מאיה דוניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיה דוניץ
Maya Dunietz 2009.jpg
מאיה דוניץ, 2009
לידה 16 באפריל 1981 (בת 38)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Royal Conservatory of The Hague, תלמה ילין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרנית, מלחינה, זמרת, מנצחת מקהלות, אמנית סאונד
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.mayadunietz.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מאיה דוניץ, 2006

מאיה דוניץ (נולדה ב-16 באפריל 1981) היא פסנתרנית, מלחינה, זמרת, מנצחת מקהלות ואמנית סאונד ישראלית המקליטה ומופיעה בישראל ובחו"ל במנעד רחב של סגנונות מוזיקליים.

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוניץ נולדה בתל אביב ב-16 באפריל 1981 וגדלה בסביון כאחת משלוש בנותיהם של אסתר ויעקב דוניץ, יו"ר חברת הנדלן דוניץ בע"מ, אחותה דנה דוניץ היא זמרת ושחקנית והתמודדה בתוכנית הריאליטי "גריז". היא החלה ללמוד מוזיקה בגיל צעיר, למדה פסנתר אצל נעמי לב וג'נינה לובנברג, למדה אצל המלחינה קרן רוזנבאום ובקונסרבטוריון שטריקר, חליל צד אצל החלילן משה אהרן אפשטיין ובמשך ארבע שנים למדה תאוריה מוזיקלית אצל המלחין לב קוגן. ב-1992 החלה ללמוד פיתוח קול אצל ענת מורג והשתלבה במקהלת הנוער בת-קול, עמה הופיעה בישראל ובאירופה. ב-1993 שיחקה ושרה בהצגה "אופרת היהודים" בבימויו של יורם פורת בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר.

בין השנים 19941998 למדה בבית הספר לאמנויות תלמה ילין במגמת הג'אז וסיימה כמצטיינת המגמה. ב-1995 שיחקה בסרט "ב-72 לא הייתה מלחמה" של דוד קריינר. ב-1996 הגישה תוכנית שבועית לילדים בערוץ הראשון. באותה שנה ייצגה את ישראל בפסטיבל נוער מוזיקלי בינלאומי למוזיקה בינלאומית בחוף השנהב. ב-1997 שיחקה בסרט "דנה לא רוקדת" של שמואל אימברמן. כמו כן השתתפה במספר סרטי סטודנטים. בין השנים 1996 - 1998 הגישה תוכנית רדיו שבועית ברדיו ללא הפסקה (103FM). ב-1997 הופיעה כפסנתרנית ראשית של תזמורת הביג בנד של תלמה ילין בבוסטון ובניו יורק. כמו כן הפיקה והלחינה את ההצגה "הציפור הכחולה" של מוריס מטרלינק שהועלתה במרכז סוזן דלל. בשנת 1998 הצטרפה דוניץ לאנסמבל רפלקס למוזיקה ויצירה בינתחומית חדשה, והופיעה באותה שנה כסולנית בפסטיבל "קולות חדשים" בכפר בלום.

ב-1999 הלחינה יצירה לביג בנד של אילן מוכיח בפסטיבל אשה בתיאטרון חולון, הופיעה בפסטיבל הג'אז בים האדום, ועם להקת הסלסה "קוקו לוקו" בהופעות בישראל ובטורקיה. באותה שנה נרשמה דוניץ לתוכנית הג'אז ומוזיקה בת זמננו בניו סקול בניו יורק. תוך כדי שהותה בניו יורק הופיעה דוניץ עם ג'ון זורן, דניאל זמיר, ג'ורג' גרזון ואהרון דוגן, הופיעה בניו ג'רזי עם בלט מכניק של ג'ורג' אנטיל, ליוותה בפסנתר את ה-"Shakespeare Theater Company" בפסטיבל המפטון בניו יורק ואת יהונתן גפן בסיבוב הופעות בארצות הברית.

2002 - 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הצטרפה דוניץ להרכב הבינלאומי "Women's Voice",[1] שבו היו חברות שבע מוזיקאיות ממדינות שונות, והופיעה איתו במשך שנתיים באפריקה, אירופה וארצות הברית. באותה שנה חברה גם לזמרת מיכל אופנהיים והופיעה עמה בדואט של יצירות מקוריות שנכתבו על ידן. באותה שנה הצטרפה גם ללהקת הבילויים כפסנתרנית, מעבדת וזמרת, הקליטה עמם שני אלבומים (ב-2002 וב-2006) ובהופעות בישראל ובחו"ל. ב-2002 וב-2003 הופיעה עם הזמרת היפנית יוקה יממוטו ועם נגן הבאס אדם שפלן והסקסופוניסט אייל תלמודי.

