לדלג לתוכן

לני מקדונלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לני מקדונלד
Lanny McDonald
מקדונלד ב-2010
מקדונלד ב-2010
לידה 16 בפברואר 1953 (בן 72)
האנה, אלברטה, קנדה
מדינה קנדהקנדה קנדה
משקל 84 קילו
גובה 1.83 מטר
תקופת פעילות 1973–1989 (כ־16 שנים)
פרסים והוקרה
ספורט
ענף ספורט הוקי קרח
עמדה חלוץ אגף ימני
נבחר בדראפט NHL: 1973, מקום 4 כללי
טורונטו מייפל ליפס
WHA: 1973, מקום 10 כללי
קליבלנד קרוסאדרס
מועדון לת'ברידג' שוגר קינגס
קלגרי סנטניאלס
מדיסין האט טייגרס
טורונטו מייפל ליפס
קולורדו רוקיז
קלגרי פליימס
מאזן מדליות
מתחרה עבור קנדהקנדה קנדה
גביע קנדה
זהבגביע קנדה 1976הוקי קרח

לני קינג מקדונלד (באנגלית: Lanny King McDonald; נולד ב-16 בפברואר 1953) הוא שחקן הוקי קרח מקצועני קנדי לשעבר ששיחק עבור טורונטו מייפל ליפס, קולורדו רוקיז וקלגרי פליימס בליגת ההוקי הלאומית. הוא שיחק מעל 1,100 משחקים במהלך 16 שנות קריירה בהן כבש 500 שערים ומעל 1,000 נקודות. 66 השערים שלו ב-1983 נשאר שיא קבוצת פליימס בעונה אחת. נכון לשנת 2024 מקדונלד הוא השחקן היחיד שנכנס להיכל התהילה של ההוקי שמייצג את קולורדו רוקיז.

מקדונלד נבחר על ידי מייפל ליפס כבחירה הרביעית הכללית בדראפט ה-NHL 1973 וביסס את עצמו כחלוץ התקפי עם שלוש עונות רצופות של 40 שערים בטורונטו באמצע שנות ה-70. מעברו לרוקיז ב-1979 הביא לכך שאוהדי טורונטו הפגינו על העסקה מול מייפל ליף גארדנס. הוא שיחק חלקים משלוש עונות בדנוור, לפני שנשלח לקלגרי ב-1981 שם בילה את שארית הקריירה שלו. הוא היה שותף לקפטן הפליימס באליפות גביע סטנלי בעונתו האחרונה, עונת 1989.

מקדונלד הוא בין השחקנים הפופולריים ביותר בתולדות הפליימס. אישיותו ושפמו האדום והצפוף הפכו אותו לדמות אייקונית בספורט. מקדונלד זכה בגביע ביל מאסטרטון על מסירות וספורטיביות בשנת 1983 ובשנת 1988 זכה בתואר הזוכה הראשון בגביע קינג קלנסי על מנהיגותו ונוכחותו ההומניטרית, במיוחד בזכות הקשר הארוך שלו עם האולימפיאדה המיוחדת.

מבחינה בינלאומית, מקדונלד ייצג את נבחרת קנדה כשחקן בשתי הזדמנויות ובתפקיד ניהולי שלוש פעמים. האסיסט שלו יצר את שער הזכייה בהארכה בטורניר הראשון על גביע קנדה ב-1976 והוא היה מנהל סגל השחקנים של נבחרת קנדה שזכתה באליפות העולם 2004.

הלהבות הפרישו את חולצת מקדונלד עם הספרה 9 ב-1990. מקדונלד התקבל להיכל התהילה של ההוקי ב-1992, היכל התהילה של ספורט אלברטה ב-1993 והיכל התהילה של ספורט קנדה ב-2017. ב-2015 הוא מונה ליו"ר מועצת המנהלים של היכל התהילה של ההוקי, לאחר ששירת במשך 9 שנים בוועדת הבוחרים להתקבל להיכל.[1] הוא נקרא למסדר ההוקי בקנדה בשנת 2022, ומאז 2023 הוא נאמן בגביע סטנלי.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדונלד נולד ב-16 בפברואר 1953 בהאנה, אלברטה.[2] הוא הצעיר מבין ארבעה ילדים אחרי האח לין והאחיות דונה ודיקסי.[3] אביו, לורן, טיפל בחווה המשפחתית ליד הכפר קרייגמייל, 35 ק"מ מחוץ להאנה.[4] לני הצעיר ראה באביו את הגיבור שלו, ולעיתים קרובות עקב אחרי לורן ועזר בכל המטלות שהוא היה יכול. מקדונלד מכבד את אביו על שלימד אותו את הערך של כנות ועבודה קשה.[5] אמו, פיליס, הייתה מורה במשרה מלאה שהייתה מעורבת לעיתים קרובות באירועים קהילתיים.[3]

מקדונלד למד להחליק בגיל חמש, ומיד פיתח תשוקה להוקי. הוא שימש כנער מקל, עזר בניהול ציוד, עבור נבחרת הקהילה של אביו וגדל והאזין לשידורי הרדיו המפורסמים של פוסטר יואיט וליל הוקי בקנדה.[6] מקדונלד חלק את התשוקה של אביו לטורונטו מייפל ליפס; הוא קיבל את שמו האמצעי, קינג, על שם כוכב מייפל ליפס, קינג קלנסי.[7] הוא החל לשחק הוקי מאורגן בגיל שש, ואף על פי שלשניהם היו מחויבויות במשרה מלאה, הוריו הסיעו אותו ואת לין להאנה לאימונים ולמשחקים שלהם. מקדונלד נזכר שמחצית מזמנו בהוקי נוער בילה בהאנה, והחצי השני במכונית.[8] הוא סיים את התיכון בזמן ששיחק בלת'ברידג' ובחר להישאר בקבוצת הנוער שלו בעונת 1971 במקום להצטרף למדיסין האט טייגרס בליגת ההוקי המערבית של קנדה (WCHL) כדי שיוכל להשלים את התעודה שלו.[9]

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדונלד החל את הקריירה הצעירה שלו ב-1969 עם לת'ברידג' שוגר קינגס בליגת ההוקי הצעירה של אלברטה (AJHL). הוא הופיע ב-34 משחקים עבור שוגר קינגס כנער בן 16, וכבש שני שערים. בעונה שלאחר מכן, 1971, הוא התגלה כקלע מוביל וצבר 37 שערים ו-82 נקודות ב-45 משחקים.[10] הוא נבחר לשחקן המצטיין בליגה ונבחר לקבוצת האולסטאר השנייה.[4][9] בנוסף, מקדונלד הופיע בשישה משחקי WCHL עם קלגרי סנטניאלס.[10]

