למפדוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
למפדוזה ואיי פלאג'יה
קו החוף בלמפדוזה
בניין המועצה המקומית
חוף ונופשים

למפדוזהאיטלקית: Isola di Lampedusa, בסיציליאנית: Isula di Lampidusa) הוא אי קטן (שטחו 20.2 קמ"ר) בים התיכוןמצר סיציליה), 205 ק"מ מדרום לסיציליה ו-167 ק"מ ממזרח לחופי תוניסיה. האי שייך מנהלית לנפת אגריג'נטו של סיציליה והוא הנקודה הדרומית ביותר באיטליה. האי הוא הגדול מבין איי פלאג'יה (Isole Pelagie), בנוסף אליו כוללת קבוצת האיים את האיים לינוזה (Linosa) ולמפיונה (Lampione) ואת "אי הארנבות" (Isola dei Conigli) הצמוד ללמפדוזה, השניים האחרונים אינם מאוכלסים. האי מהווה באחרונה מוקד למתיחות בינלאומית בשל היותו מוקד להגירה בלתי-חוקית מאפריקה לאירופה, כיוון שהוא אחת הנקודות הקרובות ביותר לחופי אפריקה שנמצא תחת חוקי האיחוד האירופי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהאי שייך מנהלית לאירופה, הוא מהווה גאוגרפית חלק מאפריקה ונמצא על המשכו של מדף יבשתי הנמשך מחופי תוניס, עומק הים בינו ובין צפון אפריקה אינו עולה על 120 מטרים. אקלים האי ים תיכוני-צחיח והחי והצומח בו דומים לאלו של צפון אפריקה.

אורכו המרבי של האי 11 ק"מ ורוחבו בנקודה הרחבה ביותר הוא 3.5 ק"מ. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא ההר Albero Sole שגובהו 133 מטרים מעל פני הים. אוכלוסייתו הקבועה עומדת על כ-6,000 נפש.

בדרום-מזרח האי ממוקמת העיירה למפדוזה (שמה הרשמי "Lampedusa e Linosa") ובה נמל למעבורות, מעגן יאכטות ושדה תעופה. בנוסף קיימים באי גם משרדי ממשל מקומי ומרפאה.

בקרבת האי, ב"אי הארנבות" הסמוך אליו מדרום, נמצאות נקודות הטלת ביצים של צב הים החום, מהאחרונות בים התיכון, בו הוא מהווה מין בסכנת הכחדה. כמו כן הים הסמוך לאי עשיר בדולפינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי היה נקודת עגינה לעמים הקדומים ששטו במימי הים התיכון, הפיניקים, היוונים, הרומאים והערבים. הרומאים הקימו באי מפעלים לייצור רוטב הדגים המפורסם ה"גארוּ‏ם" (garum). בתקופה הערבית ננטש האי מיושביו עקב פשיטות שודדי ים.

במאה ה-17 היה האי בשליטת ספרד ההבסבורגית, בשנת 1630 העניק המלך קרלוס השני, מלך ספרד את האי למשפחת טומאסי (מצאצאיה גם הסופר ג'וזפה תומאזי די למפדוזה, מחבר "הברדלס"). בשנות הארבעים של המאה ה-19 מכרה המשפחה את האי לממלכת שתי הסיציליות. במרץ 1861 היה האי לחלק מממלכת איטליה.

במלחמת העולם השנייה, ביוני 1943 הופצץ האי על ידי כוחות בנות הברית כהכנה לפלישת בעלות הברית לסיציליה. ב-12 ביוני נאלץ לנחות באי מפציץ מיושן מדגם פיירי סורדפיש של חיל האוויר המלכותי הבריטי, ובו שלושה אנשי צוות, בהם הטייס סידני כהן, נווט ומקלען. המפקד האיטלקי של האי מסר לאנשי הצוות הנבוכים כתב כניעה, כדי שיעבירו אותו למפקדת בעלות הברית. על בסיס אירוע זה נכתב המחזה "מלך למפדוזה".

החל משנות ה-60 של המאה ה-20 מתקיימים באי בסיס צבאי של משמר החופים האמריקני, בסיס של הצי השישי ובסיס נאט"ו (שהועבר לידי צבא איטליה ב-1994). ב-15 באפריל 1986 נורו שני טילים מסוג סקאד מלוב לכיוון בסיס משמר החופים האמריקאי כתגובה להפצצת טריפולי על ידי האמריקאים, הטילים נפלו בים.

האי נחשב מקום נופש מבוקש, שכן ניתן להתרחץ בו בים במשך כל ימות השנה כמעט. מספר ידוענים בנו בו וילות נופש ובתי-מידות, המפורסם שבהם היה הזמר דומניקו מודוניו.

ההגירה הבלתי חוקית מאפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמרת המצב הכלכלי, החברתי והביטחוני באפריקה מחד וחוקי ההגירה של האיחוד האירופי מאידך, יצרו מצב בו אלפי מהגרים ממדינות אפריקה מבקשים להגיע לאירופה. קרבתו היחסית של האי לחופי אפריקה והיותו בלתי-מוגן על ידי חומות (כמו המובלעת האירופאית באפריקה מלייה, למשל) הפכו אותו ליעד להגירה. גורמים שונים בלוב משיטים אותם סמוך לחופי האי בסירות גומי ופלסטיק בעבור כסף רב אותו חוסכים המהגרים במשך שנים. עם הגיען של הסירות סמוך לחופים שוחים המהגרים אל החוף בכוחות עצמם[1]. לעתים מגיחים מהגרים מן הים מול הנופשים המשתזפים בחופי הרחצה. מצבם החוקי של המהגרים אינו ברור. כאשר ניסתה הממשלה ב-2004 לגרש מהגרים חזרה לחופי אפריקה הוטחה בה ביקורת בינלאומית[2].

החל מ-2008 הקימה ממשלת איטליה מחנות מעבר לפליטים. אך מצבם ההומניטרי, כפי שדיווחה נציבות האו"ם לפליטים ב-2009, קשה[3].

בעקבות ההתקוממות בלוב (2011), נמלטו מאות פליטים מלוב אל חופי האי, וממשלת איטליה הכריזה על מצב חירום באי, והקימה בו מחנות מעבר ותחנות מיון.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]