בשנת 2003 החלה ללמוד פסנתר קלסי אצל פרופסור אלכסנדר וולקוב, והופיעה בפסטיבל ישראל עם הרכב "קוברה" ביצירה של ג'ון זורן. באותה שנה הצטרפה ללהקת איטליז כסולנית, וכתבה את רוב שירי האלבום הראשון של ההרכב (אשר יצא לאור רק אחרי פרישתה מהלהקה ב-2005). בשנת 2003 יסדה דוניץ את מקהלת גבעול, "סופר-גרופ" ווקאלי אוונגרדי שמשתתפיו הם מוזיקאים מרקעים וז'אנרים מגוונים. מקהלת גבעול העלתה בשנים 2003 - 2008 חמש תוכניות שונות. דוניץ כתבה את המוזיקה ושמשה כמנהלת המוזיקלית של ההצגה "גרעינים" בבימויו של אריאל אפרים אשבל אשר זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר ובפרס המוזיקה המקורית בפסטיבל עכו 2003. הקטעים המוזיקליים בהצגה זו בוצעו על ידי אנסמבל ממקהלת גבעול. מאז משמשת דוניץ כמלחינת הבית של אנסמבל אאא של אשבל, וכתבה עבורו את המוזיקה למופעים "התעמלות קרקע", "1982" ו"מלתעות". בשנת 2004 ניגנה דוניץ בתקליטה הראשון של רונה קינן, "לנשום בספירה לאחור", ובהקלטות אלבומו של נגן הבאס ז'אן קלוד ג'ונס "With Friends". עוד באותה שנה דוניץ הצטרפה לאנסמבל חד-פעמי שליווה את המוזיקאית האמריקאית ג'וליה אייזנברג בהופעתה הראשונה בישראל. בשנים 2004 - 2008 הופיעה דוניץ באופן קבוע במופע אלתור עם הקלרניתן הרולד רובין. מופעים אלו, שהתקיימו בדרך כלל בתדירות שבועית, זכו לקהל מאזינים קטן אך קבוע, והתקיימו על פי רוב במועדון הגדה השמאלית בתל אביב. בשנת 2005 חברה ל"מידנייט פיקוקס", בהנהגת נגן הבאס איתן רדושינסקי, עמם הקליטה את האלבום "It's a Brutal Machine". דוניץ מופיעה לעיתים מזומנות עם הרכב זה כזמרת אורחת, כמו גם עם הרכב נוסף של רדושינסקי, "Mambo Mambas". באותה שנה כתבה את היצירה "הפתעה1" – יצירה לפסנתר ופסקול, והופיעה עמה בפסטיבל "הפרות סדר" בתל אביב. במקביל הופיעה עם ההרכב של רועי ירקוני בקונצרט בסדרה "גל חדש" של קבוצת מוזיקה נובה בשם "מחתרת החלב", על פי שיריו של המשורר רוני סומק. בנובמבר 2005 הופיעה דוניץ בפסטיבל הפסנתר במרכז סוזן דלל במופע משותף עם דויד ברוזה.[2] באותו פסטיבל עצמו העלתה דוניץ מופע סולו נוסף: "בוגי ווגי, הונקי טונק ובלוז – הפסנתר של הבורדל" – מחווה לג'לי רול מורטון, ארט טייטום, סקוט ג'ופלין, לוסיל בוגן ואחרים.[3] במופע זה הפתיעה את הקהל במרכז סוזן דלל כשעלתה על הבמה ופניה צבועים בשחור, כמחאה על תופעת ה"בלק פייס" במופע מינסטרל ממנו צמח הג'אז האמריקני בראשית המאה ה-20.

