לדלג לתוכן

מאטי הילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאטי הילי
Matty Healy
הילי, 2019
הילי, 2019
הילי, 2019
לידה 8 באפריל 1989 (בן 35)
הנדון (אנ'), לונדון, אנגליהאנגליה אנגליה
שם לידה Matthew Timothy Healy עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Truman Black עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2012
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה עכשווית (אנ')
עיסוק זמר-יוצר, מוזיקאי, מפיק מוזיקלי, במאי
סוגה ארט פופ • פופ רוק • פולק • אלקטרופופ • אינדי פופ • רוק אלטרנטיבי • מוזיקה אקספרימנטלית
שפה מועדפת אנגלית, אנגלית בריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול, גיטרה, קלידים, פסנתר, תופים, בנג'ו
חלק מההרכבים המוזיקליים The 1975
בת זוג גבריאט (אנ') (מ-2023)
פרסים והוקרה
truman-black.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מת'יו טימותי הילי (באנגלית: Matthew Timothy Healy; נולד ב-8 באפריל 1989) הוא זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אנגלי, סולן להקת הפופ רוק דה 1975. ידוע בליריות, באקלקטיות המוזיקלית ובפרסונה הבימתית הפרובוקטיבית שלו, וכן בהשפעתו על סוגת האינדי פופ.

בשנת 2002, הילי הקים את דה 1975 יחד עם חבריו ללימודים. אחרי שהוחתמו בחברת התקליטים העצמאית Dirty Hit (אנ'), הלהקה הוציאה ארבעה מיני-אלבומים בשנים 2012–2013. לאחר מכן, בשנת 2013 יצא לאור אלבום הבכורה של הלהקה, The 1975 (אנ'). אחריו יצאו לאור האלבומים I Like It When You Sleep, for You Are So Beautiful yet So Unaware of It (אנ') ב-2016, A Brief Inquiry into Online Relationships (אנ') ב-2018, Notes on a Conditional Form (אנ') ב-2020 ו-Being Funny in a Foreign Language (אנ') ב-2022. כלל אלבומי האולפן של הלהקה זכו לשבחי הביקורת, והגיעו לראש מצעד האלבומים הבריטי ולמצעד בילבורד 200.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי נולד בשכונת הנדון (אנ') הממוקמת בצפון לונדון.[1] הוריו הם השחקנים טים הילי[2] ודניס וולש, שניהם ממוצא אירי;[3] הם התגרשו בשנת 2012.[4] סבו מצד אמו עסק בדראג,[3] ואחיו הצעיר לואיס הוא שחקן.[5] מגיל שנתיים עד ארבע התגורר במלבורן,[6] אך את מרבית ילדותו העביר בחוות בקר בכפר הדלי און דה היל (אנ'), נורת'מברלנד.[7][8] כשהיה בן 9 עבר עם משפחתו לכפר אלדרלי אדג' (אנ') שבמחוז צ'שייר.[9]

במהלך שנות ילדותו והתבגרותו, הוריו של הילי עבדו כשחקנים בתיאטרון ובטלוויזיה, כאשר בשנות העשרה שלו אמו נעשתה מפורסמת.[10] הוא עצמו לא התעניין כלל במשחק,[5] אך בכל זאת הופיע כניצב בסדרות טלוויזיה שבהן הופיעו הוריו, בהן "Coronation Street",[11] "בייקר גרוב" (אנ')[12] ו"דרך ווטרלו" (אנ').[13] כמו כן, הוריו היו חובבי מוזיקה, והכירו לו את סוגת הסול ובתוך כך את חברת התקליטים מוטאון.[14][15][16] אביו היה נוהג להתרועע עם מוזיקאים רבים כמו בריאן ג'ונסון מ-AC/DC (שלימים שימש סנדקו של הילי),[17] ריק ויקמן מיס, מארק נופלר מדייר סטרייטס, וג'ף לין מ-Electric Light Orchestra.[15] פיטר הוק (אנ'), חבר בלהקת ג'וי דיוויז'ן וניו אורדר, היה שכנם.[18] הסנדק של אמו, התסריטאי איאן לה פרנס (אנ'), הכיר לו את רינגו סטאר.[19] הגיטרה הראשונה שהילי ניגן בה בחייו שימשה את דייר סטרייטס במהלך הקלטת השיר "Romeo and Juliet".[20] לימים סיפר הילי על קרבה זו למוזיקאים כבר בשלב מוקדם בחייו, ואמר: "להיות כוכב רוק היה חלק מהמציאות שלי".[21]

הילי החל לנגן בתופים כשהיה בן חמש.[22] כמו כן החל ללמוד קראטה כשהיה בן שבע והגיע לדרגת חגורה שחורה בשנות העשרה שלו.[23][24] עד גיל 12 הוא היה הילד היחיד במשפחתו, וסיפר שבצל זאת "היו הרבה משחקי וידאו, הרבה סרטונים של מייקל ג'קסון, הרבה שירה וריקוד לבדי והתעסקות בעצמי".[25] בניגוד לאחיו הצעיר,[5] הילי "גדל בבית של מסיבות"[15] ונזכר כיצד היה ישן "בבר" במועדון בלונדון בהזדמנויות שונות.[26] בראיונות סיפר כי הוא זוכר את ההיבט הזה של ילדותו כ"מרגש" ולא כ"מעיק".[15] הוריו התמודדו עם בעיות של אלכוהול[15] ואמו בפרט הייתה משתמשת בקוקאין כטיפול עצמי בתקופות שחוותה דיכאון חמור ובפרט לאחר לידה.[27]

הילי למד בבתי הספר הפרטיים ליידי בארן האוס (אנ')[28] וקינגס מקלספילד (אנ'), כאשר סולק מהאחרון לאחר שפתח בו "מועדון קרב".[16][3] בגיל 12 זכה בתחרות כישרונות של בית הספר קינגס, שם ביצע שירים של The La's (אנ') ואואזיס.[29] בהמשך עבר לבית הספר המקיף וילמסלו (אנ') שבאזור מגוריו, שם הכיר את חבריו ללהקה לעתיד.[27] לאחר שסיים שם את לימודיו,[30] התחיל ללמוד בקולג' למוזיקה, ממנו נשר באמצע הלימודים.[31] באתר האקדמיה למוזיקה עכשווית (אנ') הילי מוצג כבוגר מחזור 2007–2008, עם דיפלומה בשירה (Vocals).[32] שנים מאוחר יותר, הילי כינה את בית הספר "כפייה מייגעת, שהפריעה לי בדרכי להיות כוכב פופ".[15]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002–2011: תחילת דרכו והקמת דה 1975

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי מופיע כחלק מלהקת דה 1975, 2014

בשנת 2002, בגיל 13, הילי הוזמן על ידי אדם האן להצטרף כמתופף ללהקה שהקים עם רוס מקדונלד בתיכון וילמסלו. לאחר שהסולן שלהם פרש מהלהקה לאחר חזרה, הילי הפך גם לסולן הראשי.[33] בהמשך הצטרף ללהקה גם ג'ורג' דניאל (אנ'), כמתופף.[34] דניאל סיפר על הילי כי הוא היה בעיניו "האדם הכי מלא תשוקה בבית הספר – חביב ומפחיד".[35] לפני שהחלה יצירת מוזיקה מקורית, הלהקה יצרה גרסאות כיסוי לשירי פאנק ואימו באולם המוזיקה של בית הספר ובביתו של הילי.[36] ההופעה הראשונה שלהם, בפני 200 איש, הייתה במסגרת תוכנית להקות הנוער העירוניות של מקלספילד (אנ').[37]

לאחר סיום לימודיו בבית הספר, הילי שכנע את חבריו ללהקה ללמוד באוניברסיטאות במנצ'סטר כדי לשמור על הלהקה ביחד.[38] בעת שלמד לתקופה קצרה בבית ספר למוזיקה, היו לו עבודות קצרות-מועד בחנות הבגדים FatFace (אנ'), כבריסטה בבית קפה וכשליח במסעדה סינית.[15][39] אמו של הילי דאגה לעתידו, אך אביו "האמין [בו] ללא עוררין".[40]

2012–2014: עלייה לתהילה ואלבום הבכורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שבשנת 2012 החליטו חברי הלהקה על שמה, דה 1975, הם הופיעו תחת שמות שונים – Talkhouse,‏ The Slowdown,‏ Bigsleep ו-Drive Like I Do – ברחבי מנצ'סטר רבתי.[41] הילי סיפר כי השם הסופי הגיע משרבוטים שמצא על עותק שהיה ברשותו של הרומן "בדרכים" מאת ג'ק קרואק, עם התאריך "1 ביוני 1975".[42]

הילי בהופעה באיטליה, 2014

דה 1975 נדחו על ידי כל חברת תקליטים גדולה,[43] ובכירים בהן היו מבולבלים מהגישה של הלהקה לדלג בין סוגות מוזיקליות שונות. מאוחר יותר אמר על כך הילי: "אנחנו יוצרים בדרך שבה אנחנו צורכים. אנחנו מהדור הזה, ואנחנו לא רוצים להיות מזמן אחר".[44][35]

במשך שנים מנהל הלהקה היה ג'יימי אובורן, עד שהקים לייבל עצמאי משלו, Dirty Hit (אנ'), והחתים את הלהקה תמורת 20 ליש"ט.[15][45] בין השנים 2012–2013 הוציאה הלהקה ארבעה מיני-אלבומים – Facedown,‏ Sex,‏ Music for Cars, ו-IV.[46]

בסוף 2012 החלה הלהקה לצבור תאוצה. שדרן הרדיו זאין לואו, שעבד באותה תקופה ב-BBC, היה משמיע את המיני-אלבום Facedown,[47] וכן שיריה "Sex" ו-"Chocolate" זכו להצלחה ברדיו.[48] בשנת 2013 יצא לאור אלבום הבכורה של הלהקה, The 1975 (אנ').[48] הילי אמר כי האלבום נוצר בהשראת ג'ון יוז ונועד להיות "כמעט פסקול של שנות העשרה שלנו".[49] בביקורת שהעניק על האלבום, מייקל האן מהגרדיאן כתב: "המיטב שבכתיבה כאן – וזה עובד טוב יותר כשמגיעים לפרטי פרטים – הוא נפלא".[49] האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי.[50] בעקבות יציאת האלבום, הלהקה ערכה הופעות בשלושה לילות שונים באולם ההופעות "בריקסטון אקדמי" (אנ') שבלונדון, ומכרה את כל הכרטיסים אליהן. כמו כן, היא חיממה את הרולינג סטונז בהייד פארק[43] וניגנה על בימת הפירמידה בפסטיבל גלסטונברי.[51]

2015–2017: פריצת דרך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בפברואר 2016 יצא לאור אלבום האולפן השני של הלהקה, I Like It When You Sleep, for You Are So Beautiful yet So Unaware of It (אנ').[52] האלבום נכנס היישר למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי וכן העפיל לראש מצעד בילבורד 200, עם 108,000 מכירות,[53] והיה לאלבום עם השם הארוך ביותר אי פעם שהגיע לראש מצעד זה.

ב-8 באוקטובר 2015 הלהקה ביצעה בבכורה ב-BBC Radio 1 את הסינגל המוביל מהאלבום, "Love Me" (אנ'), ובמקביל הכריזה על סיבוב הופעות לקידום האלבום באירופה, בצפון אמריקה ובאסיה.[54] ב-10 בדצמבר יצא לאור הסינגל השני, "Ugh!" (אנ') בבכורה ברדיו Beats 1 של אפל מיוזיק.[55] ב-14 בינואר 2016 הושמע בבכורה ב-Radio 1 הסינגל השלישי של האלבום, "The Sound" (אנ').[56] ב-15 בפברואר יצא לאור הסינגל הרביעי, "Somebody Else" (אנ'), גם הוא ברדיו Beats 1.[57] ב-22 בפברואר הושמע בבכורה ב-Radio 1 הסינגל החמישי מתוך האלבום, "A Change of Heart" (אנ'), והאחרון שיצא לאור טרם יציאת האלבום לאור. ההופעה שלהם בפסטיבל גלסטונברי בשנת 2016 זכתה לשבחים רבים, ומגזין המוזיקה NME הכתיר את הילי בתואר "כוכב הפופ החדש הגדול של בריטניה".[58][59]

אלכסיס פטרידיס מהגרדיאן שיבח את "המודעות העצמית השנונה והזלזול" של הילי, והרחיב כי "יש לו חוש לפירוט פרוזאי שמערער את אווירת החשיבות העצמית הסואנת".[60] האלבום הגיע למקום הראשון במצעדי האלבומים בבריטניה ובארצות הברית,[15] היה מועמד לפרס גראמי ולפרס בריט, וכן היה ברשימת המועמדים לפרס מרקורי.[61]

בשנת 2017 הילי ביים את הקליפ של הסינגל "Television Romance" (אנ') של להקת הרוק Pale Waves (אנ'), וכן היה שותף בהפקתו.[62]

2018–2021: A Brief Inquiry into Online Relationships

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2018 יצא לאור המיני-אלבום השלישי של המוזיקאי הפיליפיני-בריטי No Rome (אנ'),‏ RIP Indo Hisashi, שבהפקתו היו מעורבים הילי וג'ורג' דניאל (אנ'), שותפו לדה 1975.[63][64]

ב-30 בנובמבר 2018 יצא לאור אלבום האלפון השלישי של דה 1975, A Brief Inquiry into Online Relationships (אנ'), והיה מועמד לפרס מרקיורי.[65] האלבום הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי.[66] בשנת 2019, הילי היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית שיר הרוק הטוב ביותר, עבור "Give Yourself A Try", הסינגל המוביל מתוך אלבום האולפן השלישי שלהם, A Brief Inquiry into Online Relationships.[67] האלבום זכה גם בפרס אלבום השנה הבריטי בטקס פרסי הבריטס.[68]

ב-22 במאי 2020 יצא לאור אלבום האולפן הרביעי של הלהקה, Notes on a Conditional Form (אנ'). האלבום הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי.[66] באותה שנה זכתה הלהקה במספר קטגוריות בטקס פרסי ה-NME (אנ'): להקת העשור, הלהקה הבריטית הטובה ביותר ופרס החדשנות.[69]

