לסביאן בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועדון לקסינגטון או ה-"לקס" היה הלסביאן בר האחרון בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית.

לסביאן בראנגלית: Lesbian bar) הוא בית עסק לממכר משקאות חריפים שמשרת אך ורק נשים לסביות. אף על פי שפעמים תכופות ישנו דמיון בין בית עסק זה לגיי בר, ההיסטוריה שלהם שונה אחד מהשני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שמבחינה היסטורית, מנעו מנשים להופיע בשטחים ציבוריים המקדמים צריכת אלכוהול, נוכחות השתייה של נשים עלתה בשנות ה-20 של המאה ה-20.[1] Mona's 440 Club (אנ') נפתח ב-1936 בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית, והיה הלסביאן בר הראשון בארצות הברית.[2] בשנות ה-50 של המאה ה-20, הייתה עלייה במספר הלסביאן בר.[3][4]

הזדהות לסבית והומואים ותרבות הברים התרחבה באופן משמועתי לאחר העיור במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.[3][4][5][6][7]

בשנות ה-60 של המאה ה-20, עם עליית התנועה לשחרור הגייז (אנ') וההזדהות ההולכת וגוברת עם הזהות "לסבית", הלסביאן בר גדלו באופן משמועתי. בשנות ה-70 של המאה ה-20, לאחר עליית הפמיניזם הלסבי, והברים נהיו למרחבים חשובים של פעילות הקהילה.

תגובות הנגד והמשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו עבודות משטרה כנגד מקומות הלסביאן בר. חלק מבעלי הברים התאגדו יחד בשביל להשיב מלחמה כנגד זה, ולאסוף כספים בשביל להגן על אנשים שנעצרו בפשיטות של המשטרה.[8] שוטרים סמויים[4] ושוטרים מחוץ לתפקיד[3] הטילו אימה על מקומות אלו מאז הקמתם. המשטרה יכלה להטריד ולסגור עסקים אלו בגין התכנסות פומבית במקום בו הוגש אלכוהול, ריקודים עם מישהו שאינו מהמגדר האחר, או אי-הצגת תעודת זהות.

לעיתים קרובות, בעלי הבית של הלסביאן בר היו גברים, וזאת בשביל המטרה להשיג רישיונות למכור משקאות אלכהוליים ולהיות ביחסים טובים עם המשטרה והמאפיות.[9][10] לעיתים קרובות, בעלי הברים שיחדו את המשטרה בשביל לקבל אזהרות רגע לפני תחילת הפשיטות.[3]

כסוג של הגנה, ברים מסוימים כיסו את חלוניהם, הורידו את שלטי הזהות, או שאפשרו להיכנס רק דרך הדלת האחורית.[3] מספר בעלי הברים ניסו מודלים מבוססי חברות, מה שהגביר את הביטחון, אך היה גם לא כולל.[11]

החלשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשתיית אלכוהול, בלסביאן בר היו כלולים גם ריקודים ומשחקי ביליארד. ברים אלו נסגרו בגלל שזה לא תמיד היה עסק רווחי או משתלם.[3]

חלקים מההיסטוריה הולכים לאיבוד מאחר ש-"הלסביאן בר השכונתי" לא היה מסוגל יותר לשלם דמי שכירות, והתמיכה בהם ירדה בגלל הג'נטריפיקציה. לעומת זאת, הגיי ברים נמשכו מאחר שלגברים הומוסקסואליים יש יותר הון כלכלי מאשר לנשים לסביות. סיבה נוספת להופעה פחותה של לסביאן בר היא עליית תרבות ההיכרויות באינטרנט.[12] מאחר שנשים לסביות נוטות יותר להיות מטפלות ראשוניות בילדים מאשר גברים הומוסקסואליים, חיי הלילה הלסבית פוחתים.[13]

לצד העלייה בתרבות הלהט"ב, השימוש במונח "קוויר" להזדהות עצמית במקום "לסבית", גדל בקרב צעירים רבים בקהילה הלסבית.[14][15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדשות, מגזינים ואתרי אינטרנט
אקדמיה
ספרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לסביאן בר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Burns, Ken; Novick, Lynn (2011). "Women at a speakeasy bar (Culver Pictures)". PBS. בדיקה אחרונה ב-23 במרץ 2017. 
  2. ^ "Mona's 440 Club". Lost Womyn's Space. 21 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2017. 
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Ingram, Gordon Brent; Bouthillette, Anne-Marie; Retter, Yolanda, eds. (1997). "Invisible Women in Invisible Spaces: The Production of Social Space in Lesbian Bars by Maxine Wolfe". Queers in Space: Communities, Public Places, Sites of Resistance. Seattle, WA: Bay Press. עמ' 301–323. ISBN 978-0941920445. 
  4. ^ 1 2 3 Miller, Neil (2006). Out of the Past: Gay and Lesbian History from 1869 to the Present. New York, New York: Alyson Books. עמ' 1–100. ISBN 1-55583-870-7. 
  5. ^ Boyd, Nan Alamilla (2003). Wide-Open Town: A History of Queer San Francisco to 1965. California: University of California Press. עמ' 68–158. ISBN 0-520-20415-8. 
  6. ^ Newton, Esther (2008). "Lesbians in the Twentieth Century, 1900-1999". OutHistory. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-03-21. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2017. 
  7. ^ Shaw, Randy (2015). The Tenderloin: Sex, Crime, and Resistance in the Heart of San Francisco. San Francisco, CA: Urban Reality Press. עמ' 1–100. ISBN 9780692327234. 
  8. ^ Wolf, Deborah Goleman (1979). The Lesbian Community. California: University of California Press. עמ' 7–44. ISBN 0-520-03657-3. 
  9. ^ Stein, Arlene, ed. (1993). Sisters, Sexperts, Queers: Beyond the Lesbian Nation. New York, NY: Plume. עמ' 39–40. ISBN 978-0452268876. 
  10. ^ Boyd, Dick (Winter 2010). "Before the Castro: North Beach, a Gay Mecca". FoundSF. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-03-21. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2017. 
  11. ^ Morris, Bonnie J. (2016). The Disappearing L: Erasure of Lesbian Spaces and Culture. Albany, NY: SUNY Press. עמ' 189–190. ISBN 978-1438461779. 
  12. ^ Samson, JD (27 באוגוסט 2015). "The Last Lesbian Bars". Vice. בדיקה אחרונה ב-21 במרץ 2017. (הקישור אינו פעיל, October 2020)
  13. ^ Adler, Sy; Brenner, Johanna (מרץ 1992). "Gender and Space: Lesbians and Gay Men in the City". International Journal of Urban and Regional Research 16 (1): 24–34. ISSN 0309-1317. doi:10.1111/j.1468-2427.1992.tb00463.x. 
  14. ^ Miriam (16 ביוני 2010). "What's the Difference Between Lesbian and Queer". Feministing. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-03-21. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2019. 
  15. ^ Obinwanneon, Ashley (26 באפריל 2018). "Why I'm a Lesbian (Not Queer)". AfterEllen. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2019.