לעבור את הקיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לעבור את הקיר
LaavorEtHaKir1.jpg
כרזת הסרט
בימוי רמה בורשטין
הפקה אסף אמיר
תסריט רמה בורשטין
עריכה יעל חרסונסקי
שחקנים ראשיים נועה קולר
עמוס תמם
עוז זהבי
דפי שושנה אלפרן
רוני מרחבי
עירית שלג
עודד לאופולד
מוזיקה רועי אדרי
צילום עמית יסעור
מפיץ נורמה הפקות
מדינה ישראלישראל  ישראל
אולפן נורמה הפקות
הקרנת בכורה 31 באוגוסט 2016 (ונציה)
27 באוקטובר 2016 (ישראל)
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה דרמה, ישראלי
דף הסרט ב-IMDb

לעבור את הקיר הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויה של הבמאית החרדית רמה בורשטין העוסק בסיפורה של חוזרת בתשובה בשנות השלושים לחייה, המחפשת שידוך לעצמה. כמו סרטה הקודם של בורשטין, "למלא את החלל", גם סרט זה הוצג לראשונה בפסטיבל ונציה.

הסרט זכה בשלושה פרסי אופיר בשנת 2016: בפרס עיצוב התלבושות (חוה לוי רוזלסקי), השחקנית הטובה ביותר (נועה קולר), ופרס התסריט לרמה בורשטין.[1]

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל (נועה קולר) היא בת למשפחה חילונית שחזרה בתשובה והתקרבה לחסידות ברסלב. היא מתפרנסת מהפעלה של פינת ליטוף ניידת, שבה יש לילדים הזדמנות ללטף גם זעמן שחור. בגיל 32 היא עומדת להתחתן סוף סוף עם גידי, אך חודש לפני המועד, בעודם בוחנים את המנות באולם השמחות, גידי חוזר בו ומבטל את החתונה, בנימוק שאינו אוהב את מיכל.

מיכל מסתייעת בסגולות ובשדכנים, וחוזרת למסלול של פגישות מייאשות עם שלל חתנים פוטנציאליים, אך ללא תוצאות - האחד מסרב להביט בה משיקולי צניעות, האחר הוא חירש המדבר אתה באמצעות מתרגם לשפת הסימנים וכך הלאה. ברגע של ייאוש ואמונה גם יחד היא מחליטה שתתחתן בנר שמיני של חנוכה, ואף מזמינה אולם שמחות למטרה זו, אף שאין לה חתן. "יש אולם, יש לי שמלה, קטן על אלוקים להמציא לי חתן", מכריזה מיכל וממשיכה בהכנות לחתונה בתאריך המיועד. בני משפחה, מכרים ואף רב מנסים להניא אותה מהמהלך, אך בליווי חברות קרובות היא ממשיכה בו. בין השאר היא עולה לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן, ושם פוגשת זמר חילוני (עוז זהבי) המגלה בה עניין, אך היא דוחה אותו. בהגיע המועד שנקבע לחתונה מיכל לובשת שמלת כלולות ואחיותיה מסיעות אותה לאולם השמחות. שם הכל ממתינים להתפוצצות הבועה, אך בפתרון של "האל מתוך המכונה" (דאוס-אקס-מכינה)[2] שימי (עמוס תמם), בעליו של אולם השמחות, שאותו הכירה מיכל כנשוי, מודיע לה שהתגרש שבוע קודם לכן, ומבקש ממיכל שתינשא לו.

דבר המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקר צביקה אנגל–ינובר רואה את הסרט כעוסק בחוויה הדתית:

על אף שהסרט יכול היה להיתפס כקומדיה קלילה וקיטשית משהו, הוא נוגע בשאלות עמוקות וקיומיות של המעשה הדתי, של החוויה הדתית, ואולי אף של החוויה האנושית הכללית. מיכל מחפשת כנות, רוצה קרבה ואהבה, עובדת בעבודה לא שגרתית כמעבירה סדנאות בליטוף חיות ויש לה הסתכלות מעניינת על העולם. היא מסוגלת לסחוף אותנו לעולמה ולחשוב שמעשיה הם מעשים נורמטיביים ונורמליים.[3]

גם המבקר תומר קמרלינג סבור שהסרט עוסק בחוויה הדתית, ובפרט במשבר אמונה:

זה סרט על משבר אמונה, וכשקוראים אותו ככה הוא ההפך ממקומם. הוא מקסים. שלושה מפתחות גלויים למדי משכנעים אותי שזה הסיפור פה. הראשון הוא הפיתוי, שמיוצג כאן פעמיים – הן על ידי נחש (מיכל מתפרנסת מתפעול של פינת ליטוף ניידת) והן על ידי ברנש. את האחרון מגלם עוז זהבי, ואני לא חושב שזה מקרי שדמותו – מוזיקאי חילוני-מתחזק - עושה את הכניסה שלה בדיוק ברגע המפתח השני: סצנה אדירה, פשוט אדירה, שבה מיכל מתייפחת על קברו של רבי נחמן מברסלב ומאשימה את עצמה בשקר. "אני לא מרגישה אותך", היא אומרת ומשאירה לנו להחליט את מי היא לא מרגישה – הרב או הערכאה הדתית הגבוהה יותר. המפתח השלישי הוא הרגע שבו הרבי המאוד חי של מיכל עושה לה נו-נו-נו לאמור, "מה שאת עושה נקרא 'לסמוך על הנס'".[4]

המבקר אורי קליין כתב: "הסרט מתיימר לגעת באובססיה הישראלית לנישואים בכל מחיר, אך במקום לעסוק בנושא זה לעומק, הוא מתאר כיצד בכוחה של אמונה לממש אובססיה זו, והוא אף בוגד בגיבורה שלו בתארו אותה כאשה דתייה שרוצה להתחתן מאהבה, אך לבסוף מוכנה להתחתן עם מי שרק יתייצב לצדה מתחת לחופה במועד שנקבע", והוסיף "זהו סרט שכולו מניפולציה, כשם שערמומיות ותעמולה הן שם המשחק בסרטיה של בורשטיין"[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר חדד ואבנר שביט‏, פרסי אופיר 2016: "סופת חול" הוא המנצח הגדול, באתר וואלה! NEWS‏, 22 בספטמבר 2016
  2. ^ שחר קדרון, השגחה פרטית וסינדרלה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
  3. ^ צביקה אנגל–ינובר, עכשיו רק חסר שיבוא החתן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 בנובמבר 2016
  4. ^ תומר קמרלינג, ‏אמונה שלמה, באתר ‏mako‏‏, ‏27 באוקטובר 2016‏
  5. ^ אורי קלייןסרטי השבוע בטלוויזיה, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2017