הילי בהופעה בגרמניה, 2019

במרץ 2021 יצא לאור המיני-אלבום החמישי של המוזיקאית הפיליפינית-בריטית ביבדובי, Our Extended Play, שבהפקתו היו מעורבים הילי וג'ורג' דניאל (אנ'), שותפו לדה 1975.[70] באוקטובר באותה שנה, הילי התארח בהופעה של עמיתתו פיבי ברידג'רס בתיאטרון היווני (אנ') בלוס אנג'לס, שנערכה כחלק מסיבוב ההופעות שלה Reunion Tour (אנ'). במהלך ההופעה השניים ביצעו לראשונה בשידור חי את השיר "Jesus Christ 2005 God Bless America" (אנ') של דה 1975, שהוא דואט של השניים.[71]

2022–הווה: הצלחה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 2022 יצא לאור אלבום האולפן החמישי של דה 1975, Being Funny in a Foreign Language (אנ'). בהמשך לכל שאר האלבומים, גם אלבום זה הגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי.[66] כמו כן, האלבום הגיע לראש מצעדי האלבומים בסקוטלנד, באירלנד ובאוסטרליה, הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד 200 האמריקאי, ובין 10 המובילים בניו זילנד, ביפן, בקנדה ובהולנד. עבור האלבום, הילי היה מועמד לפרס אלבום השנה וזכה בפרס בטקס פרסי הבריטס לשנת 2023[72] ולפרס כותב השירים של השנה בטקס פרסי אייבור נובלו,[73] וכן זכה בפרס מבצע או הרכב הרוק/אלטרנטיב הבריטי הטוב ביותר בטקס.[74]

הילי בהופעה בארצות הברית, 2022

באפריל 2022 יצא לאור הסינגל "Sleep Tight" של הולי האמברסטון (אנ'), שהילי ורוב מילטון השתתפו בכתיבתו ובהלחנתו.[75] ביולי באותה שנה יצא לאור אלבום האולפן השני של ביבדובי, Beatopia (אנ'), הכולל שני שירים שנכתבו על ידי הילי, "Pictures of Us" ו-"You're Here That's the Thing". בנוסף, הילי עבד עם טיילור סוויפט על כמה חומרים לאלבומה מ-2022, Midnights, וכתב יחד עם לואיס קפלדי שיר שלא יצא לאור, עבור אלבומו של קפלדי Broken by Desire to Be Heavenly Sent, מ-2023. בשנת 2023, הילי השתתף בסינגלים של המוזיקאית האנגלייה The Japanese House (אנ'),‏ "Sunshine Baby" (קולות רקע) ו-"Boyhood" (תופים).[76]

באפריל 2023, הלהקה הוציאה את אלבום ההופעה Live with the BBC Philharmonic Orchestra, שהגיע למקום השני במצעד האלבומים הבריטי.[66] בעקבות יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידומו, בשם At Their Very Best (אנ'). כל הופעה נערכה על רקע תפאורה של בית בגודל טבעי, וכללה שני חלקים שביניהם קטע ביניים: הראשון היה מופע בימתי עלילתי, והשני ההופעה עצמה. חלק המופע העלילתי, שהילי השתתף בכתיבתו ובבימויו, זכה פה אחד לשבחי המבקרים, בין היתר על ידי רולינג סטון, NME,[77] האובזרבר,[78] דיילי טלגרף,[79] איבנינג סטנדרט (אנ'),[80] ומטרו (אנ').[81] בביקורת על סיבוב ההופעות, נכתב ברולינג סטון: "הילי ושותפיו הציבו רף גבוה במיוחד להופעות אחרות השנה. חלק של מיצג וחלק של מופע רוק, שכולם מקבלים חיזוק על ידי כמה משירי הפופ הטובים ביותר שהגיחו בעשור האחרון. זה צריך להיחשב לתוכנית מתאר לאיך לעשות מופעים בארנה".

באוגוסט 2023, דה 1975 היו מופע מרכזי בפסטיבל רידינג ולידס, בפעם השלישית שלהם (אחרי 2019 ו-2022). באותה שנה, שבה ציינו 10 שנים לאלבום הבכורה שלהם, The 1975 (אנ'), שיצא לאור ב-2013.[82] לאחר הופעה זו יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות Still... At Their Very Best (אנ'), שנערך באירופה ובצפון אמריקה החל מספטמבר 2023 עד מרץ 2024.[83]

אמנותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בפולין, 2019

ההופעה הראשונה שהילי צפה בה הייתה במהלך סיבוב ההופעות העולמי HIStory World Tour (אנ') של מייקל ג'קסון, בוומבלי ארנה, בשנת 1996. הוא תיאר אותה במילים "אחת החוויות הבלתי נשכחות והחשובות ביותר שלדעתי היו לי אי פעם".[84] הוא ציין כי ההרכב הבריטי דה סטריטס (אנ') היה זה שגרם לו לדעת שהוא "עומד להקים להקה".[85] השיר "All My Friends" (אנ') הוא ה"שיר הנצחי" שלו, והוא ניסה לחקות אותו "טכנית" ו"רגשית" לאורך הקריירה שלו.[86]

מאז ומתמיד הילי נמשך למוזיקה משנות ה-80, תקופה שבה לדבריו "כוכבי פופ לא היו כל כך משועבדים למודעות עצמית. אני יודע שלזמן הזה היה את הדקדנס שלו, אבל יש חופש אמיתי בתקליטים האלה".[87] בעת שהקליטו את אלבום הבכורה שלהם, חברי דה 1975 ניסו להעביר את הלך הרוח שבסרט של ג'ון יוז - "התחושה האפוקליפטית של להיות נער".[88][89]

בשנת 2013, במהלך ריאיון לאתר מוזיקה בריטי, הילי דירג את עשרת האלבומים האהובים עליו מכל הזמנים. לצד אזכורים של דה סטריס ושל מייקל ג'קסון, הילי ציין ברשימה אלבומים מאת גלאסג'ו (אנ'), מיי בלאדי ולנטיין, אלכסנדר או'ניל (אנ'), דה ג'יזס אנד דה מארי צ'יין, Hundred Reasons (אנ'), קרול קינג, פיטר גבריאל וג'יימס טיילור.[90]

הוא אמר כי "מוזיקת גראז' אפלה" של אמנים כמו ווקי (אנ'), ליין, MJ Cole (אנ') ו-Four Tet, "כל כך משפיעה עליי", ותיאר את גביע העולם ואת סגנונות הגראז' והדאבסטפ בתור "הדברים היחידים שגורמים לי להיות גאה בהיותי אנגלי".[91]

בשנת 2020 הקליט הילי פודקאסט שבו ראיין את גיבוריו המוזיקליים; בפרקיו השונים הוא שוחח עם סטיבי ניקס, בריאן אינו, סטיב רייך, קים גורדון (אנ'), מייק קינסלה (אנ'), קונור אוברסט ובובי גילספי (אנ').[92] כמו כן, הילי אמר כי הבלו נייל (אנ') היא "הלהקה האהובה עליו מכל הזמנים",[93] ומנה את Talking Heads ואת סיגור רוס כהשפעות מוזיקליות עליו.[94][95][96]

הילי סיפר כי הושפע גם מדמויות בספרות, בהן ג'ואן דידיון, ג'ק קרואק, שיימוס היני וארתור רמבו, ולמשל על האחרון שבהם אמר כי יצירותיו "דחוסות ומהפכניות".[97][94] עוד היה מספר כי לסטנד-אפ ההשפעה הגדולה ביותר עליו בכתיבת שירים.[19]

קול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי ניחן בקול בעל מנעד של טנור, אך מעט מחוספס בגלל היותו מעשן סיגריות.[98] באתר פיצ'פורק נכתב עליו כי הוא "ללא ספק אחד הפרפורמרים הווקאליים הטובים והגמישים ביותר בדורו".[99] האקדמיה להקלטות (אנ') תיארה אותו כבעל "קול זריז".[100] במגזין הניו יורקר הוא תואר כבעל "קול מְשנֶּה-צורה" שבאמצעותו "הוא מזמזם ומיילל וצורח וממלמל, ובכך מֵצֵל את ההגשה שלו במגוון פרסונות".[3] עוד תואר קולו כ"גמיש", כ"מלודי בצורה ערבה לאוזן", וכ"תמיד גולמי, עם רגש".[101][102][103]

כתיבת שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליריקה של הילי ידועה בשנינות, בהומור ובמודעות העצמית שהיא מתאפיינת בהן. האקלקטיות המוזיקלית שלו[104][105] מלווה במילים המשמשות זרמים תודעתיים "מורכבים, חכמים וקליטים" ומוקשי לשון,[106][107][108] לצד היותן "אקטואליות, מפורשות ובעלות התייחסות עצמית מתמשכת".[109] במגזין קלאש (אנ') צוין כי "היכולת הלירית שלו לבדה מבליטה אותו מעל כמעט כל עמיתיו",[110] וב-NME נכתב עליו כי הוא "ללא ספק אחד מאמני המילים הטובים ביותר של הדור".[108] הגרדיאן אפיין אותו כמשורר פרוזאי,[15] ומגזין Consequence תיאר אותו בתור "המשורר הלאומי של הרוק בכל הנוגע לשברון לב, להתבגרות ולעשיית פַשלות".[111]

הילי בהופעה בארצות הברית, 2016

הניו יורק טיימס תיאר את הילי כ"אחד מהכותבים הטובים ביותר של התקופה – במיוחד מחוץ לעולם הראפ – על התהליך שבצריכה, בין אם מדובר בסמים, בתרבות או במוצרים".[112] אתר החדשות פיצ'פורק קבע כי הילי "מקולל במודעות עצמית שיכולה להפוך רעיון פשוט למונולוג ביקורתי מתוחכם".[113] מגזין The Fader (אנ') תיאר את הכתיבה שלו כבעלת "ליריקה מרובדת וקלסטרופובית החושפת אדם שאובססיבי לפחד ולשבריריות, להצלחה ולכישלון, ומחפש ללא הרף תשובות על עצמו ועל עולם תרבות הפופ שבו הוא חי באי נוחות".[114][115][116][117] מגזין GQ כינה את הילי "נער הפוסטר של החושבים יתר על המידה",[118] ואן פאוורס (אנ') מ-NPR תיארה אותו כ"מתבונן חריף על החברה אשר פועל גם כמשורר וידויי, בהציעו גילויים שתמיד מעוררים חשד: ייתכן שהוא משקר בכל פעם שהוא פותח את פיו".[119] הגרדיאן התייחס ל"כנות הלירית" שלו: "הוא לא כתב על חיי המסיבות של בני ה-20 ומשהו, אלא על ההשלכות של המסיבות",[120] והוסיף כי "הילי הוא לעיתים קרובות המבקר החריף ביותר של עצמו. הוא משתמש בדיאלוגים בשיריו – חצי אמיתיים, חצי מומצאים – כדי לחקור את עצמו. חלק בלתי נפרד מהמחויבות שלו לכנות ולמודעות עצמית הוא הידיעה שכנות ומודעות עצמית עשויות להפוך לעוד סתם שטיק אם אינך זהיר... [הוא] הוא אחד מכותבי השירים היחידים שיכולים לבחון את תרבות האינטרנט מבלי לגרום לך להשתתק ממבוכה, כי המוזיקה שלו נשמעת כמו התחושות שבעולם המודרני: גירוי יתר ודילוג בין התרגשות לחרדה".[121]

הילי סיפר כי נהג לראות בעצמו משורר של דור הביט, לפני שתיאר את עבודתו במילים "אוצר את חיי דרך המוזיקה".[122] ב-NPR נכתב עליו כי הוא "ראה במשך זמן רב את הכתיבה לדה 1975 בתור היומן שלו".[123] הילי כותב לעיתים קרובות על דור המילניום, על גבריות, על אקטואליה, וכן על חייו ועל מערכות היחסים שלו. בנוסף, חלק מהשירים שכתב עוסקים בשימוש שלו בסמים ובהתמכרות אליהם, וכן במסעיו לגמילה; בין שירים אלה נמנים "Chocolate" (אנ') (מריחואנה), "Ugh!" (אנ') (קוקאין) ו-"It's Not Living (If It's Not with You)" (אנ') (הרואין).[124][125][126][127] בין השירים העוסקים במצבו הנפשי נמנים "Lostmyhead" ו-"Ballad of Me and My Brain", שניהם מהאלבום I Like It When You Sleep, for You Are So Beautiful yet So Unaware of It (אנ').[128] את שותפותו בכתיבה עם חבר להקתו ג'ורג' דניאל (אנ') הוא תיאר כ"סימביוטית": "יש לנו אוצר מילים מוזיקלי משותף. גם אם שנינו עובדים מרחוק, שנינו עובדים יחד".[129] דניאל תיאר את עצמו בתור "המפיק הראשי" ואת הילי כ"כותב השירים הראשי" של הלהקה.[35][130]

הילי ידוע במנהגו לכתוב שירים באמצעות מכונת כתיבה וכן בעט ובנייר, בשל ה"מחויבות אשר נלווית לטקס" הכתיבה.[131][15]

סגנון בימתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי ידוע בכריזמה שלו, בנוכחות הבימתית ובכושר המשחק שלו,[122][112] ותואר על ידי ה-BBC כ"אחד הסולנים האייקוניים ביותר בדורו".[36] בדיילי טלגרף נכתב עליו שהוא "כוכב רוק מרתק, רב-נגן מחונן... שהכתיבה בעלת הביקורת העצמית ומלאכת הבימוי חסרת המעצורים שלו הבטיחו שיהיה קשה להוריד ממנו את העיניים".[102] הגרדיאן כינה אותו "אחד הפרובוקטורים המרתקים ביותר לצפייה בעולם המוזיקה, הודות לכריזמה הבלתי נמנעת שלו, לכנות חסרת המסכות שלו ולפופ-רוק בסגנון שנות ה-80 הנוצץ והמודע לעצמו של להקתו".[132]

