לרוויק (נורווגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לרוויק
Larvik
סמל
סמל לרוויק
מבט מרחפן אל הנמל והעיר
מבט מרחפן אל הנמל והעיר
מדינה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מחוז וסטפול וטלמרק
ראש העיר Erik Bringedal
בירת העיר לרוויק (נורווגיה) עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1671 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 535 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 47,204 (נכון ל־1 בינואר 2020)
קואורדינטות 59°03′12″N 10°01′49″E / 59.053238°N 10.030283°E / 59.053238; 10.030283
אזור זמן UTC +1
kommune.no
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בלרוויק נמצאים שניים מהאגמים הגדולים ביותר בווסטפול, גוסקו ופריס
יער עצי האשור האירופי הצפוני בעולם
באיסטרהגן יש פטרוגליפים המתוארכים לשנים 500–1500 לפני הספירה.
פריצוהוס, בית האחוזה הפרטי הגדול בנורווגיה
הבית שבו גדל תור היירדאל

לרוויקנורווגית: Larvik להאזנה (מידעעזרה)) היא עיר ורשות מקומית במחוז לשעבר של וסטפול, כיום במחוז וסטפול וטלמרק בנורווגיה. המרכז האדמיניסטרטיבי של הרשות המקומית הוא העיר לרוויק. נכון לרבעון השלישי של 2020 היו ברשות המקומית לרוויק 47,421 תושבים.[1] לרשות המקומית יש קו חוף של 110 קילומטרים, קצר יותר מזה של העיירה סנדפיוד (אנ') השכנה.

העיר קיבלה מעמד של עיירת שוק בשנת 1671. לרוויק הוקמה כרשות מקומית ב-1 בינואר 1838. העיר סטוון (Stavern), והיישובים הכפריים ברונלאנס (Brunlanes), הדרום (Hedrum) וטילינג (Tjølling) מוזגו בצו עם הרשות המקומית של לרוויק ב-1 בינואר 1988. ב-1 בינואר 2018 אוחדה לרדאל (Lardal) הסמוכה עם הרשות המקומית כחלק מרפורמה עירונית ארצית. לאחר המיזוג, הפכה לרוויק לרשות המקומית הגדולה ביותר בווסטפול בשטחה, והשלישית בגודלה במספר התושבים.

לרוויק ידועה כעיר הולדתו של ההרפתקן והאנתרופולוג תור היירדאל, יוזם משלחת קון-טיקי. בשטח הרשות שוכן יער עצי האשור הצפוני ביותר בעולם הקרוי בנורווגית Bøkeskogen (מילולית: "יער עץ האשור"). אתרים נוספים כוללים את מעיין המים המינרליים הטבעיים היחידים של נורווגיה, פריסקילדן (Farriskilden) ואת פריס באד (Farris Bad) שתואר כאחד מאתרי הספא הטובים באירופה, והספא הגדול ביותר בסקנדינביה.[2]

בין לרוויק להירטסלס (אנ') בדנמרק יש קו מעבורת יומי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות המקומית לרוויק משתרעת על הפינה הדרומית-מערבית של מחוז וסטפול, בין העיירה סנדפיורד במזרח לפיורד לנגסונדספיוד (אנ') במערב. החוף משתרע בין הכניסות לפיורדים סנדפיוד ולנגסונדספיוד. קו החוף כולל חופים שונים, מפרצים, איונים ואיי סלע (skerries). האדמה מישורית יחסית לאורך החוף וכוללת מפרצים רבים, ואילו החלקים הפנימיים הם בעיקר גבעות המיוערות בחורשות גדולות. הרים גדולים יותר נמצאים לאורך הגבול למחוז טלמרק במערב. הנקודה הגבוהה ביותר ברשות היא וינדפייל (Vindfjell) בגובה 622 מטרים על הגבול עם מחוז טלמרק במערב. ברגאָנוודן (Berganvarden) בגובה 456 מטר היא פסגה נוספת פופולרית להליכה. היא שוכנת בצפון-מערב לרוויק, בצד המערבי של נהר לוֹגן (Lågen), בגבול עם לרדאל (Lardal) וסיליאן (Siljan).[3]

הרשות המקומית של לרוויק שוכנת כ-105 קילומטרים דרומית-מערבית לאוסלו. היא משתרעת על שטח של 530 קילומטרים רבועים, הרשות המקומית הגדולה ביותר במחוז וסטפול. אוכלוסייתה מונה47,421 תושבים (בעיר לרוויק גופא התגוררו ב-2019 24,647), הרשות השלישית בגודל אוכלוסייתה, קטנה יותר מטונסברג וסנדפיורד השכנות. ללרוויק יש פיורד משלה המתחבר לנהר לאגן.

