מאיה כהן לוי
 | |
| לידה |
2 באוגוסט 1955 (בת 68) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול |
  | |
מאיה כהן לוי (נולדה ב-2 באוגוסט 1955) היא ציירת, פסלת ואמנית וידאו ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמה, רינה בראון לוי, ניצולת שואה, ציירת וגננת, נפטרה בגיל צעיר.[1] ציורים שציירה כילדה בתקופת השואה, מוצגים באגף האמנות במוזיאון יד ושם. אביה, חסיד לוי, יליד אפגניסטן, עלה לישראל כילד וגדל בשכונת הבוכרים בירושלים. שנים רבות עבד כפועל בניין ואחר-כך כקבלן.
מאיה כהן לוי נולדה וגדלה בתל אביב. בתקופת התיכון למדה ציור במוזיאון תל אביב לאמנות. בהמשך למדה פילוסופיה, תולדות האמנות ותפאורה באוניברסיטת תל אביב, אמנות בבית הספר לאמנות הציור בתל אביב ע"ש מרגושילסקי (קלישר). כמו כן, למדה פיסול אצל יחיאל שמי והדפס אצל אלימה.[1]
בשנות השמונים השתלמה כהן לוי בקליגרפיה ובציור סומיא (אנ') ביפן, ובשנות התשעים השתלמה בציור סיני מסורתי במחלקה לאמנות באוניברסיטת בייג'ינג שבסין (אנ'). את תוצאות המפגש עם תרבות זו ניתן לראות בעבודתה לאורך השנים. [1]
ב-1989 חייתה שנה בקיבוץ נאות סמדר בערבה והייתה שותפה להקמתו.
כהן לוי לימדה בבית הספר לאמנות קלישר, בו עמדה גם בראש המחלקה לציור, ולימדה במחלקה לאנימציה של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. [2] כמו כן, העבירה כיתת אמן באוניברסיטת תל אביב. כיום מלמדת ציור ורישום ומנחה כיתות אמן בסטודיו "חדר עבודה" בתל אביב, אותו הקימה בשנת 2005.
מאיה כהן לוי, מתגוררת בתל אביב, נשואה לדוד כהן לוי, איש תיאטרון ומנהל יחידה לאמנויות במשרד החינוך, ולהם שני ילדים: דניאל, יוצרת ומבצעת בתחום התיאטרון, ונעם, אגרונום. [1]
מאיה כהן לוי משמשת גם אוצרת לתערוכות, בין היתר היא הייתה אוצרת של תערוכת ורוניק ענבר בשנת 2017.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכתה הראשונה של כהן לוי התקיימה ב-1981 בחלל ציבורי בדיזנגוף סנטר, שם נתגלתה על ידי אטיין דבל בעליה של גלריה דבל הירושלמית, בה הציגה בשנות השמונים מספר תערוכות יחיד. נקודת המוצא של עבודתה הייתה אקספרסיוניסטית וסוערת. את הדימויים שאבה כהן לוי מתוך תפיסת עולם יונגיאנית כמו בסדרת הציורים "ריקוד עם נמר", "ריקוד העורבים" או "מסע". עבודות אלה הוצגו בתחילת שנות השמונים בגלריה דבל בירושלים בגלריה אחד העם בתל אביב, ובגלריה ראפ בתל אביב, ועסקו בדימויים ארכיטיפים, כמו האישה כדמות אנדרוגינית או דימויי העורב והנמרים. סדרות אלה התפתחו מאוחר יותר לחיבור מורכב בין אקראיות לחוקיות, בין סדר ופריעת הסדר.
עבודתה האמנותית של כהן לוי מתאפיינת בסדרות המתפתחות זו מתוך זו. בסדרות העבודות "לב החמנית", "גזעי עץ דקל" ו"סוכות", שהוצגו ב"גלריה שלוש" בשנות התשעים, ניתן להבחין בהשפעת שהותה ביפן ובסין ובלימודי הקליגרפיה וציור הסומיאה. נעמי אביב: "אל פני השטח של העבודות מתייחסת כהן לוי כאל גוף או אובייקט שיש לחלץ ממנו את חוקיו הפנימיים. פני השטח כפני צלקת שנרקמו על פי שיטה, אותו חוק פלאי המארגן את הגרעינים השחורים בפרח החמנית על פי יחסים מספריים. גם גזע הדקל מצמח את עליו בטור מספרי עולה או בספירלת זהב מתפתחת." [3] בשנים אלה גם הוצג פסלה "מסע עם עורב" בתערוכה העמוד באמנות הישראלית בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב וכיום מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. דמות העורב גם חוזרת בעבודותיה המאוחרות יותר של כהן לוי.