2006 - 2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 כתבה דוניץ את "OP" – יצירה לתל אביב ארט אנסמבל, בפסטיבל פליציה בלומנטל, ואת "הפתעה2" – יצירה לפסנתר ופסקול שבוצעה בישראל ובקונצרטים של אנסמבל רפלקס ב"Symphony Space New York". באותה שנה הקליטה ג'אם סשן שערכה עם יוני סילבר, איתן רדושינסקי, קונסטנטין גרויס, קרן רוזנבאום ואהרון דוגאן תחת השם "הרומנים". הסשן הוקלט ופורסם ברשת באתר של הלייבל זוקובפרוססור.[4]

בשנת 2006 נרשמה ללימודי קומפוזיציה בבית הספר המלכותי של האג, הולנד ולמדה אצל המלחין הידוע חיליוס ואן ברגוויק. במסגרת זו כתבה ב-2007 את היצירות "Tzutzik" – עבור ה-"New Ensemble" באמסטרדם, "Put It In My Mouth" יצירה אלקטרונית, אשר בוצעה על ידה ב-"Royal Conservatory", ו-"Minutes" – יצירה לסקסופון ופסנתר שבוצעה ב-"Korzo Theater Den Haag". באותה שנה הופיעה בקונצרט סולו ב-"Stone New York" עם יצירה מקורית חדשה לפסנתר, ובקונצרט דואט עם הקלרניתן הרולד רובין בפסטיבל FMP בברלין. כמו כן הקליטה עם המידנייט פיקוקס את אלבומם השני ("שלוש"), והופיעה עם המוזיקאים סטיב נובל, ידו גיבסון ומרסיו מאטוס כרביעיית "Pau Na Maquina".[5]

באוגוסט 2007 נולדה לדוניץ ולבן זוגה, המנצח אילן וולקוב, בתם הבכורה, נדיה בורבולטה. בימים שלפני הלידה הספיקה דוניץ עוד להופיע בהופעות פרידה של הבילויים, במועדון הבארבי עם המידנייט פיקוקס, ועם הסולן מייק פאטון במסגרת קונצרט "קוברה". עוד באותה שנה הספיקה להעלות שוב את מופע הסולו "הפסנתר של הבורדל" – קטעי בלוז, הונקי טונק ובוגי ווגי (פסנתר ושירה) כשבתה בת החודשיים מאזינה בקהל.[6] בדצמבר 2007 העלתה דוניץ שני מיצבי סאונד בתערוכת "הפרעות סאונד" של המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון.[7]

לאחר מספר שנים של הופעות דואט עם הרולד רובין, הצטרף להרכב ב-2008 קלרניתן הבאס יוני סילבר, והשלושה הקליטו אלבום בשם "Mono Musical Suite for Three Manic Musicians" בלייבל לבונטין 7. באותה שנה הופיעה עם הסקסופוניסט אוון פארקר, הפסנתרן אוגוסטי פרננדז ועוד תשעה מוזיקאים במופע מוזיקת אוואנגארד בתל אביב.[8] באותה שנה הופיעה דוניץ עם המוזיקאי אלווין קוראן, כנגנית תופים וכלי הקשה עם המוזיקאי המשורר אופיר קלמפרר, עם תזמורת המגרב, בתזמורת הצעצועים Toychestra עם ג'וליה אייזנברג ושחזד איסמעילי, ובתוכניתה החמישית של מקהלת גבעול, שהתקיימה בבית העמודים בתל אביב ביחד עם המוזיקאי דייוויד מוס, בשלושה ימים רצופים של הופעות. לפני סוף השנה הספיקה עוד לקחת חלק בהקלטת אלבומה השני של להקת בום פם, "לילות פוארטו ריקו".

בשנת 2009 שרה דוניץ בהקלטות אלבום הבכורה של אורי מרק, "לא לדבר על מין", הופיעה עם המידנייט פיקוקס בפסטיבל "South by Southwest" באוסטין, טקסס, עם המלחין והסקסופוניסט ג'ון בוטצ'ר והמתופף אדי פרבוסט בהופעה בלונדון,[9] עם נגן הבאס וכלי ההקשה שאהזאד איסמעילי ב-Chelsea Art Museum בניו יורק, ניגנה בהקלטות אלבום הבכורה של איתמר רוטשילד, עם ארון דוגאן והראפר מתיסיהו במועדון לבונטין 7 בתל אביב, הרכב ה"דזרט בלוז" עם רביד כחלני, ומגוון הופעות סולו של מוזיקת אוונגרד אקספרימנטלית. באותה שנה הופיעה גם כזמרת עם ההרכב Mambo Mambas בראשותו של איתן רדושינסקי, ובאוקטובר 2009 חברה שוב למיכל אופנהיים במופע דואט ווקאלי. לקראת סוף השנה הצטרפה (תחילה באופן זמני) להרכב אוי דיוויז'ן כזמרת בשפה האידית.