מדיסין האט טייגרס רכשו את זכויות המשחק של מקדונלד בעסקה במהלך עונת 1971.[9] הוא הצטרף לקבוצה בשנה שלאחר מכן, וסיים במקום השמיני בניקוד בליגה עם 114 נקודות, כולל 50 שערים.[11] הוא השתפר ל-62 שערים ו-139 נקודות בשנים 1973 וסיים במקום השלישי בניקוד בליגה ונבחר לנבחרת האולסטאר של WCHL כחלוץ.[4] מקדונלד הוסיף 37 נקודות בפלייאוף כאשר ההאט טייגרס זכו באליפות הליגה.[12]

בשנת הדראפט של מקדונלד ב-1973, ליגת ההוקי הלאומית הייתה בתחרות עם איחוד ההוקי העולמי המתחרה על כישרונות.[13] מקדונלד נחשב לבעל פוטנציאל צעיר וגויס על ידי שתי הליגות.[14] לוונקובר קנאקס הייתה את הבחירה השלישית הכללית בדראפט ה-NHL והיו מעוניינים בו, אך בחרו נגד זה כשמקדונלד הבהיר שהוא כנראה ילך ל-WHA במקום לשחק עם ונקובר. במקום זאת, הוא הלך לטורונטו מייפל ליפס עם הבחירה הרביעית הכללית.[14] בדראפט WHA, הוא נבחר במקום העשירי הכללי על ידי קליבלנד קרוסאדרס.[15] מקדונלד בחר לשחק ב-NHL, וחתם על חוזה עם המייפל ליפס שנחשב לאחד הכבדים בליגה. העסקה, בשווי בין 175,000 ל-200,000 דולר לעונה,[14] הגיעה כתוצאה מהתחרות בין שתי הליגות ומקדונלד גילה שכמה מהשחקנים המבוגרים בטורונטו התרעמו עליו כתוצאה מכך.[13]

טורונטו מייפל ליפס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדונלד ערך את הופעת הבכורה שלו ב-NHL עם מייפל ליפס ב-10 באוקטובר 1973, נגד באפלו סייברס. הוא עזר בשני שערים במשחק, אך גם ספג זעזוע מוח מיד לאחר הפתיחה ונדרש למספר תפרים לאחר שנחת על ראשו כתוצאה מתיקול של ריק מרטן. כשמקדונלד חזר לשטח הקרח הוא לבש את הקסדה שלו בסגנון ווינוול אותה חבש במדיסין האט טייגרס, אותה לבש למשך שארית הקריירה שלו. בסך הכול הוא שיחק ללא קסדה במשך כ-2.8 שניות כמקצוען. זו הייתה הפעם היחידה בקריירה שלו שהוא עשה זאת, שכן הוא חש שפציעתו תרמה למאבקיו המוקדמים ב-NHL.[16] מקדונלד כבש את שערו הראשון ב-NHL ב-17 באוקטובר נגד מישל לארוק ממונטריאול קנדיאנס,[17] אך סיים את העונה עם 14 שערים ו-30 נקודות בלבד בשנים 1974.[10] חוסר היכולת המתמשכת שלו להבקיע בתחילת עונת 1975 כמעט הביאה להעברתו. מנכ"ל אטלנטה פליימס קליף פלטשר ביקש לנצל את האכזבה המוקדמת של המייפל ליפס במקדונלד והסכים עקרונית לעסקה עבור החלוץ הצעיר בתמורה לקורט בנט.[18] עם זאת, מקדונלד הבקיע שלושה שערים בשני המשחקים הבאים שלו וגרם לטורונטו לסגת מהעסקה.[19] מקדונלד רשם שיפור צנוע ביחס לעונת הרוקי שלו: 17 שערים ו-44 נקודות.[10]

לשחק עבור המדינה שלי ב-76' היה כבוד עצום. קיבלתי שיחת טלפון ממישהו שטען שהוא אלן איגלסון ששאל אותי אם אני רוצה להתנסות בנבחרת קנדה לקראת גביע קנדה הראשון ב-1976. בהתחלה חשבתי שזה דאריל (סיטלר) שהוא מתבדח על חשבוני. לקח לאיגלסון קצת זמן לשכנע, עד שהבנתי שאני באמת מוזמן למחנה האימונים של נבחרת קנדה.

— מקדונלד מתאר כיצד הגיב כאשר זכה ליטול חלק מנסיון נבחרת קנדה לזכות בגביע קנדה 1976.[20]

הסבלנות שהפגינו המייפל ליפס למקדונלד בשתי העונות הראשונות שלו תוגמלה בעונת 1976 כאשר גילה מחדש את יכולתו ההתקפית, כבש 37 שערים וצבר 56 אסיסטים.[7] לאחר העונה, הוא זכה בהזמנה למחנה הקיץ של נבחרת קנדה לקראת גביע קנדה 1976.[21] מקדונלד נבחר לסגל והופיע בחמישה מתוך שבעת המשחקים של נבחרת קנדה. הוא צבר שני אסיסטים בטורניר, אחד מהם בא על שער הארכה של דאריל סיטלר שהוביל לזכיית קנדה באליפות גביע קנדה הראשונה.[20]

עונה של 43 שערים ב-1977 זיכתה את מקדונלד במספר שבחים. הוא נבחר לנבחרת חטיבת וויילס במשחק האולסטאר ב-1977, שם כבש שני שערים בניצחון 3–4 על חטיבת קמפבל. הוא גם נבחר לנבחרת האולסטאר השנייה באגף ימין במהלך העונה.[22] זו הייתה העונה הראשונה מבין שלוש עונות רצופות של 40 שערים עבור מקדונלד,[10] והוא סיים בעשירייה הראשונה בליגה גם בעונות 1978 ו-1979.[7] הוא הופיע במשחק האולסטאר השני שלו ב-1978 ושיחק באולסטאר בגביע האתגר 1979 נגד נבחרת ברית המועצות.[4]

השיא בקריירה של מקדונלד בטורונטו הגיע בפלייאוף גביע סטנלי ב-1978 מול ניו יורק איילנדרס. המייפל ליפס נתפסו כאנדרדוגים בסדרה מול קבוצת איילנדרס שנחשבה בין הטובות בליגה. טורונטו גברה על פיגור של 0–2 בסדרה כדי לכפות משחק שביעי ומכריע. אף על פי ששבר את שורש כף היד והאף במהלך הסדרה,[23] מקדונלד המשיך לשחק וכבש את שער הניצחון בהארכה שהדיח את האיילנדרס ואפשר למייפל ליפס להעפיל לחצי גמר הליגה לראשונה מזה 11 שנים.[24] טורונטו הודחה לאחר מכן על ידי מונטריאול, שניצחה את הסדרה עם ארבעה ניצחונות רצופים.[25]

קולורדו רוקיז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנץ' אימלק מונה למנכ"ל טורונטו לפני עונת 1980 והסתכסך מיד עם קפטן הקבוצה דאריל סיטלר.[26] אימלק רצה להעביר את סיטלר לקבוצה אחרת, אך השחקן סירב לוותר על סעיף אי הסחר שלו. אימלק הגיב על ידי חילופי חבריו הטובים של סיטלר בקבוצה, במקום זאת.[7] ב-28 בדצמבר 1979, אימלק העביר את מקדונלד לקולורדו רוקיז, יחד עם ג'ואל קוונוויל, בתמורה לווילף פיימנט ופאט היקי. העסקה הפתיעה אפילו את מאמן טורונטו.[27]