לרוויק גובלת בקונגסברג (Kongsberg) בצפון, בסנדפיוד במזרח ובפושגרוּן (Porsgrunn) ובסיליאן (מחוז טלמרק) במערב. הנקודה הדרומית ביותר ברשות המקומית היא מגדלור טוויסטיין (Tvistein fyr) שבים מדרום להומרבקן (Hummerbakken) בברונלאנס (Brunlanes). ביבשת, הנקודה הדרומית ביותר נמצאת באודנה (Oddane), בין מֱלן (Mølen) לנבלונגהָּוּן (Nevlunghavn). הנקודה המערבית ביותר היא האי גייטרִיָיה (Geiterøya) שבפיורד לנגסונדספיורד, והנקודה המזרחית ביותר היא אחד מהאיונים של ראואר (Rauer). הנקודה הגבוהה ביותר היא וינדפייל (Vindfjell) בגובה 622 מטרים על הגבול עם מחוז טלמרק במערב.

מאפיינים גאוגרפיים בולטים כוללים את אגם פריס (Farris) ואת הנהר נומדלסלוגן (Numedalslågen), הקרוי מקומית לוֹגן (Lågen), אשר מסתיים בלרוויק, מזרחית לעיר. גופי מים אחרים כוללים את האגמים גוקחוּ (Goksjø) והָּלֶוָוטן (Hallevatnet).

לרוויק ידועה גם במעיינות הטבעיים של מים מינרליים, פריסקילדן (Farriskilden), אשר נוצלו מסחרית תחת שם המותג פריס (Farris). בקאופנג (Kaupang, שוק בנורדית עתיקה, ראו בפסקת ההיסטוריה) בטילינג (Tjølling) שוכנים שרידי תחנת המסחר מימי הביניים של שירינגסאל (Skiringssal). לרוויק הוא המקום הצפוני ביותר בעולם שבו גדלים אופן טבעי יערות של האשור האירופי (Fagus sylvatica), המכונים מקומית בוקסקוגן (Bøkeskogen, "יער עץ האשור").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלרוויק התגלו שרידים שונים מתקופת האבן, למשל ליד טורפוונט (Torpevannet) על ידי הכפר Helgeroa. ראט (אנ'), מורנת הקצה הגדולה ביותר בסקנדינביה עוברת בכל מחוז וסטפול לפני שהיא מגיעה לשיאה באוקיינוס במולן (אנ'). תושבים קדומים נשאו סלעים מראט ובנו מספר רב של תלוליות קבורה במולן. בתקופת הברזל הרומית, הקימו התושבים הקדומים אנדרטת אבן הדומה לספינה באיסטרהוגן (אנ'), אחד השרידים הגדולים ביותר של נורווגיה ("אולדטיסמין") מהתקופה הפרהיסטורית. מיד מעבר לגבול סנדפיורד ליד איסטרהוגן נמצאת חוות האוגן, שהיא אתר הפטרוגליפים הגדול ביותר במחוז וסטפול.

הקאופנג (Kaupang, שוק בנורדית עתיקה) באתר הוויקינגי של סקירינגסאל (Skiringssal) הוא אתר ארכאולוגי בו גילו ארכאולוגים לראשונה תלוליות קבורה, ומאוחר יותר חשפו את שרידי העיר העתיקה. כיום היא ידועה כעיר המסחר העתיקה ביותר הידועה בנורווגיה. היה סחר בינלאומי ממפרץ בוויקספיורד (Viksfjord), כמה קילומטרים ממזרח ללרוויק, לפני למעלה מ-1,200 שנה. בסקירינגסאל התגלו שרידים מהעיר העתיקה ביותר שהתגלתה במדינות הנורדיות, והיא הייתה אחד האתרים העירוניים הקדומים ביותר בסקנדינביה.[4]

העיר לרוויק הייתה קהילת ספא מהמאה ה-19, משכנן של מרחצאות לרוויק. הספא קידם בברכה כמה חברי ממשלה וגם אוליגרכים רוסים. משפחת המלוכה, הוקון השביעי, מלך נורווגיה והמלכה מוד, נפשו במרחצאות לרוויק בשנת 1906. הספא אירח את ביירנסטרנה ביירנסון ב-1909, שכתב כמה משיריו האחרונים בלרוויק, ואת קנוט האמסון בשנת 1917. האמסון כתב את הרומן שלו ברכת האדמה בלרוויק, שזיכה אותו מאוחר יותר בפרס נובל לספרות ב-1920.