הילי בהופעה באוסטרליה, 2020

מגזין בילבורד הגדיר את הילי במילים "כוכב רוק לדור שמחובר מדי למציאות מכדי להאמין בכוכבי רוק", וציין כי "כשהוא על הבמה, הוא מבצע דקונסטרוקציה לביצועיו תוך כדי מעשה".[133] רולינג סטון תיאר אותו כ"פרפורמר שסביר שיופיע על הבמה כשהוא לובש פארקה ענקית וחצאית טול באותה מידה שסביר שיופיע בלי חולצה כשהוא לובש סקיני ג'ינס".[134] הילי סיפר שכאשר הוא "על הבמה, השחקן שבתוכו משתלט",[135] והוא מוכר במנהגו לעשן ולשתות מבקבוקים של יין אדום ומבקבוקוני אלכוהול (אנ') במהלך הופעות".[136][137] במהלך הופעותיו הוא נוהג לגלם דמות, ועל כך סיפר: "אני עושה קצת את הקטע של ג'ים מוריסון, אבל אני יודע שאתם יודעים שאני יודע שזה לא אמיתי".[133] הוא מתעניין בהתעסקות עם המודעות של קהלים בני זמננו לקלישאות של כוכבי רוק: "האבסורדיות הזאת והפילים שבחדר הם תמיד הדברים שהכי מעניינים אותי. הכול, מלבד המוזיקה, מגוחך, כי כולנו יודעים יותר מדי".[138] באתר החדשות ווקס תוארה הפרסונה הבימתית של הילי כ"מופע אירוני ומודע לעצמו של תהילה ואותנטיות בעידן המדיה החברתית".[139] הילי, שמתאר את האני הפרטי שלו כ"רך ושקט",[140][114] הכיר בכך שגישתו הבימתית ה"מטא-שכבתית" מביאה לכך שקיימות בציבור "תפיסות שגויות" לגביו.[141]

הילי מבצע שכיבות סמיכה, במהלך הופעה כחלק מסיבוב ההופעות At Their Very Best (אנ') של דה 1975

סיבוב ההופעות At Their Very Best (אנ') של דה 1975, שהתקיים בין 2022–2023, ונכתב ובוים על ידי הילי, כלל פרשנות על גבריות בת זמננו: "הוא עוסק באופן שבו אם אתה בחור רווק ובילית שנה לבד באינטרנט, אתה משתגע. ההופעה כוללת מבט על גבריות, מבט על פרסום. היא עוסקת בלהיות מה שאמיתי ומה שכֵּן ושאיננו כן".[142] באובזרבר תוארה ההופעה במילים "חֶלקה אמנות הבמה, חלקה מחזה, חלקה סרט של צ'ארלי קאופמן על כוכב רוק במשבר".[78] קטעים מההופעה הפכו לוויראליים בטיקטוק וברשתות חברתיות שונות, מה שגרר סיקור תקשורתי רחב של מעשיו על הבמה, כאשר היו שכינו אותו "חלאה" או "טינופת רגישה".[139][3][143] בסקירה של המגזין רולינג סטון על ההופעה, נכתב כי הילי סיפק "תפיסה חתרנית וסוריאליסטית על גבריות מודרנית", ש"כאשר צופים בה במנותק במדיה החברתית, הניואנס הכל-כך חשוב הזה נעדר לחלוטין". בחלקים במהלך ההופעה הופיע הילי כשהוא אוכל סטייק נא, מדמה בידיו אוננות ומבצע 20 שכיבות סמיכה ברצף.[144][145] באחת ההופעות בארצות הברית במהלך סיבוב ההופעות, הילי עשה על הבמה קעקוע עם הכיתוב "iM a MaN". כמו כן, במהלך השיר "Robbers" (אנ') הילי הזמין גברים ונשים מהקהל לנשק אותו, כאשר בהזדמנות אחת מצץ את האגודל של אחת המעריצות.[146] בגרדיאן נכתב כי מחוות אלו עוררו שיח בנוגע להסכמה, לפנטזיה ולאמנות בשנת 2022, תוך שהודגש כי הילי ביקש תחילה את רשות המעריצים.[144]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בצ'ילה, 2017

הילי השפיע ביצירותיו על אמנים רבים, וזמרים-יוצרים שונים שאבו ממנו השראה. העיתון שיקגו טריביון תיאר אותו כ"אחד המנהיגים האמנותיים המשפיעים ביותר של הדור הצעיר".[147] הזמרת-יוצרת האמריקאית בילי אייליש סיפרה שהילי היה לה השראה בראשית דרכה: "ההופעה שלו היא ההופעה השנייה שהלכתי אליה בחיי. הוא שינה כל כך הרבה לגבי מי שאני, איך אני כותבת מוזיקה".[148] הזמרת האמריקאית הלסי סיפרה שהייתה "באמת מושפעת" מהגישה הלירית של הילי, והסבירה: "התוכן הלירי שלו כולל הרבה דיאלוג, הרבה מקומות. הוא מאוד תיאורי, וזה יוצר את התמונה הכנה והאותנטית הזו".[149] הזמר-יוצר הסקוטי לואיס קפלדי נמשך במיוחד ל"מודעות העצמית" של הילי ואמר כי הוא "מקנא" ביכולתו לכתוב מילים הומוריסטיות: "הוא מדהים, אני בהחלט אוהב אותו".[150][151] הזמר-יוצר האנגלי סם פנדר (אנ'), שזכה בגיל 16 בתחרות שירה שבה שפט הילי,[152] צוטט שנים לאחר מכן באומרו: "בכל פעם שאני רואה את מאטי אני לא יכול שלא להעריץ אותו ממש חזק".[153] הזמרת-יוצרת האנגלייה הולי האמברסטון (אנ') תיארה אותו כ"גאון מוזיקלי",[154] ורובי ויליאמס, שאמר כי סצנת המוזיקה הנוכחית "משעממת", הצביע על הילי כ"כוכב הפופ/רוק המסחרי היחיד שמוכן להיות משהו אחר ולא חסר ייחוד", ותיאר אותו כ"משוגע, סופר-חכם, סופר-מוכשר".[155]

הזמרת האמריקאית סטיבי ניקס תיארה את המילים של הילי ל-"She's American" (אנ') כשירה, והמוזיקאי הבריטי בריאן אינו אמר בפני הילי ש-"Love It If We Made It" (אנ') הוא מסוג השירים הפוליטיים שהלוואי שהיה יכול לכתוב. הזמרת הניו זילנדית לורד אמרה על השיר "Somebody Else" (אנ') כי הוא "באמת השפיע על Melodrama. הוא השפיע על הטונים ועל הצבעים ועל הרגשות".[156] שון מנדס כינה את הילי "הסולן הטוב ביותר" שראה אי פעם,[157] וציין כי האלבום השלישי של הלהקה (אנ') היה ההשראה לסינגל שלו "If I Can't Have You".[158] המוזיקאית האמריקאית מישל זאונר (אנ'), המתארת את עצמה כ"מעריצה ותיקה של דה 1975" אמרה כי הילי הוא "הסולן המושלם" והתפעלה מיכולתו הלירית "לייצר משהו משכנע ועמוק וחכם שהוא גם ממש על הסף של לגרום לאנשים לשנוא אותו".[42]

מיק ג'אגר,[159] טיילור סוויפט,[3] קית' אורבן,[7] אד שירן,[160] הארי סטיילס,[160][8] היילי וויליאמס,[11] פיבי ברידג'רס,[161] צ'ארלי XCX,[13] אייס ספייס,[14] בייבי קווין (אנ')[162] וסברינה קרפנטר[17] הם ממעריציו הידועים של יצירותיו.

"הילי-וייב"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעותיהם של הילי ושל דה 1975 על סצנת האינדי פופ זכתה לכינוי "הילי-וֶיְיב" (Healywave, מילולית "גל הַהילי") על ידי המגזין הבריטי NME.[163] השפעה זו, שתוארה על ידי השבועון הבריטי The Big Issue (אנ') כ"ליין גיטרה שנפרט במיומנות עם פאלם מיוט, מקפץ, מדלג וקופץ על פני עבודת סינת'-פופ מבריקה וליריקה בסגנון אימו של הגל השלישי", הוצגה כ"טייק מדומיין על פופ-רוק מהאייטיז".[164] בין אמני ההילי-וייב שמנה ה-NME ניתן למצוא את הלהקות פייל וייבס (אנ'), פיקל פְרֶנְדְס (אנ') ודה אייסס (אנ').[163] כמו כן, הילי היה מנטור מוזיקלי לאומנים שונים, בהם נו רום (אנ'), ביבדובי, The Japanese House (אנ') והת'ר ברון-גרייסי (אנ'), והיה שותף ליצירותיהם הראשונות.[165][45] ביבדובי סיפרה שהילי נתן לה "ייעוץ מאוד טוב" על כתיבת שירים, והוסיפה: "אני חושבת שיש לו דרך למצוא משפט שבאמת מכה בך".[166][167]

בשנת 2021, הזמרת האנגלייה ג'ורג'יה טווין (אנ') הוציאה את הסינגל "Matty Healy" שתואר על ידי מגזין קלאש (אנ') כ"באנגר אלטרנטיב-פופ עוצמתי" שנשען על "אנרגיות הילי-וייב חלקות".[168] בשנת 2023, המוזיקאי האמריקאי נוקס (אנ') הוציא לאור את שיר הפופ-רוק "Not The 1975" בהשראת אישה שהגיבה לו "זה מגניב אבל אתה לא מאטי הילי", לאחר שסיפר לה שהוא מוזיקאי.[169][170] שנה לאחר מכן, זמרת האינדי פופ האמריקאית לינה קופר, הוציאה לאור את הסינגל "Matty Healy".[171]

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בספרד, 2014

הילי מגדיר את עצמו כליברלי וכפרוגרסיבי מסורתי,[3][113] והביע תמיכה מפורשת ברעיונות פרוגרסיביים מאז ראשית הקריירה שלו. בשנת 2022, הילי, שאישר כי הוא רואה את עצמו "בהחלט בצד השמאלי",[3] סיפר כי הוא "חשדני ביחד לווקיזם כהשקפת עולם מעשית או כאמצעי לשיפור המצב"[113] ורצה להעביר למעריצים הצעירים יותר את הסכנות שבהליכה על פי אמות מידה מוסריות נוקשות מדי: "אתה תעשה טעויות, אתה תפגע באנשים, אתה תעשה דברים שחלק מהאנשים יתפסו כרקובים. זה אותו סטנדרט שאני רוצה לפרק. אני סתם בחור, וגם אתה".[172] עוד הוסיף "אני לא מפחד להתנצל או לשנות את דעתי בפומבי [...] אני יכול לדעת רק כמות מסוימת של דברים, ואם אחד מהם הוא לא בסדר, מה אני יכול לעשות? אני צריך לגדול ולהגיד 'זה היה טיפשי', ושאני מצטער".[138]

במהלך הופעה בדנמרק בשנת 2023, הילי התייחס על הבמה לקומיקאים ולמבקרים החברתיים ג'ורג' קרלין, ביל היקס ולני ברוס כאל "עמודי התווך של השמאל" וכאל ה"גיבורים" שלו, בחושפם צביעות חברתית בצורה וולגרית, והוסיף: "אני כן מרגיש שאם השמאל מאבד את היכולת שלו לעורר בלגן אז אנחנו משאירים יותר מדי מקום לימין".[173]

בשנת 2017, לקראת הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת, הילי הביע תמיכה במפלגת הלייבור ועודד הצבעה אליה, אם כי אמר שהוא לא יודע "איך להשתמש ב'פלטפורמה' [שלו] כדי לתמרץ את הדמוקרטיה".[174] הוא לא תמך פומבית בלייבור לקראת הבחירות הכלליות ב-2019, ומאוחר יותר אמר שהוא "מאוכזב. אני לא אוהב את ג'רמי קורבין, אני לא אוהב את בוריס ג'ונסון, לא סמכתי על אף אחד מהם".[121] בשנת 2023, הילי מתח ביקורת על "אדישות השמאל" בפוליטיקה הבריטית בהווה: "מפלגת הלייבור כאן לא יכולה אפילו לעמוד מאחורי שביתות עובדי הרכבת ושביתות הסוורים".[85] באותה שנה, הילי קרא במהלך הופעה להתנגד לדמוניזציה של שובתים.[175] בנוסף, במהלך שתי הופעות בסקוטלנד, הוא הביע תמיכה בעצמאותה של סקוטלנד.[176][177]

לפני ביצוע השיר "Loving Someone" (אנ') של דה 1975, שיצא לאור ב-2017, הילי נוהג להקדים בדברים על סוגיות חברתיות; פעמים רבות הוא הקדיש את השיר לקורבנות הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו ב-2016,[178] ופעמים אחרות להבעת סולידריות עם אמריקאים שחורים, מוסלמים והומואים בעקבות תוצאות הבחירות בארצות הברית ב-2016,[179] לגינוי "האידיאלים הרגרסיביים" של הברקזיט,[180] וכמחווה לתושבי מנצ'סטר ולונדון בעקבות הפיגוע במנצ'סטר ארנה ב-2017.

זכויות להט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי הוא תומך נלהב בזכויות להט"ב. בשנת 2018, הילי וחבריו ללהקה תרמו תרומה "משמעותית" למרכז קהילתי להט"בי בלונדון.[181] ביוני 2019, הילי זכה בפרס "בעל הברית של השנה" בטקס פרסי מגזין דיווה (אנ'), על שימושו בפלטפורמה שלו לקידום זכויות להט"ב.[182] בשנת 2020, הוא הופיע על שער גיליון "Activists & Allies" ("פעילים ובעלי ברית") של מגזין Attitude.[26] בדצמבר 2022, הוא הופיע במופע הצדקה השנתי של הארגון Ally Coalition לתמיכה בנוער להט"בי.