2010 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 הקליטה דוניץ מספר גרסאות כיסוי כזמרת, לרבות Can we kiss של קלווין ג'ונסון,[10] ו-"I'll Be Your Mirror" של מחתרת הקטיפה. כמו כן כתבה את עיבודי המיתרים לאלבום האחרון "1000"[11] של הרכב הפוסט פאנק הצרפתי שבו.[12] הופיעה והציגה בשתי התערוכות הראשונות של חלל התצוגה החדש של בצלאל בירושלים, "יפו 23".[13][14] הופיעה בסולו פסנתר בפסטיבל "You Make Remake" בתל אביב בניהולה של רננה רז.[15] הופיעה עם עוזי פיינרמן (גיטרה) ורם גבאי (תופים) במסגרת פסטיבל הפסנתר "פסנתריו"[16] בתל אביב. העלתה מיצג מוזיקלי[17] ביחד עם האמנית אלונה רודה באירוע הפתיחה המרכזי של שנת העיצוב בחולון. דוניץ שתפה פעולה עם רודה גם ביום שישי, יצירה רב תחומית שהוצגה לראשונה במרכז לאמנות עכשווית במסגרת פסטיבל "עוז בעיר" בתל אביב.[18][19] אותה יצירה הוצגה מאוחר יותר גם במוזיאון לאמנות באשדוד, במסגרת התערוכה "בדרך לשום מקום".[20] בקיץ 2010 דוניץ הופיעה עם ג'ון בוצ'ר, אדי פרבוסט וגיום וילטאר ב"קפה אוטו" בלונדון, ועם ניל דייווידסון וג'ון צ'נג בגלאזגו ואדינבורו, סקוטלנד. הופיעה עם די ג'יי עופר (סקולמאסטר) טל בפסטיבל 20 שנה לגדה השמאלית.[21] באוקטובר 2010 הופיעה דוניץ בטולוז, צרפת עם "וורטקס", דואו צרפתי הכולל את הדי בובייקר וסבסטיאן סירוטו.[22] בינואר 2011 הופיעה בתל אביב ובירושלים עם סטיב אומאלי (ארצות הברית) ויאנקו דומיטרסקו (רומניה).[23] באותו חודש הפיעה עם אנסמבל היפריון[24] בבוקרשט רומניה, וכן בכנס בינלאומי אודות מוזיקה קולית[25] במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים. מאוחר יותר באותה שנה הופיעה דוניץ עם שתי פסנתרניות נוספות - מיסה שימומורה (יפן) וקטיה טובול (ישראל), והציגה את המיצג המרכזי בתערוכה הקבוצתית "הדרך לשומקום" במוזיאון אשדוד לאמנות. באפריל ומאי 2011 דוניץ אצרה סדרה של 5 מופעים מוזיקליים בתחום מוזיקת האוונגארד ב"קפה אוטו" בלונדון.[26] היא נטלה חלק פעיל בכל אחד מהמופעים, אשר ארחו בין היתר את המוזיקאים אורן אמברצ'י, דניאל היגס, סטיב ברספורד ופריץ וולש. מאוחר יותר באותה שנה הוציאה דיסק עם ג'והן אדווארדס (בס) וסטיב נובל (תופים), אשר הוקלט בשנת 2008 באולפני איסטקוט בלונדון.

