לאנדסקנכט

תחריט של לאנדסקנכט מראשית המאה ה-16

הלאנדסקנכט היו שכירי חרב אירופאים (לרוב גרמנים) שפעלו מסוף המאה ה-15 עד סוף המאה ה-16 ושימשו בדרך כלל כנושאי רומח. המונח "לאנדסקנכט" בא משתי מילים בגרמנית - Land ("ארץ" או "מדינה") ו-Knecht ("משרת" או "אביר"). לפעמים הם ידועים גם בשם "לאנצקנכט", שבו המילה Land מוחלפת במילה Lantz, שמשמעותה בגרמנית היא "רומח פרשים".

הלאנדסקנכטה היו לוחמים חמושים ומנוסים, שגויסו במספרים גדולים ברחבי גרמניה ואוסטריה על ידי הקיסר הרומי הקדוש, מה שהבטיח גם כמות וגם איכות לצבא הקיסרי במשך 150 שנה (למרות שהלאנדקסנכטה היו גם מועדים למרידות). בשיאם, בתקופת שלטונו של שארל החמישי מהבסבורג ובהנהגתם של מנהיגים בולטים כגיאורג פון פרונדסברג וניקולס מסאלם, השיגו הלאנדסקנכטס הקיסרי הצלחות חשובות כמו לכידתו של המלך הצרפתי פרנסואה הראשון, מלך צרפת בקרב פאביה ב-1525, והעמידה מול הטורקים העות'מאנים בראשות סולימאן המפואר במצור על וינה ב-1529.

אסטרטגיה צבאית

עיקר נשקם של הלאנדסקנכטים היו רמחים באורך של בין 4 ל-5 מטרים. היחידות הצבאיות היו נכנסות לקרב בצורת ריבוע עם חומת רמחים מסביב. מלפנים היו פורצים נושאי החרבות שהיו כוח חלוץ בהתקפה. צבא לאנדסקנכטים היה במבנה היררכי מדוקדק עמוס בבעלי תפקידים. כמו כן כל חייל היה מחויב לחתום על אמנה שהייתה הקוד האתי של הלוחמים.

מרגע כניסתם אל הצבא השכיר הפסיקו למעשה אנשי צבא הלאנדסקנכט להיות מחויבים למדינה כלשהי ועל כן הורגשה בצבא "רוח חופש". להבדיל מסולם המעמדות הקפדני שהיה באירופה, לוחמים נבחנו והתקדמו בזכות יכולותיהם הצבאיות ולא על סמך המוצא המעמדי שלהם. דבר זה משך רבים מבני העם הפשוט אל שורות שכירי-חרב אלה.

האגדות על הלאנדסקנכט החלו רווחות במאה ה-19 עם תחילתה של ההתעוררות הלאומית הגרמנית. כחלק מזרם הרומנטיקה באמנות החלו להמציא מארשים בדיוניים שהוצגו כשירי המנון מלחמתיים של אנשי הלאנדסקנכט. המארש "מוות רוכב בפלאנדריה" זכה לפופולריות בקרב חיילי צבא הקייזר, אחרי הקרבות העזים של תחילת המערכה הבלגית בימי מלחמת העולם הראשונה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאנדסקנכט בוויקישיתוף

• לאנדסקנכט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.