הילי בהופעה בגרמניה, 2023

באוגוסט 2019, נאסר על הילי להיכנס לדובאי לאחר שהניף דגל גאווה ונישק מעריץ גבר על הבמה, מעשה שדינו עשר שנות מאסר, במחאה על החוקים האנטי-להט"ביים באיחוד האמירויות הערביות.[183][184] בריאיון שנתן לאחר המקרה, הוא סיפר כי בדיעבד "הרגיש די חסר אחריות", אך בסופו של דבר דחה תחושה זאת.[185]

בשנת 2023, הילי ושאר חברי דה 1975 נכלאו לזמן קצר,[186] נאסרה כניסתם למלזיה והרשויות אילצו אותם לסיים בטרם עת את הופעתם בפסטיבל Good Vibes (אנ') במדינה, לאחר שבמהלך ההופעה הילי ביקר את החוקים האנטי-להט"ביים הנרחבים במדינה ונישק את חברו ללהקה רוס מקדונלד על הבמה.[187][188] בעקבות המקרה, מארגני הפסטיגל ביטלו את שאר ימי הפסטיבל בהוראת הממשלה, שציינה כי "ההתנהלות והאמירות השנויות במחלוקת" של הילי "מנוגדות למסורת ולערכים של התרבות המקומית".[189][190] המחאה זכתה הן לביקורת והן לשבחים.[191][192] הילי התייחס לתקרית בהמשך, במהלך הופעה של הלהקה בדאלאס, והצהיר: "אם אתם באמת מאמינים שלאמנים יש אחריות לשמור על המעלות הליברליות שלהם על ידי שימוש בבמה העצומה שלהם, אז יש לשפוט את האמנים האלה על פי הסכנה ואי הנוחות שעומדים בפניהם על שעשו זאת, לא על פי התגמול שהם מקבלים על חזרה כתוכי על הקונצנזוס. אין שום דבר מדהים או אמיץ במיוחד בשינוי תמונת הפרופיל המזדיינת שלך בזמן שאתה יושב בבית שלך בלוס אנג'לס".[186] בטור דעה בגרדיאן, פעיל זכויות האדם פיטר טאצ'ל כתב כי הביקורת על הילי ועל הלהקה "מסיטה את תשומת הלב מהמקום שבו יש להפנות את הביקורות בדחיפות הכבדה ביותר: נגד ההומופוביה של משטר קואלה למפור". עוד הוא הוסיף כי הילי אינו מושיע לבן על שהראה סולידריות לקהילה, שכן "זכויות קווירים הן זכות אדם אוניברסלית, לא מערבית".[193] מארגני הפסטיבל תבעו את הלהקה בבית הדין הגבוה לצדק של הממלכה המאוחדת (אנ') בגין הפרת חוזה ודרשו פיצויים בסך 1.9 מיליון ליש"ט.[194]

הילי מתח ביקורת על החוקים לגבי טרנסג'נדרים במיסיסיפי וכינה אותם "בולשיט" כחלק מדברים שנשא על הבמה במהלך סיבוב ההופעות Still... At Their Very Best (אנ') בשנת 2023.[186]

שינוי האקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בבריטניה, 2016

הילי מתבטא רבות בנושאים הנוגעים לשינוי האקלים. בשנת 2019, הוא הזמין את פעילת הסביבה השוודית גרטה טונברי להקליט קטע על שינוי האקלים, ששולב בשיר של דה 1975. חבר הפרלמנט השמרני דייוויד טי. סי. דייוויס (אנ') האשים את הילי ב"צביעות" בהתחשב בלוח הזמנים של סיבוב ההופעות שלו, אך הילי הגיב לו: "הרעיון שאף אחד לא צריך לומר משהו או לנסות לעזור אם הם לא הבינו ב-100% איך להיות במאזן פחמן נייטרלי, יחד עם שאר העולם, הוא דרך ממש לא הגיונית לחשוב על הבעיה".[195]

הילי ודה 1975 משתמשים בשירותיה של חברה ל"ניהול אקולוגי" במהלך סיבובי הופעות; על כל כרטיס שנמכר לסיבוב ההופעות שלהם Music for Cars (אנ'), נשתל עץ; האוכל של הצוות הוא בר קיימא; אין שימוש בפלסטיק; ובכל אולם הופעות מוקם אזור שבו אנשים יכולים ללמוד על "מיחזור נכון".[27] ארבע ההופעות של הלהקה ב-O2 ארנה בלונדון בשנת 2024 יהיו האירועים הראשונים בעולם בעלי פליטת פחמן מחוקה.[196] הדבר כולל שאיבת פחמן דו-חמצני שנוצר מתוך האוויר, וכן נטיעת עצים ופיזור סלעים וולקניים סופגי פחמן דו-חמצני על אדמות חקלאיות".[197]

מגדר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי מתבטא רבות בנוגע לזכויות נשים, בפרט בכל הקשור לתעשיית המוזיקה. בשנת 2018, הילי התנצל לאחר שקבע כי "הסיבה שאין יותר מיזוגיניה ברוקנרול היא מכיוון שזה אוצר מילים שהיה קיים כל כך הרבה זמן עד שהוא נעקר".[198] מאוחר יותר אמר כי דבריו היו "בורים" ו"שגויים, פשוט מוטעים לחלוטין".[199] בשנת 2019, במעמד הזכייה של דה 1975 בפרס הלהקה הבריטית הטובה ביותר בטקס פרסי הבריטס, הילי ניצל את נאום הזכייה כדי למתוח ביקורת על המיזוגיניה שבתעשיית המוזיקה, תוך ציטוט של קטע מתוך מאמר של כתבת הגרדיאן, לורה סנייפס.[199] באותה שנה, הילי גינה את חוקי ההפלות של אלבמה במהלך הופעה במדינה.[200] ב-2020 הוא התחייב להופיע רק בפסטיבלי מוזיקה המבטיחים איזון מגדרי בתוכנית הופעותיהם.[201][202]

הילי התבטא בעניין הנטייה של גברים צעירים להקצין לכיוון מעגלים אנטי-פמיניסטיים: "אני כן יודע שהימין מצליח יותר בהשגת גברים צעירים מאשר השמאל, וכמי שהוא בהחלט נמצא בשמאל, מעניין לראות את זה, כי נראה שלשמאל אין גבריות אידיאלית, ואילו לימין יש גבריות מאוד מאוד קלה". הוא ציין שבתרבות הפופ העכשווית, הגבר הנערץ הוא "איזו יצירה מטא-פרפורמנסית על דקונסטרוקציה": "צורת הגבריות היחידה שנחגגת היא כזו שמפרקת אותה [את הגבריות]. אז: בשמלה. אני לא יודע מה זה להיות גבר אם אתה לא רק מפרק את היותך גבר ודואג לחגוג את זה".[203]

דת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי לא גדל בבית דתי[204] ומגדיר את עצמו כאתאיסט.[15] הוא תומך של האגודה ההומניסטית הבריטית, אגודה המקדמת הומניזם חילוני, זכויות אדם ומייצגת אנשים שאינם דתיים.[205] בשנת 2014, הילי, שתיאר את עצמו כ"מתנגד לדת לחלוטין",[206] צייץ בטוויטר: "דאעש עורף ראשים של ילדות קטנות ואתה רוצה לערער על נקודת מבט הומניסטית לא-דתית? אני לא מבין בכלל את העולם". בשנת 2014, כאשר עומת לגבי הנושא על ידי אישה מוסלמית בת 19 המפעילה חשבון טוויטר בסגנון הארי סטיילס, הוא כתב שהוא "מוחה על כך על כך שחשבון מעריצים של הארי סטיילס 'מחנך' [אותו] בנושא דת". כאשר נשאל מאוחר יותר על המחלוקת שנוצרה עקב כך, ענה הילי: "אולי אני לא פרוגרסיבי כמו שהייתי רוצה להיות. יש בתוכי מבני מחשבה מולדים שאני ממש מתבייש בהם. אני לא מבריק כמו שהייתי רוצה להיות".[120] בשנת 2018 סיפר הילי על התפתחות בנוגע לאמונתו: "פעם הייתי אתאיסט, עכשיו אני כמו-אתאיסט. זה לא שהתרככתי בַהיגיון או משהו, אבל אני באמת מבין ודי רגיש לתרבות דתית. כי תרבות היא דבר שונה מאוד מכתבי קודש ומדוגמות".[97]

תדמית ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בצרפת, 2014

הילי כונה "קולו של דור המילניום" על ידי רולינג סטון, "הילד הרע של הפופ-רוק" על ידי פיצ'פורק,[207] "ילד רע שבנה את עצמו בערמומיות" על ידי NPR,[208] "פרובוקטור מומחה" על ידי סלנט,[209] ו-"איקונוקלסטי" על ידי NME.[210] הטלגרף כינה אותו "ג'ים מוריסון המילניאל" ו"הבוב דילן של העלאת לחץ הדם שלך",[211][212] כאשר הטיימס ציין כי יכולתו של הילי לעורר תגובות מהקהל שלו מזכירה את מוריסי, על אף שהשניים לא חולקים אותן השקפות פוליטיות.[213]

מאז שעלה לתהילה בתחילת שנות ה-2010 היה הילי מכונה 'כובש לבבות' וסמל מין בכלי תקשורת שונים.[214][215][216] באתר המוזיקה Stereogum נכתב עליו כי "הוא חותר נמרצות תחת התפקיד" עם האקסצנטריות שלו ומעלליו על הבמה.[217] בתחילת הקריירה שלו, הילי היה מוכר בתסרוקותיו המשתנות ללא הרף ובצורת הלבוש שלו בסיבובי הופעות, שכללה חולצות וינטג' שלו[218] וחצאיות.[219][220] בתיאוריו את התקופה הזו, הוא העיד על עצמו כמי שעבר משבר זהות, וכינה את סגנון הלבוש שלו "אדוארד ידי-מספריים מבולבל מינית".[221][222]

הילי בנה לעצמו מוניטין של מרואיין גלוי באופן יוצא דופן. חוויית הריאיון עימו תוארה במגזין בילבורד כ"נסיעה פרועה... התשוקה הרצינית [שלו] שיבינו אותו יוצרת תחושת אינטימיות שאינה פרופורציונלית לעובדה שרק עכשיו נפגשנו".[133] בגרדיאן נכתב כי "הכפייתיות של הילי לומר כל מה שעולה על ליבו הופכת אותו לדמות מעוררת מחלוקת – לחלק מהאנשים הוא לוח השראה לדור שלם, ולאחרים הוא פטפטן יומרני".[223] מייקל האן מהגרדיאן כתב ביחס למנהל וליחצ"ן של הילי כי "בטח זוועה [עבורם] להתמודד איתו", בהעירו, "הוא אומר הכול, לפעמים סותר את עצמו ממשפט למשפט. הוא ממציא מילים [... ] והוא יומרני להפליא ובגאון... זה היה אחד הראיונות הנדירים שאתה מוצא את עצמך נלהב לתמלל".[120] ב-2020, הילי אמר שהוא לא מתכוון להתראיין יותר והוסיף בנושא ב-2023: "אני חושב שהגעתי לנקודה שבה לא ידעתי עד כמה אני רוצה לסייג את אמירותיי".[203]

הילי בהופעה בארצות הברית, 2019

הילי תואר על ידי הטיימס במילים "הסולן הגדול הראשון והאחרון של עידן המדיה החברתית".[224] כנער, הוא השתמש באינטרנט תחילה בשם הבדוי טרומן בלאק (Truman Black) כדי למנוע ממעריצים של הוריו לשלוח לו הודעות בפייסבוק,[225] ומאוחר יותר השתמש בו בתור שם המשתמש שלו בכל החשבונות הציבוריים שלו ברשתות החברתיות טוויטר, אינסטגרם וטאמבלר.[226][225][227][228]

בשנת 2020, הילי השבית את חשבון הטוויטר שלו מכיוון שלדבריו הוא לא רצה יותר להשתתף ב"מלחמת התרבות" והעדיף לנקוט בגישה שקולה יותר ביחס להצהרותיו הפומביות.[229][121] בעקבות רצח ג'ורג' פלויד ב-2020, הילי צייץ בטוויטר: "אם אתם באמת מאמינים ש-'ALL LIVES MATTER', אתם צריכים להפסיק לאפשר את נטילת חייהם של אנשים שחורים" וצירף קישור יוטיוב לשיר המחאה של דה 1975, "Love It If We Made It" (אנ'). הילי ספג ביקורת בטענה שהציוץ שלו נועד לקידום עצמי, ובתגובה התנצל והשבית את חשבונו.[3] מאוחר יותר התייחס לעניין: "התגובה שלי בחדר לכל החרא הזה בטוויטר הייתה כזה, 'אוי לכו תזדיינו! אתם יודעים שאני לא משתמש בזה כהזדמנות להפיק רווח מחצי הפני שיוטיוב משלמים לי על צפייה". מה שאני אומר זה, 'הינה משהו שבאמת חשבתי עליו', וכל מה שאתם אומרים לי כבר ארבעה ימים זה 'תאמר משהו על זה!', אז אמרתי, 'הינה מה שאני חושב'".[229]

באינסטגרם, הילי שיתף פעולה עם ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל כדי להעלות את המודעות לעצומות מקוונות שונות.[230] ב-NME נכתב שהילי הראה גם "שליטה של סנסיי בשיטפוסטינג": "קטעי הסטורי שלו באינסטגרם עמוסים בבדיחות מרימות-גבה, טרולינג אמנותי של מעריצים כבדים וניסיונות מפורשים ש'יבטלו' אותו". ג'יה טולנטינו (אנ') מהניו יורקר ציינה כי באינסטגרם, הילי "כל הזמן היה צוחק גם על עצמו וגם על המעריצים שנראו אובססיביים למוסריות שלו". היא תיארה את דמותו הציבורית שנוצרה ככזו של "כוכב רוק פוסט-ווק, שמקפץ באופן בלתי צפוי בין עדינות לטְרוֹלִיּוּת".[3]

בינואר 2023, סרטון של הילי מבצע את השיר "Love It If We Made It" (אנ') של הלהקה הפך לוויראלי. תוך כדי ששר את השורה "Thank you, Kanye, very cool", ציטוט מדויק של ציוץ של דונלד טראמפ, הילי צעד במקום והרים את ידו השמאלית, מה שהוביל לוויכוח באינטרנט בשאלה אם הכוונה במחווה הייתה להצדעה נאצית.[231][232][101] בנובמבר 2022, הילי גינתה אמירות אנטישמיות של וסט, ואמרה כי "אבל" ו"בעיות נפשיות" לא מצדיקים אותן.[233]