מקדונלד היה גמור מהעסקה, במיוחד משום שהוא ואשתו ציפו לילדם השני וזה עתה רכשו בית חדש. באוטוביוגרפיה שלו משנת 1987, הוא טען כי אימלק ביצע את העסקה להכעיס.[26] מקדונלד גם נקלע לעימות עם אימלק בזמן ששימש כנציג הקבוצה של איגוד שחקני ליגת ההוקי הלאומית (NHLPA) כאשר המנכ"ל סירב לכבד תוספת של דמי היומיום ששולמו לכל שחקן.[28] העסקה גרמה לזעם בקרב האוהדים בטורונטו, שם מקדונלד היה בין השחקנים הפופולריים ביותר של הקבוצה. בעוד אוהדים אספו כלונסאות מחוץ למייפל ליף גארדנס במחאה, מקדונלד אמר לתקשורת שהוא חש בר מזל שהחליפו אותו בעסקה, מהמצב המעורער בו היו הליפס והאשים את אימלק בכישלונות של הקבוצה על הקרח.[29] סיטלר התפטר כקפטן הקבוצה בעקבות העסקה.[30]

בהגיעו לקולורדו, מקדונלד מצא את עצמו במרכזו של מאבק כוח נוסף. בהיותו שמח בעובדה שאשתו הייתה במרחק של פחות משבועיים מהלידה, המאמן דון צ'רי נתן למקדונלד אישור לעזוב את הקבוצה בימי חופש כדי לחזור לאשתו בטורונטו. אך הוא עשה זאת מבלי לקבל את אישורו של המנכ"ל ריי מירון, שלא הסכים לעיתים קרובות עם צ'רי ופיטר אותו במהלך העונה.[31] על הקרח, מקדונלד כבש 35 שערים עם הרוקיז וסיים עם 40 בסך הכול בין שתי הקבוצות.[10]

שמועות נפוצו בעקבות העונה שבעלי מייפל ליפס, הרולד בלארד אמר לתקשורת שהוא מנסה לרכוש מחדש את מקדונלד.[32] הרוקיז חלקו על כך שהתקיים משא ומתן כזה, ובלארד התנצל במהירות על הידיעה לאחר שקולורדו איימה להגיש כתבי אישום נגד הבעלים של מייפל ליפס.[33] מקדונלד שימש כקפטן הרוקיז, וכבש 35 שערים ו-81 נקודות בעונת 1981, העונה המלאה היחידה שלו בקבוצה.[7]

קלגרי פליימס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהצהרה שקבוצתו צריכה להוסיף אופי ומנהיגות, קליף פלטשר השלים סוף סוף עסקה למקדונלד שבע שנים לאחר הניסיון הראשון שלו. מקדונלד נרכש על ידי קלגרי פליימס, יחד עם בחירת דראפט, בתמורה לבוב מקמילן ודון לוור ב-25 בנובמבר 1981.[34] העסקה התרחשה יום אחד לאחר המקום האחרון שרוקיז הפסידו לפליימס בתוצאה 9-2.[35] לאחר שמטוס הקבוצה נחת בוויניפג, הודיעו למקדונלד על העסקה ונאמר לו לחזור לקלגרי.[36] בתחילה כעס, כיוון שהוא ראה בעסקה עלבון, שהקבוצה הגרועה ביותר ב-NHL דחתה אותו.[37]

מקדונלד גם הרגיש את הלחץ שבצורך החלפת שני שחקני פליימס פופולריים כמו מקמילן ולוור, תוך שהוא גם עובד על החלמה מכתף שיצאה ממקומה ממנה סבל מוקדם יותר באותה שנה עם הרוקיז.[38] הוא ערך את הופעת הבכורה שלו עם הפליימס בלילה שלאחר מכן, בניצחון 1–7 על לוס אנג'לס קינגס, לאחר מכן מקדונלד ציין שזה המשחק המהנה ביותר עבורו מזה זמן רב.[39] הוא זכה למחיאות כפיים רמות על ידי האוהדים שאימצו אותו מיד כגיבור מקומי,[40] אף על פי שנדרשו לו שבעה משחקים עד שכבש את שערו הראשון כשחקן פליימס.[41] הוא הבקיע 34 שערים בקלגרי, ובשילוב עם ה-6 שכבש בקולורדו, סיים בפעם החמישית שלו עם 40 שערים בשש שנים.[10]

מקדונלד בעת השתתפותו במשחק בוגרים במשחק ייצוגי בשנת 2011

עונת 1983 הובלטה על ידי הקרב של מקדונלד עם וויין גרצקי מאדמונטון אוילרס על הובלת השערים בליגה.[42] בתוך העונה ההתקפית הטובה בקריירה שלו, מקדונלד כבש שלושער מול פיטסבורג והעניק לו 47 שערים באמצע העונה למשחק האולסטאר של 1983, סך ששיווה את הקריירה שלו.[43] הוא נבחר להרכב הפותח במשחק האולסטאר והיה מלך השערים של הליגה, שני שערים לפני גרצקי.[44] מקדונלד סיים עם 66 שערים, חמישה פחות מ-71 של גרצקי. באותה תקופה, רק גרצקי, מייק בוסי ופיל אספוזיטו כבשו אי פעם יותר שערים בעונת NHL אחת.[45] מקדונלד נבחר לנבחרת האולסטאר השנייה בפעם השנייה בקריירה שלו וזכה בגביע ביל מאסטרטון, שניתן לשחקן ש"מדגים בצורה הטובה ביותר את התכונות של התמדה, ספורטיביות ומסירות להוקי".[46] 66 השערים שלו נותרו שיא עונתי של הפליימס.[47]

בעקבות העסקה של פיל ראסל בקיץ 1983, מקדונלד ודאג ריסברו נבחרו לקפטנים משותפים בעונת 1984.[48] אליהם הצטרף ג'ים פפלינסקי בעונה שלאחר מכן. מקדונלד החמיץ 15 משחקים עקב פציעות שהפחיתו את הניקוד שלו ל-33 שערים ו-66 נקודות, אבל הוא שיחק במשחק האולסטאר הרביעי שלו.[49] הוא כבש את שער הפליימס הראשון בסאדלדום האולימפי, בערב הפתיחה של הבניין ב-15 באוקטובר 1983.[50]

מקדונלד הפך לשחקן ה-21 בתולדות ה-NHL שכובש 400 שערים בקריירה, והגיע להישג בהפסד 4–7 בלוס אנג'לס ב-21 בדצמבר 1983.[51] תחילה יוחס לו שער ההישג במשחקו הקודם, נגד וויניפג ג'טס, אך לאחר שבדק שידור חוזר של השער בעצמו, ביקש מקדונלד מהליגה לזכות את זה לחברו לקבוצה אדי בירס שהדף את חבטתו.[52] בעיות הפציעה שלו החמירו בעונת 1985 כאשר החמיץ את תחילת העונה עם שרירים מתוחים והוגבל ל-43 משחקים בלבד.[10][53]

