לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מהגרים המגיעים לאליס איילנד, ארצות הברית, בשנת 1902

לשכות המודיעין היו ארגונים אשר פעלו במהלך השנים 1881–1924, בהן היגרו למעלה משניים וחצי מיליון יהודים ממזרח אירופה ותחום המושב אל ארצות היעד שמעבר לים. ארגונים אלה קמו בחסות מספר ארגונים יהודיים אשר פעלו במוקדי ההגירה השונים. לשכות אלה פעלו כדי לסייע למהגר היהודי לקבל החלטה לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו כדי לסייע למהגר לממש את החלטתו בהתאם לשיקולים פרקטיים.[1] החברה להתיישבות יהודית (יק"א), הצליחה להקים ברחבי תחום המושב רשת ענפה של לשכות מודיעין והייתה הגורם המרכזי אשר הפעיל משרדים אלה.[2]

ההגירה היהודית הגדולה לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוית שנה טובה מתחילת המאה ה-20 בה מהגרים יהודים מרוסיה לבושים בלבוש מסורתי עם מטלטליהם בוהים בקרובי משפחתם האמריקאים הקוראים להם לעבור לארצות הברית. קרוב לשני מיליון יהודים היגרו לארצות הברית בין השנים 1881 - 1924.

מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881–1924, כשני מיליון איש, בחרו להגר לארצות הברית של אמריקה והיתר נדדו לארץ ישראל, ארגנטינה, קנדה, דרום אפריקה ואוסטרליה.[1] ההגירה היהודית הייתה חלק מתנועת הגירה רחבה הרבה יותר אשר כללה את מעברם של למעלה מ-50 מיליון מהגרים מרחבי מזרח אירופה בין השנים 1865-1915.[3] ההגירה היהודית ההמונית שינתה באופן משמעותי את העם היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופת ההגירה הגדולה כ-72% מהמהגרים היהודים יצאו מגבולות האימפריה הרוסית, 16% יצאו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, 4% מרומניה והיתר מאנגליה, קנדה וגרמניה.[4] את ההגירה היהודית ההמונית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מייחסים החוקרים למספר סיבות עיקריות: גידול דמוגרפי משמעותי של האוכלוסייה בשטחי האימפריה הרוסית[5] וכתוצאה מכך היווצרות של עוני ודלות משאבים למשפחות,[6] תחילתו של תהליך תיעוש נרחב בשטחים האלה החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-19,[7] מהפכה בתחום התחבורה ההמונית ופיתוח תעשיית הרכבות, והספינות,[8] וכן אנטישמיות ופוגרומים שהלכו והתרחבו בראשית המאה ה-20.[9] בניגוד לימינו, שבהם המהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד, בימים ההם לא היה צורך במסמכים אלה כלל. המהגר נדרש להוכיח שמצב בריאותו תקין ושיש בידו סכום כסף מינימלי.[1] בראשית חודש ינואר של שנת 1925, סגרו הרשויות בארצות הברית את שערי ההגירה ולא אפשרו יותר כניסה חופשית לשטחי ארצות הברית. בכך הגיעה לסיומה ההגירה היהודית ההמונית לצפון אמריקה.[10]

..אנחנו נוסעים לאמריקה! איפה היא אמריקה? – אינני יודע. רק זאת אני יודע, שהיא רחוקה, רחוקה נורא. כשמגיעים מפשיטים אותך שם עירום ומסתכלים לך בעיניים. אם העיניים שלך בריאות, טוב. אם לא, תיסע, במחילה, בחזרה!

שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 89

רקע להקמת לשכות המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע גל ההגירה הגדול של יהודי תחום המושב, התגלו קשיים משמעותיים בדרכם של המהגרים אל הארץ החדשה. קשיים אלה כללו נושאים לוגיסטיים וכן מעשי נוכלות רבים במעברי הגבול ובדרכים.[11] קשיים גדולים אלה ובמיוחד מעשי הנוכלות של ה'סוכנים והמתווכים' קיבלו ביטוי בספרות הזמן ובמיוחד בספרו של שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן המתאר את קורותיה של משפחה יהודית שהיגרה מתחום המושב לארצות הברית. כך למשל בעת מעבר הגבול הרוסי, נזקקה המשפחה לסיוע של 'סוכנים' מקומיים אשר הבטיחו להעבירם את הגבול אך בפעול ניסו לשדוד אותם מרכושם.