בפברואר 2023, הילי השתתף בפודקאסט הקומי-אירוני השמאלני "The Adam Friedland Show" (אנ'), בהנחיית אדם פרידלנד (אנ') וניק מולן (אנ').[234][232] הוא הסכים להתארח בחלקו כדי לעורר תגובה מקהילת מעריציו.[3] במהלך הפרק, הוא צחק לאחר שהמנחים פרידלנד ומולן התבדחו על מקור אפשרי לשם הבמה של הראפרית האמריקאית אייס ספייס ועל מוצאה האתני, תוך שימוש לעגני במבטאים שונים.[235] אמירות אלו יוחסו בהמשך בטעות להילי, פעמים רבות.[236] אייס ספייס הזכירה מאוחר יותר כי הילי התנצל בפניה באופן אישי מספר פעמים על השתתפותו בפודקאסט וכי היחסים ביניהם עדיין טובים.[237] בנוסף באותו פרק, הילי התלוצץ על על צפייה בתכני פורנוגרפיה באינטרנט שבהם מופיעות נשים שחורות ש"מותקפות באלימות קשה", לכאורה מהאתר השנוי במחלוקת Ghetto Gaggers.[238] בפרק הבא בפודקאסט, פרידלנד הבהיר כי הוא עצמו הזכיר את האתר רק משום ששמו הומוריסטי, וש"אפילו לא ידע" אם הילי ביקר בו אי פעם. במרץ 2023, הילי התייחס למחלוקת שהתעוררה בעניין, בריאיון לג'יה טולנטינו (אנ') בכתבת פרופיל בניו יורקר: "אנשים אומרים, 'אוי, יש שם דבר רע, תנו לי להתקרב לזה ככל האפשר כדי שתוכלו לראות כמה טוב אני'. הוא הודה שהתנהגותו "אופוזיציונית" וכי היא "הגזמה סביב החרא שאני עובר" במהלך השנה וחצי האחרונות.[3] מבקר המוזיקה של הניו יורק טיימס ג'ון קרמניקה (אנ') תיאר את התגובה הציבורית כדוגמה למקרה של התמוטטות ההקשר.[239]

באפריל 2023, הילי אמר במהלך הופעה באדלייד שבאוסטרליה כחלק מסיבוב ההופעות At Their Very Best (אנ') של דה 1975: "התקופה שבה אני מניאק מזדיין מגיעה לסיומה... אני כבר לא יכול לשחק את התפקיד הזה מחוץ לבמה".[240] באוקטובר 2023, בדברים שנשא על הבמה בהופעה של הלהקה בהוליווד בול כחלק מסיבוב ההופעות Still... At Their Very Best (אנ') שלהם,[228] הילי הבהיר בפני הקהל כי הוא "שיחק גרסאות מוגזמות" של עצמו "בניסיון מוטעה לפעמים למלא את תפקיד האופי של כוכב הרוק במאה ה-21. מכיוון שחלק ממעשיי פגעו באנשים מסוימים, אני מתנצל בפני אותם אנשים ומתחייב להשתפר מעתה ואילך", והוסיף, "אתם רואים, כאמן, אני רוצה ליצור לעצמי סביבה להופיע בה, שבה לא כל מה שאני עושה יתפרש פשוטו כמשמעו".[241]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילי מתגורר בצפון מערב לונדון.[87] הוא היה במערכות יחסים עם הזמרות-יוצרות אמריקאיות הלסי (2013)[242] וטיילור סוויפט (2014, 2023).[243][244][245] בין לבין, הוא היה במערכת יחסים עם הדוגמנית האוסטרלית גבריאלה ברוקס (2015–2019)[246] והזמרת האנגלייה FKA Twigs‏ (2020–2022).[247] מאז ספטמבר 2023, הוא יוצא עם הדוגמנית והמוזיקאית האמריקאית גבריאט (אנ').[248][249] השניים התארסו במאי 2024.[250]

הילי בהופעה בגרמניה, 2014

הילי מגדיר את עצמו כסטרייט[27][251] ואמרה שהוא לא נמשך לגברים ב"צורה גופנית ומינית".[252] בשנת 2019, אתר האינטרנט קווירטי (אנ') פרסם כי הילי יצא מהארון כ"אסתטיקן". בעקבות זאת הילי פרסם הודעה בטוויטר, וביקר את הפרסום על כך שהעניק פרשנות שגויה לדבריו: "לא יצאתי מהארון כמשהו. [...] אני לא משחק משחק ומנסה לתפוס מרחבים קוויריים, אני פשוט מנסה להיות בעל ברית, והכותרת הזו גורמת לי לאי נוחות".[253][254][255] הילי היה נער "כחוש ונשי" וחש משיכה לדמויות כמו ג'ורג' מייקל, פרינס ומייקל ג'קסון על פני דמויות מסורתיות של גבריות.[141][118][256] הוריו של הילי היו שניהם בתעשיות היצירה ו"סוג האנשים ששאפתי להיות במקרה היו הומואים": "אני מניח שיהיה יותר הגיוני שאהיה הומו או בי. אבל זה בדיוק המקום ממנו אני בא. אני מקווה שלעולם לא אנצל את זה [...] הרעיון של להפוך זהות עצמית של סיס, לבן וסטרייט ליותר מעניינת על ידי התיישרות עם התרבות הזו באמת גורם לי להתכווץ".[138]

הילי עבר ניתוח LASIK לתיקון הראייה.[22] הוא מאובחן קלינית עם הפרעת קשב.[3] בריאיון משנת 2022, הוא ציין כי הוא בתקופת טיפול, וסיפר על התמודדותו עם טראומה מ"כמה חוויות מיניות מוקדמות" שהיה לו "ממש ממש קשה להתמודד איתן" ככל שהתבגר.[257][258] הילי הוא מכור להרואין בגמילה,[259] ובעבר גם היה משתמש לרעה בקוקאין ובבנזודיאזפינים.[15] בסוף 2017 הוא אושפז לשבעה שבועות במרפאה לגמילה מסמים בבברבדוס,[260][261] לאחר התערבות של חבריו ללהקה.[27] הוא דיבר בגלוי על השימוש שלו בסמים: "אני לא רוצה לעשות פטישיזציה לזה, כי זה ממש משעמם וזה ממש מסוכן. המחשבה שאהיה עבור נער מה שאנשים כמו בורוז היו עבורי כשהייתי נער גורמת לי להרגיש חולה".[133] נכון לשנת 2022, הילי עדיין מעשן מריחואנה.[262][113]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילי בהופעה בארגנטינה, 2017

דה 1975

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן בלאק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2024 – "Loads of Crisps"[263]

