לץ היין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
יאן סטיין  |
| תאריך יצירה |
המאה ה־17? |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
104.8 ס"מ |
| גובה |
87.3 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
תור הזהב של הולנד |
| מספר יצירה |
M.1969.05.P (מוזיאון נורטון סימון) |
| מיקום | מוזיאון נורטון סימון |
  | |
לץ היין ( (בהולנדית: De wijn is een spotter; מילולית: היין מגחיך) הוא ציור שמן על בד מאת האמן ההולנדי יאן סטיין, שנוצר ככל הנראה בין השנים 1663–1664. היצירה מצויה באוסף מוזיאון נורטון סימון בפסדינה, קליפורניה. זהו ציור ז'אנר אופייני לסטיין, המתאר סצנה מחיי היום-יום באירוניה ובפרטים עשירים, המשקפים את הווי התקופה לצד מסר מוסרי חד וברור. שם היצירה לקוח מפסוק מקראי מספר משלי: "לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" (ספר משלי, פרק כ', פסוק א'), והוא מהווה גם את הרעיון המרכזי של הציור.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מציג סצנה הומוריסטית אך ביקורתית, המתרחשת לפני מבנה כפרי מכוסה בגפנים — ככל הנראה פונדק. במרכזה אישה שיכורה לחלוטין מועלת על עגלה בידי גבר וילד, בעוד שכנים מתבוננים מן הצד בצחוק ולעג. אף על פי שמצבה מביך, ניכרת בה השקעה אמנותית יוצאת דופן: שיערה משתלשל מבעד למטפחת שגלשה מראשה, חולצתה ומעילה היוקרתי נפרמו וחשפו את חזהּ, חצאיתה מבד סאטן בגוני ורוד וכחול מורמת, וחלקי גופה נחשפים באופן שמדגיש את השפלתה.
מאחוריה נראה ילד אוחז בדלי שוק מתכתי ובבקבוק זכוכית, כרמז ברור להזנחתה את תפקידה כאם עקב התמכרותה לשתייה. לצדם נראים ילדה צוחקת וילד רכוב על סוס צעצוע, המשתתפים במופע הלעג.
מעל לדלת המבנה, על שפת הגגון, מופיעה כתובת המוסר:
"De Wijn is een Spotter – Spreuken 20:1"
(בהולנדית: "היין מגחיך – משלי 20:1"). הכיתוב מחזק את המסר הדידקטי של היצירה, המזהירה מפני איבוד הדעת בעקבות שתייה מופרזת.
התגובות של דמויות המשנה בציור תורמות גם הן למסר המוסרי: כלב נובח בזעם, גבר ואישה משוחחים ומחווים כמי שמכירים את הסיפור שמאחורי הסצנה, ושני גברים נראים מצחקקים מחלון פתוח, אחד מהם מחזיק קערת חרס שעשויה להכיל מים, אולי כדי להשיב את רוחה של האישה. ברקע, אישה אחרת שואבת מים תחת קשת אבן.
סגנון ומשמעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה מהווה דוגמה אופיינית ליכולתו של יאן סטיין לשלב בין הומור, ביקורת חברתית, וריאליזם עשיר בפרטים. באמצעות צבעים עזים, קומפוזיציה תיאטרלית ודמויות קריקטוריות למחצה, מעביר סטיין ביקורת על תרבות השתייה, על הזנחת הערכים המשפחתיים ועל חוסר המוסריות בחיי היומיום. האמן שוזר אלגוריה מוסרית בתוך סצנה עממית, ומשתמש בה כדי להתריע על הסכנות שבהתמכרות ועל חוסר האחריות החברתית שהיא מביאה עמה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ About the Collection, Norton Simon Museum (באנגלית אמריקאית)