מאיר שמעון גשורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מ"ש גשורי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר שמעון גשורי

מאיר שמעון גְשוּרי (בּרוּקנֶר)[1] (על פי רוב: מ. ש. גשורי; י"ז בניסן תרנ"ז, 19 באפריל 1897כ"ט בכסלו תשל"ח 9 בדצמבר 1977[2]) היה ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי" וממנהיגיה, מבקר מוזיקה ישראלי וחוקר מוזיקה יהודית ומוזיקה חסידית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשורי נולד בשנת תרנ"ז (1897) במיסלוביץ (Myslowitz) שבשלזיה עילית, בקיסרות הגרמנית (כיום מיסלוביצה, Mysłowice, בדרום פולין) בנם של פרומה לבית לאנגר ואליעזר ברוקנר.[3] אביו וסבו אברהם מרדכי ברוקנר היו בעלי תפילה ידועים, והיו קשורים במיוחד לאדמו"ר מחנצ'ין (נכדו של החוזה מלובלין). גשורי למד ב"חדר" ובישיבת בריסק בליטא. כבר בילדותו החל ללמוד מוזיקה והיה מסייע לאביו בעת שהיה עובר לפני התיבה. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בברלין למד באוניברסיטת ברלין ובקונסרבטוריון למוזיקה בברלין, באקדמיה לאמנות בדרזדן ובטכניון בווינה.

במקביל ללימודיו היה חבר ההנהלה המחוזית של צעירי מזרחי באזור שלזיה וזגלמביה, והיה שותף להקמת אגודות ציוניות ולפעילות חינוכית בקרב הנוער המקומי. ב-1921 עלה לארץ ישראל. לפרנסתו עבד כפועל בכביש טבחה-ראש פינה. מאוחר יותר עבר לירושלים ועבד כסדר בדפוס "הסולל". במקביל פרסם רשימות ומאמרים בעיתוני התקופה: "דאר היום", "העם", "התור", בשבועון "המזרחי" שהופיע בוורשה, בהארץ ובהצופה.

ב-1922 היה ממייסדי תנועת הפועל המזרחי, אשר יצאה מתוך תנועת המזרחי. שימש כחבר ומזכיר כללי של התנועה והיה עורכם של ביטאוני התנועה: הירחון "הפועל המזרחי", הדו-שבועון "נתיבה" והמאסף "תורה ועבודה". כנציג הפועל במזרחי נטל חלק בשלושה קונגרסים ציוניים והיה מזכיר הכבוד בוועידה העולמית של המזרחי שהתכנסה באנטוורפן בשנת 1929. היה מראשי המתנגדים להצטרפות להסתדרות הכללית.

גשורי נטל חלק פעיל בחיים הציבורים בארץ ישראל. בין השאר היה חבר "איגוד סופרים דתיים" וגזברו, מזכיר אגודת פועלי הדפוס, חבר באספת הנבחרים השנייה, ממייסדי שכונת מקור חיים, וחבר ועד שכונת בית וגן. עבד כמזכיר מחלקת המסחר והתעשייה בסוכנות היהודית ומאוחר יותר של משרד המסחר והתעשייה וניהל את הגנזך לציונות דתית שבמוסד הרב קוק.

משנת תרפ"ז היה נשוי לשושנה לבית יקימובסקי, ובני הזוג היו הורים לבת, רנה.

מאיר שמעון גשורי נפטר בשנת 1977, בגיל 80. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2]

ארכיונו, הכולל אוסף שירים וניגונים (כתבי יד), ספרים ומאמרים, התכתבויות ומסמכים, שמור בספרייה הלאומית.

מוזיקה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשורי, שהיה בעל חוש מוזיקלי מפותח, הרבה לחקור את תולדות המוזיקה היהודית, ובייחוד את ניגוני החסידים. הוא פרסם מאמרים רבים בנושאים אלו בעיתונות העברית והלועזית, והיה עורך הירחון המוזיקלי "הלל" והירחון "צלילי חסידים". נהג לאסוף ניגונים מקוריים מפי זקני העדות השונות, אדמו"רים וחסידים ותיקים ולהעלותם על הכתב. אוסף הניגונים שלו הכיל אלפי ניגונים של עדות ישראל, אשר נרשמו בלמעלה מעשרה כרכים של תווים.

גשורי הקים את המקהלה לנגינת חסידים בירושלים ואת התזמורת הראשונה לניגוני עם. היה ממייסדי איגוד החזנים וחובבי השירה הדתית בארץ ישראל, חבר המרכז העולמי לנגינה עברית שליד הסוכנות היהודית, וחבר הנהלת המכון לנגינה מזרחית בירושלים.

בשנת 1955 זכה בפרס אנגל על מחקר מוזיקלי, על ספרו "הניגון והריקוד בחסידות".[4] ספר זה חורג בהרבה ממה שמציינת כותרתו, ויש בו מידע רב על החסידויות השונות, תולדותיהן ומאפייניהן.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסלילת הכביש עד בנית בית הפועלים (1926)
  • הסוציאולוגיה בישראל (1937)
  • החקלאות במקרא ובתלמוד
  • שירתו של הרב א. י. הכהן קוק
  • רננים (1931)
  • מוזיקה ופיוט בספרות הרמב"ם (1933)
  • לחסידים מזמור (1936)
  • צלילי חסידים (1938)
  • ירושלים עיר המוזיקה (1968)

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה
  • נגינת ישראל (חלק א' עד חורבן בית ראשון - עם פרקים מיוחדים לנגינות מצרים, אשור ובבל; חלק ב' עד חורבן בית שני)
  • הנגינה היהודית בימי הבניים
  • ניגוני חגים ומועדים
  • עבודת הניגון והריקוד בחסידות למימי הבעש"ט ועד ימינו:
  • הנגינה בחצרות הצדיקים בוויז'ניץ וקוסוב (תש"ז)
  • ספר פודהייצה תל אביב תשל"ב
  • וולברום עירינו, ארגון יוצאי וולברום בישראל, תל אביב, 1962
  • ספר סוסנוביץ והסביבה, ארגון יוצאי סוסנוביץ בזאגלמביה בישראל תל אביב, 1973-1974
  • ספר טורבין, ארגון יוצאי טורבין בישראל, תל אביב, 1968 תשכ"ח

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עקיבא צימרמן, 'זיכרון לראשונים', דוכן: מאסף למוזיקה יהודית, יג (תשנ"א), 136–138.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו

רשימות ביבליוגרפיות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המילה "Brücke" בגרמנית פירושה 'גשר', ומכאן שם משפחתו המעוברת.
  2. ^ 2.0 2.1 מאיר שמעון גשורי באתר חברה קדישא ת"א–יפו
  3. ^ דוד תדהר (עורך), הערך "אליעזר ברוקנר" באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2163.
  4. ^ פרס לבעל הנגינות, מעריב, 29 באפריל 1955; מ. ג., "הניגוּן והריקוד בחסידות", דבר, 3 ביוני 1955.