יצירות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרסים שקיבל הילי נמנים ארבעה פרסי בריטס,[271][272] ושני פרסי אייבור נובלו, בהם פרס כותב השירים של השנה.[273] כמו כן, הוא גם היה מועמד פעמיים לפרס מרקיורי[274][65] ופעם אחת לפרס גראמי.[275]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאטי הילי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Matty Healy". The Talks. 14 באוקטובר 2022. ארכיון מ-14 באפריל 2023. נבדק ב-14 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Kessler, Ted (26 במאי 2016). My Old Man. Canongate Books. ISBN 9781782113997. ארכיון מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-14 באפריל 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Tolentino, Jia (29 במאי 2023). "Who Is Matty Healy?". The New Yorker. ISSN 0028-792X. נבדק ב-29 במאי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Maine, Samantha (29 באוקטובר 2018). "Denise Welch says she's 'proud' of The 1975's Matty Healy for 'telling his truth' following his recent battle with heroin addiction". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-14 באפריל 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Welch, Denise (31 בדצמבר 2006). "Ask: Denise Welch". Chronicle Live. ארכיון מ-6 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Stewart, Dylan. "Golden Years". themusic.com.au (באנגלית). ארכיון מ-11 ביוני 2023. נבדק ב-11 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 "The 1975's Matt Healy ranks the world's five finest restaurants". The Boston Globe. ארכיון מ-13 במאי 2023. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Matt Healy: "Conflicted sexuality is something loads of people go through"". Shortlist. 28 בפברואר 2020. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-12 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ McKeegan, Alice (7 במאי 2013). "How my schoolboy dream of musical stardom came true". Manchester Evening News. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Hann, Michael (31 באוקטובר 2013). "The 1975's Matt Healy: 'Success is brittle'". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Kemp, Abigail (29 באוקטובר 2020). 60 Years of Coronation Street. Octopus. ISBN 9780600636571. ארכיון מ-16 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Stubbs, Dan (15 בנובמבר 2018). "The Big Read – The 1975: "I could never let heroin be part of my identity. Junkies are losers"". NME. ארכיון מ-13 באפריל 2021. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Ummm, so it turns out Matty Healy was in the original Waterloo Road?". UK. 3 בינואר 2023. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Lester, Paul (3 ביולי 2014). "Cult music heroes: artists on their unsung idols". The Guardian. ארכיון מ-27 במרץ 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Hattenstone, Simon (11 בנובמבר 2016). "The 1975's Matt Healy: 'I am pretentious. And I'm not apologising'". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 "[Interview] Matt Healy of The 1975 talks influences, origins and headlining Glastonbury". some kind of awesome 3.0. ארכיון מ-13 ביוני 2021. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Potton, Ed. "The 1975's Matt Healy: 'I've always had this kind of God complex'". The Times. ISSN 0140-0460. ארכיון מ-16 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-16. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Peter Hook on touring, New Order and the 1975". Gigwise. ארכיון מ-14 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 Moran, Caitlin. "Matty Healy interview: the 1975's lead singer on new album A Brief Inquiry into Online Relationships and beating his heroin addiction" (באנגלית). ארכיון מ-5 בינואר 2023. נבדק ב-12 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Lamont, Tom (31 באוגוסט 2013). "One to watch: the 1975". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Smyth, David (23 בספטמבר 2013). "Matt Healy: 'I get Bowie, I get Prince, I get Michael Jackson. I know how they feel'". Evening Standard. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 D’Souza, Christa (2023-06-16). "Meet rock'n'roll's uncensored frontman of the moment, Matt Healy". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. ארכיון מ-16 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-16. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "The Karate Podcast: Episode 25 – Matty Healy Interview". Apple Podcasts (בBrazilian Portuguese). נבדק ב-2023-07-23.
  24. ^ "The 1975's Matthew Healy May Be the Prophet of Pop Music". ELLE (באנגלית אמריקאית). 2014-08-01. נבדק ב-2023-07-23.
  25. ^ "Uneasy Icon". The Fader. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 Stroude, Will (5 בדצמבר 2019). "The 1975's Matty Healy on kissing beautiful men and his open-minded attitude to sexuality". Attitude. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 3 4 5 Agnew, Megan (10 במאי 2020). "Interview: The 1975's Matty Healy on drug addiction, Greta Thunberg and isolation". The Times. ארכיון מ-10 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Nolan, David (9 במרץ 2017). "The 1975 – Love, Sex & Chocolate" (באנגלית). Bonnier Zaffre. ISBN 9781786064875. ארכיון מ-8 ביולי 2023. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Meet pop's new idol Matthew Healy – MacclesField Express". 2018-09-11. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2018. נבדק ב-2023-06-26. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ The 1975 – Twitter Takeover (באנגלית), 19 ביוני 2014, נבדק ב-2023-08-26 {{citation}}: (עזרה)
  31. ^ Jessie, Faith. "INTERVIEW: The 1975". neontommy. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Alumni". ACM (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-30 במאי 2023. נבדק ב-2023-06-24. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Matty Healy Replies to Fans on the Internet | Actually Me | GQ (באנגלית), 14 במאי 2020, אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2023, נבדק ב-2023-06-22 {{citation}}: (עזרה)
  34. ^ "The 1975: Bound To Win, Bound To Be True". Clash Magazine (באנגלית). 25 בספטמבר 2013. ארכיון מ-3 באפריל 2014. נבדק ב-19 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 3 "Cover Story: The 1975 Have Nowhere to Grow But Up". The FADER (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-03. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 "BBC – How The 1975 went from a school covers band to modern pop icons". BBC (באנגלית בריטית). ארכיון מ-24 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-23. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Love Is Here: The 1975 Interviewed". Clash Magazine Music News, Reviews & Interviews. 18 באוגוסט 2016. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-12 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Clark, Stuart. "12 INTERVIEWS OF XMAS: Matty Healy of The 1975 on Love Songs, Philistines, and Being Funny In A Foreign Language". Hotpress. ארכיון מ-19 באפריל 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ What was your first job? Matty Healy tells us his (and where to get the best Chinese takeaway). (באנגלית), 17 באוקטובר 2022, אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2023, נבדק ב-2023-06-23 {{citation}}: (עזרה)
  40. ^ Kessler, Ted (26 במאי 2016). "My Old Man: Tales of Our Fathers" (באנגלית). Canongate Books. ISBN 9781782113997. ארכיון מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-12 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "The 1975: Bound To Win, Bound To Be True". Clash Magazine Music News, Reviews & Interviews. 25 בספטמבר 2013. ארכיון מ-14 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ 1 2 "The 1975's Matty Healy Turns On, Tunes In, and Logs Off". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). 2022-08-09. ארכיון מ-1 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-18. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ 1 2 Empire, Kitty (12 בינואר 2014). "The 1975 – review". The Observer. ארכיון מ-17 בינואר 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Robinson, Peter (17 במרץ 2016). "Pop, rock, rap, whatever: who killed the music genre?". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 "Artistic Integrity, Creative Freedom, and the Rise of Dirty Hit". Complex (באנגלית). ארכיון מ-14 בינואר 2021. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Hall, Duncan (27 בספטמבר 2013). "The 1975's frontman Matt Healey on their overnight success". The Argus. ארכיון מ-15 באפריל 2023. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Matty Healy of the 1975 wants to be loved. But he'll take your disgust". Los Angeles Times. 26 בפברואר 2016. ארכיון מ-14 במרץ 2021. נבדק ב-20 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 Lamont, Tom (31 באוגוסט 2013). "One to watch: the 1975". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ 1 2 Hann, Michael (29 באוגוסט 2013). "The 1975: The 1975 – review". The Guardian. ארכיון מ-2 במאי 2021. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Virtue, Graeme (18 בספטמבר 2013). "The 1975 – review". The Guardian. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Mumford, Gwilym (2014-06-29). "The 1975 at Glastonbury 2014 review – laser-guided festival singalongs". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-15 באפריל 2022. נבדק ב-2023-06-14. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Carley, Brennan (8 באוקטובר 2015). "The 1975 Announce Lengthily Titled New Album With Funky Single, 'Love Me'". Spin. ארכיון מ-11 באוקטובר 2015. נבדק ב-9 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ McIntyre, Hugh. "Alt-Rockers The 1975 Chart Their First Number One Album". Forbes (באנגלית). ארכיון מ-27 בפברואר 2021. נבדק ב-2023-06-14. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "The 1975 return with massive new 'Love Me' single". DIY. 8 באוקטובר 2015. ארכיון מ-28 באוקטובר 2020. נבדק ב-9 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Connick, Tom (10 בדצמבר 2015). "The 1975 debut new track 'UGH!'". DIY Mag. ארכיון מ-28 באוקטובר 2020. נבדק ב-10 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Carley, Brennan (14 בינואר 2016). "The 1975 Harness Pop's Inner Core for 'The Sound'". Spin. ארכיון מ-17 בינואר 2016. נבדק ב-14 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ The 1975 [@the1975] (10 בפברואר 2016). "// S O M E B O D Y E L S E – M O N D A Y 5 : 3 0 P M G M T // @zanelowe @Beats1 L O V E" (Tweet) – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Glastonbury 2016: The 1975 own the Other Stage". Digital Spy (באנגלית בריטית). 2016-06-25. ארכיון מ-22 ביולי 2023. נבדק ב-2023-06-14. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "The 1975 deliver impassioned set at Glastonbury 2016". DIY (באנגלית). 2016-06-26. ארכיון מ-22 ביולי 2023. נבדק ב-2023-06-14. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Petridis, Alexis (25 בפברואר 2016). "The 1975: I Like It When You Sleep, For You Are So Beautiful Yet So Unaware of It review – great pop, if not great art". The Guardian. ארכיון מ-16 בפברואר 2021. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ music, Guardian (2016-08-04). "The 2016 Mercury prize shortlist: hear the albums – and see what our critics thought of them". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-10 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-15. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 Smith, Thomas (2017-09-18). "Pale Waves share video for 'Television Romance', directed by 1975's Matty Healy". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-30 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Daly, Rhian (24 במאי 2018). "Listen to new song from Matty Healy's 'muse' No Rome, co-produced by two of The 1975". NME. ארכיון מ-7 במאי 2021. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "No Rome has dropped a video for his 1975 collab 'Narcissist'". Dork. 12 באוקטובר 2018. ארכיון מ-15 באפריל 2023. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ 1 2 "Mercury prize 2019: The 1975, Dave, Cate Le Bon and Idles shortlisted". The Guardian. 25 ביולי 2019. ארכיון מ-29 ביולי 2019. נבדק ב-29 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ 1 2 3 4 "The 1975". Official Charts Company. ארכיון מ-25 בפברואר 2015. נבדק ב-27 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "2019 Grammy Winners". www.grammy.com. ארכיון מ-8 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-18. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "The 1975 wins Mastercard British Album of the Year". BRIT Awards (באנגלית). ארכיון מ-20 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-20. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ NME (2020-02-12). "The 1975 win Band Of The Decade at NME Awards 2020". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-19 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-19. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ Minsker, Evan (24 במרץ 2021). "beabadoobee Announces 1975-Produced EP, Shares New Song "Last Day on Earth": Listen". Pitchfork. ארכיון מ-27 במרץ 2022. נבדק ב-14 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Willman, Chris (23 באוקטובר 2021). "Phoebe Bridgers and Matty Healy Team Up for First Live Duet of the 1975's 'Jesus Christ 2005 God Bless America' (Watch)". Variety.com. ארכיון מ-14 באפריל 2023. נבדק ב-14 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Smith, Carl (12 בינואר 2023). "BRIT Awards 2023 nominations REVEALED". Official Charts Company. ארכיון מ-12 בינואר 2023. נבדק ב-12 בינואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "The Ivors | The Ivors Academy | Champions of Music Creators". The Ivors Academy (באנגלית בריטית). 2023-05-18. ארכיון מ-29 במאי 2019. נבדק ב-2023-06-05. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "Brit Awards 2023: Full list of winners and nominees". BBC News (באנגלית בריטית). 2023-01-12. ארכיון מ-12 בינואר 2023. נבדק ב-2023-05-20. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ Daly, Rhian (2022-04-29). "Holly Humberstone shares new Matty Healy collab 'Sleep Tight'". NME (באנגלית). ארכיון מ-11 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-11. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ 1 2 Blistein, Jon (17 במאי 2023). "The Japanese House Taps the 1975's Matty Healy for Swooning 'Sunshine Baby'". ארכיון מ-17 במאי 2023. נבדק ב-17 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Campbell, Erica (2022-11-08). "The 1975 live in New York City: a raw and raucous night at the Garden". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-05. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ 1 2 Lynskey, Dorian (2023-01-14). "The 1975 review – Matty Healy and co don their full meta jackets". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. ארכיון מ-31 במאי 2023. נבדק ב-2023-06-05. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ McCormick, Neil (2023-01-09). "The 1975 live: part tortured Samuel Beckett musical, part Broadway extravaganza, all mesmerising". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-2023-06-05. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ Samways, Gemma (2023-01-13). "The 1975 at the O2 review: the most compelling pop band on the planet". Evening Standard (באנגלית). ארכיון מ-13 במרץ 2023. נבדק ב-2023-06-05. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Bennun, David (2023-01-09). "The 1975 tour review: Ingenious staging for band that dragged rock into new era". Metro (באנגלית). ארכיון מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-05. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ Singh, Surej (2023-07-10). "Reading & Leeds confirm The 1975 as final 2023 headliners". NME (באנגלית). ארכיון מ-22 ביולי 2023. נבדק ב-2023-07-20. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ Shanfeld, Ethan (2023-06-13). "The 1975 Announces North American Fall Tour". Variety (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-13 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "Interview w/ The 1975". blahblahblahscience. 16 באוקטובר 2012. ארכיון מ-2023-04-09. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 Clark, Stuart. "12 INTERVIEWS OF XMAS: Matty Healy of The 1975 on Love Songs, Philistines, and Being Funny In A Foreign Language". Hotpress. ארכיון מ-2023-04-19. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ "Guest DJ: Matty Healy Of The 1975 On Making Music From Now On". www.wbur.org (באנגלית). ארכיון מ-17 במאי 2023. נבדק ב-17 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ 1 2 Wood, Mikael (2020-05-22). "The 1975's Matty Healy has an adorable new puppy and a bonkers new album". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2023-05-14. נבדק ב-2023-05-11.
  88. ^ Territt, Katie. "John Hughes, Light Shows And The Rise Of The 1975 – Stereoboard". Stereoboard.com (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-13. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ "The 1975, Influenced By The '80s". NPR. 2013-10-22. ארכיון מ-2023-05-13.
  90. ^ Clare, Katie (5 בספטמבר 2013). "Matthew Healy of The 1975's Top Ten Albums". Louder Than War. ארכיון מ-2023-05-14. נבדק ב-13 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ Nolan, Paul. "The 1975's Matty Healy Interview: Sex, Scandal & Covid-19 Craziness". Hotpress. ארכיון מ-19 ביוני 2023. נבדק ב-19 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ "The 1975's Matty Healy in conversation with Mike Kinsella". The Face (באנגלית בריטית). ארכיון מ-14 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ "Matt Healy picks his favourite albums of the 1980s". faroutmagazine.co.uk (באנגלית אמריקאית). 2022-07-14. נבדק ב-2024-04-19.