פחד אלוהים.. אף הגה אנחנו לא משמיעים. אנחנו הולכים והולכים, ושום גוי אחר אנחנו עוד לא רואים.. פתאום נעצרים שי שערלים (הסוכנים) ודורשים שנגיד להם כמה כסף יש לנו. נופל עלינו פחד גדול כל כך עד שאיננו יכולים לומר מלה. יוצאת אמא ואומרת שאין לנו כסף. אומרים הם שזה שקר, שכל היהודים יש להם כסף. ושולפים שני סכינים ארוכים ומקרבים אותם לנו ישר אל הפנים.

שלום עליכם, מוטל בן פייסי החזן, תל אביב, 1999, עמ' 106

בנוסף לקשיים הפיזיים במעברים ולמעשי ההונאה, נזקקו המהגרים היהודים למידע אודות תהליך ההגירה וכן הסבר על מדינת היעד. אחד הכלים המרכזיים של המהגר בעודו בוחן את ההחלטה להעתיק את מיקומו הוא הידע שקיבל על הנעשה בצד השני.[12] בהיעדר מידע מוצק, ולפעמים אף בהינתן מידע מטעה או שקרי, היה הקושי להגר עולה בצורה משמעותית.[13] על מנת לתת מענה לכל הקשיים והאתגרים האלה, קמו להן שש לשכות מודיעין מרכזיות בראשית המאה ה-20: הלשכה של החברה להתיישבות יהודית (יק"א) במימונו של הברון הירש, אשר כללה מאות תתי-סניפי מודיעין מקומיים ואזוריים, לשכתה של ההסתדרות הטריטוריאליסטית (יט"א) בראשותו של ישראל זנגוויל, לשכה בברלין מטעם אגודת עזרה (Hilfsverein), לשכה בארצות הברית מטעם ה-Industrial Removal Office) IRO), וכן לשכות של התנועה הציונות – האחת מטעם הוועד האודסאי, והשנייה הייתה מהמשרד הארץ ישראלי בניהולו של ארתור רופין. לשכות אלה פעלו כדי לסייע למהגר היהודי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורו לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו בשום דרך שהיא הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו כדי לסייע למהגר לממש את החלטתו. לשכות אלה היו לעתים לא מתואמות ביניהן ואף התחרו זו בזו.[14][15][16]

מייסד יק"א, הברון מוריס דה-הירש

חברת יק"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת יק"א (החברה להתיישבות יהודית, Jewish Colonization Association), נוסדה על ידי הברון מוריס דה-הירש בלונדון בשנת 1891. החברה נוסדה לאחר שממשלת רוסיה הצארית סירבה לקבל מידי דה-הירש סכום של כ-50 מיליון פרנק להקמת רשת חינוך יהודי מודרני.

מטרת הקמת יק"א הייתה לסייע להגירתם של יהודים מכל חלקי אירופה ואסיה ובמיוחד מהמקומות בהם תנאי חייהם הקשים ביותר ונתונים להגבלות (דגש על מרחבי האימפריה הרוסית), לחלקים אחרים של העולם. בנוסף השקיעה יק"א משאבים רבים בפיתוח מושבות בחלקים שונים של צפון ודרום אמריקה וכן בארצות נוספות למטרות חקלאיות ומסחריות.[17]

לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה להתיישבות יהודית, הייתה הראשונה להקים מערך של לשכות מודיעין עבור המהגר היהודי. בשנת 1904, נפתחה לשכת המודיעין בעיר סנט-פטרבורג ומשנה זו הייתה יק"א המוסד הפילנטרופי היהודי החשוב ביותר שעסק וטיפל בכל ענייני ההגירה באימפריה הרוסית ובתחום המושב.[2]