לרוויק קיבלה מעמד של עיירת שוק בשנת 1671. העיר לרוויק (בכתיב דני עכשווי: לורביג (Laurvig)) נוסדה בשנת 1671 על ידי אולריק פרדריק גילדנלובה (אנ'), שהפך לרוזן הראשון של לורביג. עדיין ניתן לבקר היום ב-"Herregården", מעון הרוזן. בלרוויק שוכן "פריצוהאוס" (Fritzøehus), אחוזת משפחת טרשוב (Treschow), שנמצאת כיום בבעלות יורשי מילה-מארי טרשוב, שהייתה "האישה העשירה ביותר בנורווגיה". אחוזת טרשוב נבנתה בשנת 1835 כאשר וילום פרדריק טרשוב (Willum Frederik Treschow) רכש את המחוז מהכתר הדני, אשר בתורו קנה את המחוז מהקונסורציום המקומי "גרבלינגנה" (grevlingene), ארבעה יזמים מקומיים שהוכיחו כי אינם מסוגלים לנהל כלכלית את הבעלות (הקונסורציום קנה את המחוז מהכתר הדני בשנת 1817 במקור, הכתר השתלט מחדש על המחוז כאשר אחרון הרוזנים נאלץ למכור אותו בגלל חוב).

לרוויק, יחד עם סנדפיורד וטונסברג השכנות, היו שלוש הערים הדומיננטיות לציד לווייתנים של נורווגיה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.[5]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית לרוויק מתרכזת בעיקר סביב החוף. המרכז האדמיניסטרטיבי של הרשות המקומית, הוא העיר היחידה ברשות המקומית לרוויק. אזורי המגורים בעיר נמצאים בראש ובראשונה בגבעות בין הפיורד ליער עצי האשור (בוקסקוגן).[6]

נכון לרבעון השלישי של 2020 היו ברשות המקומית לרוויק 47,421 תושבים,[1] בעוד שבעיר לרוויק גופא התגוררו ב-2019 24,647 תושבים.[6] המהגרים היוו 11.2 אחוז מהאוכלוסייה בשנת 2017. קבוצות המהגרים הגדולות ביותר (עולים מהדור הראשון והשני) היו: פולנים (1,245), ליטאים (464), עיראקים (410), וייטנאמים (309) וסומלים (301).[1]

מנתוני מפקד האוכלוסין שנערך בראשית המאה ה-19 עולה כי אוכלוסיית לרוויק גדלה פי ארבעה במשך כ-200 שנה. אולם אוכלוסייתה מתפשטת ברשות המקומית הגדולה במחוז, ופחות מ-50% מתגוררים בעיר לרוויק. רוב האוכלוסייה נמצאת לאורך פיורד לארוויק וסביבו, מסטוורן במערב ועד גון (Gon) במזרח. לעיתים האוכלוסייה מכפילה את עצמה במהלך שבועות הקיץ עקב בואם של התיירים. בלרוויק היו בשנת 2018 4,775 בתי נופש.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוויק היא הרשות המקומית החקלאית החשובה ביותר במחוז וסטפול. מלבד דגנים, גידולים אחרים כוללים תפוחי אדמה וירקות, והייצור הגדול ביותר של המחוז של מלפפונים ועגבניות. ענפים חשובים נוספים הם מסחר, מלונות ומסעדות. ענף הדיג הוא השני בגודלו בווסטפול, רק קטן יותר מאשר בעיריית פארדר. נמלי דיג חשובים הם סטוורן, הלגארואה ונבולונגהאוון (Nevlunghavn). יתר על כן, לרוויק מפעילה את ענף כריתת העצים הגדול ביותר במחוז. אשוחית נורווגיה היא מין העץ החשוב ביותר.[6]

לרווקיט (אנ'), סוג של סלע יסוד אותו חוצבים בלרוויק, והמשמש לאחר עיבוד לחיפוי של קירות של מבנים מסחריים, מיוצא למדינות באירופה ולארצות הברית.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוויק ידועה בראש ובראשונה כקהילת קיץ. בשל האקלים היציב שלה ואחת הטמפרטורות החציוניות הגבוהות ביותר בנורווגיה, נהנית לרוויק מתיירות קיץ משמעותית. האקלים של לרוויק הוא מהמתונים ביותר בנורווגיה, עם כמות ימי השמש בין הגבוהים במדינה. בלרוויק יש למעלה מ-4,000 בתי נופש.

מספר רב של תיירים מגיעים בחודשי הקיץ לעיירת החוף סטוורן ולכפרים הציוריים הלגארואה ונבולונגהאוון. סטוורן ידועה כקהילת קיץ, ואוכלוסייתה יותר ממכפילה את עצמה במהלך הקיץ. אטרקציות תיירותיות בסטוורן כוללות את היכל הזיכרון למלחים שנפלו במלחמות העולם (Minnehallen), בסיס הצי של פרדריקסוורן (Fredriksvern) ושרידי המצודה שהגנה על סטוורן (Citadellet). על האי מצודה (Citadellet) שוכן מבצר סטוורנס (Staverns Fort) המתוארך לשנות ה-80 של המאה ה-19. האי הוא מקלט עכשווי לאומנים.