כשהתקרבה עונת 1986, מקדונלד סבל משאלות האם הוא הגיע לנקודה שבה גילו ופציעותיו פירושן שהוא לא יכול להיות עוד שחקן NHL יעיל.[54] בתקווה להוכיח את עצמו, הוא שם לו למטרה לשחק את כל 80 המשחקים עבור הפליימס.[55] הוא הצליח, וכבש 28 שערים ו-71 נקודות בתהליך,[10] אף על פי שנקע את אגודלו בטרום העונה וסבל מפציעות קלות בברך וירך במהלך השנה. מאוחר יותר אמר שזה היה עניין של גאווה עבורו לא להחמיץ משחק.[18] בפלייאוף, מקדונלד היה עד לאחת הטעויות הידועות לשמצה בתולדות ה-NHL.[56][57][58] כשהתוצאה הייתה שוויון לשניים במשחק השביעי בגמר בית סמית מול אדמונטון, מקדונלד רדף אחרי הרוקי של האוילרס, סטיב סמית מסביב לרשת של אדמונטון. סמית ניסה למסור את הדסקית קדימה, אך בטעות פגע בחלק האחורי של מחליקיי השוער גרנט פיהר והסיט את הדסקית לרשת שלו.[59]

התברר שהשער העצמי היה השער המנצח לפליימס שהדיחו את אדמונטון והעפילו לשלב הבא של הפלייאוף.[60] הניצחון על יריבתן המחוזית תרמה לחגיגות בקרב האוהדים, שיותר מעשרים אלף מהם קיבלו את הקבוצה תוך צהלות פרועות כאשר מטוסם נחת בנמל התעופה הבין-לאומי של קלגרי.[61] עם ניצחון על סנט לואיס בלוז מקדונלד הוביל את הקבוצה לעבר גמר גביע סטנלי ראשון, מול מונטריאול. הסדרה הסתיימה באכזבה: הוא עקב מהספסל אחר חבריו לקבוצה שבחוסר הצלחה מנסים להשוות את השערים בדקה האחרונה והקנדיאנס הביסו את הפליימס בחמישה משחקים וזכו בגביע סטנלי.[62]

שתי פציעות ברכיים נפרדות הגבילו את מקדונלד ב-1987.[63] 14 שעריו ב-58 משחקים היו הכי מעט שכבש מאז עונתו כרוקי.[10] הוא השיג את ההישג של משחקו האלף בקריירה במשחק האחרון של הפליימס באותה עונה.[63] בעקבות 10 שערים בשישים משחקים ב-1988,[22] מקדונלד השיג שני הישגים עיקריים נוספים ב-1989. ב-7 במרץ 1989, הוא צבר אלף נקודות בקריירה על ידי שער עטיפה מאחורי הרשת נגד בוב אסנסה בניצחון 5–9 מול ויניפג ג'טס.[22] שבועיים לאחר מכן, ב-21 במרץ, הוא כבש חמש מאות שערים בקריירה על ידי שער עטיפה כמעט זהה נגד מרק פיצפטריק מניו יורק איילנדרס.[64] זה היה השער האחרון בעונה סדירה בקריירת מקדונלד.[65]

זו התחושה הכי שלווה שחוויתי בהוקי. אין הרגשה כזו. הלוואי שיכולתי לתאר את זה לאנשים בחוץ. אני חושב שאתה מעריך את זה הרבה יותר אחרי שניסית לזכות בזה במשך 16 שנה, כמוני.

— מקדונלד משתף על תחושותיו לאחר זכייתו בגביע סטנלי.[66]

בגיל 36 ולקראת סוף הקריירה, פלייאוף 1989 היווה בפוטנציאל כסיכוי אחרון לזכות בגביע סטנלי.[67] הפליימס הביסו את ונקובר קנאקס, לוס אנג'לס קינגס ושיקגו בלאקהוקס והעפילו לגמר עם אותה יריבה בגמר הראשון ב-1986, מונטריאול קנדיאנס.[68] מקדונלד עזב את קו ההתקפה במשחקים השלישי, הרביעי והחמישי, אך עם קלגרי שהובילה את הסדרה 3-2 בניצחונות, המאמן טרי קריספ חש שאם הפליימס יכולים לזכות באליפות, אזי מגיע למקדונלד להיות במשחק.[67] החלטת קריספ השתלמה, כאשר במהלך המשחק השישי, מקדונלד דרך על הקרח לאחר עונש והצטרף להוקאן לוב וג'ו ניוונדיק בהתקפה של שלוש מול אחד לעבר שער מונטריאול. לוב מסר את הדסקית קדימה לניוונדיק שראה את מקדונלד טס קדימה לצד ימין על הקרח. מקדונלד קיבל את המסירה ואז חבט בדסקית לעבר כפפת שוער מונטריאול פטריק רואה ועזר לפליימס להוביל עם 2-1.[67] דאג גילמור הוסיף שני שערים וקלגרי ניצחה בסדרה 2–4 וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה באליפות גביע סטנלי.[69] נשיא הליגה ג'ון זיגלר הציג את הגביע למקדונלד, לקפטן המשותף ג'ים פפלינסקי וקפטן חלופי טים האנטר. בתור עונד את אות הקפטן לחולצתו במשחק, מקדונלד היה השחקן הראשון בפליימס שהניף את הגביע לפני שהקבוצה הצעידה את הגביע ברחבי האולם בחגיגות.[67]

קריירת ניהול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדונלד הודיע על פרישתו כשחקן ב-28 באוגוסט 1989, כשהוא מצהיר במסיבת עיתונאים שהוא קבע לפני שעונת 1989 החלה, שזאת עונתו האחרונה.[2] הוא אף חשף הצעה נוספת בעילום שם, שישחק ב-1990 אך הרגיש שזהו הזמן הנכון לסיים את הקריירה.[70] הפליימס שמו את מקדונלד למשנה הנשיא עם אחריות לתאגיד ופרשיות קהילתיות.[2] הוא בחר בתפקיד התאגיד, חלקית בשל עולם העסקים שקסם לו וחלקית כדי להישאר קרוב למשפחתו, לעומת תפקיד בפעילות ההוקי שדורשת יותר להתנייד.[71] התעניינותו בעסקים גדלו בעקבות עסקת מעברו לקלגרי, כאשר הוא הוצג במספר פרסומות וחתם על שטרות ברחבי דרום אלברטה. הוא אף שירת בעברו כמשנה נשיא NHLPA בתחילת שנות השמונים. מקדונלד החליף תפקידים ב-1992 כאשר הוא נבחר לתפקיד משנה הנשיא לשיווק. לאחר ששימש במשך ארבע שנים בתפקיד זה, מקדונלד עבר לתפקיד משנה הנשיא לפיתוח התאגיד ב-1996.[72]