בנוסף ללשכת המודיעין של יק"א בסנט-פטרבורג, פעל בתחום המושב גם ארגון "הוועד האודסאי", אשר קיבל היתר רשמי לפעול במרחב אודסה בשנת 1890. בחודש ינואר של שנת 1905, הקים הוועד האודסאי את לשכת המודיעין שלו בעיר.[14]

לאור הקמת הלשכות בסנט-פטרבורג ובאודסה ובהמשך למאמץ של הארגונים היהודים לייעץ, לסייע ולהכווין את ההגירה היהודית וכן כתוצאה מהביקוש ההולך והגובר, החלו לקום ברחבי האימפריה הרוסית לשכות מודיעין נוספות בהובלתה ובהנהגתה של יק"א. כך למשל, בשיא תקופת ההגירה, עמד מספר הלשכות הפעילות בתחום המושב על 507. הייעוץ בלשכות המודיעין של יק"א ניתן ללא כל תמורה כספית.[18]

מפת תחום המושב

ובתוך עולמם האפל והחשוך של האמיגראנטים יכולים להחשב ככוכבים מתנוצצים קצת – הלשכאות[19] והמורשים, שיסדה הביורה המרכזית של חברת יק"א במספר לא מעט בתחום המושב. בלשכאות הללו מתקבלות שאלות שונות בכתב בענייני נדידה שונים, בכל יום, במידה מרובה מאוד. גם אנשים למאות ולאלפים באים בעצמם אל הקומיטטים האלה לקבל ידיעות. והאחרונים עוזרים להאמיגראנטים בפתרון שאלות וספקות שונים, במקצוע קבלת הפאספורטים של חו"ל ולפעמים גם בנתינת תמיכת כסף לאלה הנודדים שאינם הולכים לאמריקה.

י"ל כהנוביץ, 'מתוך התחום: רשמי מסע', הד הזמן, 143, 16.7.1907, עמ' 2-3

המבנה ההיררכי של לשכות המודיעין של יק"א היה בנוי כך שכל לשכה פעלה באופן עצמאי. כאשר התעוררו בעיות שלא נמצא להן פתרון, הייתה מועלית הפניה ללשכה האזורית הגדולה יותר ובמידה וגם שם לא נמצא הפתרון, היו מעלים את הפניה אל הלשכה המרכזית בסנט-פטרבורג. הלשכות השונות התבקשו לנהל רישום ומעקב אחרי כל הפניות המתקבלות. אחת המטרות המרכזיות של לשכות המודיעין הייתה להרחיק את המהגרים מידי הסוכנים והנוכלים הלא מורשים. באמצעות הרחקתם של המתלבטים מהנוכלים, הייתה יכולה לשכת המודיעין להיות המקור המרכזי עבורם למידע אמין ואיכותי.[20]

תפקידי לשכות המודיעין בתחום המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקידים המרכזיים אותם מילאו לשכות המודיעין בתחום המושב היו: הנפקת דרכונים, מתן הנחות ברכישת כרטיסי הפלגה ונסיעה ברכבת, תיווך עם חברות הספנות ועזרה רפואית. בנוסף, עסקו לשכות המודיעין של יק"א גם במאבק בסחר בנשים יהודיות.

הנפקת דרכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להנפקת דרכון הייתה חשיבות מכרעת מאחר שהיא הפכה את תהליך חציית הגבול של מדינת המוצא לחוקית. בנוסף, משפחה בעלת דרכון הייתה תלויה פחות בסוכני תיווך בדרך. לשכות המודיעין של יק"א השקיעו מאמצים רבים בניסיונות לפתור ולעקוף את הקשיים הבירוקרטים אשר נלוו להליך הוצאת הדרכון. במסגרת מאמצים אלה הדפיסו לשכות המודיעין עבור המהגרים מתכונת קבועה של מכתב בקשה להוצאת דרכון.[21]