  94. ^ 1 2 "The 1975's Matty Healy on 9 Things That Inspired New Album Notes on a Conditional Form". Pitchfork (באנגלית). 21 במאי 2020. ארכיון מ-2023-05-11. נבדק ב-2023-05-11. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "The 1975 – Interview | News". GoldenPlec (באנגלית). 2012-12-11. ארכיון מ-2022-10-15. נבדק ב-2023-05-11.
  96. ^ Gonzalez, Carolina (2020-05-19). "In The 1975's New Album, Matty Healy Takes a Sledgehammer to His Ego". Vogue (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2023-05-12. נבדק ב-2023-05-11.
  97. ^ 1 2 The 1975 "Love It If We Made It" Official Lyrics & Meaning | Verified (באנגלית), בנובמבר 2018, אורכב מ-המקור ב-4 ביוני 2023, נבדק ב-2023-06-04 {{citation}}: (עזרה)
  98. ^ Muroi, Millie (2023-04-14). "'I've been going through a bit': The 1975's Matty Healy opens up on the Sydney stage". The Sydney Morning Herald (באנגלית). ארכיון מ-2023-04-29. נבדק ב-2023-05-11.
  99. ^ Nast, Condé. "The 1975: "People"". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-05-05.
  100. ^ "15 Must-Hear New Albums Out This Month: Taylor Swift, Lil Baby, Carly Rae Jepsen, Red Hot Chili Peppers, M.I.A. & More | GRAMMY.com". www.grammy.com. נבדק ב-2023-09-30.
  101. ^ 1 2 Power, Ed (31 במאי 2023). "Is Matty Healy the most offensive man in pop? Or the most interesting?". The Daily Telegraph. ISSN 0307-1235. ארכיון מ-3 ביוני 2023. נבדק ב-3 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  102. ^ 1 2 McCormick, Neil (2023-01-09). "The 1975 live: part tortured Samuel Beckett musical, part Broadway extravaganza, all mesmerising". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-12. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ^ "The 1975 in LA: Band dazzles but Matty Healy can be a difficult pill to swallow". The Independent (באנגלית). 2022-11-30. ארכיון מ-2023-04-24. נבדק ב-2023-05-11.
  104. ^ "9 Times The 1975 Shook Up Genre With Their Music". MTV (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-19 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ Coscarelli, Joe (2018-10-11). "Can a Quote-Unquote Band Drag Rock Into the Future? The 1975 Is Trying Its Hardest". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-9 בנובמבר 2020. נבדק ב-2023-06-19. {{cite news}}: (עזרה)
  106. ^ "Interview: Matty Healy of The 1975". www.thecurrent.org (באנגלית). ארכיון מ-20 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  107. ^ "The best lyrics from The 1975's Notes On A Conditional Form". British GQ (באנגלית בריטית). 2020-05-22. ארכיון מ-14 בינואר 2021. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  108. ^ 1 2 Connick, Tom (2018-11-30). "The 1975's most genius lyrics". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-24 בספטמבר 2020. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  109. ^ "Every The 1975 song ranked from worst to best | Gigwise". www.gigwise.com. ארכיון מ-20 במרץ 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  110. ^ ClashMusic (2018-11-22). "The 1975 – A Brief Inquiry Into Online Relationships". Clash Magazine Music News, Reviews & Interviews. נבדק ב-2023-08-08.
  111. ^ Melis, Matt (2020-05-23). "10 Matty Healy Lyrics Every 1975 Fan Knows by Heart". Consequence (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-17 בינואר 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  112. ^ 1 2 Coscarelli, Joe (2022-09-08). "The 1975's Matty Healy Is Still Trying to Be Funny, Sincerely". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2023-04-17. נבדק ב-2023-05-12.
  113. ^ 1 2 3 4 "The 1975's Matty Healy Turns On, Tunes In, and Logs Off". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). 2022-08-09. ארכיון מ-2023-04-07. נבדק ב-2023-05-10.
  114. ^ 1 2 "Uneasy Icon". The FADER (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-12. נבדק ב-2023-05-13.
  115. ^ Wood, Mikael (22 במאי 2020). "Spirit of the times: Life, dogs, a new 1975 album. Matty Healy takes it on". The Los Angeles Times. ארכיון מ-15 באפריל 2023. נבדק ב-23 במרץ 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  116. ^ "The 1975's Matty Healy Negotiates With The World". NPR. 29 בנובמבר 2018. ארכיון מ-13 באפריל 2021. נבדק ב-12 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  117. ^ Sodomsky, Sam (27 בנובמבר 2018). "The 1975's Matty Healy Dissects Every Song on A Brief Inquiry Into Online Relationships". Pitchfork. ארכיון מ-11 בינואר 2021. נבדק ב-23 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ 1 2 "Matty Healy interview: 'Art, sex, drugs, religion. It's just about losing yourself'". British GQ (באנגלית בריטית). 2019-02-18. ארכיון מ-2023-05-13. נבדק ב-2023-05-10.
  119. ^ Powers, Ann (2022-10-14). "Love Songs of a Dirtbag". NPR. ארכיון מ-2023-04-19. נבדק ב-2023-05-10.
  120. ^ 1 2 3 Hann, Michael (15 בנובמבר 2015). "The 1975: 'No one's asking you to inspire a revolution. But inspire something'". The Guardian. ארכיון מ-12 בנובמבר 2020. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  121. ^ 1 2 3 Lynskey, Dorian (16 במאי 2020). "The 1975's Matty Healy: 'I'm not an avocado – not everyone thinks I'm amazing'". The Guardian. ארכיון מ-3 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  122. ^ 1 2 Stubbs, Dan (2016-11-29). "The 1975's Matty Healy: The Full Interview With Our 'Album Of The Year' Band". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-14 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-14. {{cite web}}: (עזרה)
  123. ^ Greene, David; Tidmarsh, Kevin. "The 1975's Matty Healy Negotiates With The World". NPR. ארכיון מ-13 באפריל 2021. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  124. ^ Moore, Sam (2018-11-27). "The 1975's Matty Healy dissects story behind 'It's Not Living (If It's Not With You)'". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-02. {{cite web}}: (עזרה)
  125. ^ "11 songs you may not know are actually about drugs". www.gigwise.com. ארכיון מ-13 ביוני 2021. נבדק ב-2023-06-02. {{cite web}}: (עזרה)
  126. ^ "Ed Sheeran's written an unlikely love song about a certain Class B drug". The Independent (באנגלית). 2015-06-02. ארכיון מ-22 בנובמבר 2018. נבדק ב-2023-06-04. {{cite web}}: (עזרה)
  127. ^ Daly, Rhian (2015-12-11). "The 1975's Cocaine Song 'UGH' Is Proudly Ostentatious – Track Review". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-10-06.
  128. ^ Blumsom, Amy (2016-03-06). "The 1975, Brixton Academy: singer implores audience to switch off their phones". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-04. {{cite news}}: (עזרה)
  129. ^ "The 1975's Matty Healy: "This is gonna be one of my last interviews"". i-d.vice.com (באנגלית). ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  130. ^ "Episode 190: The 1975". Song Exploder. 12 באוגוסט 2020. ארכיון מ-1 ביוני 2023. נבדק ב-1 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  131. ^ 10 Things The 1975's Matty Healy Can't Live Without | GQ (באנגלית). נבדק ב-2024-04-19.
  132. ^ Kheraj, Alim (2023-01-09). "The 1975 review – a tale of two halves packed with raw meat and talent". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-2023-05-14. נבדק ב-2023-05-12.
  133. ^ 1 2 3 4 Lynskey, Dorian (2 באוגוסט 2018). "How The 1975's Matty Healy Kicked Heroin and Took the Band to New Heights". Billboard. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  134. ^ Reid, Poppy (2020-05-22). "The 1975's 'Notes on a Conditional Form' is a Meandering Search for Meaning". Rolling Stone Australia (בAustralian English). נבדק ב-2023-08-09.
  135. ^ "'When I'm on stage, the showman in me takes over': Matty Healy of The 1975 on finding solace in the studio". www.independent.ie (באנגלית). 2020-05-23. נבדק ב-2023-08-08.
  136. ^ Waiwiri-Smith, Lyric (2023-04-21). "'I feel I've been a bit irresponsible': The 1975 deliver wine-drunk rambles and catharsis in Auckland". Stuff (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-04. נבדק ב-2023-05-12.
  137. ^ Greenwood, Douglas. "The 1975's Matty Healy: "This is gonna be one of my last interviews"". i-d.vice.com (באנגלית). ארכיון מ-2023-01-30. נבדק ב-2023-05-12.
  138. ^ 1 2 3 "The 1975's Matty Healy: "This is gonna be one of my last interviews"". i-d.vice.com (באנגלית). ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  139. ^ 1 2 Jennings, Rebecca (2023-01-04). "Sleazeballs are hot again". Vox (באנגלית). ארכיון מ-2 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-02. {{cite web}}: (עזרה)
  140. ^ Rashotte, Vivian (2023-02-02). "The 1975's Matty Healy says he's trying something he hasn't done before: being earnest". CBC. ארכיון מ-2023-05-10.
  141. ^ 1 2 "A candid, freewheeling conversation with the 1975's Matty Healy". The FADER (באנגלית). ארכיון מ-3 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  142. ^ "'I've taken it too far': The 1975's Matty Healy brings rockstar antics to Spark". NZ Herald (בNew Zealand English). 14 ביוני 2023. ארכיון מ-24 באפריל 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  143. ^ "Why is TikTok so obsessed with The 1975?". TAG24 (באנגלית). 2022-11-30. ארכיון מ-2 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-02. {{cite web}}: (עזרה)
  144. ^ 1 2 Demopoulos, Alaina (7 בדצמבר 2022). "Creepy behavior or pop performance? 1975's Matty Healy reignites debate about onstage kissing". ארכיון מ-23 בפברואר 2023. נבדק ב-14 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  145. ^ "The 1975's Matty Healy Is Kissing Fans on Stage Again". Paper. 27 בנובמבר 2022. ארכיון מ-17 באפריל 2023. נבדק ב-17 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  146. ^ Christie, Lyra (2023-01-15). "Thumb sucking to eating raw steak: The 1975 at the Brighton Centre". Varsity (באנגלית). ארכיון מ-2023-01-15. נבדק ב-2023-05-12.
  147. ^ "The 1975 review: Matty Healy eclipses his own band at the United Center". Chicago Tribune. 2019-05-09. ארכיון מ-30 באפריל 2021. נבדק ב-2023-06-19. {{cite web}}: (עזרה)
  148. ^ "102.7 KIIS FM on TikTok". TikTok (באנגלית). ארכיון מ-13 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  149. ^ "Interview: Halsey | All Things Go". 31 באוקטובר 2014. אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2014. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  150. ^ Reilly, Nick (2023-05-19). "Lewis Capaldi wants to write more with Matty Healy: 'He takes things to an interesting place'". Rolling Stone UK (באנגלית בריטית). ארכיון מ-22 במאי 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  151. ^ Lewis Capaldi: Writing With Matty Healy, Mental Health & Tour | Apple Music (באנגלית), 5 בדצמבר 2022, אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2023, נבדק ב-2023-06-13 {{citation}}: (עזרה)
  152. ^ Graves, Shahlin (2019-09-13). "Interview: Sam Fender on his debut album 'Hypersonic Missiles'". Coup De Main Magazine (באנגלית). ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-15. {{cite web}}: (עזרה)
  153. ^ "Sam Fender on Matty Healy from The 1975 | "Every time I see Matty I can't help but fanboy him really hard" – Sam Fender talks about meeting Matty Healy from The 1975 | By Virgin Radio UK – Facebook". www.facebook.com (באנגלית). ארכיון מ-25 ביולי 2022. נבדק ב-2023-06-15. {{cite web}}: (עזרה)
  154. ^ Holly Humberstone | Scarlett, Paint My Bedroom Black, Matty Healy (באנגלית), 12 באוקטובר 2023, נבדק ב-2024-03-22 {{citation}}: (עזרה)
  155. ^ "Robbie Williams calls Matty Healy "the only commercially viable pop/rock star who is willing to be something other than beige"". Guitar.com | All Things Guitar (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-04-18.
  156. ^ "Watch Lorde Cover One Of Her 'Favorite Songs' On Tour". MTV (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  157. ^ "Shawn Mendes rocking out at The 1975's concert is everything". Capital (באנגלית). ארכיון מ-19 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-19. {{cite web}}: (עזרה)
  158. ^ "Shawn Mendes' New Track Was Inspired By The 1975". Nylon (באנגלית). 2019-05-03. ארכיון מ-19 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-19. {{cite web}}: (עזרה)
  159. ^ D’Souza, Christa (2023-06-16). "Meet rock'n'roll's uncensored frontman of the moment, Matt Healy". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. ארכיון מ-16 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-16. {{cite news}}: (עזרה)
  160. ^ 1 2 "The 1975 get number one UK album with self titled debut". BBC News (באנגלית בריטית). 2013-09-09. ארכיון מ-30 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite news}}: (עזרה)
  161. ^ Dazed (2022-10-20). "'We're the best lyricists': Matty Healy and Phoebe Bridgers in conversation". Dazed (באנגלית). נבדק ב-2023-08-08.
  162. ^ Daly, Rhian (2020-09-02). "Baby Queen: sharp, satirical and infectious bangers from one of pop's most essential new voices". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-01.
  163. ^ 1 2 Connick, Tom (2018-09-21). "Get to know Healywave – the scene indebted to The 1975's signature sound". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-4 בפברואר 2022. נבדק ב-2023-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  164. ^ Jack, Malcolm (2018-08-20). "Two tribes: Is it high time for the return of the tribal pop rivalry?". The Big Issue (באנגלית). ארכיון מ-1 ביולי 2023. נבדק ב-2023-07-01. {{cite web}}: (עזרה)
  165. ^ Stubbs, Dan (2017-10-20). "The 1975 and Pale Waves: Matty Healy introduces your favourite new pop band". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-16 ביולי 2021. נבדק ב-2023-06-13. {{cite web}}: (עזרה)
  166. ^ Krol, Charlotte (2022-08-05). "Beabadoobee on The 1975's new album: "No one's fucking ready"". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-01.
  167. ^ Reilly, Nick (2022-09-27). "beabadoobee: "Matty Healy always gives me really good advice"". Rolling Stone UK (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-01.
  168. ^ Murray, Robin (2021-04-16). "Georgia Twinn's 'Matty Healy' Is A Self-Confessed "Breakup Banger"". Clash Magazine Music News, Reviews & Interviews. ארכיון מ-1 ביולי 2023. נבדק ב-2023-07-01. {{cite web}}: (עזרה)
  169. ^ Vigil, Dom (2023-02-17). "Knox Opens Up About His Debut EP, "How To Lose A Girl in 7 Songs"". Prelude Press (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-07-23.
  170. ^ "Nashville's very own, Knox, wants you to know he's no Matty Healy in new song "Not The 1975"". // MELODIC Magazine (באנגלית אמריקאית). 2023-07-20. נבדק ב-2023-07-23.
  171. ^ Odutola, Tayo (2024-03-08). "Lina Cooper shares a dream with "Matty Healy"". EARMILK (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-03-30.
  172. ^ Trendell, Andrew (17 באוקטובר 2022). "The 1975's Matty Healy on cancel culture and why he previously quit Twitter". NME. ארכיון מ-14 באפריל 2023. נבדק ב-11 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  173. ^ "Taylor Swift's Rumored Boyfriend Matty Healy Kisses a Man on the Lips at The 1975 Concert in Denmark | Entertainment Tonight". www.etonline.com (באנגלית אמריקאית). 2023-06-03. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-04. {{cite web}}: (עזרה)
  174. ^ Powell, Emma (2017-06-08). "The 1975's Matt Healy will 'send nudes' if fans vote Labour". Evening Standard (באנגלית). ארכיון מ-19 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-19. {{cite web}}: (עזרה)
  175. ^ "Thumb sucking to eating raw steak: The 1975 at the Brighton Centre". Varsity Online (באנגלית). ארכיון מ-15 במאי 2023. נבדק ב-19 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  176. ^ "'Scotland should be independent': The 1975 back Yes at Glasgow gig". The National (באנגלית). 2023-01-20. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-04. {{cite web}}: (עזרה)
  177. ^ "Matty Healy backs Scottish independence during appearance in Dundee". The National (באנגלית). 2023-05-28. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-04. {{cite web}}: (עזרה)
  178. ^ Daly, Rhian (15 ביוני 2016). "The 1975 pay tribute to victims of Orlando shooting at US gig". NME. ארכיון מ-30 באפריל 2021. נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  179. ^ Graves, Shahlin (11 בנובמבר 2016). "Watch: Matty Healy's 'Loving Someone' speech for America". Coup de Main. ארכיון מ-30 באפריל 2021. נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  180. ^ Trendell, Andrew (16 בדצמבר 2016). "The 1975's Matty Healy makes emotional speech on Trump and Brexit as they play first night at The O2". NME. ארכיון מ-30 באפריל 2021. נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  181. ^ Thorpe, Vanessa (2018-06-09). "The 1975 back new centre for London's LGBTQ+ community". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. ארכיון מ-2023-05-10. נבדק ב-2023-05-12.
  182. ^ "The 1975 frontman Matty Healy wins award for being ally to LGBT community". Independent.ie (באנגלית). 2019-06-07. ארכיון מ-27 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-27. {{cite web}}: (עזרה)
  183. ^ "The 1975's Matt Healy protests against Dubai anti-gay laws with kiss". BBC News (באנגלית בריטית). 2019-08-15. ארכיון מ-2023-05-11. נבדק ב-2023-05-11.
