to exit polarized Senate: 'I just wish it were easier'". Politico. Arlington County, Virginia. Archived from the original on December 17, 2018.
  47. ↑ "PREEMIE Reauthorization Act (S. 252/H.R. 541)". March of Dimes. Archived from the original on September 3, 2014.
  48. ↑ "S. 252 – Summary". congress.gov. United States Congress. Archived from the original on November 11, 2013.
  49. ↑ "Alexander bill pushes for more ACA enrollment data". The Ripon Advance. January 20, 2014. Archived from the original on January 21, 2014.
  50. ↑ "Alexander Cites Lessons Of Iraq". The Chattanoogan. February 19, 2004. Archived from the original on September 27, 2011.
  51. ↑ Lehrer, Jim (July 19, 2007). "Alexander Touts Iraq Study Group Findings (Transcript)". PBS Newshour. Archived from the original on January 18, 2008.
  52. ↑ Sullivan, Bartholomew (September 9, 2007). "Alexander champions Iraq course". The Commercial Appeal. Memphis, Tennessee. Archived from the original on March 10, 2010.
  53. ↑ Isenstadt, Alex (July 15, 2009). "Committee: Health care overhaul a yes". Politico. Archived from the original on January 13, 2014.
  54. ↑ Woods, Jeff (July 15, 2009). "Lamar Alexander: 'It's Not Time'". Nashville Scene. Archived from the original on August 4, 2009.
  55. ↑ "Roll Call Vote 111th Congress - 1st Session: On Passage of the Bill (H.R. 3590 as Amended)". senate.gov. United States Senate. March 28, 2007. Archived from the original on July 18, 2011.
  56. ↑ "Roll Call Vote 111th Congress - 2nd Session: On Passage of the Bill (H.R. 4872 As Amended)". Senate.gov. United States Senate. Archived from the original on August 4, 2010.
  57. ↑ Litvan, Laura (June 13, 2017). "Senate Republicans Are Writing Obamacare Repeal Behind Closed Doors". Bloomberg.com. Archived from the original on June 14, 2017.
  58. ↑ "2009 Vote Ratings". National Journal. February 27, 2010. Archived from the original on February 28, 2010.
  59. ↑ Alexander, Lamar (July 30, 2009). Floor Remarks of U.S. Senator Lamar Alexander (R-Tenn.) -- Nomination of Judge Sonia Sotomayor (Speech). Event. United States Capitol: United States Senate. Archived from the original on August 8, 2009.
  60. ↑ Heart of the Matter, American Academy of Arts and Sciences; 2013; pages 6, 7.
  61. ↑ Silver, Nate (April 18, 2013). "Modeling the Senate's Vote on Gun Control". FiveThirtyEight. Archived from the original on April 20, 2013.
  62. ↑ Sher, Andy (January 29, 2017). "Corker, Alexander call Trump's immigration ban 'poorly implemented' and 'confusing'". Chattanooga Times Free Press. Archived from the original on January 30, 2017.
  63. ↑ Barton, Paul C. (March 26, 2013). "Wind blowing against Alexander's energy arguments". USA Today. Archived from the original on October 6, 2020.
  64. ↑ Brosnan, James (July 15, 2006). "Republicans not warming up to Gore's polemic". Scripps Howard News Service. Archived from the original on August 22, 2006.
  65. ↑ Fearnow, Benjamin (March 27, 2019). "REPUBLICAN SENATOR PROPOSES 'NEW MANHATTAN PROJECT,' RIDICULES GREEN NEW DEAL AS 'ASSAULT ON CARS, COWS'". Newsweek. Archived from the original on March 27, 2019.
  66. ↑ Alexander, Lamar (March 29, 2019). "Senator Alexander: The Green New Deal Would Cost Trillions Annually—Here's A Better Idea (Op- ed)". The Chattanoogan. Chattanooga, Tennessee. Archived from the original on March 28, 2019.