מתן הנחות ברכישת כרטיסי הפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכות המודיעין, אשר ייצגו כמות גדולה של מהגרים ופונים, ניהלו משא ומתן עם חברות הספנות הגדולות על מנת לנצל את היתרון המספרי ולהעניק הנחות ברכישת כרטיסים חדשים. בנוסף, סבסדו לשכות המודיעין אלפי כרטיסי רכבת על מנת לאפשר למשפחות דלות האמצעים להגיע לנמלי היעד.[21] כך למשל עלה בידי לשכת המודיעין של הוועד האודסאי להוריד את מחירי ההפלגה לארץ ישראל בסכומים של למעלה מ-.40%.[14]  

מתן עזרה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהמכשולים המרכזיים של המהגרים היה הנושא הרפואי. בעת ההגעה לחופי אמריקה, עברו המהגרים בדיקות רפואיות כלליות וכן בדיקות עיניים. במידה ולא היו עוברים את הבדיקה, היו המהגרים עלולים להיות מסורבי כניסה. משפחות רבות לא הכירו את הבדיקות הרפואיות או קיבלו מידע מקדים מטעה מסוכנים לא מורשים. לשכות המודיעין של יק"א פעלו לעורר את תשומת הלב של המהגרים לבדיקות הרפואיות והמליצו למהגרים לעבור את הבדיקות הנדרשות עוד בטרם החלו את המסע אל מדינות היעד. במקרים מסוימים היו לשכות המודיעין אף משלמות כסף לרופאים על מנת שיבצעו את הבדיקות למהגרים בחינם.[21]

מאבק בסחר בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המאבק של יק"א בסוכנים הלא רשמיים אשר רימו את המהגרים וסיפקו מידע מטעה, החלו לשכות המודיעין לעסוק גם בסוגיית הסחר בנשים. סחר זה פרח בזמן גל ההגירה הגדול לאור ריבוי האוכלוסייה במדינות המוצא, וכן כתוצאה מתנאי הדלות והעוני שבהם חייה הקהילה היהודית בתחום המושב, ולאור הביקוש הגובר לזנות במדינות היעד. במסגרת המאבק של לשכות המודיעין, נוצר שיתוף פעולה יחד עם אגודות להגנת נשים במדינות אירופה אותן חצו הנשים בדרך אל מדינות היעד. הלשכות סיפקו לאגודות אלה מידע רב בנוגע לאופי ההגירה מתחום המושב והסיבות שבגינן התקיים הסחר בנשים. מנהלי לשכות המודיעין אשר היו סמוכות לגבול פקחו עיניים והפקידו לעקוב אחרי תנועת סוכני ההגירה, במיוחד לכאלה שנעו עם נשים צעירות. בנוסף לפעולות אלה, פרסמו לשכות המודיעין, דרך העלונים אותם הפיצו, מידע אודות סוחרים לא חוקיים והזהירו את האוכלוסייה המקומית מפניהם.[22]

כמות הפניות ללשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מהגר אשר פנה אל אחת מלשכות המודיעין ונעזר בה, סיפק להן את פרטיו האישיים. כך למשל נשמרו בלשכות המודיעין של יק"א תיעודים של כ-6,000 מהגרים אשר קיבלו סיוע כספי בקניית כרטיס רכבת עד לנמל המוצא. נוסף על כך ערכה יק"א רישום  כללי ובו מופיע תיעוד של למעלה מ-145,000 פניות של מהגרים יהודים אל לשכות המודיעין ברחבי תחום המושב.[23]

פרסומים של לשכות המודיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לאפשר למהגר לממש את החלטתו ולהגיע בשלום לארץ היעד, וכדי להילחם בסוכנים ובשוק ההגירה הלא רשמי, פעלו לשכות המודיעין להוציא לאור מגוון מנשרים, עלונים וחוברות הדרכה בעניין ההגירה היהודית. עלונים אלה הופצו על ידי לשכות המודיעין האזוריות והמקומיות. פרסומים אלה יצאו לאור בשפת היידיש וכן בשפה הרוסית. החוברת שתפוצתה הייתה הרחבה ביותר הייתה "אלגעמיינע ידיעות פאר די וואס ווילען פאהרען אין פרעמדע לענדער" ובה היה שלל כתבות אודות מה המהגר צריך לדעת לקראת היציאה לדרך וכן עצות מעשיות ומידע נוסף על מדינות היעד. החל משנת 1907 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוציאה יק"א לאור את העיתון "דער יודישער עמיגראנט" אשר עסק בענייני הגירה באופן בלעדי. במסופים השונים ניתן היה למצוא מידע והודעות מטעם לשכות המודיעין השונות, ידיעות על סוכנים נוכלים וכן מידע על מחירי הנסיעות וההפלגות. בשנת 1912, הוציאה יק"א חוברת אשר הוקדשה כולה לסוגיית הסוכנים הנוכלים, ובכך ביקשה להביא לידיעת המהגרים את חומרת התופעה.[24] גם לשכת המודיעין של הוועד האודסאי עסקה בפרסומים בעיתונות היהודית-רוסית המקומית ונתנה דגש במתן מידע אודות תנאי המחיה בארץ ישראל.[14]

