לקוטה (שפה)

לקוטה
Lakȟótiyapi

מדינות	ארצות הברית, קנדה
אזורים	דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית בעיקר, אולם גם צפון נברסקה, דרום מינסוטה וצפון מונטנה
דוברים	בני הלקוטה
שפת אם	כ-2,000
כתב	אלפבית לטיני
משפחה	סו סו מערביות סו של עמק נהר מיסיסיפי דקוטה סו לקוטה
קוד שפה	lkt
קוד ISO 639-3	lkt
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

לקוטה (באנגלית: Lakota, בלקוטה: Lakȟótiyapi), המכונה גם טטון וטטון סו, היא שפת סו שמדוברת בידי בני הלקוטה, אחד מענפי שבט הסו. ישנה מובנות הדדית רבה בין לקוטה לניבים האחרים של שפת סו , המכונים "דקוטה" .

לקוטה היא אחת השפות המדוברת ביותר של ילידי אמריקה בארצות הברית, ויש לה יותר כ-2,000 דוברים שחיים בעיקר במישורים של דקוטה הצפונית ודקוטה הדרומית. ישנן מספר תוכניות להטמעת השפה אצל מבוגרים ובני נוער.

לקוטה היא שפת SOV, כלומר סדר המילים בה הוא נושא-מושא-פועל, אולם ניתן לשנות את סדר המילים לצורך הבעת רגשות והדגשת רעיונות.

הגייה

תנועות

בלקוטה חמש תנועות אוראליות – /i e a o u/, ושלוש תנועות מאונפפות (נאזאליות) – /ĩ ã ũ/. התנועות /e/ ו-/o/ בלקוטה הן כנראה יותר פתוחות מתנועות הבסיס (הקרדינליות) המקבילות, ואולי הן יותר קרובות ל-[ɛ] ו-[ɔ]. מבחינת צורת הכתיבה, האותיות המאונפפות נכתבות כשלאחריהן ⟨ƞ⟩, ⟨ŋ⟩ או ⟨n⟩, ובעבר הן נכתבו עם זנבון – כלומר, ⟨į ą ų⟩.

		קדמי	מרכזי	אחורי
סגור/גבוה	אוראלי	i ⟨i⟩		u ⟨u⟩
	מאונפף	ĩ ⟨iŋ⟩		ũ ⟨uŋ⟩
אמצעי		e ⟨e⟩		o ⟨o⟩
פתוח/נמוך	אוראלי		a ⟨a⟩
	מאונפף		ã ⟨aŋ⟩

תנועת שווא נוספת בין עיצורים מסוימים באופן אוטומטי, למשל בצמדי העיצורים ⟨gl⟩, ⟨bl⟩ ו-⟨gm⟩. כך הפך שם השבט אוגְללה (Oglala) לשם המקום אוגָללה (Ogallala).

עיצורים

		דו־שפתי	שיני	מכתשי	בתר־מכתשי	וילוני	ענבלי	סדקי
אפי		m ⟨m⟩		n ⟨n⟩		ŋ ⟨ň⟩
סותם ומחוכך	אטום	p ⟨p⟩	t ⟨t⟩		tʃ ⟨č⟩	k ⟨k⟩		ʔ ⟨’⟩
	קולי	b ⟨b⟩				ɡ ⟨g⟩
	מנושף	pʰ ⟨ph⟩ / pˣ ⟨pȟ⟩	tʰ ⟨th⟩ / tˣ ⟨tȟ⟩		tʃʰ ⟨čh⟩	kʰ ⟨kh⟩ / kˣ ⟨kȟ⟩
	מסודק	pʼ ⟨p’⟩	tʼ ⟨t’⟩		tʃʼ ⟨č’⟩	kʼ ⟨k’⟩
חוכך	אטום			s ⟨s⟩	ʃ ⟨š⟩		χ ⟨ȟ⟩	h ⟨h⟩
	קולי			z ⟨z⟩	ʒ ⟨ž⟩		ʁ ⟨ǧ⟩
	מסודק			sʼ ⟨s’⟩	ʃʼ ⟨š’⟩		χʼ ⟨ȟ’⟩
מקורב		w ⟨w⟩		l ⟨l⟩	j ⟨y⟩