  67. ↑ Alexander, Lamar (Summer 2008). "A New Manhattan Project for Clean Energy Independence". Issues in Science and Technology. 24 (4). Archived from the original on March 28, 2019.
  68. ↑ Everett, Burgess (November 21, 2018). "GOP senators seek quick passage of Mexico-Canada trade deal". Politico. Archived from the original on January 9, 2019.
  69. ↑ Desjardins, Lisa (September 22, 2020). "What every Republican senator has said about filling a Supreme Court vacancy in an election year". PBS NewsHour. Archived from the original on October 31, 2020.
  70. ↑ Brice, Makini; Sullivan, Andy (January 31, 2020). "Key senator Alexander says he will not vote for impeachment witnesses". Reuters. Archived from the original on January 31, 2020.
  71. ↑ Congressional Record: Proceedings and Debates of the 116th Congress, Second Session (Report). Vol. 166. January 31, 2020. pp. S766 – S767. Archived from the original on February 2, 2020.
  72. ↑ "Lamar Alexander - Biography". alexander.senate.gov. Office of Senator Lamar Alexander. Archived from the original on October 5, 2020.
  73. ↑ "Honey Alexander". alexander.senate.gov. Office of Senator Lamar Alexander. Archived from the original on October 7, 2010.
  74. ↑ "Sen. Lamar Alexander: Key moments in his life and career". The Tennessean. December 17, 2018.
  75. ↑ Susan Chira, Lamar Alexander's Self-Help Course, The New York Times, Nov. 24, 1991.
  76. ↑ Lamar Alexander U.S. secretary of education, The Landon Lecture Series, Kansas State University.
  77. ↑ Tennesseans In National Government - Tennessee Blue Book, pp. 438-439.
  78. ↑ "Reports from State Societies". Drumbeat. Independence, Mo.: General Society Sons of the Revolution. Winter 2004. Archived from the original on July 25, 2011.
  79. ↑ "Alexander Statement on 2020 Senate Election". alexander.senate.gov. Office of Senator Lamar Alexander. December 17, 2018. Archived from the original on January 13, 2020.
חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת טנסי טנסיטנסי
קבוצה 1 ויליאם קוק • אנדרו ג'קסון • דניאל סמית' • ג'וזף אנדרסון • ג'ורג' קמפבל • ג'ון איטון • פליקס גראנדי • אפרים פוסטר • פליקס גראנדי • אלפרד ניקולסון • אפרים פוסטר • הופקינס טרני • ג'יימס ג'ונס • אנדרו ג'ונסון • דייוויד פטרסון • ויליאם בראונלו • אנדרו ג'ונסון • דייוויד קיי • ג'יימס ביילי • האוול ג'קסון • וושינגטון ויטהורן • ויליאם בייט • ג'יימס פרייז'ר • לוק לי • קנת' מקלר • אלברט גור האב • ביל ברוק • ג'ים סאסר • ביל פריסט • בוב קורקר • מרשה בלקברן חותם הסנאט של ארצות הברית
קבוצה 2 ויליאם בלאונט • ג'וזף אנדרסון • ויליאם קוק • דניאל סמית' • ג'נקין וייטסייד • ג'ורג' קמפבל • ג'סי וורטון • ג'ון ויליאמס • אנדרו ג'קסון • יו לוסון וייט • אלכסנדר אנדרסון • ספנסר ג'רנגין • ג'ון בל • אלפרד ניקולסון • ג'וזף פאולר • הנרי קופר • אישם גרין האריס • תומאס טרלי • אדוארד קארמק • רוברט לאב טיילור • ניואל סנדרס • ויליאם וב • ג'ון שילדס • לורנס טייסון • ויליאם ברוק • קורדל הול • נייתן בכמן • ג'ורג' ברי • טום סטיוארט • אסטס קיפובר • הרברט וולטרס • רוס בס • הווארד בייקר • אל גור • הרלן מתיוס • פרד תומפסון • למאר אלכסנדר • ביל הגרטי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=למאר_אלכסנדר&oldid=42541119"