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הקשיים הגדולים והדילמה הקשה של המשפחות היהודיות, בחרו מאות אלפים מהן להגר מעבר לים. למול דלות האמצעים ובעיקר למול היעדר המידע, פעלו לשכות המודיעין בהובלתה של יק"א כדי לסייע למהגרים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר. לשכות אלה, אשר הוקמו ברחבי תחום המושב סייעו למהגר היהודי להימנע ממגע עם סוכנים לא מורשים ורמאים, העניקו מידע נרחב על מדינות היעד וכן העניקו עזרה כספית דרך מתן הנחות ואף באמצעות מימון הנסיעות. היקף הפניות הרחב אל הלשכות השונות הדגים כיצד הצליחו לשכות אלה להשפיע ולחזק את זרם ההגירה ולסייע למשפחות השונות לממש את חלומן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גור אלרואי,. המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008.
  • גור אלרואי, "ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי", מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012).
  • מרגלית שילה, ‏לשכת המודיעין של שיינקין ביפו, הציונות י"ז, 1993, עמ' 39-69
  • Alroey, Gur. "Bureaucracy, Agents and Swindlers: Hardships Faced by Emigrants in the Early Twentieth Century", Contemporary Jewry, 19(2003).
  • .Baines, Dudley. Emigration from Europe: 1815-1930. Cambridge, 1995
  • .Liebman, Hersch. "Jewish Migrations During The Last Hundred Years", The Jewish People: Past And Present, vol.1, New York, 1946
  • .Wischnitzer, Mark. To Dwell in Safety: The Story of Jewish Migration since 1800, Philadelphia, 1948

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-21, 55-56
  2. ^ 2.0 2.1 גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 133
  3. ^ גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463
  4. ^ Liebman Hersch, Jewish Migrations During The Last Hundred Years, The Jewish People: Past And Present, vol.1, New York, 1946
  5. ^ Barbara Anderson, Human Fertility in Russia Since the Nineteenth Century, New Jersey, 1979, עמ' 3-14
  6. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 36
  7. ^ Malcom E. Falkus, Industrialisation of Russia: 1700-1914, London, 1972, עמ' 51
  8. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924,, ירושלים, 2008, עמ' 41-43
  9. ^ John D. Klier and Shlomo Lambroza, Pogroms: Anti-Jewish Violence in Modern Russian History, New York, 1992
  10. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 21
  11. ^ גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463
  12. ^ Dudley Baines, Emigration from Europe: 1815-1930, Cambridge, 1995, עמ' 8
  13. ^ גור אלרואי, "", , עמ' 463, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה העשרים: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 464
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 מרגלית שילה, לשכת המודיעין של שיינקין ביפו, הציונות י"ז (1993), עמ' 40-45
  15. ^ הצפירה, י"ב בשבט תרס"ה (18.1.1905)
  16. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-17
  17. ^ ציפי אלדר, גם הם היו בין העושים במלאכה: חברת יק"א 1900–1924 – ראיה מחודשת, במכללה, 3-4 (1993), עמ' 39-40
  18. ^ ארכיון יאנובסקי, אצ"מ, Emigration, A156, תיק 26, עמ' 4
  19. ^ הטעות במקור
  20. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 136-138
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 139-142
  22. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 146-148
  23. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 19
  24. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 145