הענבלי החוכך הקולי /ʁ/ נהפך לענבלי רוטט ([ʀ]) לפני /i/, ובדיבור מהיר הוא לרוב מתממש כווילוני חוכך קולי [ɣ]. העיצורים הסותמים המנושפים האטומים מחולקים לשני אלופונים לכל אחד: כאלה עם השהייה בקוֹליוּת ([pʰ tʰ kʰ]) וכאלה עם חיכוך וילוני ([pˣ tˣ kˣ]), המופיעים לפני /a/, /ã/, /o/, /ĩ/ ו־/ũ/ (לכן lakhóta,‏ /laˈkʰota/ נהגה פונטית [laˈkˣota]). אצל דוברים מסוימים קיימת הבחנה פונמית בין השניים, ושניהם מופיעים לפני /e/. לא קיימת וריאציה כזו בעיצור המשולב /tʃʰ/. חלק ממערכות הכתיב מסמנות הבחנה זו; אחרות אינן עושות כן. החוככים הענבליים /χ/ ו־/ʁ/ נכתבים בדרך כלל ⟨ȟ⟩ ו־⟨ǧ⟩ בהתאמה.

כל מילה חד־מורפמית מכילה תנועה אחת הנושאת הטעמה ראשית ובעלת טון גבוה יותר מכל שאר התנועות במילה. לרוב זו התנועה של ההברה השנייה במילה, אך לעיתים ההברה הראשונה נושאת את ההדגשה, ולעיתים נדירות גם הברות אחרות. ההדגשה מסומנת לרוב בסימן הטעמה עילי (Acute Accent): ⟨á⟩ וכדומה. במילים מורכבות יהיו תנועות מוטעמות בכל רכיב, ובכתיב התקין הן מופרדות במקף. כך máza-ská, שפירושו המילולי "מתכת-לבן", כלומר "כסף" (כחומר או כמטבע), מכיל שתי תנועות מודגשות — ה־a הראשונה בכל רכיב. אילו הייתה המילה נכתבת ללא מקף, mazaska, הדבר היה מרמז על הדגשה עיקרית אחת בלבד.

תהליך פונולוגי

תהליך פונולוגי שכיח המתרחש בדיבור מהיר הוא כיווץ תנועות, הנובע לרוב מאובדן של חצי תנועה בין שתי תנועות (intervocalic glide). כיווץ תנועות יוצר תנועות ארוכות מבחינה פונטית (פונמית — רצף של שתי תנועות זהות), עם טון יורד אם התנועה הראשונה במבנה הבסיסי מוטעמת, ועם טון עולה אם התנועה השנייה היא המוטעמת: kê: (טון יורד), "הוא אמר ש־", מהמילה kéye;‏ hǎ:pi (טון עולה), "בגד; לבוש", מהמילה hayápi. אם אחת מן התנועות מאנפפות, גם התנועה הארוכה שתתקבל תהיה מנוזלת: čhaŋ̌:pi, "סוכר", מהמילה čhaŋháŋpi.

כאשר שתי תנועות בגבהים שונים מתכווצות, או כאשר קיימים הבדלים תכונתיים בין התנועות לבין חצי התנועה, נוצרות שתי תנועות פונטיות חדשות: [æː] ו־[ɔː]. לדוגמה: iyæ̂:, "הוא יצא לשם", מהמילה iyáye;‏ mitȟa:, "זה שלי", מהמילה mitȟáwa.

