למור הנמייה
למור הנמייה | |
---|---|
מצב שימור | |
סכנת הכחדה חמורה (CR)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | פרימטים |
תת־סדרה: | בעלי אף לח |
משפחה: | למוריים |
סוג: | למור |
מין: | למור הנמייה |
שם מדעי | |
Eulemur mongoz לינאוס, 1766 | |
תחום תפוצה | |
למור הנמייה (שם מדעי: Eulemur mongoz) הוא מין של פרימט מהסוג למור החי באי מדגסקר ואיי קומורו.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של למור הנמייה 32 עד 38 סנטימטרים בתוספת זנב שאורכו 16 עד 25 סנטימטרים. ללמור הזכר פרווה וזנב בצבע שחור וראש בצבע חום-אדמדם ואילו לנקבה יש ראש בצבע שחור, צוואר, בטן ולחיים בצבע לבן ופרווה בצבע חום. גופו של הלמור דומה לגוף של נמייה ומכאן שמו.
תפוצה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למור הנמייה חי ביערות נשירים יבשים באי מדגסקר ויערות גשם באיי קומורו וניזון בעיקר מפירות, עלים, פרחים וצוף. הלמורים משמשים כמאביקי פרחים אנדמיים למדגסקר וגם כמפיצי זרעים. לצד המין למור חום (Eulemur fulvus) הוא אחד משני הלמורים החיים גם באיי קומורו. הלמור מנקה את הפרווה שלו מפרעושים וקרציות. הניקיון לא נועד רק לטיפוח אלא גם לחיזוק התקשורת בין הלמורים. הלמורים חיים בקבוצות קטנות המורכבות בעיקר מזכרים, נקבות והצאצאים שלהם. הלמורים פעילים ביום בעונה הרטובה ופעילים בלילה בעונה היבשה. תקופת ההיריון היא עד ארבעה חודשים והגורים נולדים לפני העונה הרטובה. הלמורים חיים בטבע שש עשרה עד שמונה עשרה שנים ואילו בשבי הם חיים עד עשרים ושש שנים. הטורפים של למור הנמייה הם בעיקר עופות דורסים, חנק קרקע מלגשי וטורפי מדגסקר כמו הפוסה.
מצב שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]למור הנמייה מסווג על פי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה עקב ירידה של 80 אחוז באוכלוסייה ב-25 השנים האחרונות כתוצאה מבירוא יערות נרחב באי מדגסקר וציד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- למור הנמייה, באתר ITIS (באנגלית)
- למור הנמייה, באתר NCBI (באנגלית)
- למור הנמייה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- למור הנמייה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- למור הנמייה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- למור הנמייה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למור הנמייה באתר הרשימה האדומה של IUCN