מאונו קויביסטו
| לידה |
25 בנובמבר 1923 טורקו, פינלנד | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 במאי 2017 (בגיל 93) Meilahti Tower Hospital, פינלנד | ||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות הייטניימי | ||||||||
| שם לידה |
Mauno Henrik Koivisto | ||||||||
| מדינה |
פינלנד | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת טורקו | ||||||||
| תארים |
Licentiate of Philosophy, דוקטור לפילוסופיה | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד | ||||||||
| השקפה דתית |
לותרניזם | ||||||||
| בן או בת זוג | | ||||||||
| ילדים |
Assi Koivisto | ||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||
| חתימה |
| ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| שירות ביטחוני | |||||||||
| דרגה |
corporal | ||||||||
מאונו הנריק קויביסטו (פינית: Mauno Henrik Koivisto; 25 בנובמבר 1923 – 12 במאי 2017) היה פוליטיקאי פיני שכיהן כראש ממשלת פינלנד ולאחר מכן כנשיאה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קויביסטו נולד בעיר טורקו כבנם השני של יוהו קויביסטו, נגר במספנת קרייטון-וולקן, וסופיה אסקולה, שנפטרה כשהיה בן 10. לאחר שלמד בבית ספר יסודי, עבד קויביסטו במגוון עבודות, ובתחילת מלחמת החורף בשנת 1939 הצטרף ליחידת כיבוי אש בגיל 16. במהלך מלחמת ההמשך, קויביסטו שירת ביחידת חיל הרגלים "דטרמנט טורני" בפיקודו של לאורי טורני, יחידת סיור שפעלה מאחורי קווי האויב. יחידה זו הייתה פתוחה רק למתנדבים נבחרים. במהלך המלחמה, הוא קיבל את עיטור צלב החירות (דרגה שנייה) וקודם לדרגת רב"ט.[1][2]
לאחר המלחמה, עבד קויביסטו כנגר והפך להיות פעיל בפוליטיקה, והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית.[3] בשנותיו הראשונות, קויביסטו הושפע בעיקר מאנרכיזם ואנרכו-סינדיקליזם. בשנת 1948 הוא מצא עבודה בנמל טורקו. בדצמבר 1948 הוא מונה למנהל משרד העבודה בנמל טורקו, תפקיד אותו מילא עד 1951.[4] בשנת 1949, איגודי עובדים בשליטת הקומוניסטים ניסו להפיל את ממשלת המיעוט הסוציאל-דמוקרטית בראשות קרל אוגוסט פאגרהולם. הנהגת ארגון העובדים המרכזי של פינלנד (SAK), שנשלטה בידי הסוציאל-דמוקרטים, הכריזה על נמל האנקו כ"אתר פתוח", וקראה לעובדי נמל שתמכו בחוק להגיע לשם. קויביסטו נסע להאנקו כדי לנהל את משרד הנהלת הנמל ולגייס עובדים לאחר שהממשלה אסרה על שביתה. עיתונים קומוניסטיים כינואת קויביסטו "אויב מספר אחת", בשל תפקידו המרכזי במאבק על השליטה באיגודי העובדים.[3]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קויביסטו החל כשר האוצר בשנת 1966 בממשלתו של רפאל פאסיו, קודמו בתפקיד. הוא נבחר לראש ממשלת פינלנד בבחירות בשנת 1968 וכיהן עד שנת 1970. בשנת 1979 נבחר שוב לראש הממשלה עד שנת 1982.
במקביל לשתי הקדנציות שלו כראש ממשלה הוא שימש גם כיושב ראש מועצת המנהלים של הבנק המרכזי של פינלנד בשנים 1968–1982. בשנת 1982 הוא נבחר לכהן כנשיאה התשיעי של פינלנד בשתי קדנציות רצופות עד 1994. לקדנציה הראשונה קויוויסטו נבחר בסיבוב הראשון, ובבחירות לנשיאות ב-1998 התגברה התמיכה בו בכל מחוזות ההצבעה. הוא היה לנשיא הראשון במדינה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של פינלנד.
כאשר התפרקה ברית המועצות בסתיו 1991, חל שינוי גדול בהנהגתו של קויוויסטו. בספטמבר 1991 נעשתה פינלנד משוחררת מאמנת הידידות, שיתוף הפעולה והסיוע ההדדי (הסכם YYA) בין פינלנד לברית המועצות, והכינה את עצמה לחברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאונו קויביסטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מאונו קויביסטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mauno Koivisto, president who led Finland out of Soviet shadow, dies at 93, The Washington Post
- ^ Mauno Koivisto in the Continuation War - Finnish Forces | Gallery, www.ww2incolor.com
- ^ 1 2 Koivisto, Mauno – Svinhuvfud (באנגלית אמריקאית)
- ^ President Mauno Koivisto, Presidentti (באנגלית אמריקאית)
- ^ Mauno Henrik Koivisto1923—2017 9th President of Finland, President
| נשיאי פינלנד | ||
|---|---|---|
|
- נשיאי פינלנד
- ראשי ממשלת פינלנד
- שרי האוצר של פינלנד
- אבירי מסדר הפיל
- מעוטרי עיטור הכוכב של יוגוסלביה
- מעוטרי עיטור לנין
- מקבלי עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של פולין
- מעוטרי מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה
- מעוטרי מסדר הוורד הלבן של פינלנד
- אנשי צבא פינים במלחמת העולם השנייה
- פינים שנולדו ב-1923
- פינים שנפטרו ב-2017