בשנת 2000 הוצגה תערוכתה בריכות במוזיאון תל אביב לאמנות באצירתה של ורדה שטיינלאוף. במאמרה בקטלוג כתבה שטיינלאוף: "בסדרה בריכות, יוצרות שכבות הצבע מרקמים צבעוניים... שכבות צבע כהות מתערבבות בשכבות בהירות ליצירת מארג רקמתי המרצד לעיניו של המתבונן עד שאינו יודע להחליט איזו שכבה נמצאת מעל ואיזו מתחת... כהן לוי מקלפת באמצעות סכין חיתוך את תבניות התודעה תוך שהיא נוגעת לא נוגעת במסוכן ובאפל, מעמתת את הנסתר עם הגלוי, את החשוך עם המואר."[4]
בשנים 2000–2005 ניכרת התפתחות המחקר שלה בכל הנוגע למבנה וסדר ולפריעתו. כך למשל בסדרות "אורנמנטיקה איסלמית", "שורשים" ו"גשרים ועמודי חשמל" וקריסתם, עוסקת כהן לוי במבט ובזמן, בפירוק ובניה מחודשת של עולם שלם המבוסס על שפות שונות, המייצרות יחד שריגים, הסתעפויות ומארגים. "היא משרטטת תחילה תבנית גאומטרית של קוים הנותרים חשופים על הבד הלבן ולאחר מכן נעה ביניהם במשיכות מכחול קצרות אקראיות, חד פעמיות, המשבשות את הסדר המוקפד ובה בעת מזרימות אליו חיים. היא יוצרת תבניות צורניות המורכבות מיחידות החוזרות על עצמן. יש בהן המשכיות והכפלה הסטה והשתנות".[5] בעבודות האלה מופיע בפעם הראשונה בצורה מובהקת הדימוי כחלל ריק והקיווקוו רב השכבות הוא המרובה מחזיק את הריק, ומאפשר לדימוי להתגלות.
משנת 2005 החלה כהן לוי לעבוד עם מדיומים נוספים ופיתחה טכניקות, בהן הצילום המקולף. מונומנטים אורבניים כמו מגדלי עזריאלי, המופיעים גם בסדרות הציור הקודמות,. משה צוקרמן כתב אודות סדרת הצלומים המקולפים : "מאיה כהן לוי מפסלת צילומים...[היא] חודרת פיזית מבעד מה שמקובל לחשוב עליו כעל יסוד חומרי שמחמת דקותו ואופיו האמפירי יש דווקא להישמר מלפגוע בו – היא "חוצבת" במה שלכאורה הינו נטול שכבות, היא מייצרת פיזיות ממשית במה שאופיו הפלסטי צפון דווקא במרכיבו האשלייתי."[6] ב-2011 יצרה כהן לוי את עבודת הווידאו "מלאך בוונציה" בה היא משתמשת לראשונה בטכניקת סטופ מושן ותהליך עבודת הקילוף של הצילום מייצר נרטיב.
ב-2017 הוזמנה להציג את המיצב "צל על צל וכופל" באָטֶליֶה שמי שבקיבוץ כברי. עבודה זו היא מיצב של 30 אלף גפרורים שרופים למחצה, הנטועים בתוך חורים על לוח עץ שעליו רישום קליגרפי של כתם נוף. מן העבודה בוקע קול של צ'לו וטייפ סלילים, יצירה משותפת של דן וינשטיין וגרישא שכנס. מיצב דומה – "שמש שחורה" – הוצג מאוחר יותר באותה שנה במסגרת הביאנלה לפיסול בטוקמצ'י, יפן.