מקדונלד היה חלק מוועדה שמטלתה לשכור קבוצת ניהול חדשה ביוני 2000. התקשורת שיערה שלאחר מספר שנים בהם שימש בתפקיד התאגיד, הוא יקווה שיפול לידו תפקיד פעילות ההוקי.[73] הוא לא קיבל תפקיד כזה וחודשיים לאחר השכרת קרייג באטון בתור מנהל משנה הנשיא ומנכ"ל הפליימס, מקדונלד הודיע על עזיבתו מהארגון. מקדונלד הכחיש טענות ממקורות בקבוצה שהוא כעס שלא קיבל תפקיד חדש עם השכרת באטון. הוא הצהיר שלאחר "19 שנים נהדרות פה בארגון אחד", זהו הזמן הנכון לפרוש. הוא עודנו מחזיק בתפקיד פעוט בארגון, כשהוא משמש כחבר בוודעת קרן סאדלדום.[74]

קן קינג, לאחרונה הושכר כנשיא הפליימס, ופיתה את מקדונלד לחזור לארגון שנה מאוחר יותר כאשר קרא לו לשמש כעוזר מנהל בפעולות הוקי. מקדונלד החזיק בתפקיד עד 2003. הוא גם שירת בפעילויות הוקי בהוקי קנדה. מקדונלד היה מנכ"ל נבחרת קנדה באליפויות העולם 2001 ו-2002. הוא חזר ב-2004 לתפקיד מנחה לסגל השחקנים ביחידת קנדה שזכתה במדליית זהב.[75][76]

סגנון משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדונלד הוא השחקן הראשון בתולדות הפליימס שמספר חולצתו הופרש על ידי הקבוצה.

מקדונלד היה ידוע בעיקר כשחקן התקפי עם חבטות חזקות.[4] חבטת מפרק ידו נחשבה כיעילה,[77] והבקעותיו הנועזות כנער תרמו לכינויו "לני מכונת ירי" ("Machine-Gun Lanny").[17] רד קלי שאימן את מקדונלד בעונתו הראשונה ב-NHL, נזכר שהוא התרשם מכישרון שליטת הדסקית של השחקן הצעיר והגן עליו מפני מבקרים שרצו להעבירו מטורונטו עקב התמודדויותיו הראשונות.[78] בקריירתו ב-NHL, מקדונלד הוביל את קבוצתו בכבישת שערים במשך שש פעמים: 1977, 1978, 1979 עם טורונטו,[79] 1981 עם קולורדו,[80] 1982 ו-1983 בקלגרי. כן היה שחקן פיזי, עם רצון לשחק בסגנון חבטת שחקנים עם חבטות חזקות לפינות.

כאשר הגיל והפציעות עשו את שלהן, תפקידו מקדונלד עם הפליימס השתנה. משך הזמן ששיחק הלך ופחת בשנותיו האחרונות, עם חוסר החשבתו בעיקרו כשחקן התקפי מאיים בקבוצה.[81] לעיתים תכופות עזב את הרכבו בעונתו האחרונה, מה שגרם לתלות בו ציפיות שיפיח מרץ בקבוצה בעת שחזר להרכב.[82] הוא נחשב ששמר על נוכחות כשחקן ותיק ופעל כמורה לשחקנים הצעירים שבקבוצה.[64]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפליימס הגיעו לקלגרי לאחר שעברו מאטלנטה בעונת 1981. הארגון הכניס ביטוי חולף, כאשר הרבה שחקנים שהורגלו למזג החם ולאוויר המרגיע של אטלנטה, לא היו מסוגלים או שלא רצו לסגל לעצמם את ציפיותיהם הגבוהות של האוהדים בקלגרי מהם. דייוויד פויל ששימש באותה תקופה כעוזר מנכ"ל הפליימס, הצהיר שלקבוצה הייתה משבר על זהותה כתוצאה מכך.[83] זה היה במצב כזה שקליף פלטשר ביצע את העסקה עבור מקדונלד ב-25 בנובמבר 1981, כשהוא טוען שמקדונלד הוסיף שני מאפיינים שהפליימס החסירה: אופי ומנהיגות.[34]

הגעת מקדונלד לקלגרי נחשבת כנקודת מפנה בארגון, ראשית בשל אישיותו וכן התנהגותו וצורת משחקו הגדירו את הפליימס בשנות השמונים. פויל התווכח על כך שהבאתו סימנה על התחלה אמיתית בקבוצה בשיווק החדש: "העסקה עבור לני מקדונלד הייתה התחלת היסטוריית קלגרי פליימס. הוא הביא את זהות קלגרי ואת האהובה הקנדית המערבית." כעורך טור וסופר משותף לאוטובוגרפיית מקדונלד, סטיב סימונס מאשר. הוא הוסיף שהאכזבה המקצועית והאישיותית שמקדונלד סבל בטורונטו וקולורדו הביאו לכך שהרוויח הערכה גדולה יותר משתי הבחינות, גם על משחקו וגם עליו. מקדונלד היה מאוד פופולרי בקרב חבריו לקבוצה והאוהדים בכל מקום בו שיחק, וכן בתקשורת הוא נבחר להיות אתלט השנה של קולורדו בשנת 1980 על ידי כתב הספורט של המדינה.[77]

בהיותו מפורסם על יכולתו המנהיגותית, מקדונלד טיפח את הכבוד לשחקן הצעיר בקבוצה. הוא הגיע ל-NHL בזמן היריבות עם ה-WHA על כישרונות עתידיים וגרמה לטירונים לחתום על חוזים רווחיים יותר מאשר בדור הקודם של השחקנים. ההשלכות היו שמקדונלד התמודד מול מורת רוחם של שחקנים ותיקים יותר בטורונטו והחליט להראות כבוד גדול יותר לאלו שעקבו אחריו. מאמצו הותיר התרשמות מבני מעמדו; אחד מהם היה טייגר ויליאמס שכינה את מקדונלד "שגריר גדול" ב-NHL.[84]

הפליימס הפרישו את חולצת מקדונלד, שזו החולצה הראשונה שהופרשה בתולדות הקבוצה ותלו את מספרו 9 על קורות הסאדלדום האולימפי בטקס ב-17 במרץ 1990. כחלק ממחזורו ב-1992, הוא אף שחקן הפליימס הראשון שהתקבל להיכל התהילה של ההוקי.[85] שנה מאוחר יותר הוא התקבל להיכל התהילה של ספורט אלברטה.[86] תמונתו הונצחה במהלך פרישתו; ב-2008, הוא היה האתלט היחיד שהופיע ברשימת עשרת אזרחי אלברטה הגדולים ביותר שנערכה על ידי קלגרי הראלד.[36][87] ב-2017 למקדונלד הוענק במסדר הספורט, שסימן את התקבלותו להיכל התהילה של ספורט קנדה.[88]

מקדונלד נקרא למסדר ההוקי בקנדה ב-2022.[89] הוא משמש כנאמן בגביע סטנלי מאז 3 באוגוסט 2023.[90]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדונלד ונכדו עוזרים להתחיל את טקס העימות במשחק ייצוגי.