  184. ^ "The 1975's Matty Healy Broke A Homophobic Dubai Law By Kissing A Male Fan". MTV (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2023-04-19. נבדק ב-2023-05-11.
  185. ^ Daly, Rhian (2020-05-10). "The 1975's Matty Healy says he "felt pretty irresponsible" about Dubai fan incident". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-07-25.
  186. ^ 1 2 3 Reilly, Nick (2023-10-10). "The 1975's Matty Healy gives speech about Malaysia LGBTQ+ controversy". Rolling Stone UK (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2023-10-10. נבדק ב-2023-10-15.
  187. ^ "M'sia's Good Vibes Festival cancelled after The 1975 singer kisses bandmate on stage, band blacklisted". mothership.sg. נבדק ב-2023-07-25.
  188. ^ Murphy, Matt (22 ביולי 2023). "Matty Healy: 1975 show ended in Malaysia after singer attacks anti-LGBT laws". BBC News. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2023. נבדק ב-22 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  189. ^ "Malaysia Halts Music Festival After Kiss Between Bandmates Onstage". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2023-07-22. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-07-22.
  190. ^ Thomas, Tobi (2023-07-22). "Malaysian festival halted after Matty Healy criticises anti-LGBTQ+ laws". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2023-07-22.
  191. ^ Ratcliffe, Rebecca (2023-07-24). "Malaysia's gay community fears backlash after Matty Healy's outburst". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-07-25.
  192. ^ "Matty Healy spoke for us on stage in Malaysia". The Guardian (באנגלית בריטית). 2023-08-01. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-08-03.
  193. ^ Tatchell, Peter (2023-07-25). "Matty Healy is not a 'white saviour' for showing solidarity with Malaysia's LGBTQ+ people". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-2023-09-16. נבדק ב-2023-07-26.
  194. ^ Liang, Annabelle (31 ביולי 2024). "The 1975 sued over Malaysia concert with Matty Healy kiss". BBC News. נבדק ב-31 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  195. ^ Agnew, Megan (11 ביוני 2023). "Interview: The 1975's Matty Healy on drug addiction, Greta Thunberg and isolation" (באנגלית). ארכיון מ-5 בינואר 2023. נבדק ב-11 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  196. ^ Dunworth, Liberty (2023-09-07). "The 1975 to stage world's first "carbon-removed" event at The O2 in London". NME (באנגלית). נבדק ב-2023-09-23.
  197. ^ Bawden, Tom (2023-09-05). "The 1975 to stage world's first 'carbon-removed' gig at the O2 Arena". inews.co.uk (באנגלית). נבדק ב-2023-09-23.
  198. ^ O'Connor, Roisin (6 בדצמבר 2018). "Why Matty Healy got it so wrong about rock, hip hop, drugs and misogyny". ארכיון מ-20 באפריל 2023. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  199. ^ 1 2 Snapes, Laura; Queens, the; Healy, Matty; Wilkinson, Matt (22 בפברואר 2019). "Music industry sexism: will Matt Healy's Brits moment spark change?". The Guardian. ארכיון מ-2023-04-25. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  200. ^ Aubrey, Elizabeth (18 במאי 2019). "Watch The 1975's Matty Healy speak out against Alabama's anti-abortion laws during passionate speech on women's rights". NME. ארכיון מ-2023-05-11. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  201. ^ Beaumont-Thomas, Ben; Snapes, Laura (12 בפברואר 2020). "The 1975 commit to playing only gender-balanced music festivals". The Guardian. ארכיון מ-2023-05-11. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  202. ^ Richards, Will (2020-02-12). "The 1975's Matty Healy pledges to only play festivals with gender balanced line-ups". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-2023-04-17. נבדק ב-2023-05-11.
  203. ^ 1 2 Ewens, Hannah (12 ביולי 2022). "Can true love exist anymore? The 1975's Matty Healy isn't sure". Rolling Stone UK. ארכיון מ-30 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  204. ^ "The 1975's Matty Healy on Michael Jackson, The 1975's first gig and Googling himself | Firsts" (באנגלית). ארכיון מ-10 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  205. ^ "Humanists UK Patron: Matthew Healy". Humanists UK (באנגלית). ארכיון מ-11 ביוני 2022. נבדק ב-2023-05-15. {{cite web}}: (עזרה)
  206. ^ Richards, Will (2019-08-23). ""I would go to jail for what I stand for" – The 1975's Matty Healy talks playing countries with anti-gay laws". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-2023-05-11. {{cite web}}: (עזרה)
  207. ^ "The 1975: Notes on a Conditional Form". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2 בינואר 2021. נבדק ב-2023-05-28. {{cite web}}: (עזרה)
  208. ^ Powers, Ann (2022-10-14). "Love Songs of a Dirtbag". NPR. ארכיון מ-19 באפריל 2023. נבדק ב-10 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  209. ^ Schrodt, Paul (2020-05-23). "The 1975 'Notes on a Conditional Form' Review: A Sprawling, Sincere Ode to Rock". Slant Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-08-09.
  210. ^ Shutler, Ali (2020-05-06). "Every delicious fact we learned from Matty Healy's new 'In Conversation' podcast". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-09-30.
  211. ^ Power, Ed (2023-05-31). "Is Matty Healy the most offensive man in pop? Or the most interesting?". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-3 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite news}}: (עזרה)
  212. ^ Vincent, Alice (2020-02-22). "The 1975, O2 Arena review: the millennial Jim Morrison is back – and trying to save the world". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-13. {{cite news}}: (עזרה)
  213. ^ Potton, Ed (2023-06-14). "I wish more of our pop stars were like unfiltered Matty Healy". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. ארכיון מ-4 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-14. {{cite news}}: (עזרה)
  214. ^ SEA, Mashable (2023-01-04). "The Cult of Matty Healy". Mashable SEA (באנגלית). ארכיון מ-14 ביולי 2023. נבדק ב-2023-07-21. {{cite web}}: (עזרה)
  215. ^ Goldfine, Jael. "Let This Video of Matty Healy's Dance Moves Ruin Your Life". Paper Magazine. ארכיון מ-20 באפריל 2023. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  216. ^ Jennings, Rebecca (2023-01-04). "Sleazeballs are hot again". Vox (באנגלית). ארכיון מ-2 ביוני 2023. נבדק ב-2023-07-21. {{cite web}}: (עזרה)
  217. ^ "Matty Healy Confuses Fans By Eating Raw Meat At NYC Concert: Watch". Stereogum (באנגלית). 2022-11-08. ארכיון מ-6 ביוני 2023. נבדק ב-2023-07-21. {{cite web}}: (עזרה)
  218. ^ Alderson, Glenn (2020-05-14). "The 1975's Matty Healy Has A Vintage T-Shirt Collection You Need to See". BeatRoute (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-08-03.
  219. ^ "When The 1975's Matt Healy Isn't Shirtless, Here's What He's Wearing". Vogue (באנגלית אמריקאית). 2016-02-02. נבדק ב-2023-08-03.
  220. ^ "The 1975's Matty Healy Fashion Choices Make New 'Colbert' Performance A Wild Scene". MTV (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2022. נבדק ב-2023-08-03. {{cite web}}: (עזרה)
  221. ^ "The 1975's Matty Healy Is a "Sexually Confused Edward Scissorhands"". GQ (באנגלית אמריקאית). 2016-08-02. נבדק ב-2023-08-03.
  222. ^ "Welcome to The 1975's Big Menswear Glow-Up". GQ (באנגלית אמריקאית). 2023-07-06. נבדק ב-2023-08-03.
  223. ^ Lynskey, Dorian (16 במאי 2020). "The 1975's Matty Healy: 'I'm not an avocado – not everyone thinks I'm amazing'". The Guardian. ISSN 0261-3077. ארכיון מ-2023-05-11. נבדק ב-2023-05-11. {{cite news}}: (עזרה)
  224. ^ Dean, Jonathan (9 ביוני 2023). "The 1975's Matty Healy on cancel culture, drugs and his 'punk' mum Denise Welch". The Times. ISSN 0140-0460. ארכיון מ-9 ביוני 2023. נבדק ב-9 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  225. ^ 1 2 "The 1975's Matty Healy on Michael Jackson, The 1975's first gig and Googling himself". 14 באוקטובר 2022. ארכיון מ-20 במאי 2023. נבדק ב-20 במאי 2023 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  226. ^ "The 1975's Matty Healy Has A Lot To Say—But What Does It All Mean?". Nylon (באנגלית). 5 בדצמבר 2018. ארכיון מ-17 במאי 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  227. ^ Ways, Curious (8 בדצמבר 2022). "Raw steaks, couch fondling and snogging – we unpack why the internet is going feral for Matty Healy". HUNGER TV (באנגלית בריטית). ארכיון מ-12 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-12. {{cite web}}: (עזרה)
  228. ^ 1 2 Harrison, Dan (2023-06-11). "The 1975's Matty Healy is back on social media, with a mysterious website too". Dork (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-12 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-12. {{cite web}}: (עזרה)
  229. ^ 1 2 Skinner, Tom (10 באוגוסט 2022). "Matty Healy on deleting Twitter: "I don't wanna be a pawn in the culture war"". NME. ארכיון מ-11 ביוני 2023. נבדק ב-11 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  230. ^ "The 1975's Matty Healy urges fans to demand justice for Gustavo Gatica". NME. בדצמבר 2020. ארכיון מ-17 באפריל 2023. נבדק ב-17 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  231. ^ "The 1975 frontman Matty Healy appears to do Nazi salute on stage". The Independent. 31 בינואר 2023. ארכיון מ-12 במאי 2023. נבדק ב-16 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  232. ^ 1 2 Jennings, Rebecca (17 במאי 2023). "Taylor Swift is in her Matty Healy era". Vox. ארכיון מ-17 במאי 2023. נבדק ב-17 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  233. ^ "The ION Pod | Ep. 107: Part of the Band with Matty Healy PREVIEW (PATREON ONLY)". share.transistor.fm. ארכיון מ-19 במאי 2023. נבדק ב-19 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  234. ^ Meighan, Craig (11 בפברואר 2023). "1975's Matty Healy under fire for podcast mocking Scottish and Japanese people". The National. ארכיון מ-15 באפריל 2023. נבדק ב-15 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  235. ^ "Matty Healy Addresses Backlash over Ice Spice Podcast Controversy: 'They're Demonstrating Something So Base Level'". Peoplemag (באנגלית). ארכיון מ-7 ביוני 2023. נבדק ב-13 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  236. ^ D'Souza, Shaad (30 במאי 2023). "Demanding Taylor Swift dump Matty Healy? Fan culture is out of control". The Guardian. ארכיון מ-30 במאי 2023. נבדק ב-30 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  237. ^ Horowitz, Steven J. (2023-09-28). "Ice Spice's Red Hot Rise: The Rapper on Being a 'Marketing F—ing Genius,' Her Debut Album and Becoming BFFs With Taylor Swift & Nicki Minaj". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-09-30.
  238. ^ "The Adam Friedland Show Podcast Ep. P1 | Nick Mullen". YouTube. 16 במאי 2023. ארכיון מ-18 במאי 2023. נבדק ב-18 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  239. ^ "Jon & Joe Break Down 'The Idol' Premiere, Plus Taylor Swift's Chaotic Month | Popcast (Deluxe)". 7 ביוני 2023. ארכיון מ-9 ביוני 2023. נבדק ב-9 ביוני 2023 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  240. ^ "The 1975: "I'd rather be a pretend supervillain than some pretend hero"". NME. 14 באוקטובר 2022. ארכיון מ-13 באפריל 2023. נבדק ב-16 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  241. ^ Garcia, Thania (2023-10-03). "Matty Healy Pledges to 'Do Better Moving Forward,' Apologizes for Controversial Comments During the 1975 Concert". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-10-15.
  242. ^ "Interview: Halsey". All Things Go. 31 באוקטובר 2014. אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2014. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  243. ^ Curto, Justin (2024-04-19). "The Rise, Fall, and Rise Again of Taylor Swift and Matty Healy's Relationship". Vulture (באנגלית). נבדק ב-2024-04-23.
  244. ^ Gularte, Alejandra (2024-04-19). "Is The Tortured Poets Department Really About Matty Healy?". Vulture (באנגלית). נבדק ב-2024-04-23.
  245. ^ "Everything Taylor Swift Seemingly Reveals About Her Relationship with Matty Healy on Tortured Poets Department". Peoplemag (באנגלית). נבדק ב-2024-04-23.
  246. ^ "Matty Healy's Ex-Girlfriends From Halsey To FKA Twigs". Capital FM. ארכיון מ-5 במאי 2023. נבדק ב-4 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  247. ^ "FKA twigs and The 1975's Matt Healy Spotted Together at RuPaul's DragCon UK". E!. 19 בינואר 2020. ארכיון מ-14 במאי 2023. נבדק ב-14 במאי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  248. ^ "The 1975's Matty Healy and Model Gabbriette Bechtel Spotted Kissing in New York City". Peoplemag (באנגלית). נבדק ב-2023-10-15.
  249. ^ "Matty Healy And Gabbriette Make It NYFW Official". Nylon (באנגלית). 2023-09-08. נבדק ב-2023-09-11.
  250. ^ "The 1975's Matty Healy Engaged to Model Gabbriette Bechtel". Peoplemag (באנגלית). נבדק ב-2024-06-12.
  251. ^ "MATTY HEALY (The 1975) | CHICKEN SHOP DATE" (באנגלית). ארכיון מ-26 במאי 2023. נבדק ב-8 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  252. ^ "Matt Healy: "Conflicted sexuality is something loads of people go through"". Shortlist. 8 בפברואר 2020. ארכיון מ-11 במאי 2023. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  253. ^ Gremore, Graham (6 בדצמבר 2019). "Matt Healy comes out as "aesthete," says he'll kiss beautiful men but won't have sex with them". Queerty. ארכיון מ-7 בפברואר 2023. נבדק ב-17 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  254. ^ "The 1975's Matt Healy Sets Record Straight On 'Coming Out'". Pride (באנגלית). ארכיון מ-2023-05-12. נבדק ב-2023-05-17.
  255. ^ "Matty Healy Responds To Article Claiming He Came Out As 'Aesthete'". iHeart (באנגלית). ארכיון מ-1 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-01. {{cite web}}: (עזרה)
  256. ^ Matty Healy: 'Art, sex, drugs, religion. It's just about losing yourself' (video) (באנגלית). British GQ. 18 בפברואר 2019. Event occurs at 11:35–11:43. נבדק ב-11 במאי 2023. {{cite AV media}}: (עזרה)
  257. ^ Petridis, Alexis (2022-09-02). "Matty Healy of the 1975: 'If you're still making art in your 30s you're either wadded or good – and I'm both'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. ארכיון מ-2023-05-14. נבדק ב-2023-05-10.
  258. ^ "The 1975's Matty Healy says he had found relationships 'difficult' while in the band". The Independent (באנגלית). 2022-09-02. ארכיון מ-14 באפריל 2023. נבדק ב-2023-05-20. {{cite web}}: (עזרה)
  259. ^ Agnew, Megan. "Interview: The 1975's Matty Healy on drug addiction, Greta Thunberg and isolation". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. ארכיון מ-2023-01-05. נבדק ב-2023-05-12.
  260. ^ "Matty Healy: 'My whole fear was becoming a beacon of sobriety'". GQ Magazine. 4 בספטמבר 2019. ארכיון מ-24 באפריל 2023. נבדק ב-24 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  261. ^ "The 1975's Matty Healy on 'Notes on a Conditional Form'". Vulture. 12 במאי 2020. ארכיון מ-24 באפריל 2023. נבדק ב-24 באפריל 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  262. ^ "Matty Healy and the 1975 are looking for somebody to love". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. ארכיון מ-2023-05-14. נבדק ב-2023-05-13.
  263. ^ Jones, Damian (2024-03-29). "The 1975's Matty Healy shares ambient new solo track 'Loads Of Crisps'". NME (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-03-30.
  264. ^ Maine, Samantha (2018-08-28). "The 1975 join No Rome for his sultry new pop jam 'Narcissist'". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-7 במאי 2021. נבדק ב-2023-06-06. {{cite web}}: (עזרה)
  265. ^ "Listen No Rome, Charli XCX and The 1975 drop new pop bop 'Spinning'". DIY. 4 במרץ 2021. ארכיון מ-30 באפריל 2021. נבדק ב-3 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  266. ^ Geraghty, Hollie (2022-07-14). "Beabadoobee – 'Beatopia' review: a weightless journey through a dreamlike world". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-19 ביולי 2022. נבדק ב-2023-05-16. {{cite web}}: (עזרה)
  267. ^ "Music Review: Bleachers edge past The Boss as Jack Antonoff finds a new sort of peace". AP News (באנגלית). 2024-03-05. נבדק ב-2024-03-08.
  268. ^ Moore, Sam (2018-06-08). "The 1975's Matty Healy has co-directed a new video for rapper Just Banco". NME (באנגלית בריטית). ארכיון מ-30 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  269. ^ Promonews. "The 1975 'I'm In Love With You' by Samuel Bradley | Videos". Promonewstv (באנגלית). ארכיון מ-11 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  270. ^ Promonews. "The 1975 'Happiness' by Samuel Bradley | Videos". Promonewstv (באנגלית). ארכיון מ-30 ביוני 2023. נבדק ב-2023-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  271. ^ "Brit Awards 2019: Full list of winners". BBC. 20 בפברואר 2019. ארכיון מ-13 בינואר 2019. נבדק ב-21 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  272. ^ Richards, Will (10 בינואר 2023). "Mo Gilligan returning to host 2023 BRIT Awards". NME. ארכיון מ-13 בינואר 2023. נבדק ב-12 בינואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  273. ^ "2019 nominees and winners". ivorsacademy.com. ארכיון מ-29 במאי 2019. נבדק ב-29 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  274. ^ "Mercury Prize 2016: The nominees". BBC News. 4 באוגוסט 2016. ארכיון מ-6 ביוני 2023. נבדק ב-8 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  275. ^ "Matthew Healy – Grammy Awards". Grammys. ארכיון מ-29 באפריל 2023. נבדק ב-2023-06-06. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מאטי_הילי&oldid=39807152"