משנת 2005 כהן לוי משתמשת במוטיבים מוכרים מתוך התרבות הישראלית, בין אם מדובר באורבניות מקומית מגדלי עזריאלי, צומת עזריאלי או משרד הביטחון, עבודות שהוצגו בתערוכה מקיפה בגלריה האוניברסיטאית תל אביב, או בטבע הארצישראלי, שדות, קוליסים, ים המלח, ומעניקה להם משמעויות שחוצות את המימד המקומי ומקשרות אותו אל המהות האוניברסלית.
בטרילוגיה "נדודי לילה" שהוצגה בגלריה גורדון ב-2018 הציגה מיצב וידאו של חיזיון לֵילי, נוקטורנו בשלושה פרקים: "שמש שחורה", "הלך", "ים המלח". טלי תמיר: "המתבונן תוהה אם הוא חוזה ברגע של בריאה או בדרמה של גסיסה, בשלבי התחלה או בחזיון הקץ... בשלב מסוים מייצרת כהן לוי רגע נדיר שבו הירח והשמש מתפצלים לשני כדורים זוהרים, כמייצגים של שני כוחות בסיסיים ומנוגדים... מאיה כהן לוי ממשיכה לייצר תמונת עולם קדומה ועכשווית בו-בזמן."[7]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1991-1988 – מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
- 1991 – פרס האמן הצעיר, משרד החינוך התרבות והספורט
- 1993 – מלגת שרת להשתלמות באוניברסיטת בייג'ינג, סין
- 1997 – מלגת שהייה במשכנות שאננים, ירושלים
- 1999 – מלגת שהייה בווילה וולדברטה, מינכן, משרד התרבות מינכן
- 2002 – פרס בנק דיסקונט לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2003 – מלגת שהייה בווילה ולדברטה, מינכן, משרד התרבות מינכן
- 2004 – פרס דן סנדל לפיסול, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
- 2005 – פרס שרת התרבות בתחומי האמנות הפלסטית, משרד החינוך והתרבות
- 2008 – פרס ע"ש מישל קיקואין, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, הפקולטה לאמנות, תל אביב[1]
- 2008 – פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש ג'ורג' וג'נט ג'פן
- 2017 – מלגת שהייה בגלריה יאניקאווה, ניאיגטה, יפן.
פסלי חוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1996 – "עורבים על דקל", פסל בחזית בית מוזס, שדרות רוטשילד, תל אביב[1]
- 2005 – "מסע בעקבות העורב", גן הפסלים, מוזיאון תל אביב לאמנות[1]
- 2011 – "ללא כותרת", מצפה רמון.
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1982 – "רוק", גלריה דבל, ירושלים
- 1983 – גלריה הוראס ריכטר, יפו
- 1983 – גלריה דבל, ירושלים
- 1984 – "עבודות חדשות", גלריה דבל, ירושלים
- 1984 – "ציורים", גלריה אחד העם 90, תל אביב
- 1988 – "ציורים", גלריה ראפ, תל אביב
- 1989 – "דברים", גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1990 – "ציורים", גלריה מרכז ההנצחה, טבעון
- 1991 – "סוכות", גלריה שלוש, תל אביב
- 1993 – "סכך וחלות דבש", מוזיאון ישראל, ירושלים [קטלוג]
- 1993 – "לב החמנית", גלריה שלוש, תל אביב
- 1994 – "ציורים", גלריה קיבוץ לוחמי הגטאות
- 1994 – מיצב בגלריה "המשרד" תל אביב
- 1996 – "גזעי דקל", גלריה שלוש, תל אביב
- 1998 – "דברים", גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1998 – "יש נוף אין נוף", סמינר אורנים, קריית טבעון
- 1999 – "גזעים של עץ דקל", הגלריה העירונית, רחובות ומרכז ההנצחה, טבעון [קטלוג]
- 2000 – "בריכות", מוזיאון תל אביב לאמנות [קטלוג]
- 2002 – "אורנמנטיקה איסלמית, עצים ועוד עבודה אחת", גלריה אלון שגב, תל אביב
- 2003 – "לראות דרך הצללים", Villa Waldberta, מינכן
- 2003 – "בריכות 2003", המוזיאון הימי הלאומי, חיפה
- 2004 – "עמודים, מגדלים, גשרים", גלריה אלון שגב, תל אביב
- 2005 – "מגדלים", מוזיאון הרצליה
- 2006 – "חרכים", גלריה הצוק, נתניה
- 2008 – "מתחת לפני השטח", גלריה דצמבר, ברלין
- 2009 – "דמדומים", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, תל אביב [קטלוג]
- 2009 – "סדק", סדנאות האמנים, תל אביב
- 2009 – "דברים אחדים", גלריה גורדון, תל אביב
- 2012 – "מראות לילה", גלריה גורדון, תל אביב
- 2012 – "מלאך בוונציה", גלריה גורדון, תל אביב
- 2013 – "לבי במזרח", מוזיאון וִילְפְרִיד ישראל, קיבוץ הזורע [קטלוג]
- 2014 – "עקבות וצללים", גלריה גורדון, תל אביב [קטלוג]
- 2016 – "צל על צל וכופל", אָטֶליֶה שמי, קיבוץ כברי
- 2017 – "עקבות וצללים 2", גלריה Yamakiwa, טוקמצי, ניאיגטה, יפן
- 2018 – "נדודי לילה", גלריה גורדון, תל אביב.
קטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1993 – "לב החמנית", מוזיאון ישראל, ירושלים וגלריה שלוש, תל אביב
- 1996 – "גזעי דקל", הגלריה העירונית, רחובות ומרכז ההנצחה, טבעון
- 2000 – "בריכות", מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2005 – "מגדלים", מוזיאון הרצליה
- 2009 – "דמדומים", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, תל אביב
- 2009 – "סדק", סדנאות האמנים, תל אביב
- 2013 – "לבי במזרח", מוזיאון וִילְפְרִיד ישראל, קיבוץ הַזּוֹרֵעַ
- 2014 – "עקבות וצללים", ספר אמן, גלריה גורדון, תל אביב.
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1997 – דורית פלג, רישום סיני, קובץ פרוזה, הספריה החדשה, סימן קריאה והקיבוץ המאוחד
- 1999 – דורית פלג, שתי אגדות, אגדות למבוגרים, הוצאת אבן חושן
- 2004 – אדמיאל קוסמן, ארבעים שירי אהבה: ושני שירי אהבה נוספים לאלוהים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- 2004 - Angela Dauber, Munchen-Baghdad, Munich: E-Podium
- 2007 - אדמיאל קוסמן, סידור אלטרנטיבי: לשבעים ואחד שירים חדשים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- 2009 - פועה הרשלג, תנאים של ציפה שירים, הוצאת אבן חושן.
אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון ישראל
- מוזיאון תל אביב לאמנות
- מוזיאון חיפה לאמנות
- המוזיאון היהודי של ניו יורק
- אוסף האמנות של העיתון הארץ
- אוספים ציבוריים ופרטיים בישראל ומחוצה לה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1993 – "הצעה לסדר, הציור כהצעה לתיקון עולם בעבודותיה של מאיה כהן לוי", תמי כץ-פרימן, קטלוג מאיה כהן לוי, גלריה שלוש
- 1993 – "לב החמנית, חלות דבש, סכך" דורית פלג, קטלוג מאיה כהן לוי, גלריה שלוש
- 1996 – "גזעי דקל", רונית ידעיה, הגלריה העירונית, רחובות ומרכז ההנצחה, טבעון
- 1999 – "ציורים מתוך הסדרה גזעים של עץ דקל", הילה שקולניק, סטודיו 102 אפריל
- 2000 – "יהי", מוטי גלדמן, קטלוג בריכות, מוזיאון תל אביב
- 2000 – "עוברת דרך החומר" ורדה שטיינלאוף, קטלוג בריכות, מוזיאון תל אביב
- 2000 – "מאיה כהן לוי בריכות", רקפת וינר, סטודיו 78, עמ' 78–79
- 2004 – “Munchen Bagdad", מאת אנג'לה דאובר, טקסט: ורנה נולטה, הוצאת אי פודיום, מינכן
- 2005 – "פיסולי צילומים", משה צוקרמן, קטלוג מאיה כהן לוי, גלריה אלון שגב
- 2005 – "הציור הוא נס", נעמי אביב, קטלוג מאיה כהן לוי, גלריה אלון שגב
- 2006 – "מציאות בקריסה", על עבודותיה של מאיה כהן לוי, נעמי אביב, בלוק 02# קונטרול עמ' 74–77
- 2008 – "Das September- Trauma" von Ingeborg Ruthe, BERLINER ZEITUNG. Nummer 155 9 Juni
- 2009 – "תל אביב מראות אורבניים של נוכחות והעדר", מרדכי עומר - קטלוג דמדומים, הגלריה האוניברסיטאית תל אביב
- 2009 – "אירועים בפני השטח", דומיניק לוי איזנברג, קטלוג דמדומים, הגלריה האוניברסיטאית תל אביב