הקאופנג (שוק בנורדית עתיקה) תואר כ"אטרקציה הראשית" עבור המבקרים בלרוויק. הקפואנג ידוע גם כמונומנט החשוב ביותר של נורווגיה מתקופת הוויקינגים. מקור אחר מתאר את הפארק הגאולוגי מולן (Mølen Geopark) כאטרקציה התיירותית המתויירת ביותר של לרוויק. אטרקציות נוספות כוללות את המוזיאון הימי, פריצוהאוס (Fritzøehus), הרגרדן (Herregården), ביתו של תור היירדאל ובוקסקוגן. בלרוויק שוכן גם פריס באד (Farris Bad), הספא הגדול ביותר במדינות הנורדיות, שתואר כאחד ממתקני הספא הטובים באירופה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הימי של לרוויק שוכן בבניין הלבנים העתיק ביותר של לרוויק.
סטוורן היא עיירת קיט

אגודת מוזיאון לרוויק נוסדה בשנת 1916. המוזיאון קשור כיום למוזיאון וסטפול (Vestfoldmuseene). מוזיאון לרוויק הוקם במטרה לשמר ולשקם את אוסף המבנים ההיסטוריים בעיר.[7][8][9]

במוזיאון טרשוב-פריצו (Verkensgården) מוצגות תערוכות ממפעל יציקה הברזל לשעבר של טרשוב-פריצו. המוזיאון מציג כלים, ציוד, רישומים ודגמים הממחישים את עידן ייצור הברזל בלרוויק, המתוארך בשנים 1670–1870. התערוכה מציגה היבטים שונים; מתהליך היצירה הגאולוגי ועד הייצור והשימוש באבן הלרווקיט, מוצר הייצוא העיקרי של האזור. מפעלי הברזל נסגרו בשנת 1868.[10]

בית האחוזה (Herregården) נבנה על ידי אולריק פרדריק גילדנלובה לחתונתו השלישית בשנת 1677. זהו מבנה עץ גדול עם חללי פנים בארוקיים משומרים היטב משנות ה-30 של המאה ה-18. בית האחוזה Herregården הוא בניין עץ בארוק גדול עם אלמנטים קלאסיים. עיצוב הפנים הוא בעיקר בסגנונות הבארוק ותקופת העוצרות (אנ'). הבית מלא חפצים עתיקים מהמאה ה-17 וה-18. המבנה משנת 1677 נחשב לאחד ממבני הבארוק החילוניים המשובחים ביותר בנורווגיה. זהו אחד מהמונומנטים הארכיטקטוניים הבארוקיים המייצגים אצולה בנורווגיה.[11] יתר על כן, זהו אחד ממבני העץ הגדולים ביותר בנורווגיה מהמאה ה-17.

המוזיאון הימי של לרוויק (Larvik Sjøfartsmuseum) שוכן בבניין הלבנים העתיק ביותר של לרוויק, משנת 1730, בית המכס הישן, שהיה בית מגוריו של מפקח הבניין המקומי. במוזיאון זה מוצגים דגמים של ספינות, ציורים של ספינות מפרש וחפצים ימיים אחרים כדי להחיות את ההיסטוריה הימית של הנמל. קטע אחד במוזיאון מוקדש למסעות של תור היירדאל יליד לרוויק.[12]

פריצוהוס (Fritzøehus) היא אחוזה פרטית הממוקמת בלרוויק. באופן מסורתי נקשרה האחוזה לבני משפחת טרשוב השונים ונמצאת כיום בבעלות היורשים של מילה-מארי טרשוב. זהו בית האחוזה הגדול ביותר בנורווגיה בבעלות פרטית.[13][14]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לרוויק משרת נמל התעופה סנדפיורד (אנ'), נמל התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר אליה. כביש אירופאי E18 (אנ') חוצה את הרשות המקומית והוא אחד הכבישים הראשיים החשובים ביותר בנורווגיה. תחנת לרוויק היא תחנת הרכבת המרכזית בעיר, ואילו מעבורות יומיות להירטסלס (אנ') בדנמרק יוצאות מנמל העיר ומופעלות על ידי Color Line. לעיר השכנה סנדפיורד יש מספר קווי מעבורת יומיות לסטרמסטאד (אנ') בשוודיה, ומדרום יותר, העיר לנגסונד (אנ') מקושרת להירטסלס, דנמרק באמצעות מעבורת המופעלת על ידי Fjord Line.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לרוויק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]