מאהוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאהוט תאילנדי מחזיק בצ'רו-קול.

מאהוטהינדי: महावत; ידוע גם כמאמן פילים או כרוכב פילים) הוא מקצוע הנפוץ בעיקר בתאילנד, בהודו ובסרי לנקה, ותפקידו כולל להרגיל את הפיל לרכיבה עליו ולאמן אותו להבין פקודות מסוימות עד שהפיל יוכל לעזור בעבודות כבדות כמו גרירת בולי עץ או סחיבת דברים כבדים. מקצוע המאהוט נחוץ במיוחד באזורים מיוערים ומבודדים שבהם אין גישה לרכבי העבודה המודרניים - ובמקרים כאלה המאהוט משתמש בפילו כמעין טרקטור.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה מאהוט נלקחת מהמילה ההינדית מאהאט (महौत) או מאהאוואט (महावत), ומקורה במילה מאהאמאטרה (महामात्र) בשפת הסנסקריט.

מונח נוסף המתאר את המקצוע הוא קורנאק, שנכנס לשפות אירופאיות רבות באמצעות השפה הפורטוגזית. מילה זו מגיעה בסופו של דבר מהמילה קארינאיאקה בסנסקריט, המורכבת מקארין (פיל) ונאיאקה (מנהיג). בטמילית, המילה שמתארת את המקצוע היא פאהן שפירושה "שוער פילים", ובסינהלית - קוראואנאיאקאה, שפירושה "מאסטר יציב". במליאלאם נקרא המקצוע פאפאן, בבורמזית אוזי, בתאית קוואן-צ'אנג ובווייטנאמית טאונג-קוואן.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאהוט לצד הפילון שתחת אחריותו

מקצוע המאהוט הוא מקצוע משפחתי העובר בירושה מאב לבן, ומתחיל בדרך כלל כאשר מחברים ילד או איש בוגר לפקח על הפילון ולטפל בו בשלב מוקדם בחייו - ולעיתים הם אף יאכלו וישנו יחדיו; כתוצאה מכך, לרוב המאהוט ופילו ישארו מלוכדים וצמודים זה לזה במשך כל ימי חייהם. בנוסף לעיסוק המסורתי שלהם, המאהוטים מוחזקים כיום במדינות לא מפותחות בתעשיית היעור שמתבצעת על ידי פילים, ובמדינות מפותחות הם מועסקים על ידי גני חיות לטיפול בפילים. באזורים מסוימים המאהוטים משמשים במקביל גם כפקחים המגינים על חיות הבר ונפוץ מאוד שהם משמשים כמדריכי תיירות כאשר הם נושאים תיירים במתקן מיוחד על גב הפיל. המאהוט יושב על צווארו של הפיל ללא צורך באוכף או בכיסוי כל שהוא.

ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלים הנפוצים ביותר בשימוש על ידי המאהוט הם שרשראות לרגליים, וכלי ארוך בשם אנקוסה ("מדרבן פילים") - וו מתכת חד המשמש לאימון וטיפול בפיל על ידי דקירת הפיל בראש, ובאזורים רגישים כמו בפה ובפנים האוזן. הדקירה אינה חזקה ובהתאם למקום שבו היא נעשית היא אמורה לאותת לפיל על כוונת המאהוט.

בהודו - במיוחד בקראלה, המאהוטים משתמשים בשלושה סוגי כלים כדי לשלוט על תנועות הפילים. הטהוטי (וו) באורך של 3.5 מטר ובעובי של מספר ס"מ; הואלייה קול (מוט ארוך) באורך של 10.5 מטר ובעובי של 2 ס"מ, וצ'רו קול (מוט קצר).

בגדיו של המאהוט פשוטים למדי - מכנסיים, סנדלים, בגד דקיק, ומטפחת, כובע קש או תרבוש האופייני להודים והתאים; לעיתים קרובות המאהוטים לא לובשים בגדים עליונים בשל הלחות הרבה שסוררת בג'ונגלים שבהם הם עובדים עם הפילים.