מקדונלד פגש את אשתו ארדל בזמן ששיחק כנער עבור מדיסין האט טייגרס.[91] הם התחתנו ב-1975,[92] ויש להם ארבעה ילדים: הבנות אנדרה וליאה והבנים בארט וגרהם.[93] המשפחה התיישבה בקלגרי לאחר העברת מקדונלד לפליימס. הם אף מחזיקים בבעלותם בית קיץ במונטנה,[94] שם המשפחה משקיעה במסעדות ומבשלות שיכר בקהילת לייקסייד. עם בעלות משותפת של אנדרה, המבשלת מחשיבה את מקדונלד כהשראתה ומייצרת "סבל משופם מבוגר" ("Old 'Stache Porter") לכבודו.[95][96]

שפמו העבות בסגנון וולרוס של מקדונלד, הפך לסמל אופייני מובהק ועזר לו להפך לדמות אייקונית בספורט.[22] הוא גידל את שפמו ב-1974, מעביר את הקיץ בעודו עוקב איזה סוג זקן הוא יכול לגדל. בתור אחד שידע שהמייפל ליפס לא הרשו לשחקנים לגדל זקנים בזמנו, הוא תיאר זאת כ"שפם נורמלי" כאשר חזר לטורונטו. מאוחר יותר, היו זמנים בהם הוא קיבל השראה משפמו של שחקן הבייסבול ספארקי ליל ובחר לגדל כזה בסגנון דומה.[97] זה הפך לסמל לפליימס כאשר חלק מהאוהדים לבשו שפמים אדומים מזויפים במהלך משחקי פלייאוף.[98] יצרני מכונות גילוח הציעו הסבת שטרות אם הוא יגלח את שפמו והוא סירב.[95]

לני מביא איתו פרופיל גבוה לאולימפיאדה המיוחדת. הוא עזר לנו לפתח ספונסרים. הוא משתתף בכל האירועים הגדולים שלנו. הוא עובד עם הספורטאים, מתקשר איתם כאילו הם שווים לו, והם אכן כך. הם פשוט אוהבים אותו.

— אל ברולין, נשיא האולימפיאדה המיוחדת הקנדית ב-1987.[99]

בקרב מאמציו לצדקה ולאנושיות, מקדונלד ידוע במיוחד על השתתפותו עם האולימפיאדה המיוחדת.[36] בתחילה התערה בארגון ב-1974 כאשר המייפל ליפס שאלוהו האם ייצג את הקבוצה במשחקי האולימפיאדה המיוחדת בקיץ.[100] האירוע החל את קשרי מקדונלד בחברה במשך עשורים. הוא שימש כמאמן באולימפיאדה המיוחדת 1986 במשחקי הקיץ בקלגרי, וכן שימש כמאמן נבחרת קנדה בהוקי רצפה באולימפיאדה. ב-1988, תרומותיו של מקדונלד לאולימפיאדה המיוחדת כמאמן ויו"ר משותף של הארגון וכן עבודתו עם רשת בתי החולים לילדים באלברטה, זוהו על ידי ה-NHL והוא נבחר לזכייה בגביע קינג קלנסי.[101] מקדונלד לפני כן כובד בזכיית פרס ראלף סקורפילד על הומניטריות וזכה בפרס ראשון ב-1987 וכן ב-1989.[102]

ספרו האוטוביוגרפי לני, שנכתב בשיתוף עם סטיב סימונס, הוצא לאור ב-1987. כספר קנדי שנמכר בכמויות, זאת הייתה הצלחה לא צפויה למוציאים לאור מקגרו-היל.[103] עשרת אלפי עותקים נמכרו בחודשים הראשונים לאחר הוצאת הספר לאור, והמוציא תרם עשרת אלפים דולר לאולימפיאדה המיוחדת. ב-2008, מקדונלד זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קלגרי.[104]

ב-4 בפברואר 2024, בזמן שחזר הביתה מחגיגות האולסטאר 2024, מקדונלד חטף התקף לב וקיבל דום לב בנמל התעופה הבין-לאומי של קלגרי. ראג'דיפ חימה קלט שיש בנמל התעופה אדם שסובל מבעיה רפואית קריטית ומיד החל בהחייאה. שתי אחיות פנויות, שרי ורקנטין ודניס גק בדיוק נחתו מטיסה והמשיכו בהחייאה, כשהן מאפשרות לראג'דיפ למצוא בקרבת מקום AED. חבר CPS מיהר לעברם וביחד הארבעה עבדו כדי לחדש את קצב ליבו של האדם במשך בערך 15 דקות, כשהם מחליפים בין החייאה לשימוש ב-AED. הוא לאחר מכן הובהל לבית חולים למשך שבועיים, במהלכם עבר בעקיפין ארבעה ניתוחים וקיבל קוצב לב.[105]

סטטיסטיקת קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סדירה ופלייאוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה סדירה פלייאוף
עונה קבוצה ליגה מש ש א נק דע מש ש א נק דע
1969/70 לת'ברידג' שוגר קינגס AJHL 34 2 9 11 19 — — — — —
1970/71 לת'ברידג' שוגר קינגס AJHL 45 37 45 82 56 — — — — —
1970/71 קלגרי סנטניאלס WCHL 6 0 2 2 6 — — — — —
1971/72 מדיסין האט טייגרס WCHL 68 50 64 114 54 — — — — —
1972/73 מדיסין האט טייגרס WCHL 68 62 77 139 84 — — — — —
1973/74 טורונטו מייפל ליפס NHL 70 14 16 30 43 — — — — —
1974/75 טורונטו מייפל ליפס NHL 64 17 27 44 86 7 0 0 0 2
1975/76 טורונטו מייפל ליפס NHL 75 37 56 93 70 10 4 4 8 4
1976/77 טורונטו מייפל ליפס NHL 80 46 44 90 77 9 10 7 17 6
1977/78 טורונטו מייפל ליפס NHL 74 47 40 87 54 13 3 4 7 10
1978/79 טורונטו מייפל ליפס NHL 79 43 42 85 32 6 3 2 5 0
1979/80 טורונטו מייפל ליפס NHL 35 15 15 30 10 — — — — —
1979/80 קולורדו רוקיז NHL 46 25 20 45 43 — — — — —
1980/81 קולורדו רוקיז NHL 80 35 46 81 56 — — — — —
1981/82 קולורדו רוקיז NHL 16 6 9 15 20 — — — — —
1981/82 קלגרי פליימס NHL 55 34 33 67 37 3 0 1 1 6
1982/83 קלגרי פליימס NHL 80 66 32 98 90 7 3 4 7 19
1983/84 קלגרי פליימס NHL 65 33 33 66 64 11 6 7 13 6
1984/85 קלגרי פליימס NHL 43 19 18 37 36 1 0 0 0 0
1985/86 קלגרי פליימס NHL 80 28 43 71 44 22 11 7 18 30
1986/87 קלגרי פליימס NHL 58 14 12 26 54 5 0 0 0 2
1987/88 קלגרי פליימס NHL 60 10 13 23 57 9 3 1 4 6
1988/89 קלגרי פליימס NHL 51 11 7 18 26 14 1 3 4 29
סה"כ ב-NHL 1,111 500 506 1,006 899 117 44 40 84 120

