מאיה קזביאנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאיה קזביאנקה
Maya Casabianca
Maya Casabianca Beirut 1973.PNG
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מאיה קזביאנקה בהופעה בביירות
לידה 1941
קזבלנקה, מרוקו
פטירה 31 בדצמבר 2018 (בגיל 77 בערך)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מרגוט אלמקיס עזרן
עיסוק זמרת עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול עריכת הנתון בוויקינתונים
0102.b144sites.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרגוט אלמקיס עזרן (1941 - 31 בדצמבר 2018), שנודעה בשם הבמה מאיה קזביאנקהצרפתית: Maya Casabianca) הייתה זמרת ישראלית שזכתה להצלחה גדולה בצרפת בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה-20, והופיעה ברחבי העולם, כולל איראן, סוריה ולבנון.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגוט (מרגלית) אלמקיס עזרן נולדה בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה יהודית.

בשנת 1949 עלתה לישראל עם דודתה והתגוררה בחיפה.

בגיל 13 יצאה לפריז לפגוש את הוריה שנמלטו ממרוקו. אחד המפיקים של חברת "פיליפס" שמע אותה שרה במסיבה בבית הוריה את השיר: "רחל רחל" (השיר היה מפורסם בביצוע שושנה דמארי), והחתים אותה על חוזה הקלטות.[2]

קזביאנקה הייתה התגלית הבאה של המפיק המוזיקלי ז'אק קנטי, אשר אסר עליה לשיר בעברית. איב מונטאן היה שותף להצעה לשנות את שמה למאיה קזביאנקה. היא התפרסמה בצרפת, שם הופיעה בין השאר לצדם של ז'ורז' ברסנס ואיב מונטאן באולימפיה.

התקליט הראשון שהוציאה כלל להיטים בצרפתית ובהם "רומנטיקה" ו"ילדי פיראוס".

בסוף שנות ה-50 פיתחה קריירה מצליחה בצרפת שהפכה אותה לכוכבת בינלאומית שהופיעה במדינות כמו רוסיה, מצרים, לבנון, איראן, ודרום אפריקה.[3]

קזביאנקה הופיעה בשפות: צרפתית, ערבית, פרסית וטורקית, והקליטה ב-12 שפות.[4]

בשנת 1961, בעת שביצעה את השיר "אווה מריה", נהגה להצטלב כדי שיחשבו שהיא נוצרייה.

בשנות ה-60 הפכה קזביאנקה לבת זוגו של השחקן והזמר המצרי-סורי פריד אל-אטרש (רומן שתועד בספר שהופץ במדינות ערב). תקופה שבה התגוררה קזביאנקה עם אל-אטרש בארמונו הפרטי בחמדון שבלבנון.[5]

ברבות השנים קזביאנקה נישאה לפייר דנלו (Danlou) שהיה אבי בתה והמפיק שלה, ושימש מנהל "רדיו מונטה קרלו" (Radio Monte Carlo). דנלו שהיה גם חבר קרוב של רניה, נסיך מונקו.

עד שנות ה-80 הייתה קזביאנקה מוקפת בשומרי ראש שהגנו עליה ממעריציה הרבים.

הופעות במוסקבה ובדמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, בזמן הופעתה בתיאטרון בולשוי במוסקבה, הציגה את זהותה הישראלית בהמנון "התקווה". בקהל היו אלכסיי קוסיגין והקוסמונאוט יורי גגארין.[6][7]

מספר ימים לאחר ההופעה ברוסיה הוזמנה קזביאנקה להופיע בדמשק, לפני נשיא סוריה נור א-דין אל-אתאסי. בזמן הופעתה הגיעו אנשי מודיעין סוריים לכיכר מרג'ה. קזביאנקה נאלצה לברוח ללבנון, משם לקפריסין ולישראל. נראה שהק.ג.ב. העביר לאנשי המודיעין הסוריים את פרטיה לאחר הופעתה במוסקבה.

חזרה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-70 שבה קזביאנקה להתגורר בישראל והחלה לשיר גם בעברית. בשנת 1973 השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי עם "איילת מחמדים". בפסטיבל הזמר והפזמון 1979[8] שרה את "היום אפשר לשיר"[9] וזכתה למספר שירים מוכרים בארץ בשנות ה-80 כמו "שובה אליי", "אהבתי על חוף" ו"שמור לי את הריקוד האחרון".

בישראל ניסתה לשחזר את השגיה ולא תמיד בהצלחה, ויצאה מדי פעם להופעות בחוץ לארץ.

בשנות חייה האחרונות התגוררה בשכונת הדר בחיפה, ועבדה לפרנסתה כמורה לפיתוח קול.[10]

קזביאנקה הקליטה 320 שירים, כ-30 מהם היו להיטים בישראל. בין להיטיה המוכרים בחו"ל: "אל מטאדור", "יא ג'מיל", "טנגו גיטרה", "רומנטיקה".

בשנת 2001 הוציאה את ספרה האוטוביוגרפי: "אני והוא".[11]

קזביאנקה נפטרה ב-31 בדצמבר 2018 ונטמנה בכפר תבור. השאירה אחריה בת ונכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]