טיפול במוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאהוט נושא על פילו זוג תיירים באסאם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוסט (זואולוגיה)

האתגר הגדול ביותר של המאהוט הוא הטיפול בפיל בתקופת המוסט. המוסט הוא תופעה פיזיולוגית המתרחשת מדי שנה בחורף אצל הפיל הזכר, המתאפיינת בגידול הורמונלי שמשפיע מאוד על התנהגות הפיל וביציאה של נוזל שחור מבלוטה מיוחדת סמוך לאוזן המכאיב כנראה לפיל. בתקופה זאת הטיפול בפיל הופך להיות מסוכן ביותר בעקבות האגרסיביות שלו, ופיל משוחרר עשוי לצאת משליטה ולגרום לנזקים בנפש וברכוש. תקופת המוסט מחולקת לשלושה שלבים: מוסט התחלתי, מוסט אלים ופוסט-מוסט, ומביניהם השלב האמצעי כפי שמרמז שמו הוא המסוכן ביותר. ההחזקה של פילים כאלו בשבי הייתה מאז ומתמיד בעיה גדולה עבור המאהוטים. על המאהוט מוטל לחזות את הסימפטומים מראש אחרת הפיל עשוי לסכן גם אנשים אחרים מלבדו. בין הסימפטומים ניתן למנות הפרת פקודות, אופי מרדני, מתיחות וזקיפת האוזניים, ובעיקר התחלת הטפטוף של הנוזל השחור.

בתקופת המוסט על המאהוט לנקוט מספר אמצעי זהירות. הדבר החיוני ביותר הוא לקשור שרשראות לרגלי הפיל עם מלחציים וסוגרים חזקים במיוחד ולבדוק מדי פעם את תקינותם וכן להחזיק שרשראות נוספות למקרה חירום. הפילים עשויים לנסות להתנתק מהם בתקופת המוסט - בניגוד לזמנים אחרים - ועל כן השרשראות צריכות להיות חזקות מהרגיל. מכיוון שהפיל צריך להיות כבול רוב הזמן, הוא עלול לפתח פצעים באזור הכבול של הרגל ולכן על המאהוט מוטל לנסות להרים את השרשרת בעזרת מוט ארוך מעלה ומטה מדי פעם ולשנות במקצת את מיקומה. השרשראות צריכות להיות קשורות לעץ חזק ועבה שמספק צל רב ושהאזור סביבו נקי.

סביבת הפיל צריכה להיות ריקה מאנשים שכן הפיל נסער מכל תנועה קלה סביבו. שוקת של מים עם אספה קבועה של מים זורמים צריכה להיות ממוקמת במרחק נגיש לחדק הפיל אך לא קרוב מדי כדי שלא יהרוס אותה. הפיל צריך לקבל מקלחת מים לפחות פעם ביום כדי לקרר אותו. הפיל מפגין במהלך המוסט נטייה לנגוח כל אובייקט נע שתופס את תשומת לבו ויש לו תחושת נקמה חזקה נגד המאהוט. בשל כך המאהוט צריך להיות זהיר במיוחד בעת שהוא מתקרב אליו, וכבר היה ידוע על מספר מקרים שבהם המאהוטים נהרגו או נפצעו קשה על ידי הפיל בשל חוסר זהירות. בעבר האמונה הרווחת הייתה שהתוקפנות של הפיל כלפי המאהוט נובעת מכך שהפיל נזכר בימים שבהם היה חי בבר ובשל געגועיו לחופש, אך מכיוון שהדבר מצוי גם אצל פילים שנולדו בשבי, אין בסיס לאמונה זאת. אחרים טוענים כי הפיל נזכר בתקופה זאת בעונשים שהמאהוט נתן לו בעבר.