קריירה בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה נבחרת אירוע מש ש א נק דע
1976 קנדה גביע קנדה 5 0 2 2 0
1981 קנדה אליפות העולם 8 3 0 3 4
סה"כ בנבחרת 13 3 2 5 4

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוער
פרס שנה מקור
MVP AJHL 1970/71 [9]
נבחרת אולסטאר שנייה ב-AJHL 1970/71 [4]
נבחרת אולסטאר ב-WCHL 1972/73 [4]
NHL
פרס שנה מקור
נבחרת אולסטאר שנייה 1976/77
1982/83 		[22]
גביע ביל מאסטרטון 1982/83 [106]
גביע קינג קלנסי 1987/88 [106]
גביע סטנלי 1989 [67]
פרס איש השנה 1988/89 [83]
פרסי קבוצה
פרס שנה מקור
אתלט השנה של מדינת קולורדו 1980 [77]
גביע מולסון 1982/83 [107]
פרס ראלף סקורפילד על הומניטריות 1986/87
1988/89 		[102]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לני מקדונלד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "McDonald named chair of HHOF". tsn.ca. The Canadian Press. 25 במרץ 2015. נבדק ב-28 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 Duhatschek, Eric (29 באוגוסט 1989), "Lanny hangs up skates", Calgary Herald, p. A1 {{citation}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 McDonald & Simmons 1987, p. 46
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Lanny McDonald biography, Hockey Hall of Fame, נבדק ב-11 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  5. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 43
  6. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 49
  7. ^ 1 2 3 4 5 Shea, Kevin (4 באפריל 2003), One on One with Lanny McDonald, Hockey Hall of Fame, אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2011, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  8. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 50
  9. ^ 1 2 3 4 McDonald & Simmons 1987, p. 56
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Lanny McDonald statistics, Hockey Hall of Fame, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  11. ^ Flett & Watts 2009, p. 188
  12. ^ Flett & Watts 2009, p. 187
  13. ^ 1 2 McDonald & Simmons 1987, p. 23
  14. ^ 1 2 3 "Leafs open bankroll for western star", Ottawa Citizen, p. 17, 6 ביוני 1973, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  15. ^ Lanny McDonald statistics, The Internet Hockey Database, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  16. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 16
  17. ^ 1 2 Cole, Glenn (18 באוקטובר 1973), "Machine-Gun Lanny finds the target", Regina Leader-Post, p. 18, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 Duhatschek & Simmons 1986, pp. 35–36
  19. ^ Duhatschek & Simmons 1986, p. 37
  20. ^ 1 2 Shea, Kevin (4 באפריל 2003), Pinnacle – Lanny McDonald, Hockey Hall of Fame, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  21. ^ "McDonald out to make team", Calgary Herald, p. 48, 18 באוגוסט 1976, נבדק ב-12 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 3 4 5 Duplacey & Zweig 2010, p. 337
  23. ^ McDonald & Simmons 1987, pp. 36–38
  24. ^ "Toronto advances with overtime victory", Saskatoon Star-Phoenix, p. 13, 1 במאי 1978, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  25. ^ "Canadiens gain finals with sweep of Toronto", The Telegraph-Herald, Dubuque, Iowa, p. 16, 10 במאי 1978, נבדק ב-2 באפריל 2012 {{citation}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 McDonald & Simmons 1987, p. 3
  27. ^ "McDonald, Paiement key men in big trade", Montreal Gazette, p. 54, 29 בדצמבר 1979, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  28. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 4
  29. ^ "McDonald feels fortunate", Calgary Herald, p. C3, 31 בדצמבר 1979, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  30. ^ "Sittler turns in 'C' amid Leaf turmoil", Calgary Herald, p. C3, 31 בדצמבר 1979, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  31. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 84
  32. ^ "Leafs want McDonald back", Saskatoon Star-Phoenix, p. E10, 10 בספטמבר 1980, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  33. ^ "Ballard apologizes for McDonald story", Montreal Gazette, p. 21, 11 בספטמבר 1980, נבדק ב-14 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 Simmons, Steve (26 בנובמבר 1981), "A McWhopper!", Calgary Sun, p. 38 {{citation}}: (עזרה)
  35. ^ "Statistical story", Saskatoon Star-Phoenix, p. D8, 25 בנובמבר 1981, נבדק ב-1 באוגוסט 2013 {{citation}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 3 Cruickshank, Scott, "Lanny McDonald: The man behind the moustache", Calgary Herald, אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2013, נבדק ב-16 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  37. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 97
  38. ^ McDonald & Simmons 1987, pp. 102–103
  39. ^ Simmons, Steve (27 בנובמבר 1981), "Kings get crowned", Calgary Sun, p. 58 {{citation}}: (עזרה)
  40. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 109
  41. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 104
  42. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 113
  43. ^ Duhatschek, Erik (7 בפברואר 1983), "Holidaying Flames leave it to Lanny", Calgary Herald, p. D1, נבדק ב-17 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  44. ^ Rappoport, Ken (8 בפברואר 1983), "NHL all-stars go at it", Hendersonville Times-News, p. 13, נבדק ב-17 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  45. ^ Mummery 1989, p. 33
  46. ^ Duhatschek, Eric (16 במאי 1983), "Lanny humble", Calgary Herald, p. E2, נבדק ב-17 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  47. ^ Hanlon et al. 2011, p. 25
  48. ^ Duhatschek, Eric (5 באוקטובר 1983), "Vets get 'C' nod", Calgary Herald, p. H2, נבדק ב-17 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  49. ^ Ornest, Leo, ed. (1984), Calgary Flames 1984–85 Yearbook, Calgary Flames Hockey Club, p. 35
  50. ^ Tucker, Larry (29 באוגוסט 1989), "The torch is passed", Calgary Sun, p. LM15 {{citation}}: (עזרה)
  51. ^ Duhatschek, Eric (22 בדצמבר 1983), "Goal No. 400 eases the pain", Calgary Herald, p. D1 {{citation}}: (עזרה)
  52. ^ Duhatschek, Eric (21 בדצמבר 1983), "McDonald seeks genuine no. 400", Calgary Herald, p. D1, נבדק ב-30 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  53. ^ Konotopetz, Gyle (10 באוקטובר 1984), "McDonald's injury is a growing concern", Calgary Herald, p. E2, נבדק ב-17 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  54. ^ Duhatschek & Simmons 1986, p. 33