הנתמך הסופי (enclitic, סיומת תחבירית) ברבים =pi משתנה לעיתים קרובות בדיבור מהיר כאשר הוא קודמת לנתמכים הסופיים =kte, =kiŋ, =kštó או =na. אם התנועה שלפני =pi גבוהה או פתוחה, =pi נהגית [u]; אם התנועה שלפניה אינה גבוהה (בינונית או סגורה), =pi נהגית [o]. אם התנועה שלפני כן מאנפפת, גם התנועה החדשה תהיה מאנפפת: hi=pi=kte – "הם יגיעו הנה", [hiukte]; yatkáŋ=pi=na – "הם שתו את זה ו...", [jatkə̃õna].

בלקוטה מופיעים גם עקבות של סמליות צליל (sound symbolism) בקרב העיצורים החוככים, שבה בסיס החיתוך משתנה כדי לשקף עוצמה: zí – "צהוב"; ží – "צהבהב־כהה"; ǧí – "חוּם".

כתב

השפה הועלתה על הכתב לראשונה בידי מיסיונרים אירופיים-אמריקאים במחצית הראשונה של המאה ה-19, ויש מספר מערכות כתב שונות שמשמשות לכתיבת השפה. מערכת הכתב שפיתח אלברט וייט הט משמשת את בני הסו בשמורת האינדיאנים רוזבאד , וכך גם אוניברסיטת סינטה גלסקה שבתוך השמורה. לעומת מערכת הכתב הזו, קיימת מערכת כתב "צ'כית", שבשימוש ה-Lakota Language Consortium (‏LLC); פעילי לקוטה דחו את מערכת הכתב של ה-LLC, תוך זיהויה עם נאו-קולוניאליזם אירופי.

אלפבית LLC

מערכת הכתב הסטנדרטית של לקוטה (Standard Lakota Orthography) היא פונמית, בכך שכל אות (גרפמה) מסמלת צליל ייחודי אחד (פונמה), מלבד ההבחנה בין נישוף סדקי לווילוני, שהיא פונטית בלבד.

התנועות הקיימות בכתיבת הלקוטה הן a, e, i, o, u, וכן התנועות המאונפפות aŋ, iŋ, uŋ. לסימון גובה הצלילים הדומיננטיים במילים (ראו טון) משמש סימן הטעמה עילי (Acute Accent) ◌́: á, é, í, ó, ú, áŋ, íŋ, úŋ.

לעיצורים הבאים הגייה קרובה לערכיהם ב-IPA: b, g, h, k, l, m, n, ŋ, p, s, t, w, z. האות Y נהגית כהגייתה האנגלית – /j/. עיצור סדקי, סותם, אטום (ʔ) נכתב באמצעות אפוסטרוף, '.

הסימן ◌̌ (וי קטן) מופיע מעל עיצורים שאינם מסומלים באותיות לטיניות ב-IPA:‏ č‏ – /tʃ/,‏ ǧ‏ – /ʁ/,‏ ȟ‏ – /χ/,‏ š‏ – /ʃ/,‏ ž‏ – /ʒ/. עיצורים מנושפים נכתבים עם h: ‏čh, kh, ph, th, ועיצורים חוככים וילוניים עם ȟ: ‏kȟ, pȟ, tȟ. עיצורים מסודקים נכתבים עם אפוסטרוף: č', ȟ', k', p', s', š', t'‌.

הכתיב שבו משתמשים בטקסטים פופולריים מודרניים לרוב נכתב ללא סימני ניקוד דיאקריטי. מעבר לכך שהוא אינו מסמן את ההטעמה, הדבר גם גורם לבלבול בין מספר עיצורים: /s/ ו־/ʃ/, ששניהם נכתבים ⟨s⟩, /h/ ו־/χ/, ששניהם נכתבים ⟨h⟩, והעיצורים המנושפים נכתבים כמו העיצורים הבלתי־מנושפים, כלומר ⟨p, t, c, k⟩.

קישורים חיצוניים

• LAKOTA LANGUAGE RECLAMATION PROJECT
• לקוטה באתר Endangered Languages Project (באנגלית)