לניצחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לניצחון
אוניית המעפילים לניצחון.jpg
אוניית המעפילים "לניצחון"
שם צופן חבצלת
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מספר מעפילים 189
רב החובל בני קרביץ
גדעוני ראובן אורן
יום היציאה 8 במאי 1948
מקום ההגעה ליד נמל תל אביב
יום ההגעה 16 במאי 1948
נתוני האונייה
סוג האונייה אוניית משא
הושקה 1946
שם קודם Tullia Christina
תאריך רכישה (נחכרה)
הדחק 220 טון
אורך 32 מטר
רוחב 7 מטר
שוקע 3.5 מטר
הנעה מנוע דיזל
מהירות 8 קשר
מסלול ההפלגה "לניצחון"

לַנִצחוֹן הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעלייה ב' של "ההגנה".

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טוליה כריסטינה" – אוניית משא[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טוליה כריסטינה" ("Tullia Christina") נבנתה ב-1946[דרושה הבהרה], מעץ, ונצבעה בצבע אפור; ולה שני תרנים, תא היגוי מאחור, וצריפים בחרטום. בעלת מנוע דיזל איטלקי מדגם אנסלדו.

"לניצחון" – אוניית מעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכש והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי המוסד לעלייה ב' רכשו אותה באיטליה. הוכנה להפלגת העפלה על ידי פועלי מספנה מקומיים. הוקמו דרגשי לינה על הספינה, וסירת הצלה ל-12 בני אדם; 13.5 טון דלק; מזון ל-14 יום; ו-8 טון מים.

רב החובל היה איטלקי ולצדו שישה אנשי צוות ובהם רופא.

מפקד האונייה היה איש הפלי"ם בני קרביץ ולצדו גדעון וייסר, והגדעוני ראובן אורן. המלווים אנשי הפלי"ם הצטיידו בנשק: שני רובים, חמש מחסניות, אקדח, 180 כדורים, וכן הביאו מכשיר קשר תוצרת בית בתוך מזוודה, שנבנה על ידי רענן רובינשטיין.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

189 המעפילים היו חניכי תנועות הנוער הציוניות, מכל הזרמים.

לאחר שנאספו במחנה ליד גאאטה, הם עלו לסיפון האונייה בנמל ברינדיזי.

הם חולקו לקבוצות על פי השתייכותם התנועתית, ולכל קבוצה מונה אחראי מקרבה.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סיפון אניית המעפילים לניצחון

האונייה הפליגה ב-8 במאי 1948. התוכנית המקורית הייתה להיפגש עם האונייה "מדינת ישראל" ("נרקיס"), ליד האי קפלוניה (Cephalonia), צפונית לכרתים, ומשם להפליג יחד. אחר כך להעביר אליה את המעפילים במרחק 200 מיל מחופי ארץ ישראל, וכן להעביר את צוות הימאים הזר, פרט למכונאי ורב החובל, ולחזור עימם לאיטליה.

ב-14 במאי הוחלט לא לבצע את ההעברה, אלא להמשיך יחדיו בהפלגה. ההחלטה נתקבלה על ידי צוותי שתי הספינות מטעמי ביטחון. בדרך נולדו תינוקות אחדים בשתי האוניות, ורופא אחד משותף עבר מאונייה אל אונייה.

במהלך ההפלגה נתקבלה הידיעה על הכרזת המדינה, ועמה הוראה להמשיך ולהניף דגל זר, ורק בנמל חיפה להחליפו ולהניף שלטים בעברית.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 במאי הופיעו בסמוך לה שתי משחתות בריטיות, אך הן לא התקרבו ולא יצרו מגע. המעפילים הודרכו לא להתנגד אם מלחים בריטים ירצו לעלות על הסיפון. יש להודיע להם כי מפליגים למדינת ישראל. אם תגיע משחתת יש להיכנע במקרה שאין דרך אחרת. לבסוף, לא התקיים עימות.

"לניצחון" הגיעה בסמוך לנמל תל אביב ב-16 במאי 1948. היא הופנתה לשם מכיוון שנמל חיפה היה עדיין בשליטה בריטית. תל אביב הופגזה באותו יום, לכן הוחלט לשוט ללב ים ולהגיע לחוף קיסריה.

ב-17 במאי התקלקל המנוע מול חוף תל אביב. לכן הוחלט לבצע את ההורדה בחוף תל אביב.

באותו יום בשעה 02:50 עגנה הספינה בנמל תל אביב, והמעפילים ירדו אל החוף.

למחרת, ב-19 במאי, חזרה יחד עם האונייה "מדינת ישראל" לאיטליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לניצחון בוויקישיתוף