מאייר לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאייר לונדון
Meyer London.jpg
לידה 29 בדצמבר 1871
קלווריה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביוני 1926 (בגיל 54)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר למשפטים אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן, חבר איגוד מקצועי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Socialist Party USA, המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חבר הקונגרס מאייר לונדון באספה למען עובדי החשמליות השובתים בברוקלין, 1916

מאייר לונדוןיידיש: לאָנדאָן; באנגלית: Meyer London; ‏29 בדצמבר 18716 ביוני 1926) היה פוליטיקאי יהודי-אמריקאי מניו יורק ואחד משני חברי המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה היחידים שנבחרו לקונגרס של ארצות הברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאייר לונדון נולד בעיירה קלוואריה שבפלך סובאלק, אז באימפריה רוסית, כיום בליטא, במשפחה יהודית. אביו, אפרים, הפך עם השנים לפעיל פוליטי אגנוסטי. בילדותו למד בחדר מתוקן, ובנעוריו בגימנסיה רוסית בפולטבה. כשהיה בן 17 היגר אביו עם בנו הצעיר לארצות הברית בשל מצבם הכלכלי הירוד, וכשהיה בן 20 הוא הצטרף אליו עם אמו. הוא התגורר בלואר איסט סייד בניו יורק, אזור שהיה מיושב במהגרים יהודים רבים. אביו עסק בהדפסות בשפות יידיש, אנגלית ורוסית, וגם הוציא לאור שבועון רדיקלי קטן משלו, "מוֹרגנשטרן" (1890). חנותו הפכה למרכז פעילות לאינטלקטואלים יהודים רדיקליים, שעמדותיהם השפיעו על גיבוש זהותו של בנו.

לונדון עבד תחילה כמורה פרטי לספרות, ובהמשך כספרן. במהלך עבודתו קרא ספרים רבים ומהם למד היסטוריה, פוליטיקה ומשפטים. במקביל השתתף במפגשים פוליטיים ונאם בדיבייטים ציבוריים. בשנים 1896-1898 למד משפטים באוניברסיטת ניו יורק, והחל לעסוק בדיני עבודה ולהגן על זכויות העובדים.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 הצטרף לונדון למפלגת העבודה הסוציאליסטית של אמריקה, וב-1896 הציג את מועמדותו לבית התחתון של בית המחוקקים של מדינת ניו יורק. שנתיים אחר כך התמודד שוב, הפעם מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של אמריקה. ב-1901 התמזגה מפלגתו לתוך המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה, וב-1904 הוא התמודד שוב בבחירות לבית המחוקקים, מטעמה.

לונדון הושפע מאוד ממהפכת 1905 ברוסיה. הוא החל לנאום בכנסים המוניים שנועדו לגייס תרומות ליהודים שנפגעו בפוגרומים שהתרחשו ברוסיה בתקופה זו, וכן שימש כמגייס כספים למענם מטעם ארגון הבונד היהודי. הוא השתתף בשביתת יצרני הגלימות של 1910 ונתן ייעוץ משפטי לארגון העובדות הידוע ILGWU, פעילויות שבעקבותיהן הפך לאחד ממייצגי המפלגה הסוציאליסטית המוכרים ביותר בציבור. ב-1914 נבחר לקונגרס האמריקאי, והפך לחבר הקונגרס השני שנבחר מטעם המפלגה הסוציאליסטית (לאחר ויקטור ברגר מוויסקונסין).

כחבר קונגרס הוא הצביע נגד הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, אך לאחר הצטרפותה תמך בפעולותיה, דבר שהוביל לביקורת של חברי מפלגתו. כן התנגד בחריפות לחוק הריגול של 1917, שאסר ביקורת על המדינה או השתתפות פעילה בארגונים קומוניסטיים.

באשר לתנועה הציונית, לונדון סירב להביע תמיכה בהצהרת בלפור הבריטית שניתנה ב-1917, אך הביע עמדות חיוביות כלפי הקמת מדינה יהודית סוציאליסטית. הוא עורר את התנגדותם של אישי ציבור יהודים רבים: הציונים התנגדו לו מכיוון שלא תמך בהצהרת בלפור, האורתודוקסים התנגדו לו מכיוון שלא היה דתי, והעשירים ובעלי השררה פעלו נגדו מכיוון שהיה סוציאליסט.

בעקבות מתנגדים רבים שצבר במהלך כהונתו הן מחברי מפלגתו והן מחוצה לה, הוא הפסיד בבחירות לקונגרס של 1918. הוא נבחר מחדש לכהונה שנייה ב-1920, אך הפסיד שוב בבחירות של 1922.

לונדון מת בתאונת דרכים ב-1926, בגיל 54, בעת שחצה כביש סואן בניו יורק. לפני מותו הספיק להביע את רצונו לשחרר את האיש שגרם למותו. עשרות אלפי אנשים חלפו על פני גופתו כדי לחלוק לו כבוד אחרון לפני קבורתו, ומאות אלפים השתתפו בהלווייתו. הוא נקבר בשדרת הסופרים בבית הקברות היהודי "מאונט כרמל" בקווינס שבניו יורק.

על שמו נקראו בית ספר בלואר איסט סייד, וכן אחד המבנים ב"כפר הקואופרטיבי" ברובע זה.

ארכיונו שמור בספריית אוניברסיטת ניו יורק.[1]

ההיסטוריון טוני ג'אט היה קרוב-משפחתו.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harry Rogoff, An East Side Epic: The Life and Work of Meyer London, New York: Vanguard Press, 1930.
  • William Joseph Frieburger, The Lone Socialist Vote: A Political Study of Meyer London, PhD diss, University of Cincinnati,‎‪ 1980.‎
  • Gordon J. Goldberg, Meyer London: A Biography of the Socialist New York Congressman, 1871-1926, Jefferson, NC: McFarland and Co., 2013
  • הלל ראָגאָף, מאיר לאָנדאָן: א ביאָגראפיע, ניו יורק: מאיר לאָנדאָן מעמאָריאל פאנד, 1930. (ביידיש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאייר לונדון בוויקישיתוף

מכתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guide to the Meyer London Papers TAM.028, Tamiment Library / Wagner Archives, NYU.
  2. ^ Tony Judt, Captive Minds, Then and Now, The New York Review of Books, July 13, 2010.