לשון (משחק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לשון (נהגה במלעיל) הוא משחק קלפים ישראלי[דרוש מקור] המיועד לשלושה שחקנים ומעלה.

סידור המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקים לכל שחקן ארבעה קלפים, אם שלושה מתוך ארבעת הקלפים של אחד השחקנים זהים יחליפם בארבעה קלפים חדשים, מצב זה נקרא "שרוף". יתר הקלפים מועמדים בערימה לצד השחקן הראשון.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן המתחיל שולף קלף מן החפיסה ולאחר מכן מעביר קלף אחד הלאה לשחקן הבא. השחקן הבא בתורו ירים את הקלף שהעביר אליו השחקן הראשון ויעביר הלאה לשחקן הבא. וכן הלאה, עד לשחקן האחרון שבמקום להעביר הלאה ישים את הקלף בערימה מוסתרת. המשחק ממשיך בקצב שבו שולף השחקן קלפים חדשים מהחפיסה, קלף אחד בפעם כך שהיד של כל שחקן נעה בין ארבעה לחמישה קלפים.

כאשר אחד השחקנים מצליח לאסוף רביעיית קלפים זהים (לדוגמה 5♣, 5♠, 5♥ ו5♦) עליו להוציא לשון (ומכאן שם המשחק) ולהמשיך להעביר קלפים כאילו עוד לא השלים רביעייה כשכל הזמן לשונו עדיין בחוץ. מטרת יתר השחקנים היא לזהות כאשר אחד השחקנים האחרים הוציא לשון ולוציא לשון אף הם, הסבב מסתיים כאשר אחרון השחקנים שם לב. השחקן האחרון ששם לב מקבל אות אחת משם המשחק ("לשון") או כל מילה ארוכה אחרת, ואז ממשיכים בסבב נוסף. המשחק נגמר כאשר אחד השחקנים קיבל כבר את כל אותיות המילה הנבחרת. בדרך כלל ארבעה הפסדים, בסיבוב המפסיד הראשון 'ל', בסיבוב השני 'ש', בסיבוב השלישי 'ו' ובסיבוב המפסיד הרביעי 'ן'. יש שמשחקים משחק זה עם "חיוב" כמו במשחק אמת או חובה לשחקן המפסיד.