- 2009 – סדק - ורד זפרן גני, קטלוג סדק, סדנאות האמנים תל אביב
- 2009 – "שיחה עם מאיה כהן לוי על מקורות השראה", רבקה רז, ביקור סטודיו, טרמינל 39, עמ' 34–39
- 2013 – "ליבי במזרח", שיר ימגוצי - קטלוג מוזיאון וִילְפְרִיד ישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר של מאיה כהן לוי
- עמוד הפייסבוק של מאיה כהן לוי
- מאיה כהן לוי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ערוץ היו טיוב של כהן לוי
- מיצב הווידאו ארט "מלאך בוונציה", באתר יו טיוב
- סמדר שפי, צמרות עצים בבריכות מים, באתר הארץ, 23 בפברואר 2002
- סמדר שפי, צבעי העיר, באתר הארץ, 13 במאי 2004
- אלי ערמון אזולאי, מאיה כהן לוי: הנה פתחתי חלון (ריאיון), באתר הארץ, 2 ביוני 2009
- דייוויד גרייבס, רציונליות פואטית: עיון ביצירתה של מאיה כהן-לוי, באתר ארט פורטל, ינואר 2008
- עוזי צור, פרודות של חרדה ויופי, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
עוזי צור, עקבות וצללים: תערוכה מרגשת של מאיה כהן לוי, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2014- קציעה עלון, חריגה אל אופק של פעולה, באתר ערב רב, 15 בפברואר 2012
- ענת זכריה, טקסט לספר אמן ולתערוכה ״עקבות וצללים״ מאת מאיה כהן לוי גלריה גורדון, אוקטובר 2014
- דייוויד גרייבס, הבולען צדק, באתר ערב רב, 13 בנובמבר 2014
- קציעה עלון, היער השרוף של מאיה כהן-לוי, באתר ערב רב, 8 בינואר 2017
- עוזי צור, לשרוט את קליפת החושך, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018
- שלומית אורן, נדודי הלילה של מאיה כהן לוי, מגזין פורטפוליו, 31 בדצמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 אלי ערמון אזולאי, מאיה כהן לוי: הנה פתחתי חלון (ריאיון), באתר הארץ, 2 ביוני 2009
- ^ מאיה כהן לוי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ^ נעמי אביב, הציור הוא נס, קטלוג, מאיה כהן לוי, 2005, הוצאת גלריה אלון שגב
- ^ ורדה שטיינלאוף, עוברת דרך החומר,קטלוג ברכות, 2000, מוזיאון תל אביב
- ^ שיר ימאגוצ'י, ליבי במזרח, קטלוג, 2013, מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות
- ^ פרופ' משה צוקרמן,"פיסולי צילומים" קטלוג, מאיה כהן לוי (2005) הוצאה גלריה אלון שגב
- ^ טלי תמיר, מאיה כהן-לוי – נדודי לילה (טרילוגיה) טקסט לתערוכה בגלריה גורדון 2018
- אמניות ישראליות
- פסלות ישראליות
- פסלים ישראלים
- ציירות ישראליות
- ציירים ישראלים
- אמניות וידאו ארט ישראליות
- אמני וידאו ארט ישראלים
- מורות לאמנות בישראל
- מורים לאמנות בישראל
- בוגרות אוניברסיטת תל אביב
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- תל אביב-יפו: אישים
- ישראליות זוכות פרסים: אמנות
- בוגרות בית הספר לאמנות הציור בתל אביב
- בוגרי בית הספר לאמנות הציור בתל אביב
- ישראליות שנולדו ב-1955
- ישראלים שנולדו ב-1955