פקחים בפארק הלאומי קאזירנגה בהודו המשמשים גם כמאהוטים רוכבים על פיליהם הצבועים

בקראלה, הפילים נדרשים לעבוד לאורך כל השנה. תקופת המוסט איפוא מפחיתה את התועלת של הפילים למשך 3 חודשים לפחות. באזורים מסוימים, מעסיקי המאהוטים מאלצים אותם לעבוד עם פיליהם גם בתקופה המוסט. במקרים כאלה המאהוט עשוי לנקוט בצעדים אכזריים כדי לשלוט בפיל - מה שהוביל פעמים רבות למותם של מאהוטים ופילים. בהודו מצאו פתרון לבעיית המוסט על ידי הרעבת הפיל במשך כשבוע הגורם לו להיות חלוש ומונע מהנוזל לצאת מהבלוטה. אף על פי ששיטה זאת פועלת היטב, היא סופגת גינויים על כך שהיא אכזרית מדי. בין בדרך הרגילה ובין בדרך האכזרית, בתום התקופה הפיל צריך לקבל מנות אוכל מיוחדות כדי לשפר את הבריאות שלו. פריטי מזון שעוזרים לפיל להתאושש הם תמרים, מיני דגים, שומשום ובצלים, המובאים לו בתערובת מיוחדת. השומשום צריך להינתן בכמויות קטנות שאם לא כן הוא עשוי להעלות לפיל את טמפרטורת הגוף.

על אף האמור לעיל, אם הפיל טופל כראוי בתקופת המוסט בהיותו צעיר, ניתן עדיין להפיק ממנו תועלת בתקופת המוסט גם לאחר שהוא התבגר. מאהוטים מומחים מסוגלים, על אף המוסט, לבצע בעזרת הפיל מלאכות שוטפות קלות יותר כמו איסוף מספוא ולעיתים אף את כל המלאכות הרגילות. בסוף התקופה צריך שחרור הפיל מהכבלים להיות זהיר והפיל עשוי להיות מרדני בתחילה. על המאהוט מוטל לשהות בסמוך לפיל לאורך תקופת המוסט - אחרת הפיל עשוי לשכוח אותו לגמרי.

טיפול בריצת אמוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקארלה ידוע על התנהגות מסוכנת נוספת של הפיל שהחלה להתרחש לפני מספר שנים. הפילים פותחים פתאום בריצת אמוק וגורמים נזק כבד לכל מה שסביבם. בשל כך, יש לכבול את הפיל מהר ככל האפשר. במקרה זה המאהוט חייב רובה הרדמה מיוחד שיורה מזרק מתכת דק עם מחט בקצהו ואשר ממולא בתוכו בתרופה (בדרך כלל Xylazine). את המזרק יש לירות לעבר העכוז או לעצם השכמה. בעת פגיעת המחט בגוף, המזרק נפתח והתרופה חודרת במהירות לגוף לעבר השרירים של הפיל.

הפיל מתחיל להרגיש מנומנם אחרי 8–10 דקות מרגע הזרקת התרופה. רוב הפילים ממשיכים להסתובב או לעמוד באותו מקום ללא תזוזה לאחר שנורו, אך יש והם יחלו לרוץ קדימה בבהלה; במקרים מסוימים הם עשויים לרוץ לעבר היורה כדי לתקוף אותו ולכן יש לנקוט באמצעי זהירות מתאימים. רעש והפרעות בסביבת הפיל צריכים להיות ממוזערים כדי שלא יעכבו את השפעת התרופה. כעבור כמה דקות הפיל נרדם בעמידה ומתחיל לנחור. אמצעי בטיחות הוא לחכות לפחות 45 דקות לאחר ההזרקה, לפני שניגשים לפיל. את הפיל יש לכבול לעץ הקרוב ובמקרה שאין עץ בסביבה יש לגרור אותו עד למציאת מקום מתאים לקשירה. בעת ההעברה יש לקשור חבלים חזקים לרגליו של הפיל ואת הקצוות צריכים למשוך מספר אנשים חזקים בצורה מתואמת. אתר הקשירה צריך להיות עם שפע של צל. לאחר מכן המאהוט צריך להרטיב את הראש של הפיל ולצננו ולאחר 4–5 שעות ישוב הפיל לפעילות הרגילה שלו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]