  55. ^ McDonald & Simmons 1987, pp. 146–147
  56. ^ Swift, E. M., SI Flashback: Stanley Cup 1986, CNN/Sports Illustrated, אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2000, נבדק ב-18 במרץ 2012 {{citation}}: (עזרה)
  57. ^ Top 10: Game 7's, Canadian Broadcasting Corporation, נבדק ב-18 במרץ 2012 {{citation}}: (עזרה)
  58. ^ Biggest Stanley Cup playoff chokes, ESPN, נבדק ב-18 במרץ 2012 {{citation}}: (עזרה)
  59. ^ "Oilers' dynasty abruptly ended", The Courier, p. 7A, 1 במאי 1986, נבדק ב-18 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  60. ^ Duhatschek, Eric (1 במאי 1986), "Calgary reigns on Oilers' parade", Calgary Herald, p. I1 {{citation}}: (עזרה)
  61. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 141
  62. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 144
  63. ^ 1 2 "Veteran Lanny sees long grind in playoff series", Toronto Star, p. C5, 9 באפריל 1987, אורכב מ-המקור ב-31 בינואר 2013, נבדק ב-19 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 Tucker, Larry (22 במרץ 1989), "Vintage McDonald", Toronto Sun, p. 67 {{citation}}: (עזרה)
  65. ^ "Lanny McDonald Regular Season Game Log", National Hockey League, נבדק ב-30 במרץ 2013 {{citation}}: (עזרה)
  66. ^ Elliott, Helene (27 במאי 1989), "McDonald finds rainbow's end", Newsday, p. 37, אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2012, נבדק ב-18 במרץ 2012 {{citation}}: (עזרה)
  67. ^ 1 2 3 4 5 Duhatschek, Eric (26 במאי 1989), "Stanley Cup: Ours at last", Calgary Herald, p. A1 {{citation}}: (עזרה)
  68. ^ Mummery 1989, pp. 121–130
  69. ^ Kuzma, Ben (26 במאי 1989), "Gilmour stands tall in series-clinching win", Calgary Herald, p. C1 {{citation}}: (עזרה)
  70. ^ Johnson, George (29 באוגוסט 1989), "Lanny", Calgary Sun, p. LM1 {{citation}}: (עזרה)
  71. ^ Duhatschek, Eric (29 באוגוסט 1989), "Family scores big with McDonald", Calgary Herald, p. F1 {{citation}}: (עזרה)
  72. ^ Halls 1996, p. 16
  73. ^ Collins, Fred (7 ביוני 2000), "Dad's inspiration laid foundation", Calgary Herald, p. C1 {{citation}}: (עזרה)
  74. ^ Tucker, Larry (10 באוגוסט 2000), "Flames lament loss of Lanny", Calgary Herald, p. C3 {{citation}}: (עזרה)
  75. ^ Wednesday roundup: Red Wings plagued by injuries going into game against Sabres, CNN/Sports Illustrated, 10 בדצמבר 2003, אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2004, נבדק ב-21 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  76. ^ Team Canada captures gold medal; Heatley named MVP, Hockey Canada, 9 במאי 2004, נבדק ב-26 ביולי 2013 {{citation}}: (עזרה)
  77. ^ 1 2 3 Ornest, Leo, ed. (1982), Calgary Flames 1982–83 Fact Book, Calgary Flames Hockey Club, p. 29
  78. ^ Johnson, George (29 באוגוסט 1989), "Red Kelly's kind of guy", Calgary Sun, p. LM4 {{citation}}: (עזרה)
  79. ^ Park 2011, p. 297
  80. ^ 1980–81 Colorado Rockies, The Internet Hockey Database, נבדק ב-30 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  81. ^ McDonald & Simmons 1987, pp. 200–201
  82. ^ "1988–89 Calgary Flames road to the Cup", Calgary Herald, pp. D8–D9, 4 באפריל 1989 {{citation}}: (עזרה)
  83. ^ 1 2 Duhatschek, Eric (29 באוגוסט 1989), "Lanny: No. 9 heads off the ice", Calgary Herald, p. A5 {{citation}}: (עזרה)
  84. ^ Johnson, George (29 באוגוסט 1989), "Some Tiger tails", Calgary Sun, p. LM10 {{citation}}: (עזרה)
  85. ^ Duhatschek, Eric (20 ביוני 1992), "Lanny leads team once again", Calgary Herald, p. A1 {{citation}}: (עזרה)
  86. ^ Honoured members – Lanny McDonald, Alberta Sports Hall of Fame, אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016, נבדק ב-26 ביולי 2013 {{citation}}: (עזרה)
  87. ^ "Best of Alberta", Calgary Herald, אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2011, נבדק ב-5 בנובמבר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  88. ^ Lanny McDonald, Klassen, Weir lead Canada's Sports Hall of Fame newcomers, Canadian Broadcasting Corporation, 19 באפריל 2017, נבדק ב-19 באפריל 2017 {{citation}}: (עזרה)
  89. ^ "Class of 2022 unveiled for Order of Hockey in Canada". Hockey Canada. 2022-03-09. נבדק ב-2022-09-08.
  90. ^ "Stanley Cup History". Hockey Hall of Fame. נבדק ב-13 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 183
  92. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 186
  93. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 191
  94. ^ Megrath, Vickie (29 באוגוסט 1989), "Time to retire", Calgary Sun, p. LM6 {{citation}}: (עזרה)
  95. ^ 1 2 Farber, Michael (13 ביולי 2009). "Lanny McDonald". Sports Illustrated. נבדק ב-2 בנובמבר 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  96. ^ Beall, Michael (20 באפריל 2011), "Q+A with Tamarack Brewing Company", The Kaimin, University of Montana, אורכב מ-המקור ב-3 בספטמבר 2012, נבדק ב-26 ביולי 2013 {{citation}}: (עזרה)
  97. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 170
  98. ^ Kravitz, Bob (26 במאי 1986), "Old Flames Burn Brightly", Sports Illustrated, אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2012, נבדק ב-29 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  99. ^ Hudson, Kellie (8 בדצמבר 1987), "Sales from ex-Leafs book a $10,000 assist to disabled", Toronto Star, p. C5, אורכב מ-המקור ב-31 בינואר 2013, נבדק ב-24 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  100. ^ McDonald & Simmons 1987, p. 151
  101. ^ King Clancy Memorial Trophy winner – McDonald, Lanny, Hockey Hall of Fame, נבדק ב-24 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  102. ^ 1 2 Hanlon & Kelso 2007, p. 26
  103. ^ Slopen, Beverley (10 בינואר 1988), "Booksellers say autumn season was 'best ever'", Toronto Star, p. A20, אורכב מ-המקור ב-31 בינואר 2013, נבדק ב-24 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  104. ^ Cuthbertson, Richard (10 ביוני 2008), "Lanny McDonald receives honorary U of C doctorate", Calgary Herald, אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2008, נבדק ב-24 באוקטובר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  105. ^ "Lanny McDonald still emotional six weeks after being 'on his way to heaven'". sportsnet.ca. נבדק ב-20 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ 1 2 Hanlon & Kelso 2007, p. 23
  107. ^ Hanlon & Kelso 2007, p. 129
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לני_מקדונלד&oldid=40844770"