באביב 2011 דוניץ נטלה חלק ב"קזינו", פרויקט בינלאומי בהשתתפות שנים עשר אמני מיצג, בעריכתה וניהולה של דר' סטפני וונר ב-HAU3, ברלין.[27] שנה מאוחר יותר, באפריל 2012, היא שבה לברלין עם "מיצב 12", שהוצג תחת הכותרת "Kurtzstrecke" ("טווח קצר") במרכז "אאוסלנד" לאמנות עכשווית כחלק מפרויקט שכלל מיצב סאונד גדול ממדים ו 4 מופעי פרפורמנס.[28] בביאנלה של ונציה 2011 דוניץ הציגה את "The Dark Side of the Funny Face", אותו יצרה עבור סדרת קונצרטים בביתן הפולני שבתערוכה. יצירה זו הוצגה גם בתל אביב, בלבונטין 7, מרכז פליציה בלומנטל ווויטרינה.[29] לאותה ביאנלה, דוניץ הלחינה גם יצירה למקהלת ילדים עבור "zamach", סרטה של יעל ברתנא אשר הוצג לראשונה אז.[30][31] בעקבות הפרויקט הזה הוזמנה דוניץ כנציגה בקונגרס הראשון של תנועת התחייה בפולין (JRMiP), פרויקט של ברתנא לביאנלה ה-7 של ברלין. בתחילת 2012 אצרה דוניץ את סדרת המופעים "מועדון הסרט האילם" במועדון התיבה ביפו, של מוזיקה מאולתרת המבוצעת עם הקרנת סרטים אילמים קלסיים.[32] מאוחר יותר באותה שנה ילדה דוניץ את בתה השנייה, גל אור. בספטמבר 2012 הציגה שוב את מיצב 12, הפעם בהזמנת מחלקת התרבות של עיריית תל אביב-יפו,[33] ובתחילת 2013 את העונה השנייה של מועדון הסרט האילם, והפעם בהשתתפות אמנים כרם אוריון, ויקטוריה חנה, אסף ואייל תלמודי, אסיף צחר, וכן להקת הבילויים. הלהקה, המונה מלבד דוניץ גם את נועם ענבר וימי ויסלר, חזרה לפעילות בסוף 2012, ובחודש מאי 2013 הוציאה לאור את אלבומה השלישי, הורה הסלמה!. ביולי 2013 זכתה יצירתה "6 גלים" לביצוע בכורה עולמי על ידי אנסמבל מיתר.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמיכת עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ' – מקהלת גבעול
  • פרס הפסקול הטוב ביותר – "גרעינים" – פסטיבל עכו 2003

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאיה דוניץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף מיי ספייס של ההרכב Women's Voice
  2. ^ רשמים מפסטיבל הפסנתר, אתר הבמה, נובמבר 2005
  3. ^ נדב הולנדר, אפשר לדבר על החוויה עוד שבועיים לפחות, באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2005
  4. ^ אתר זוקובפרוססור, "הרומנים", 2006(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  5. ^ בן שלורביעיית הג'ז "פאו נה מקינה" תופיע מחר בחיפה, באתר הארץ, 10 ביולי 2007
  6. ^ אתר הבמה, אוקטובר 2007
  7. ^ פסטיבל "הפרעות סאונד" חולון, 16 - 18 בדצמבר 2007
  8. ^ מדור מוזיקה, אתר תפוז
  9. ^ אתר ספונפד, לונדון, אוגוסט 2009(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  10. ^ Can we Kiss on Vimeo
  11. ^ Cheveu - Bonne nuit cheri(e); Vimeo
  12. ^ Cheveu on My Space
  13. ^ קבוצה שולית ביפו 23
  14. ^ וואלה תרבות, 20 ביולי 2010
  15. ^ Feelings - Nina Simone
  16. ^ בן שלו, עכבר העיר, 15 ביוני 2010
  17. ^ הרואיקה לאיש יקר - מפגן ויצמן, חולון 2010
  18. ^ "Figuring Out the Seven Days". blogspot.co.il. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2012. 
  19. ^ "Friday (from Seven Days)". youtube.com. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2012. 
  20. ^ "On the Road to Nowhere". ashdodartmuseum.org.il. אורכב מ-המקור ב-December 19, 2012. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2012. (הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  21. ^ הגדה השמאלית - פסטיבל לציון 20 שנה(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  22. ^ Maya Dunietz & Duo Vortex at La Maison Peinte(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  23. ^ "התיבה" - עונת 2010-2011(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  24. ^ Vice Blog, Romania(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  25. ^ Conference and Workshop Program, January 2011
  26. ^ Hit & Run at Cafe Oto, London(הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  27. ^ "Casino, April 14, 2011". בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2012. (הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  28. ^ "Kurtzstrecke, April 14, 2011". בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2012. 
  29. ^ "Mother - Chewing the Scenery, September 7, 2011". בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2012. 
  30. ^ "Polish Pavilion at the Venice Biennale, September 7, 2011". בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2012. 
  31. ^ "'ZAMACH (Assasination)' יעל ברתנא, September 7, 2011". בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2012. (הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  32. ^ "'The Silent Film Club' ,January 28, 2012". בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2012. (הקישור אינו פעיל, 27.11.2018)
  33. ^ "'Installation 12', ספטמבר 2012". בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2012.